צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף מח.
רש"י ד"ה שני יוסף כו' מוציא על אחד כו' כצ"ל:
בא"ד תתפשרו הס"ד:
תוס' ד"ה דאמר רב אסי כו' מחלוקת דיורשים הם כו' כצ"ל:
בא"ד מספקא ליה ונוטל בנכסים הנשארים חלקו דהוא רביע כו' כצ"ל:
בא"ד וחצי האחר כו'. פי' דהוא רביע:
בא"ד ולפירוש זה לא יתכן כו'. פי' דאי מיירי בג' אחי' שליש בקרקע ושליש במעות ה"ל למיתני בשלמא ללשון שני דאינו נוטל כ"א רביעי' בקרקע או במעות שייך נמי בג' אחים אם ירשו כ"א ל' מנים ובא ב"ח ונוטל חלקו של אחד מהן הנהו תרי אחים מחוייבים להחזיר לו עשרים מנים כ"א עשרה מנים דעל כולן לפרוע חובת אביהם והשתא דמספקא ליה ואינו נוטל אלא עשרה מנים וכ"א מהאחים אינו מחויב להחזיר לו אלא חמשה מנים דהיינו רביעי' מעשרי' מנים ודו"ק. ומ"ו מהרש"א מפרש בע"א עיין שם:
בא"ד ויש מפרש שנוטל חצי חלקו הראויה לו ורביע חלקו כו'. פי' מאותו חצי חלקו שנוטל נוטל רביע בקרקע ורביע במעות:
בא"ד דהיינו רביע ומחצה במעות כו' כצ"ל: האי מחצה פירוש היינו רביע שני:
בא"ד אדרבא הוה לן למימר כו' כצ"ל. פירוש ולא היה להפסיד אלא רביעית מחלקו:
בא"ד ובמלוה שעמו פליגי כו' כצ"ל. פי' במלוה שהבכור נתחייב לאביו פלגא חלק בכורה חצי לאחיו וחצי לו משום ממון המוטל בספק:
ד"ה ודכולי עלמא כו' דלאו ממש דרב פפא קאמר אלא במלוה ע"פ כי הך דפדיון הבן כשהוא כתובה כו' כצ"ל:
ד"ה מלוה הכתובה כו' העבוט לא מיקרי כתובה כו' כצ"ל: