אור ברסלב

צאן קדשים על זבחים· רבי אברהם חיים שור

דף ד.

דף ג:

גמרא זביחה לשם שלמים כו' כצ"ל:

שם ואפיק רחמנא בלשון הלכה למימרא כו'. יש מקשין לפ"ז למה לי המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שמים תיפוק ליה מדאפקה רחמנא בלשון הולכה שמע מינה דקבלה פסולה שלא לשמה ע"כ אבל שבוש הוא דאי לאו קרא גבי קבלה שתהא לשמה ה"א איפכא דמ"ה אפקה בלשון הולכה למימר דקבלה לא תפקה מכלל הולכה ובהולכה לא בעינן לשמה משום דלאו עבודה היא משום שאפשר לבטלה אבל השתא דכתיב גבי קבלה דבעינן לשמה ע"כ הא דאפקה בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה נ"ל:

שם ובשר זבח תודת שלמיו מאי זבח תודת שלמיו שמע מינה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ומנלן דבעינן כו' מיפרשי ביה עבודות לשמן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה שכן פסולין כו' בפרק שלישי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה וישנו בחטאות כו' זריקת מזבח החיצון לית בהו הס"ד. פי' דבחטאות הפנימיות ליכא זריקה אלא מתנה באצבע:

ד"ה תודה קרוי' שלמים כדכתיב תודת שלמיו כמו חטאת הקהל כו'. כוונת רש"י בזה לתרץ קושית התוס' ד"ה ובא ללמוד כו' דלקמן ילפינן מיניה לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח מ"ה כתב רש"י מדכתיב תודת שלמיו ולא כתיב תודה שלמיו משמע דתי"בת תודה דבוקה לתי"בת שלמיו דתודה איקרי שלמיו כמו חטאת הקהל פירוש חטאת של הקהל וכמו כן תורת משה פירושו תור' של משה ה"נ ולקמן ילפינן מדכתיב שלמיו ולא כתיב שלמים משמע דאתי לרבות שלמים דדומי' דתודה דטעיני לחם כמותה והפרש"י לקמן עיי"ש נ"ל:

ד"ה חטאת ואשם כו' ולילה חטאת ואשם כו' הס"ד:

ד"ה וישנו בד' עבודות כו' כשר שחטו ע"מ כו' כצ"ל. ועיין לקמן ד"י:

תוס' ד"ה מה לזביחה כו' וא"ת זריקה נמי תיפסל מק"ו כו'. אין לדקדק הא דלא כתבו מק"ו דשחיטה שכשרה בזר כמו שכתבו לקמן בדף י' ע"ב משום דאכתי לא קמה הך פירכא עד בסמוך כדמסקו:

ד"ה בא ללמוד כו' גבי אכילה הס"ד ואחר כך: ד"ה ש"מ תרתי וא"ת כו' כצ"ל:

ד"ה וישנן לאחר מיתה כו' כדאמרינן בפסחים הקשה רבינו דלמאן דאמר שיעבודא לאו כו' כצ"ל:

בא"ד למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא שאין שינוי קודש לאחר מיתה חדא מיהא דוקא כו' כצ"ל:

בא"ד והכא נמי הוי כהפריש כו' כצ"ל:

בא"ד ועי"ל דלאחר מיתה הוי איסור בשינוי קודש אבל ליכא איסור כו'. פירוש דבש"ק נפקא איסורא ממוצא שפתיך וגו' הילכך אפילו למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא ולא מיחייבי יורשי' להביא אחר מ"מ איסור עביד בש"ק אבל בש"ב ליכא איסורא דמוצא שפתיך לא משמע ש"ב וכ"כ תוספות לקמן ע"ב בד"ה אימא וכו':

בא"ד מיהו אכתי לא ידע כו'. וכתב מ"ו הב"ז שהוא הג"ה מאיזה תלמיד ול"נ שלאו הג"ה היא ודברי תוספות הם ודבריהם ברורים דלפי דבריהם יש להקשות היאך קתני דלר' פנחס ברי' דר"מ דאמר יש ש"ב לאחר מיתה תרתי מיהא איכא הא אפילו לר"פ דאמר יש ש"ב לאחר מיתה לענין זה דבעי לאתוי' עולה אחריתא כדאמרינן לקמן דף ז' ע"ב אפ"ה תלתא איכא דבש"ק איכא איסורא ובש"ב ליכא איסורא דמוצא שפתיך לא משמע ש"ב כדלעיל מ"ה כתבו דאכתי לא ידע דרש' דמוצא שפתיך דמינה נפקא איסור לש"ק דייקא פי' ולא ש"ב מ"ה קתני תרתי מיהא איכא כנ"ל ברור ונכון:

תוכן העניינים

צאן קדשים על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה