צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור
דף ו.
רש"י ד"ה ושותפין לא כו' כדתני בהכל ממירין כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:
ד"ה שאני התם כו' אביהן דהא דיורש כו' הס"ד וכצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:
ד"ה והתורם כו' ואם בא ישראל ואמר כו' פי' אבל כהן אסור ליה למותיב מידי לישראל כדי שיתן לו תרומתו אפילו כהן המסייע בבית הגרנות. וכ"כ הר"ן במסכת נדרים דף ל"ו עיי"ש:
ד"ה כיפרו על מה כו' על החטא שהופרשו עליו נפקא מיניה שלא ידאג כו' הס"ד כצ"ל. וכוונת רש"י בזה לתרץ העיון של תוספת שכתבו וצ"ע דהיינו קשי' דר"ל כו' אבל לפרש"י ניחא דקשיא דר"א קאמר דליכפרה כפרה גמורה והכא קשיא ליה אע"ג דר"ל יליף ממוצא שפתיך דלא לירצו משום דקרו להו נדבה דילמא כפרה גמורה דוקא לא מיכפרה אבל מגין על היסורים שבינתים מדצוה הכתוב להביא בתורת נדבה:
ד"ה אמר רב אשי כו' דיליף דלא כיפרו כו' כצ"ל:
ד"ה הכי קשי' כו' ראשון אי אמרת כו' הד"א:
תוס' ד"ה אחד מימר כו' הלכה כסתם משנה ובריש תמורה וערכין אומר כו'. יש לתמוה למה מביאו סתם משנה דתמורה וערכין דשם לא ניתני בפירוש במתני' דיורש מימר רק בברייתא מרבוי' דהכל מרבינן ולמה לא מביאו סתם מתני' דמנחות דף צ"ב ע"א דתני שם בהדיא והיורש סומך ומימר אע"ג דהתם במתני' קתני ר"ש אומר ואפשר לומר דר"ש תני להך סיפי' נמי יורש מימר ולא הוי סתם משנה אפ"ה כיון דר"ש נמי פסק כר"מ דיורש מימר ור"י קאמר דהלכה כר"י מחבירו ולא מחביריו דאפילו לגבי רבי יוסי קאמר התם ר' יעקב בר אידי משמיה דרבי יוחנן סתם דהלכה כר' יוסי ומשמע מחבירו ולא מחביריו וכ"כ תוספת התם בעירובין ומכ"ש לגבי רבי יהודה דס"ל דוקא מחבירו ולא מחביריו וא"כ למה לא מביאים סתם מתני' דמנחות וצ"ע ליישב נ"ל:
ד"ה מתכפר עושה כו' לא יחליפנו בשל אחרים כו'. פי' והתם אוקמינא בבהמה דהקדש דעלמא אפ"ה משמע דתמורתו תמורה רק שעובר על לאו דלא יחליפנו ומשני דהתם נתן המכפר רשות להמיר:
ד"ה מקופי' מכפר כו' לא חשיבא לגביה אחיו כמו כו' כצ"ל. פי' דאחיו לא חשיבי לגבי כ"ג שותפים:
ד"ה דאי ס"ד כיפרו כו' למה חייב להביא כו' כצ"ל. פי' עכ"פ חייבו התורה להביא:
בא"ד ונראה דמאשם דייק כו' והוא תירץ אקושי' ראשונה:
ד"ה אלא מאי כו' צ"ע דהיינו כו' ולפרש"י לא קשי' מידי כאשר פירשתי ברש"י: