צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף נב.
גמרא ולא היבם וכולם כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ולא היבם כו' אינו נוטל בחלק אחיו כו' כצ"ל:
ד"ה והרי קם כו' אחיו קמו פי שנים כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה ולא האשה כו' וברשותו בא השבח ונראה כו' כצ"ל:
בא"ד נוקי אשתו משום כו' כצ"ל:
בא"ד דלרבי דוקא צריך לאוקמא כו' כצ"ל. פירוש דרבי ס"ל דבכור נוטל פי שנים במלוה מ"ה צריך לאוקמא בפרק שור שנגח דו"ה הא דתנן דאין הבעל יורש בנזקי אשתו היינו בגרושה אבל לרבנן דסבירא להו דאין הבכור נוטל פי שנים במלוה ה"ה דאין הבעל יורש בנזקי אשתו דהוי כמלוה אפילו לא גירשה:
בא"ד ראוי בבכור וה"ה כו' כצ"ל:
בא"ד יש פסוקא ילפינן מהדדי כו' כצ"ל: פירוש יש פסוקא דילפינן מקרא:
בא"ד דבעל שקיל במלוה כו' כצ"ל:
בא"ד הדדי דאין הבעל ובכור כו' כצ"ל:
ד"ה והאמר שמואל כו' ביתומים איירי כו'. פירוש אפילו השבח שהשביחו היתומים איירי:
בא"ד דמזון האשה והבנות כו'. דאי איירי משבח שהשביחו לקוחות מאי אירי' דלא טרפי בנות משבח מגוף הקרקע נמי לא טרפי דאין גובים מנכסים משועבדים למזון האשה והבנות:
בא"ד ועוד דמפרש הכא טעמא משום דתנאי כתובה ובתה הניזונית בפסק כו' כצ"ל:
בא"ד גובה שבח דאמר שמואל אפי' מיתמי כו' כצ"ל:
בא"ד גופיה לא ליגבי נמי מיתמי כו' כצ"ל:
בא"ד אפותיקי הא דאמר כו' כצ"ל:
בא"ד של בעל חוב והוי כיורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות כו' כצ"ל. ועיין דיבור זה בפרק הגוזל עצים (דצ"ו ע"א) ושם מפורש יותר: