אור ברסלב
פתחי שערים מד שאלה בענין עגונה.

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

מד שאלה בענין עגונה.

מג הערה בענין מקוה.

ע"ד האשה העלובה העגונה בילא בת ר' הירש ליב מיקאווסקי מעיר נאוואמינסק סמוך לווארשא אשר בעלה ר' אברהם יוסף ב"ר נחמן ראזענבערג נלקח למלחמה יאפאניע בעיר מוקדון וזה ערך חמשה שנים עברה ולא בא ולא ידעה מהנעשה עמו, ודרשה וחקרה והשיגה מכתב משם מאת הראטנעם קאמאנדיר אשר אברהם יוסף ראזענבערג נאבד שם ולא נכתב בהכתב אשר נהרג או מת רק סתם נאבד:

גם הביאה ע"א שמו אשר גריזשאן מכפר וואלאמין אשר הוא הי' ג"כ במלחמה הנ"ל עם בעלה והעיד בתורת עדות אשר הי' בצוותא חדא עם בעלה הנ"ל ומצא אותו בעת המלחמה הנ"ל אשר הי' מונח על הארץ מת ומלא דם ואחז בידו בכתפו והי' עדיין יום וראה שהוא האיש ראזענבערג מעיר נאוואמינסק והנה לכאורה יש כאן הרבה חששות א. שהרי ע"א במלחמה אינו נאמן ב. יש חשש דילמא אחר ג' ימים הוא ולא אפשר להכירו כמבואר בסי' י"ז סכ"ז. ג. על המכתב שהגיע מאת הקאמאנדיר לא נכתב שמת ונהרג רק סתם נאבד וממילא אפי' אם נאמר דדבר הנכתב בערכאות שלהם לא מרע נפשייהו ומסתמא כותבים האמת כמו שהוא וכמבואר בחו"מ סי' ס"ח ברמ"א ס"א. לכן האריך בזה בשו"ת בית אפרים מהגאון ר' אפרים זלמן מרגליות בסי' לא. ובשו"ת כנסת יחזקאל סי' נ"ב וסי' נ"ג. ובשו"ת נודע בשערים סי' ל"ה ומה שהעיר בזה דאולי דוקא לד"מ אשר הוא בין אדם לחבירו נאמנים ולא לענין איסור א"א. נלע"ד דזהו ג"כ כמו בין אדם לחבירו שאם תהיה נשאת לבעל אחר הרי הוציאה מראשון ובגמ' חגיגה אמר איזהו מעות שלא יוכל לתקן זה הבא על א"א ואסרה לבעלה עש"ה. וא"כ הוי בין אדם לחבירו ובפרט בדיניהם דאסורה לאחר אם יש לה בעל וא"כ ה"נ לא יכתבו שקר דאין לה בעל ותנשא לאחר נגד חקם ודתם וממילא כאן דלא כתבו יותר רק דנאבד ממילא אולי הוא חי וערק לעלמא או נשבה לחיל היאפנים. עוד יש לעיין על העד שגלוח הוא והוה עבירה דאורייתא דפסול לעדות כמבואר בסי' ל"ד בחו"מ אך אחרי שחכמינו ז"ל חששו לתק"ע מאד ע"כ נלך בעקבותיהם לחפוש היתר מכבלי העיגון להאשה העלובה הזאת. כי ראיתי בשו"ת הב"ח החדשות בסי' ס"ד וז"ל והנה אל יחשבו לי ח"ו לגאוה שהכנסתי ראשי בדברים אלון. תאמינו לי ונקליתו עוד מזה להתיר בחנה קטנה שבבחינת עגונה עליונה אשר על זה אמר שלמה המע"ה ראיתי דמעת העשוקים וכו'. וכל מי שמתיר עגונה אחת כאלו בנה אחת מחורבות ירושלים העליונה להצעל בחינה אחת מן אשת חיל וד"ל עכ"ל. לכן מצוה לחפש היתרים על עגונה. וי"ל דידוע דעת הרמ"א בסי' י"ז סט"ו והוא מפסקי מהרי"א סי' קל"ט דאם יש אומדנות גדולות המוכיחות שמת אם נשאת לא תצא. והוה רק איסור דרבנן דאזלינן ב"ר והוה רק בדין משאל"ס דמדרבנן אסור אף דאיכא רובא ע"ש ועיין בשו"ת חת"ס סי' נ"ח דכתב בזה"ז שנתחדש בתיבות מכתבי העתים בודאי הוה רוב שמת עש"ה. ועי' בשו"ת עין יצחק מהגאון מקאוונא דכבר קדמו להגאון חת"מ בתה"ד ע"ש. וידוע דעת המבי"ט בתשובה סי' קל"ח דאם איש אחד נאבד ונמצא ג"כ איש אחר הרוג בדרך זה תולין דזהו שאבד זהו הנמצא ע"ש והפוסקים מחולקים עליו באיסור דאורייתא משא"כ באיסור דרבנן סמכינן על דעת מבי"ט עיין בנו"ב סי' מ"ו ובמ"ת סי' נ"ט ובחת"מ סי' ס"ג וממילא כאן דהוה רוב שהיה שם במלחמה נאבד ובדרך זה נמצאים הרבה הרוגים מה"ת שלא נימא דזהו שאבד זהו שנניצא וכמבואר כיון דיש אומדנות שלא בא ולא כתב על הצייטונג כנזכר ממילא בדרבנן שוב אמרינן זהו שאבד זהו שנמצא וא"כ הי' די בזה לחוד שכתבו בערכאות שנאבד כנ"ל. אך אם יחלוק החולק דלא סמכינן ע"ז אפילו בדרבנן תו יכולין לסמוך על העד שהעיד שראהו מת אף דע"א במלחמה אינו נאמן דלא אמר קברתיו מ"מ אם אומר ראיתי שמת או ראיתי נהרג והכרתיו נאמן עי' סעיף נ' ברמ"א ז"ל. ומה שיש לפקפק בזה דאילו הוא אחר ג' ימים גם זה ליתא כיון דהעיד שאחז בכפו וראה שהוא חם עדיין ממילא השתא נהרג. אך העיקר מה שיש לעיין בהעד שפסול הוא מצד גלוח הזקן דעבר עבירה דאורייתא ופסול להעיד. י"ל דידוע דעת הנ"י דפ' זה בורר דרשע שאינו של חמס דפסול הוא רק מצד גזה"כ אבל לא מצד נחשד לשקר ע"ש. וממילא דעדות אשה דקיי"ל דאף אשה וקרוב אף דפסולין לכל עדות שבעולם מ"מ בעדות אשה כשירין וה"ה עבר עבירה דגילוח הזקן לא גרע מקרוב ואשה דכשרין לעדות. ועיין בשו"ת קהלת יעקב מהגאון מליסא דפסק כן. ומביאו בפ"ת סי' י"ז סקי"ח. ועיין בקצה"ח סי' ס"ו סקי"ד דפסק כן וראיתי בס' נתיבות על חו"מ ובספר ישועות ישראל מהגאון מקוטנא דפסק דרשע פסול דחיישינן שמא עיניו נתן בה יע"ש. ונלענ"ד כ"ז בזמן הש"ס משא"כ בזה"ז דאיכא הדר"ג דאסור לישא שתי נשים ממילא לא חיישינן ואפי' אם הוא בחור עדיין מ"מ למאי דקי"ל דעד המעיד בה לא ישאנה עיין באה"ע סי' י"ב והרשב"א והב"ח פסקו דאף בנשאת יוציא ממילא לא חיישינן דיעיד שקר כדי לישא אותה ועיין ברדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' רכ"ט דכתב וז"ל דגט הניתן בפסולי עדות דאורייתא דהיינו שהם מבטלין מ"ע דתפילין סוכה ולולב ומגלחין בפרהסיא הזקן והפאות. והשיב דאפילו שעבר על מ"ע לא מפסל ואם מפני שעובר על לאו דגלוח הזקן לאו זה הוא על המגלח אבל המתגלח אינו לוקה אלא א"כ ג"כ סייע ודבר זה אינו מפורסם יהיו העדים צריכים להודיעו שגם המסייע לוקה ולהתרות בו וכו'. ובלאו זה וכיוצא שאינו מפורסם אם לא התרו בו אינו מפסל מה"ת ע"ש. ממילא כאן דלא התרו בו כשר מה"ת ועיין בשו"ת הגאון רע"א סי' צ"ו דג"כ דעתו נוטה דמגולח הזקן לא פסול דלא משמע לאינשי אסורא בזה והאריך בזה הרבה ועכ"פ לעדות אשה יכולין לסמוך על דעת הנ"י בגלוח הזקן ועיין בשו"ת בנין ציון החדשות סי' כ"ג דהאריך בזה לענין מחלל שבתות דמתפללין ועושין קידוש ואח"כ מחללין שבת. ועיין בבית מאיר פי' י"ז דכתב דפסול לעדות מה"ת דוקא שכבר פסלו בב"ד אבל כל שלא פסלו עדיין הב"ד כשר לעדות עי"ש ולכך עבד כשר לעדות אשה אף דסתם עבדים גזלנים הם מ"מ הב"ד לא פסלו אותו עדיין ממילא כשר לעדות ובפרט למש"כ בשם שו"ת. חת"ס סי' נ"ח בזה"ז דאיכא מכתבי העתים הוה רוב שמת והוה כמים שאל"ס דרק מדרבנן אסורה ובדרבנן יכולין לסמוך על העד הפסול דאורייתא ג"כ וכמו פסולי דרבנן דכשרים לעדות אשה כיון דהוה אומדנות המוכיחות שמת וכמש"כ הרמ"א ז"ל דבאומדנות יכולין להתיר ממילא כשרין לעדות. ומעתה יכולין להתירה מכבלי העיגון בלי שום חשש כלל וכלל:

וע"ז בעה"ח יום א' ואתחנן ז' מנחם אב תרס"ט פה ווארשא.

פתחי' הארענבלאס דומ"ץ דפה

מה שאלה בנט מעתים שוטית וע"ח: יום ג' כסלו עת"ר לפ"ק. לכבוד ידידי הרב הגאון ר' זכרי' יוסף שליט"א ראזענפעלר רב באמעריקא בעיר סאנטליאיס.

שאלתו קבלתי באשה שעיתים שוטית וע"ח והבעל במרחקים ורוצה לשלוח ג"פ או לקבל היתר מק"ר עכ"ל. מדברי ש"ע סי' קי"ט נראה לכתחילה אסור לגרשה בע"ח וע"ש והט"ז כתב בזה"ז דאיכא חרדר"ג חיישינן על עבירה שלו יותר משלה ע"ש ויש חולקין על הט"ז אך לכאורה נראה דכאן דהבעל במרחקים ובל"ז לא משמרה ל"ש הטעם דגרירה ולומר ל"פ עיין תוס' קידושין מ"ג וט"ז סקי"ג. ועוד יש לחדש דסברת גרירה היא דאם יש לה בעל א"א היא ולא תזנה משא"כ כשגירשה ופנויה הוא חיישינן שתזנה וכ"ז בזמן הש"ס דפנויות היו טובלין משא"כ בזה"ז דלא טובלין ממילא איכא איסור נדה ולא תזנה מצד איסור כרת:

ולכאורה יש להעיר על הט"ז דמשמע דאיסור גרירה שתעשה עבירה למש"כ הרא"ש ברכות פ"ג דנשים אינן בכלל ערבות א"כ מאי איכפת לן אם עושין עבירה וביותר יש להעיר דעיקר החשש שתעשה עבירה בעת שתחזור לשטותה ממ"נ אז ליתא עונש עליה ועיין שו"ת רע"א סי' רי"ח דחרשת ושוטית הרצון אונס כמו קטנה ובנו"ב סי' ע"ח ובח"א בבית הנשים סי' ל"ה ומקום שמואל סי' כ"ה ופ"ת סי' קע"ז סק"ז:

וכן יש להעיר בתוס' קידושין מ"ג אי בקטנה שייך גרירה מאי איכפת לן הא לאו בת עונשין ועל קושיא א' י"ל למש"כ הגרע"א סי' ז' דעבירות שנשים מצווין חיוב ערבות ג"כ חל ניחא אך על קטנה קשה אך ראיתי דליתא לדברי דמ"מ הרי דאנשים יעשו עבירה עמה (ובזה נדחה מש"כ בשו"ת עין יצחק חא"ע סי' א' אות י"ב] ועיין ביצה ל' הני נשי דשקלן חצבייהו וכו' משמע כרע"א ויש לחדש ג"כ למש"כ הצל"ח ברכות ד' כ' דכהנים ולוים לא נכנסו בערבות ממילא ל"ש בהם גרירה ואפשר דמ"מ מצד ל"פ אך בתוס' הנ"ל כתב דל"ש ל"פ ועיין בשו"ת שם ארי' בזקנה ל"ש גרירה סי' א' אך מצד לא פלוג וצ"ע ובאמת נלע"ד הפירוש גרירה שלא יהיו בנות ישראל הפקר מצד בזיון לעם קדוש ולא מצד עבירה וממילא י"ל לגבי דידיה דליכא בזיון ל"ח עליו וממילא יותר טוב ליטול היתר מק"ר כמש"כ כת"ה אמנם נלע"ד כך באם שלא תרצה לקבל גט יכולין ליתן היתר מק"ר ואם תרצה לקבל גט יכולין ליתן לה גט בזה"ז וכמש"כ הט"ז:

דברי ידידו הדו"ש באהבה פתחי' הארענבלאס חונה פה ווארשא:

סוף הספר

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה