צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף מו:
רש"י ד"ה פוטרת בכל מקום דחשיב כו' כצ"ל:
בא"ד לקמיה פדחת מצח הס"ד והד"א:
ד"ה הכרת פניהם כו' ופשטיה דקרא כו' כוונת רש"י בזה דלא תימא דילמא הכי קאמר קרא דמצורת פניהם ניכרים שהם רשעים כדכתיב ותהי עוונות' על עצמותם וכ"מ מסיפא דקרא וחטאת' כסדום הגידו מ"ה כתב רש"י דפשטיה דקרא בנואפי' כתיב דקב"ה צר את הממזר בצורת פני המנאף ומהכרת הצורה הכל מעידי' שזהו בנו של המנאף ה"נ מעידים על פרצוף פנים להשיא את אשתו:
תוס' ד"ה דאדם מבהמה כו' דהתם איירי הכא כו' כצ"ל:
ד"ה תיובתא דשמואל כו' הא אפי' בנפלים הראש פוטר כו' כצ"ל:
בא"ד בהדיא הכי כו' כצ"ל:
בא"ד מחותך או מסורס משיצא רובו ה"ז כילוד הא כתקנו כו' כצ"ל:
ד"ה לאתויי כו' מכל מקום לידת שאר הגוף כו'. ובזה מיושב נמי הא דנקט גיורת שיצאה פדחת ולא נקט שאר נשים שיצאה פדחת דמוני' טומאת לידה מיד ז' לזכר וי"ד לנקבה אלא לגבי טומאת לידה אע"ג דמשהוציא פדחתו חשיב לידה מכל מקום כל הגוף שיצא אח"כ חשיב נמי לידה ואין מונים אלא משיצא כל הגוף:
ד"ה מאי קרא כו' ותימא דביבמות כו'. פירוש דלפרש"י משמע דאביי קאי אמתני' דהתם דאין מעידי' אלא על פרצוף פנים וביבמות משמע דאביי קאי אברייתא דקאי אפדחת:
בא"ד דבק אאופתי כו'. פירוש והיינו על מצחו: