צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף לג:
רש"י ד"ה וראב"ש כו' דזמני' דטפי ופריק כו' כצ"ל:
בא"ד טפי ופריק כו' כצ"ל:
ד"ה במערבא אמרי לעיל קאי כו'. והא דלא כתב רש"י אשנוי' דרב מרי דד"ה היא אפשר לומר שנויא דרב מרי אינו אלא דחיי' בעלמא דאפשר לומר דטעמא דראב"ש דאוסר בפסולי המוקדשים אע"ג דאיכא רווחא משום דפוגם בבשר אבל לא פסיקא האי מילתא שמה שמרויח בעור פוגם בבשר דאפשר (דהרואה) [צאן קדשים: דהרוחה] בעור הוא יותר ממה שפוגם בבשר מ"ה ליכא למימר דד"ה היא אבל שנויא דמערבא ור"י בר אבין שייך אליבא דכ"ע וק"ל:
ד"ה לא ישחוט כו' מום אחר ישחוט הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה אף שהוא עושה מום דסבר ר"ש כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:
ד"ה הכל מודים כו' ימות כולהו מודו כו' הד"א:
בא"ד בכלל לא תעשה כו' כצ"ל:
ד"ה ורבנן סברי כו' בעל מום לא ורבי יהודא כו' הד"א:
תוס' ד"ה בכור שאחזו דם כו' בברייתא נזקק לפרש במאי פליגי הס"ד וכצ"ל:
ד"ה להביא נותק כו' איתנהו לביצים בכיס גבי חוטין כו' כצ"ל:
ד"ה בעל מום כו' אפי' בתם לר"מ דמחייב למטיל מום בב"מ ובזמן הזה גרע כדאמר בפ"ק דע"א דלא לדמי חזי אלא כו' כצ"ל. פי' לר"מ דמחייב מטיל מום בב"מ בזמן שבית המקדש קיים אע"ג דלא חזי להקרבה אפ"ה חייב ובזמן הזה גרע טפי דלא חזי נמי לדמי וס"ד דאסור להטיל מום אפי' בזמן הזה מ"ה איצטרך דלא עבר בזמן הזה ועיין במנחות (דנ"ו ע"ב) בתוס' ד"ה אלא כו' דכתבו דלא צריך קרא להכי וצ"ע דהא לר"מ איצטרך כאשר כתבתי: