אור ברסלב

צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור

דף כא.

דף כ:

רש"י ד"ה איכא בינייהו כו' כי יהבת להו ל' דטינוף כו' כצ"ל:

ד"ה פי' אחר כו' כלומר בתוך השנה שהיא עצמה נולדה כו'. והקשה מ"ו מהרש"א דא"כ הגדייה תתעשר עם בנותיה ות"ק לא חשיב לה ותוספת הרגישו בזה כו' עכ"ל. ונ"ל ליישב דלפי' אחר הת"ק נמי מיירי דהגדייה גופא מתעשרת עם בנותיה כמו שכתב רש"י בהדי' והכי פריך לעיל למה לי למיתני ג' ג' תוליד חד מינייהו דהיינו הגדייה תלת דהוי ד' עם הגדייה ואינך תלת תרתי תרתי דהיינו כל חדא תרתי דהוי י' עם הגדייה ומשני איידי דאיכא חדא דהיינו הגדייה דלא סגי' בלא ג' תנא כו' ופריך ול"ל ג' כלל לילדה כולהו תרתי דהיינו הגדייה תרתי ואינך תרתי נמי תרתי דהוי ז' ואח"כ תיהדר איהי הגדייה ותוליד ג' בהדיהן דהוי נמי עשר' עם הגדייה ומדלא תני הכי לימא קסבר כו' כך מפרש רש"י לפירוש זה אבל תוספת כתבו ללשון ראשון דבין ת"ק ובין ר"ש לא איירי שעישרה בתוך שנתה שהיא עצמה נולדה רק בתוך אותה שנה שילדה הג' בנות ועיקר פירכ' דלעיל קאי על הבנות למה לי למתני שילדה הבנות ג' ג' כנ"ל ודו"ק:

בא"ד מפרשים כההוא דלעיל גבי כו' כצ"ל. פי' בתוך שנתה ללידה שהיא עצמה נולדה:

בא"ד והשתא מצינו למימר דת"ק כו'. פי' השתא דעיקר טעמא דת"ק דלא מצית היא למיהדר ולוולדי משום דס"ל כזעירא ולא נתעכב לידתה אלא יום או יומים בשנה האחרת לפי זה מצינן למימר דת"ק סבר דיולדת בתוך שנתה דהאי בתוך כו':

בא"ד דתיהדר איהי ותלד בתוך שנתה הס"ד וכצ"ל. פי' כמו דמשכחת אצל הבנות שילדו לאחר ה' חדשים ביום האחרון ולא בעינן ה' חדשים שלימים דא"כ לא היו יולדות אלא עד למחר כמו שפרש"י לעיל (ד"כ ע"א) ד"ה לגמרי כו' ה"ה דמשכחת נמי גבי הגדייה דתיהדר ותלד ביום האחרון דהוי בתוך שנתה נ"ל ומ"ו מהרש"א מפרש בע"א ע"ש ואח"כ ד"ה לישנא אחרינא גדייה שילדה שלש בנות כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:

בא"ד דאיכא ג' בכורות ותו לא כו'. אין לדקדק לפי' אחר דלעיל דת"ק נמי מיירי שעישרה בתוך שנתה שנולדה והגדייה גופא מתעשרת עם בנותיה למה נקט שלש לשון נקבה דהא אם היו זכרים ואיכא ג' בכורות נמי פיישי עשר עם הגדיי' אפשר ליישב איידי דנקט גבי גדייה שלש לשון נקבה דלא סגי בלאו הכי תני בכולהו שלש לשון נקיבה כדמשני לפי' אחר דמ"ה תני בכולהו שלש איידי משום גדייה הכי נמי תני בכולהו לשון נקבה משום איידי דגדייה:

ד"ה כולן נכנסי' כו' והנך יכולין להיות נולדים עם בנות שלה כו' כצ"ל:

בא"ד דילדה כולהו בנות כו' כצ"ל:

ד"ה איכא בינייהו כו' דיום א' בשנה שנייה שלהן עדיין כו'. פי' לגביהן הוי שנה שנייה דכבר עברו י"ב חדשים מעת שנולדו ואפ"ה מתעשרו יחד כיון דעדיין שנה לא כלתה שהיא מעוברת:

תוס' ד"ה לימא קסבר כו' דאפשר לה לחזור לילד כו'. פי' בשנה מעוברת דאל"כ אינה יכולה לחזור ולילד תוך השנה שילדה:

בא"ד א"כ צריך ל' יום כו'. פירוש ואינה יכולה לחזור ולילד עם בנותיה אפי' בשנה מעוברת:

בא"ד בכ"ה באדר הס"ד פיר' שאם נולדה בכ"ה באדר שלמו אינהו ל' יום בכ"ו בניסן דבעינן ל' יום מעת לעת ובו ביום אפשר להתעבר וה' חדשים של עיבור שלמו כ"ו אלול ולא תלד עד למחר בכ"ז אלול כמו שפרש"י לעיל (ד"כ ע"א) דחדשי עיבור בעינן שלימי' נמצא כלת' שנתה משילדה בשנה מעוברת בכ"ז אב ולאחר יום או יומים בכ"ח באב או בכ"ט יכולה לחזור ולילד עם בנותיה דהוי קודם אלול כנ"ל ברור ונכון ומ"ו מהרש"א רוצה להגיה בכ"ח או בכ"ט באדר ומאריך שלא לצורך ע"ש:

ד"ה תנא קמא כו' דצריך למצוא הכל כו' כצ"ל:

בא"ד כ"ש יולדת והשתא כו' כצ"ל:

בא"ד א"ל אמרתי מעברת' והיא בעייא מילד ואנא כו' כצ"ל:

בא"ד ואני כן הפוחתה אינה פוחתת מימות הלבנה והמוספת אינה כו' כצ"ל. פירוש ימות הלבנה הם שנ"ד ימים וימות החמה הם שס"ה ימים ובאלו הי"א ימים שבין ימות החמה לימות הלבנה היא דרכה לילד וזאת לא הגיע לזה המספר ואין זמנה עדיין לילד:

בא"ד בקורות של אנטווינוס היתה עוברה והרביעי של בית רבי ממנה כו' כצ"ל. פי' ביקורת העדרים הבקר:

בא"ד ע"ב ויש מהן שילדו כו' כצ"ל:

בא"ד כלומר לאפלוגי כו'. פי' בבהמה טהורה אין זמן ללידתה:

תוכן העניינים

צאן קדשים על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה