צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף נא.
רש"י ד"ה משום אונס כו' וסד"א הא דתני ברישא כו' כצ"ל:
ד"ה ה"ג ראיון כו' טבוע והאי ברייתא דר"י כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה והראיון כו' דמשמע כאחרינא דמפרש כו' כצ"ל. פי' כמו שמפרש טעם בשקלים ובמעשר:
בא"ד דלפרושי טעמא אתי כו' כצ"ל:
בא"ד ולא ימכרו לו עולת ראיה כו' כצ"ל:
ד"ה כתב לכהן כו' ופליגי אי חשיב הודאה כו' כצ"ל.
ד"ה אימא ולא הקדשות כו'. דיבור זה שייך אחר דיבור כתב לכהן ונדפס בטעות:
בא"ד אי אפשר לומר כן דבתורת כהנים כו' כצ"ל. ולפי ת"כ דדריש מכל ערכך יהיה בשקל הקודש מתורץ מה שהקשו שם תוספת בפסחים ובזהב עיין שם ואינו מן הצורך להאריך והמעיין יבין מעצמו:
בא"ד דוכתא כדאיתא כו' כצ"ל: