צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור
דף ט:
גמ' חציצה מיהא איכא כו'. פי' ולא לפטור לגמרי פריך דמ"מ איכא למיחש שמא יצא כולה ראשונה כמ"ש תוס' לעיל כיון דלא ראינו לא שכיח אלא דפריך דיפריש טלה לעצמו נ"ל:
שם ומקדשה כהך דביני כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה בשויו לא אמרי' דלא חמיר מהקדשות הס"ד. פי' דלא אמרינן דהקפידה תורה דוקא בשה ובשויו דלא חמיר מהקדש דפודין בכל מין בשויו אלא דקאמר דהקפידה תורה בשה ואפי' שלא בשויו:
ד"ה במזיד כו' קודש כו' הד"א:
ד"ה ושור הנסקל כו' ופטר חמור ששחטו לנכרי כו' כצ"ל:
בא"ד דנבילה היא איכא למימר כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה ותנן ר"י כו' משמע הכא דמקודשת כו'. פי' דאשה מקודשת אפילו בגבולין אלמא דממון הדיוט הוא מדקתני ועולה ואוכלתו בירושלים ע"כ בגבולי' איירי. וראיתי בדפוס חדש נדפס בצדו נ"א אינו מקודשת ור"ל דהאי מקודשת קאי על מעשר שני וטעות הוא לשבש כל הגרסאות:
בא"ד לירושלים והא דאמרי' בסוף חלק בגבולין כו' כצ"ל:
בא"ד וכן בעיר הנדחת לאו כו' כצ"ל. פי' אם היה מעשר שני בע"ה:
ד"ה מכל האוכל כו' אשר יאכל כתיב משמע שפיר כו' כצ"ל. פי' דמכל אתי אפי' אסור באכילה ע"כ לא ממעט אלא איסור הנאה: