אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף ה:

דף ה.

רש"י ד"ה קשי' ליה כו' המזבח הס"ד:

ד"ה ההוא לאחר כו' לעכב דהוא עצמו שלא כו' כצ"ל:

בא"ד והיכא דכתיב גבי אחת כו' פי' דבעינן תרווייהו שם הקרבן וגבי אחת מעבודת הדם ועיין ברש"י דף י"ב ע"ב ד"ה אשם נמי כו':

ד"ה עולת יולדת כו' דיביאו יורשים כו' אם היא ילדה כו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מאן לימא כו' דיולדת דלא כו' לעשה דתני' כו' בתו"כ ונרצה לו כו' הס"ד:

ד"ה אין בה כו' בהמנחות והנסכים כו' דף כ"ד ע"ב:

תוס' ד"ה חטאת נמי כו' קדשים הס"ד:

ד"ה חטאת אף ע"ג כו'. ונ"ל דגרסינן וחטאת בוי"ו וכל זה כו' כצ"ל:

בא"ד תכשירנה מדלא אתי' לאחר מיתה כמו מחיים כו' כצ"ל. פי' ה"ה אשם נמי ליפסל אע"ג דבא לאחר מיתה כיון דלא אתיא כמו מחיים:

ד"ה מיעט רחמנא היא כו' עיכובא לקמן בגמרא כו' כצ"ל:

בא"ד דלקמן בפירקין אמר חוץ מן הפסח וחטאת ויליף לה כו' כצ"ל:

בא"ד ואמנחת קנאות דמעכבי דכתיב בה נמי היא ועי"ל דהוא דחטאת אתי לגלוי' אהוא דאשם דלא מעכב כהוא דפסח והיינו דאמר לקמן כו' כצ"ל. ועיין בתוס' במנחות דף ד' ע"א ד"ה חטאת כו':

בא"ד ויש שום צריכותא דלא כו'. פי' דהוקשה להו ליכתוב הוא בשעיר נשיא ולילפן שאר חטאת בק"ו משעיר נשיא דהיא גופיה קרב עולה למותרו אפ"ה פסולה מכ"ש שאר חטאת מ"ה כתבו דיש שום צריכותא דלא מצינו למילף משעיר נשיא ועיין במנחות שם דכתבו יחיד מנשיא לא ילפינן. ועיין במסכת כריתות דף נ"ו ע"א עביד צריכותא:

ד"ה הג"ה ניתק אין כו' הלכך אחר כפרה נמי בעי כו' כצ"ל:

ד"ה נפש אמר רחמנא כו' ותימא דבת"כ דריש כו'. אין לדקדק דהא התם במנחות קאמר מ"ט אלימא משום דכתיב תקריב לשון יחיד עולה נמי כתיב יקריב לפ"ז י"ל דמ"ה לא דריש הכא מקרבנו ודריש מנפש. ויש ליישב דהא דדריש בת"כ מקרבנו לאו משום דכתיב לשון יחיד אלא דתיב"ת קרבנו מיותר דברישא דקרא כבר כתיב ונפש כי תקריב וגו' נ"ל וכן מצאתי בס' קרבן אהרן דמיתורא דרש וק"ל:

ד"ה ולא קני' להו כו' דר"י אדר"י הוה מצי לאקשיי'. ויש ליישב דר"י אדר"י לא הוי ליה לאקשוי' דבאמת ר"י ס"ל דקני' להו מ"ה אין ממירי' משום שותפי אבל גבי מנחה אין שנים מתנדבים מנחה תנן וכאן דנדבה אחד והפרישה מחיים היורשים מחויבים להקריב לכ"ע אפילו למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא ואע"ג דקני' להו היינו לענין זה שמכפר גם עלייהו אבל עכ"פ מחויבים להקריב והא דקאמר אין בו שותפים אין בו דין שותפים שלא להקריבו קאמר אבל השתא פריך שפיר דמוכח דקני' להו ס"ל נ"ל. ומצאתי לי און לזה דברי הרמב"ם דבפ' י"ד מה' מ"ק ד"ג כתב במנחה דמביאים היורשים אותה ובפ"א מה' תמורה ד"ה כתב דבהניח בהמה לשני בניו דאין היורשים ממירים משום דהוו בה שותפי' ואין השותפי' ממירים עכ"ל דלכאורה ג"כ דבריו סותרים זא"ז כמו דברי ר"י אלא ע"כ כאשר כתבתי דמנחה שאני דעיקר קפידא על נדבה שלא יתנדבו שנים וכיון דנדבה אחד והפריש מחיים מחויבים היורשים להקריב נ"ל ובעל המחבר לח"מ נכנס בדוחק ליישב דברי הרמב"ם אבל אינו מן הצורך אע"ג דמסקינן הכא דלא קניא להו ס"ל להרמב"ם דשקליא וטריא הכי. דמצי לדחות דלא קני' להו ס"ל אבל אליבא דאמת קני' להו כדמוכח מסוגיא דלעיל ודוק:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה