פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
מ) שו"ב שקלקל בשחיטה
אי חייבין לשלם להקצבים או לא:
הנה בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"ב סי' י"ח מאריך בזה ואמר כי מעולם לא שמע ששו"ב יהיו מחויבים לשלם ההיזק שעשו לקצב ואמר הטעם דהוה שמירה בבעלים כיון דהשוחטים משועבדים לשחוט להקצבים והקצבים א"י לשחוט אצל אחר רק אלו שנקובים בשמותם ולפ"ז פטורים וטבח אומן שקלקל דבשכר חייב איירי כשאינו משועבדים לשחוט אצלו עש"ה ועיין בשו"ת עולת יצחק סי' קי"ז דכתב ג"כ דהוה שמירה בבעלים ועיין בחו"מ סי' רצ"א וסי' שמ"ו]:
ולעד"נ עוד טעם דלכך פטורין דבאמת יש להקשות דהי' צריך להיות דפטורין כדי שיודיע כמו דאמר בגיטין (ד' נג) גבי מטמא ומדמע ומנסך ושוב ראיתי שהקשה כן בס' ים התלמוד על ב"ק (ד' ק') וא"ל דהרי יש עצה להודיע ויאמר דיש ספק טריפה ויהי' אסור לאכול והוא יהי' פטור מלשלם כמו מגרומתא דרב בב"ק (דף ק') ז"א דמ"מ יפסיד שכרו דהממע"ה וממילא הקצב לא יהי' צריך לשלם לו דמוחזק הוא ובזמן הגמרא י"ל דהיה המנהג ליטול שכרו מקודם ולכך שפיר חייב ול"ש כדי שיודיעו דיכול לומר שהוא ספק כנזכר משא"כ כהיום דהמנהג ליטול שכרו אח"כ ממילא אם יאמר דספק הוא עכ"פ יפסיד שכרו ממילא לא ירצה להודיע ולכך שפיר פטרו מכל וכל ויטלו שכרם ג"כ ושייך שפיר כדי שיודיע [וראיתי בספר נפלאות חדשות דמביא דשמע מחכמים דפטור כדי שיודיע] ועיין מה שכתבתי באריכות מזה בחדושי לב"ק (ד' ק'):
ועוד י"ל טעם אחר דפטור מלשלם דהרי יכולין לומר דילמא הי' נטרף בבדיקת הריאה על סירכות ולא עשיתי לך כלום כיון דשכיח מאד שיטרף על סירכות הריאה ובגמרא דמבואר דחייב קלקל בשחיטה הוא מצד דע"פ דין דגמרא א"צ לבדוק הריאה ולטרוף אם לא בדק ועיין ברש"י חולין (דף יב) ד"ה פסח וכו':
והן אמת דכתבו דבדיקת הריאה יש לה רמז בגמרא דביצה (ד' כה) ומירושלמי עיין פמ"ג בפתיחה לסימן ל"ט באריכות מ"מ י"ל דהסוגיא זאת לא סובר כן ולכך שפיר חייב משא"כ לדידן דכבר החמירו מאד אם לא בדק הריאה ובזמנים הללו דשכיח מאוד טריפות על סירכות הריאה ולכך החמירו הגאונים בנאבדה הריאה עיין סי' ל"ט וממילא שפיר יוכל לומר השו"ב דבלא"ה דילמא הי' טריפה על הריאה דשכיח ולכך פטור:
ועיין ביו"ד סי' ש"ז בש"ך סק"א בשם מהרש"ל פ' בהמה המקשה סי' ד' דאסור למכור בכור לעכו"ם דכ"ז שלא בדק הריאה הוא בחזקת טריפה עומדת עש"ה ועיין מג"א סי' תצ"ח סקט"ז דהאידנא לא שוחטין בהמה ביו"ט משום דשכיח טריפות ע"ש ובמקומות הללו שכיח טריפות כמו כשרות וא"כ הוה ספק וא"י להוציא ממון מהשו"ב ורק שכר שחיטה צריך להפסיד השו"ב מספק [ועיין בשו"ת בשמים ראש סי' ק"ח מזה]:
ועוד אופן ג' הי' נלע"ד לחדש למאי שכתבו הפוסקים להעיר האיך מותר לקבל שכר עבור שחיטה הא הוה מצוה ואסור ליטול שכר ע"ז משום מה אני בחנם אף אתה בחנם וכמו דמצינו בשופר באו"ח סי' תקפ"ה וביו"ד סי' רס"א לענין מוהל דאינו רואה סימן ברכה [ועיין בדעת קדושים סי' א' סק"ב ובס' דרכי תשובה הנדפס מחדש על יו"ד סי' א' סק"א ובסי' י"ח סקע"ט מזה] לכן נלענ"ד דעיקר השכירות מקבל על בדיקת הריאה אשר היא מצוה דרבנן וע"ז מותר לקבל שכר וממילא שוב הוה על השחיטה כשוחט בחנם וטבח אומן שקלקל בחנם פטור ועיין ביו"ד סי' רכ"א סי"ב דמותר לשחוט במודר הנאה והיינו כיון דאין נוטלין שכר על השחיטה עיין בשו"ת פני אריה סי' ס"ד מזה ובגמרא דאמר טבח אומן שקלקל בשכר חייב היינו אם בפירוש אמר שנוטל שכר בעד השחיטה משא"כ בסתם כמו גבי דידן שנוטלין שכר סתם משחיטת בהמה וכיון דאיסור היא ואינו רואה סימן ברכה ממילא בודאי לא נוטל שכר רק על הבדיקה ושוחט בחנם ולכך פטור כנ"ל ועל טעם השני שכתבתי מצד טריפות הריאה יש לפקפק קצת שהרי הקצב יכול לומר דיבדוק עכשיו הריאה ואם יטרף יהי' פטור ואם תהי' כשר על הריאה יהי' חייב לשלם ויש ליישב:
ודע בענין איסור דשחוטי חוץ היה האיסור עוד בימי הט"ז והוא מנהג טוב מחמת פרצה עיין בשו"ת שואל ומשיב ח"ב מהדורא תליתאי סי' כ"ה דהאריך הרבה בזה דדבר נכון לאסור שחוטי חוץ לעיר מחמת בשר ששהה ג' ימים בלא הדחה וכיוצא בזה עש"ה ועיין בשו"ת שם אריה סי' ל"ז מענין שו"ב שרוצה הוספה ע"ש ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ל"ח ובהגהות יד אפרים על יו"ד סי' א' מהגאון ר' זלמן מרגליות מזה ובשו"ת נחלת דוד מהגאון ר' דוד טעבלי מליסא סי' ג' ובשו"ת חת"ס חחו"מ סי' קי"ז ועיין בשו"ת רמ"ץ חחו"מ סי' ל"ד מענין חזקות ומענין השגת גבול מהשובי"ם עש"ה. בעה"ח פתחי' חונה פה ווארשא: