אור ברסלב

צאן קדשים על בכורות· רבי אברהם חיים שור

דף ט.

דף ח:

רש"י ד"ה נותן טלה כו' תחלה מפרשי' טלה כו' הד"א:

ד"ה זכר ונקבה בין שה זכר בין שה נקבה הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה בי בליעי כו' איתא ביה תלתא צלמי כו' כ"ה הגירס' בתלמוד ועיין בע"י:

ד"ה מאן תנא כו' מאן תנא דחמורה שילדה כו' כצ"ל:

בא"ד דלא קתני במתני' ויצאו כו'. דבריהם אינם מובנים לי דלמא באמת ה"ק דאי ר"י הגלילי ליתני במתני' ויצאו שני ראשיהן כא' שניהן בכורות ולאשמעי' דר"י הגלילי יליף בכור בהמה טמאה מבהמ' טהורה וצ"ע:

בא"ד להחמיר בדבר ולהפריש טלה שני לעצמו הס"ד. פי' ואי מתני' כר"י הגלילי ליתני ברישא דמפריש טלה שני לעצמו ולא סמכי' ארובא שאינם יוצאי' בבת אחת ליפטר מדין טלה והוא לעצמו ותו לא איצטרך לאשמעי' גבי זכר ונקבה דמפריש טלה א' לעצמו כמו בסיפא גבי שני זכרים ונקבה דצריך להפריש טלה א' לעצמו כמו שפרש"י ולא הוזכר במתני' וסמיך אריש' דזכר ונקבה דמפריש טלה א' לעצמו ליתני ברישא דמפריש טלה שני לעצמו ולא איצטריך למיתני נמי גבי זכר ונקבה ודו"ק ועיין במהרש"א. אבל אי קשיא לי הא קשיא לי לפ"ז קשה לאביי וליגמר מיניה קושית הגמרא ואי משום דמיעוט רחמנא הזכרים דילמא המיעוט אתי זו שניהם ל"ה אבל בבהמה טמאה טלה שני לעצמו ויש ליישב בדוחק דעדיפא מיניה פריך לאביי:

ד"ה אמר רב מין במינו כו' כצ"ל ושייך לע"ב:

בא"ד (ברכתו) [כרכתו] אחותו והוציא כו' זהו גירסת ר"ח בסוגיא דהתם ורש"י גורס גירסא אחריתי ע"ש:

בא"ד הכא מקצת פנוי כו'. פיר' התם (ברכתו) [כרכתו] אחותו בכולו אבל הכא כיון דאי אפשר לצמצם שיצאו שניהם בבת אחת אותו מקצת שיצא פנוי מאחיו ואינו חוצץ:

בא"ד וא"ת לאביי דמוקי כו' כצ"ל:

ד"ה זכר ונקבה כו' לפי מה שפירשתי לעיל דנקבה חוצצת כו' כצ"ל. פי' בשלמא לרבנן אפשר לומר דס"ל דאין חילוק בין אחותו לאחיו והתם (דברכתו) [דכרכתו] אחותו והוציאו (דברכתו) [דכרכתו] כולו והכא מקצת פנוי דאי אפשר לצמצם איכא למימר טפי דאינו חוצץ כשנוי' קמא דלעיל אבל לר"י הגלילי דאפשר לצמצם ע"כ צריך לחלק בין אחיו לאחותו ונקבה חוצצת הקשו שפיר ובזה שקטה קושית מהרש"א מה שהניחו בצ"ע כנ"ל ברור ודו"ק:

ד"ה ושתי חמוריו כו' כדפרשתי לעיל בפירקין כו' כצ"ל (דף ד' ע"ב):

בא"ד לא תלינן להעמיד הממון בחזקת בעלים שהאחת טנפה כו'. הקשה מ"ו מהרש"א הכא נמי איכא למימר הכי מהאי טעמא דצריכא ויש ליישב ודו"ק עכ"ל. ונ"ל ליישב דמהכא ליכא למישמע דלא תלינא להעמיד הממון בחזקת הבעלים דאפשר לפרש דמיירי דידעינן בבירור שכל אחת ילדה זכר ואפ"ה איצטריך לאשמעינן דנותן שני טלאים לכהן ואין פודה וחוזר ופודה אבל לקמן דליכא למימר הכי ע"כ הא אתי לאשמעי' ואין לדקדק דמסיפא דהכא שמעי' דלא תלינן להעמיד הממון בחזקת בעלים שהאחת טנפה דהא קתני אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדה ב' זכרים נותן טלה אחד לכהן ולא תלינן שהאחת שלא ביכרה טנפה ונימוח הולד ואחת שביכרה ילדה ב' זכרים ויש ליישב דאפ"ה ניחא ליה לתנא לאשמעי' בבהמה טהורה נמי דלא תלינן בהכי וסיפא דלקמן אחת ביכרה כו' נקט משום פלוגתא דר"ט ור"ע. אבל צ"ע לר"י הגלילי דס"ל דאפי' אחת ילדה ב' זכרים שניהם לכהן דאפשר לצמצם לפ"ז לקמן מאי אתי לאשמעי' דלא חיישי' לטנפה ואחת ילדה שניהם דהא אפי' אחת ילדה שנים שניהם לכהן וצ"ע ולתירוץ שני שכתבו דניחא ליה לפרש כל גוונא ניחא נמי לר"י הגלילי ודו"ק:

בא"ד ונקבה נותן הזכר לכהן כו' כצ"ל:

ד"ה שתי זכרים כו' לכאורה מוכח דמפריש טלה א' מספק לעצמו וכן לקמן כו' כצ"ל:

בא"ד ואי לכהן משום דקדושת כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

צאן קדשים על בכורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה