צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף יט.
רש"י ד"ה יוצא דופן כו' בכור לזכרים ולא לרחמים והבא אחריו בכור לרחמים ולא ללידה שכבר יצא חמור כו' כצ"ל:
ד"ה אי בכור זכר כו' ולרחמים הס"ד ואח"כ ד"ה תלמוד לומר פטר רחם כו' והגיר והזרנך הס"ד ואח"כ ד"ה יכול אפי' יצא אחר יוצא דופן והלה יצא דרך רחם הס"ד ואח"כ ד"ה תלמוד לומר בכור דמשמע כו' למאי קאמר אי לזכרים כו' כצ"ל:
בא"ד שיצא דרך פטר כו' כצ"ל:
ד"ה וסיפא נסיב כו' לרחמים אלא דלא הוי כו' כצ"ל:
ד"ה לעולם בכור כו' כלומר בכור דקרא לכל כו' כצ"ל:
ד"ה הכי קאמר כו' וממילא אימעיט נמי כו' כצ"ל:
ד"ה רבינא כו' כלומר בכור דקרא כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה דהך שלא כו' רב אשי אייתי לקמיה כו' כצ"ל:
בא"ד כפרש"י בהא דאמרינן עבדי כו' כצ"ל עיין במסכת שבת (די"א ע"א) ובמסכת תענית (די"ב ע"ב). ובמסכת סנהדרין (דס"ה ע"ב) פרש"י בע"א שהגיע לשליש שניו עיין שם:
ד"ה כיצד קדש כו' בדבר דק הנבלל בו כו' כצ"ל:
בא"ד ופרט גמור כמו בעלמא כו' כצ"ל:
בא"ד ובהך שמעתי' לאו לפרש כלל הצריך לפרט קא אתא אלא לפרושי פרט הצריך כו' כצ"ל:
ד"ה רישא לא כו' משום דהוי בכור ליולדות בין לזכרים כו' כצ"ל: