צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף יט:
גמרא זיל בתר רוב קטנים כו' כצ"ל:
שם זיל בתר רוב קטנות כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה אי ס"ד בכור לד"א הוי בכור כו' כצ"ל:
בא"ד למעוטי דהא בכור לרחמים הוא דאיכא בכור לזכרים ליכא הס"ד וכצ"ל:
ד"ה אלא היכא כו' אלא חד ומסתברא כו' כצ"ל:
הדרן עלך הלוקח עובר פרתו.
הלוקח בהמה פרק שלישי.
רש"י ד"ה פוגעי' בערוה כו' באיסור אשת אח הס"ד וכצ"ל:
תוס' ד"ה פרה וחמור כו' אלא דאם איתא שילדה כו' כצ"ל:
בא"ד דבהדי' אמרינן כו'. אין לדקדק דתוספת מביאים ראי' מסוגי' דהתם והתם דמביא ראי' ממתני' דהכא דתוך שנים לא ילדה מנ"ל דילמא ילדה וטעמ' דתני' דאם איתא שילדה בשנה שניה לא היתה חוזרת ויולדת בשלישי ומ"ה ודאי לכהן. אפשר ליישב דסוגיא דהתם סבירא ליה דגדולה ילדה בכל שנה כמו שפירש רש"י וע"כ טעמא דמתניתין דתוך שנים לא ילדה:
ד"ה ובגסה שליא כו' ותימא דהא תנן כו' כצ"ל:
ד"ה איש כתב כו' אבל קשה דאם כן לערבינהו וליתנהו בהדי אינך כו' כצ"ל:
בא"ד דרבי חייא מטי בה בשם רבי יונה דרבי מאיר כו' כצ"ל:
בא"ד משמע דכולה חד טעמא היא כו'. פי' גזרה חליצה אטו יבום:
בא"ד יפה אמרת שאין חולצין כו' ולירושלמי אין מזכיר כי אם טעם יבום ואין מיבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית אבל טעמא דאין חולצין כו' כצ"ל. פי' כיון דרבנן אמרו לו יפה אמרת שאין חולצין איש כתב בפרשה ע"כ לאו חד טעמא הוא דגזרינן חליצה אטו יבום אלא משום איש:
בא"ד אטו איש כו'. פי' ושפיר אמרו רבנן לרבי מאיר איש כתב בפרשה וגזרינן אשה אטו איש:
בא"ד דהנהו ככולי עלמא כו' כצ"ל:
בא"ד והא דתנא תחלוץ כו'. פי' כיון דנקט פסולה אמאי תני תחלוץ משתגדיל ועיין בתוספת יבמות (דק"ה ע"ב) דמתרצו בע"א:
בא"ד קטן ואנפיליא כו' כצ"ל:
ד"ה קטן שמא ימצא כו' אי משתין ועושה כיפה כו' כצ"ל. פי' משתין ואין עושה כיפה זה א' מסימני סריס וכיון דלא הוי סריס עד שיהא בכולו דחשיב התם והשתא דמשתין ועושה כיפה לא הוי סריס ויחלוץ וייבם: