אור ברסלב

צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור

דף לד.

דף לג:

רש"י ד"ה במומין נמי כו' כצ"ל ושייך לד' שלפניו:

ד"ה כיון שפירש כו' כמו בשמעו הס"ד וכצ"ל היינו קרא בשמעו את דברי האלה ורש"י הביא קרא זה במסכת קדושין וראיתי בדפוס חדש שציין בראשית ל"ט וטעות הוא:

ד"ה אחד מום כו' שיש סברא לרבות כדפרשתי התם הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה ורמינהו בבגדו כו' ה"נ לא כתיב בוי"ו כו'. פירוש וכיון דכתיב בלא וי"ו נידוק שהוא לשון פריסת טלית:

בא"ד בשמעו כשמעם כו' כצ"ל:

בא"ד וטלית ועוד דאין רגילות כו' כצ"ל:

בא"ד והמסורת משמע אפילו כו' ועיין במהרש"א מה שהקשה בזה וכפי מה שכתבו הכא מיושב קושיא (שלי) [צאן קדשים: שלו]:

בא"ד אחר אישות והך קושיא קאי אליבא דר"א כו' כצ"ל:

ד"ה אלימא ר"ש כו' אלא משום רפואה כו'. אין לדקדק לפ"ז לר"ש קרא ל"ל למישרי ת"ל דהוי דבר שאין מתכוין יש ליישב דסד"א דכל מקום אתי לרבות אפילו אינו מתכוין לשם מום אלא לרפואה אסור מ"ה איצטרך קרא למישרי:

בא"ד כמו מום עובר כו' כצ"ל:

ד"ה ומי קניס מדאורייתא דהא יש בו כו' כצ"ל:

בא"ד אלמא דמדאורייתא אסור ובסמוך אשכחן דקנסא הוא לרבנן וי"ל דסברי כאחרים כו' כצ"ל. פירוש דלר"א לא קשיא דר"א באמת סבר דבהאי מומא מדאורייתא אסור וקניס לעולם אבל לרבנן דאמרי בסמוך דבהאי מומא נמי קנס' הוא הקשה שפיר:

בא"ד ע"ב שיש לחלק כו' ועיין בתוספת דחולין (דקמ"ו ע"א) ד"ה כל שתעבתי כו':

בא"ד דלא מפליג כו'. פירוש דלא מפליג בין צורם אוזן בבכור ובשר בחלב ומעשה שבת כו' וס"ל דכולהו בכלל כל שתעבתי לך כאשר כתבתי:

תוכן העניינים

צאן קדשים על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה