צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף מז.
תוס' ד"ה דבהיותו כותי כו' משמע דהם בני נחלה כו' אע"ג דהתם משמע דהם בני נחלה בגיותן ורש"י פי' אחר שנתגיירו מכל מקום בשמעתיה קאמר דבהיותו כותי לאו בני נחלה נינהו משמע דבגיותן קאמר ותמי' לי דביבמות (דס"ב ע"א) פרש"י כפי' תוספת דהכא דלענין בכורה קאמר עיין שם ואי לאו דמסתפינ' ה"א דהכי גרסינן ברש"י(:) ד"ה בהיותו נכרי כו' דעכו"ם אינן בני נחלה לירש את אביה' כו' וכצ"ל. פירוש ומ"ה פליגי לענין בכורה דסתם ירושה כ"ע לא פליגי דיש להם:
ד"ה ולא תימא כו' ובקונטרס פי' איפכא כו'. פי' לפ"ה דכשדי ליה בתר עכו"ם הוא פסול איכא לפרש מה"ט מזהמין כשדי ליה בתר עכו"ם וכ"כ מ"ו מהרש"א ודבריהם קשה להולמן בשלמא לפרש"י דלא קאי אלא למ"ד עכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר הכי קאמר לא תימא דמ"ה פוטר משום דס"ל כמ"ד אין מזהמין ושדינ' ליה בתר אימי' אלא אפי' כו' אלא לפי' התוספת דלמ"ד אין מזהמין ושדינ' ליה בתר אימי' הולד ממזר ע"כ רב אדא לא קאי אלא דוקא למ"ד מזהמין והולד כשר דאי למ"ד אין מזהמין והולד ממזר ק' קו' הגמ' מאי אירי' לויה אפי' ישראלית נמי פטור דהולד ממזר וי"ל בדוחק:
בא"ד א"ל כי יסור כו' כצ"ל: