צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף מב.
גמרא ר"ש ב"י היינו רבנן כו'. איכא למידק נימא דא"ב דלר"י ספוקי מספקא לי' ואת"ל קאמר כדאמרינן לעיל ורבנן ס"ל אין קדושה חלה עליו דהוי כמו נקבה והוי חולין גמורים ולר"ש ב"י מיפשט פשיטא ליה דזכר הוא ואיצטריך קרא למעוטי דאע"ג דזכר הוא לא קדיש שום קדושה כמו שכתבו תוספת ורש"י לעיל וצ"ע:
רש"י ד"ה אלמה תניא כו' ומרבוי ד"ה נ"ל כו' כצ"ל:
ד"ה דכ"ע טומטום כו' שייך למע"ל:
תוס' ד"ה אבל טומטום כו' ויש מהם נקבה ושייך שפיר למעוטי כדפירשתי לעיל כו' כצ"ל:
בא"ד שהרי פירש אם זכר כו' כצ"ל. פי' ישחטנו ולאחר שחיטה תיבדק אם זכר אם נקבה וכ"כ תוס' בתמורה (דכ"ד ע"ב) ד"ה קסבר כו':
בא"ד דר"ח פי' אין קדושת פה חלה עליהם ומ"מ בהויתן תחול עלייהו כו' כצ"ל. פי' דר"ח מפרש דהא דקאמ' רשב"ג התם דאין קדושה חלה עליהם היינו קדושת פה דאין דעתו כ"א לזכר ודאי או לנקבה ודאית וכ"כ תוספ' התם:
ד"ה אלמה תניא כו' פסל ליה לקידוש כו' כצ"ל:
בא"ד דמעטי' הנקבה וברייתא דעולה כו' כצ"ל:
בא"ד ולענין מילה אפי' היא אשה גמורה כו' כצ"ל. וכוונת התוס' בזה דלא תימא כיון דלר"י ספק הוא א"כ ל"ל קרא במילה לרבות ובערכין למעט איצטריך קרא למעוטי ספקא ומ"ה כתבו דא"ה איצטריך קרא:
ד"ה ואתא ר"ש כו' אבל נקבה ודאי כו'. פי' כיון דזכר אתי למעט אנדרוגינוס אפי' הוי זכר ודאי ובטומטום מסיק דאתי למעט דוקא ודאי נקבה כמו המטיל מים במקום נקבות מ"ה כתבו דטומטום נמי אתי למעט דלא חייש שמא נהפכה זכרות לנקבות ומ"מ לשון התוספת מגומגם: