אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף ד:

דף ד.

גמרא שחיטה וקבלה אין זריקה והולכה לא כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז כתב דהולכה ט"ס דהולכה בכלל קבלה ובאמת רש"י כ"כ בד"ה שקולין הן כו' אבל משום זה לאו ט"ס הוא דרש"י כתב אליבא דמסקנא דאמרינן דיבאו שניהם ומרבינן נמי זריקה אע"ג דלא דמי לפרט כ"א בחדא לענין חיוב חוץ ובתרתי לא דמי והוי שקולין כמ"ש תוספות אליבא דמסקנא מ"ה כתב רש"י ה"ה דמרבינן נמי הולכה דהוי בכלל קבלה אבל השתא דפריך דילמא דרשינן הכי שיהא דמי' לפרט בתרתי וממעטינ' זריקה אע"ג דדמי' לפרט בחדא ה"ה הולכה נ"ל:

שם זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים הקישן הכתוב כו' כצ"ל וכן הוא בס"י רק שהמדפיס היה טועה בין שטה לשטה. ומ"ו הב"ז מ"ז בשטה שלפניו ואינו מן הצורך:

שם דאי כתב רחמנא מוצא לא ידע כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואף ע"ג דתרתי כו' אף ע"ג דמהני ארבעה דפרכינ' כו' כצ"ל:

ד"ה מונרצה לו לכפר קאמר כו' כצ"ל:

ד"ה שכן עבודה שחייבין כו' כצ"ל:

ד"ה אי כתב כו' שלמים הס"ד:

ד"ה השתא דכתיב כו' את הדבר הס"ד:

ד"ה כלל שאינו מלא לא נתמלא כו' כצ"ל:

ד"ה שכן טעונין כו' בכולן אין אחד מהם שיהא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מחשבה בעלמא כו' וזה אין פסולו בגופו כו'. פי' ושלא לאוכלין הוי ש"ב ואפ"ה אמרי' התם דאין פסולו בגופו ותמי' לי דלא משני דלאוכלים ושלא לאוכלים נמי אפשר לברר איסורא מ"ה הוי אין פסולו בגופו אבל בשינוי בעלים דהכא א"א לברר איסורא מ"ה משוי הכא דהוי פסולו בגופו וכ"כ תוספת התם ע"ש וצ"ע:

בא"ד חשיב טפי פסולו מחמת דבר אחר כו' כצ"ל:

בא"ד צריך לומר דלא חשיבו פסולן בגופו כו'. פי' והתם ליכא טעמא דאם היה יכולין לאכול היה כשר והני נמי ש"ב ואפ"ה לא חשיבו פסולן בגופו:

בא"ד דתלי בזריקה ועיקר כפרה בזריקה ושם בעלים על הזריקה כו' כצ"ל:

בא"ד יכול לקיים מחשבתו בהיתר כיון שהיה מנוי' עליו כו' כצ"ל וה"ה שלא למנוי' לערלים ולטמאים יכול לקיים מחשבתו בהיתר אם היה מנוי' ונימולים וטהורים:

ד"ה הגה"ה הכי גרסי' במגילה מאי משמע אמר כו' כצ"ל:

ד"ה רב אשי כו' תימא למה לי קרא כו'. ונ"ל ליישב דבאמת הא דאמרינן דבשאר עבודות לא מיפסלי אלא בע"מ לזרוק מהאי קרא ילפינן כיון דלא מצינו ש"ב בקרא בהדיא אלא בזריקה דכתיב ונרצה לו לכפר ולא על חבירו משמע דלא קפיד אלא על הזריקה ובשאר עבודות לא מצינו ש"ב בהדיא אלא ילפינן באם אינו ענין ומסתברא דליכא לאוקמי' בשאר עבודות אלא בע"מ לזרוק דמצינו בהדיא דקפיד קרא נ"ל:

ד"ה שכן עבודה וחייבים פי' עבודה שחייבים כו'. פי' דלא תימא דתרתי קאמר דבעינן שיהא עבודה וגם שיהא חייבים עליה בחוץ מ"ה ממעטינן קבלה אף על גב דעבודה היא אין חייבים עלי' בחוץ ה"ה הולכה לפ"ז יהיה קשה הא שחיטה נמי לאו עבודה כדמסיק לקמן דף י"ז ובמנחות וביומא מ"ה כתבו דה"ק שיהא עבודה שחייבים עליה בחוץ ולאו אעבודה קפיד וחדא קאמר מ"ה כתבו בתר הכי הכא תרתי והכא חדא:

ד"ה שקולים הם כו' ותירץ דהיכא כו'. והא דבפ' שור שנגח ד"מ ע"ב מתרצי בע"א דמ"ה לא אמרינן התם שקולים משום דחומרות אין שקולות והכא מתרצי הכא משום דהכא נמי אין החומרות שקולין:

ד"ה אימא היכא כו' ש"ב ואין נראה לומר דפריך כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס נ"א ואינו מן הצורך:

בא"ד או נימא יעלו כו' כצ"ל:

בא"ד למה באין לא דמי כו' כצ"ל:

בא"ד לעכב או ליפסל והכא לא כו' כצ"ל:

בא"ד מחטאת ופסח בהיקישא כו' כצ"ל:

בא"ד למפרך שכן צד כרת כו' כצ"ל אפילו פסח:

בא"ד היינו מהכא מדאיצטרך מוצא שפתיך כו'. פי' משמע דאי לאו מוצא שפתיך ה"א דיהיו כשרים גמורים וירצו כקושי' דר"ל מ"ה כתיב מוצא שפתיך לאשמעינן דיהא נדבה ולא לשם חובה ומזה ילפינן בכל דוכתא דמצרכינן שנה לעכ' לפ"ז פריך שפי' וליפסלו דאכתי לא קמא ליה דילפינן ממוצא שפתיך ומה שכ' מ"ו הב"ז הוא דחוק ומה שכתבתי נכון הוא:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה