צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף כ.
גמרא אבל אמרו סימן כו' כצ"ל:
שם בת ששה כו'. פי' בת ששה חדשים:
רש"י ד"ה במאי קמיפלגי כו' אבל אמרו הס"ד:
ד"ה לחומרא כו' פשוט ודאי מכאן ואילך הילכך כו' כצ"ל:
ד"ה לגמרי היכא דלא כו' כצ"ל:
בא"ד דלא טניף בתוך ששה וטינפה בסוף כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה ורבי יהושע כו' הוי המיעוט מיעוט דמיעוטא והכא איכא כו'. לכאורה יש להקשות קושית התוספת על המקשן מאי פריך והאמר רבא מחוורת' ר"י כרבי מאיר סבירא ליה דילמא שאני הכא דהוי מיעוט דמיעוטא ומודה ר' מאיר דלא חיישי' וע"פ שנוי' דמשני תוס' אין מקום לקושי' זו:
ד"ה לקולא לא כו' ואפילו לכהן ינתן כו'. פירוש אע"ג דהוי קולא דאתי לידי חומרא דמוציאים מבע"ה ונותני' לכהן ואפילו הכי ינתן לכהן כיון דקרב על גבי מזבח:
ד"ה ואיבעית אימא כו' אפילו להקל דהיינו טעמא שלא ינתן לכהן כו' כצ"ל:
בא"ד ולא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כו'. פי' כמו שאוסר רבי מאיר כל הצלמים בהנאה ומפרש טעמא במסכת ע"א (ד"מ ע"ב) משום דבמקומו של ר"מ היו עובדים אותו פעם אחת בשנה ור"מ חייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ה"נ הוי ליה למיגזר גבי גבינה אע"ג דבבית אונייקו גופא לא היה נשחטי' לע"א כ"א המיעוט ואי הוי גזרינן שאר מקומות אטו אותו מקום הוי מיעוטא דמיעוטא וכן מתרצו תוספת גופא התם מכל מקום דייקו הכא שפיר אי חייש רבי מאיר למיעוטא מדאורייתא ה"ל למגזר גבי גבינה מיעוטא דמיעוטא לשאר מקומות אטו מיעוטא דאותו מקום אלא על כרחך רבי מאיר לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן ואותו מקום גופא דרבנן משום הכי לא גזר שאר מקומות דהוי גזירה לגזירה:
בא"ד הכי נמי בדאורייתא. כוונת התוספת ליישב השתא דאמרי' דר"מ לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן ומחלק בין אפשר ללא אפשר אם כן היכא מחלק התם בין אפשר ללא אפשר אפי' באיסור דאורייתא ומביא ראיה מרבי מאיר מ"ה כתבו דע"כ אפילו באיסור דאורייתא יש לחלק וק"ל:
בא"ד מדמטהר גבי תינוק כו' כצ"ל. עיין סוגיא זו במסכת חולין (דף פ"ו ע"ב) ובמסכת נדה (די"ח ע"ב) ובמסכת קדושין (ד"פ ע"א):