צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף מא:
רש"י ד"ה ואיצטרכא כו' כת"ק אלא רבנן כו' הד"א:
ד"ה אלא פשיט' כו' לאוקמא הס"ד ואח"כ ד"ה פשיטא ליה דזכר הוא הס"ד וכצ"ל:
ד"ה היינו דאיצטרך כו' לן אלא למעוטי כו' כצ"ל:
ד"ה אלא אי ספוקא כו' אליבא דר"י דקרא למעוטי ספיקא לא כו' וכצ"ל:
תוס' ד"ה אלימא ת"ק כו' דילמא הוי כחוטי' כו' כצ"ל:
בא"ד מכלל דלת"ק כו' כצ"ל:
ד"ה ואתי קרא כו' בטהרה תחלה וי"ל דכל ספיקא דאי אפשר להתברר כמו בהרת ומעשר דפעמי' שהוא כך ולפעמים שהוא בענין אחר שייך למעוטי מקרא שפיר מטעם שהם ספק וטומטום נמי הוה כו' כצ"ל. ועיין בתוס' דחולין (דף כ"ב ע"ב) ד"ה איצטריך כו':
בא"ד המפלת דמטמא בלובן ובאודם וקאמר בסוף כו' כצ"ל:
בא"ד ולפי טעם זה כו' כצ"ל:
בא"ד מוכר למעוטי מטעם שהוא משונה ואם הוא כו' כצ"ל:
בא"ד ועוד יש לפרש דצריכי כו' כצ"ל:
ד"ה אי אמרת כו' לן אלא למעוטי מקדושה דהא כו' כצ"ל:
בא"ד דאמר קדושת דמים דמיחלפא כו' כצ"ל:
בא"ד לאשמעי' דאפי' במקום בשר כו'. וכתבו כל זה דלא תיקשי הא מחד קרא נפקא כמו גבי בכור דנפקא טומטום ואנדרוגינס מחד קרא מ"ה כתבו דאתי לאשמעי' דאפי' במקום בשר הוי מום דלא כאביי ורבא:
בא"ד וי"ל דאיצטרי' למעוטי כו' כצ"ל. וקאי אתימא דלעיל:
בא"ד עושה תמורה לקדוש' דחוי' כמו תמורת הפסח שאינה ראוי ליקרב ואפ"ה כו' כצ"ל. פי' תמורת הפסח אינה ראוי ליקרב נקבה אף ע"ג דתמורת פסח הוי שלמים מ"מ הואיל דמכח פסח אתי וכפרש"י בתמורה (די"ט ע"א):
בא"ד ר"פ הערל דסבר דאנדרוגינס זכר ואיכא למ"ד אף מאכילה בחזה ושוק ואמר ר"א התם חייבי' עליו סקילה כזכר או כו' וכצ"ל ועיין בפ' הערל (דפ"א ע"א):
בא"ד דממעט מהזכר טומטום כו' כצ"ל:
ד"ה הזכר והזכרים כו' הזכרים ופריך וליגמר כו' כצ"ל: