צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף י.
רש"י ד"ה צריכה מחשבה לטמא כו' הד"א:
ד"ה בכפרים כו' פחות מכזית נבלה דאין כו' כצ"ל:
ד"ה ואינה צריכה כו' חמורה בעוד שהיה כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה מה להלן כו' לא תבשל לית ליה ק"ו ומאן דדריש ליה מקדש אית ליה ק"ו וא"ת תיפוק ליה איסור הנאה כו' כצ"ל. וכן הגירסא בס"י ולפ"ז קאי הקושיא אליבא דר"ש דס"ל בשר בחלב מותר בהנאה ויליף מאנשי קודש למה לא יליף מבקודש באש תשרף לאסור בהנאה דר"ש גופא יליף שם הך דרשא. ומ"ו מהרש"א גורס גירסא שלפנינו ולפי גירסתו הקושי' קאי למאן דדריש ק"ו לאיסור הנאה והקשו ל"ל ק"ו ולא על ר"ש וכתב ק"ק אמאי לא הקשו לתנא דהכא דנילף מנותר כמו שהקשו בפ' כ"ש עכ"ל ולפי גירס' שלנו לאו קושי' כאשר כתבתי:
בא"ד ודמי אהדדי דרשינן אי נמי כו' כצ"ל. פי' ודמי אהדדי דקיימא קדושה אגברא:
ד"ה נבלת בהמה כו' לא גרסי' דליכ' כו' כצ"ל דהכשר שחיטה לא מהני' לחלב כו' כצ"ל:
בא"ד עכל"ה לפי שיש ספרים שאין כתב בהן ושמא כו' כצ"ל. פי' שאין כתב בהן והחלב:
בא"ד תנאי בהכשר קודם מחשבה מכל כו' כצ"ל:
בא"ד גרסינן לה שפיר והחלב בשוקי' כו' הד"א:
בא"ד שחוטה איירי וכן כו' כצ"ל:
ד"ה נבלת בהמה טהורה כו' (וישניה) [וישנה] שהאכילה קדלי דחזירי כו' כצ"ל: