אור ברסלב
פתחי שערים לט) בענין טהרת אשה שיש לה פצעים

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

לט) בענין טהרת אשה שיש לה פצעים

לח )בענין מורדת על בעלה.

ולא תוכל להסיר התחכושת.

אל כבוד ידידי הרב המאה"ג חו"כ וכו' כש"ת מו"ה יהושע מיימון שליט"א דב דק"ק פראנא.

ע"ד השאלה אודות אשה אחת שיש לה פצעים על רגליה והרופאים נתנו לה תחבושת למשוח רגלה עד שתתרפא ולהסיר התחבושת יהי' לה צער גדול והרופאים אומרים שלא תסיר בשום אופן את התחבושת משם. וזה שנה שלא תוכל לטהר לבעלה. ע"כ תורף השאלה. והנה לכאורה יש לאסור. א) מצד אף דמבואר בש"ע (סי' קצח ס"ו) דבקאלטנעם דהוא סכנה להסיר לא חייצי ומקרי לא מקפיד מ"מ י"ל דדוקא באם יש סכנה להסיר אז מתירין דהוה מקום סכנה. משא"כ באם יש רק צער להסיר אפשר לא מתירין וכן משמע לכאורה מדברי הש"ך שם סקי"ד כחול שעל עיניה אם לרפואה חוצץ וכו' משמע מזה דלא משגיחין ע"ז אף דלרפואה מ"מ לא מיקרי מיעוט שאינו מקפיד. ב) לכאורה אין ראי' מדברי הרמ"א משערות לפ"מ שהתוס' והרא"ש בעירובין (דף ד) וביבמות (דף עח) הבינו מדברי רש"י ז"ל דדוקא בשערות היא הלל"מ דתליא במקפיד משא"כ בתציצה שעל הגוף אף במיעוט שאינו מקפיד הוה חציצה עש"ה ופלא בעיני על הסדרי טהרה סק"ג דמביא דעת רש"י דבבשר אף במיעוט המקפיד הוה חציצה ע"ש ובאמת הוי דעת רש"י דבבשר אף במיעוט שאינו מקפיד הוי חציצה כנזכר] וממילא הי' צריך לכאורה בכאן להחמיר. ג) לכאורה אין כאן ראי' מדברי הרמ"א משערות על תחבושת המונח על רגלה דע"כ אין הטעם העיקר כיון דלרפואה הוה אינו מקפיד וה"ה הכא משום דהרי קשה לשיטת הגאונים ועוד פוסקים דשערות נידונין לעצמן דאם יש רוב בשערות עצמן הוה רוב ולא מצטרף להגוף ע"ש א"כ לפי הנראה מדברי הפוסקים דפסקינן כן א"כ היכי פסקו דקאלטנעס בשערות לא חייצי ומשמע אפי' ברוב שערות או אפי כולו הא אי מתירין משום שאינו מקפיד צריך להיות אסור ברוב דרובו שאינו מקפיד אסור. וגם בכולו יקשה הא אסור מה"ת אף באינו מקפיד כמו דאתמר ביבמות (דף עח) ה"מ רובו אבל כולו אסור מה"ת אף שאינו מקפיד ולמה מתירין בשערות ולא חילקו בין מיעוט שערות ובין רובו או כולו וע"כ צ"ל דגבי שערות עיקר ההיתר משום דהיינו רביתיה וכמו דאמרינן גבי עובר ביבמות (דף עח). ובאמת זהו הטעם כתב המרדכי בפ"ב דשבועות וכנראה דזהו עיקר הטעם ממילא כאן בנ"ד ל"ש היינו רביתייהו ממילא צ"ל אסור מדרבנן:

וראיתי שכת"ה גמגם בדברי רש"י ז"ל דכתב ואע"ג דגזרו רבנן הכא אוקימנא אדאורייתא. ונלענ"ד דכוונתו דבשלמא בלא דר' יצחק שפיר י"ל דלא גזרו כאן כיון דהיינו רביתייהו וידע דזה מהני רק לענין דרבנן אבל לא ידע המקשן דסברת היינו רביתייהו יהי' מהני אף לענין כילו דהוה מדאורייתא. ומשני דהיינו רביתייהו ומהני גם לענין דאורייתא כנ"ל. ובאמת מכבר אמרתי ליישב הסברא והפירוש היינו רביתייהו משום דלכאורה יש להעיר מאי פריך שם ביבמות על מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה הא הוה חציצה. הא קיי"ל מב"מ אינו חוצץ. עי' יומא (דף נח) ובזבחים (דף קי). אך י"ל למש"כ בתוס' שם בזבחים דרגל מחבירו פסול משום דאין דרך שירות בכך ועיין יומא (דף נח) דמב"מ אינו חוצץ דוקא אם דרכו בכך עש"ה. ולפ"ז י"ל זהו התירוץ דהיינו רביתייהו לכך לא הוי חציצה היינו כיון דדרך בכך תו לא הוי חציצה מצד מב"מ דאינו חוצץ כנ"ל. ובזה י"ל ג"כ בדרך צחות בהא דאמר מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה דלכאורה יש לדקדק מאי דאמר בנה א"צ טבילה והל"ל ולדה א"צ טבילה דמי יימר דיהי' בן דלמא יהי' בת ולדברינו הנ"ל י"ל שפיר למש"כ התוס' בכורות (דף ט) ד"ה אמר ר"א וכו' דאחותו הוה אינו מינו טפי עש"ה ועיין בחולין (דף ע) ולפ"ז י"ל דקמ"ל רבותא דאף בנה א"צ טבילה דסד"א דוקא בת הוה מב"מ עם האם משא"כ זכר והוה חציצה קמ"ל דאף בן א"צ טבילה מטעם דהיינו רביתייהו כנ"ל. ד) לכאורה למש"כ הפמ"א בשו"ת (סי' קמו) דמארלאקין הנעשה ע"י אדם ולא ממילא ל"ש לומר דהיינו רביתייהו ומאריך בזה בס' סדרי טהרה סקי"ט עש"ה לפ"ז ה"נ לכאורה הרי התחבושת המונח על רגלי' הוא ע"י אדם ל"ש היינו רביתייהו. אולם באמת הי' נלענ"ד להתיר חדא למאי דמבואר בש"ע (בסעיף יד ובסעיף טו) הדיו והדבש לח אינו חוצץ ע"ש ולפ"ז ה"נ הרי התחבושת הוא לח ואינו חיצץ והוה חיבור ולא גרע מדבש כנ"ל:

ומה דנראה מדברי הש"ך סקי"ד דלרפואה לא מיקרי אינו מקפיד וחוצץ הכחול שעל עיני' י"ל דהתם כיון דהיא מבחוץ מיקרי מקפיד שלא יהי' הכחול משא"כ על הרגל בסתר שלא ידע אדם מזה שפיר מיקרי אינו מקפיד אם הוא לרפואה, וגם מה שכתבתי מקודם דלדעת רש"י ז"ל בבשר אף במיעוט שאין מקפיד הוי חציצה י"ל הכי רוב הפוסקים מחולקים ע"ז רק בבשר הדין כן ובפרט שהרי דעת הריטב"א דגם רש"י ז"ל אין כוונתו רק כדעת הגאונים דשערות לחוד והגוף לחוד ולא מצטרף עש"ה. וגם מה שכתב באות ג' להקשות מנלן כלל לומר דדבר שהוא משום רפואה וצער להסירן הוה אינו מקפיד הא מן הרמ"א דשערות וקאלמנעס אין מוכח כלל שהרי כיון דהרמ"א סתם דלא חייצו ומשמע אפי' רובו ואפי' כולו וזהו אפי' מה"ת הוי חציצה באינו מקפיד בכולו או ברובו מדרבנן וע"כ מטעם כיון דהוה סכנה להסירן ומטעם דהיינו רביתייהו משא"כ במקום רפואה אף דאיכא צער להסירו מנלן דלא הוי חציצה כיון דמדברי הש"ך משמע דרפואה הוה דבר המקפיד כנזכר י"ל שפיר דהנה הלבוש כתב הטעם על המרדכי הנ"ל והרמ"א מפני שאינה מקפדת עליהן להסירן לכן לא חייצו ע"ש. וי"ל באמת הטעם אף דמדברי הש"ך משמע דמצד רפואה עדיין הוה מקפיד מ"מ י"ל כיון דאיכא צערא להסירן אף דאינו סכנה מ"מ גם הש"ך מודה בזה דהוה אינו מקפיד ולא הוי חציצה וכדעת הלבוש הנ"ל והוא ג"כ מצד דאיכא צער להסירן מצד רפואה משא"כ הש"ך מיירי ברפואה לחוד ולענ"ד די"ל דבר חדש דכך הפירוש דאם מונח לרפואה ואיכא צער להסירן כשר ולא הוי חציצה היינו למאי דאמר בכתובות (דף ס) גונח יונק חלב בשבת כיון דהוה מפרק כלאחר יד והוה רק איסור דרבנן ובמקום צערא לא גזרו רבנן עש"ה. וכן מבואר בש"ע או"ח (סימן שכח סל"ג) וממילא י"ל ג"כ כאן אף דהוה מיעוט המקפיד מ"מ הטעם דאסור בכ"מ משום דגזרו אטו רובא המקפיד משא"כ במקום צערא לא גזרו רבנן. ולכך אפילו אי נאמר דהוה מיעוט המקפיד מ"מ (הטעם דאסור) במקום צערא להסירן לא גזרו רבנן ומותרת לטבול כך אף דהוה מקפיד ודו"ק היטב. וממילא י"ל שפיר לנכון כמש"כ כת"ה לחלק דלכך כתב הרמ"א מצד סכנה להסירן כיון דאיירי בקאלטנעס על רוב שער והוה רובא המקפיד וצ"ל אסור משום חציצה כיון דהוא דאורייתא כמש"כ הפוסקים דשערות לחוד ולכך צ"ל מצד סכנה הוה רובא שאינו מקפיד דאסור רק מדרבנן שוב הדין ג"כ דמצד צערא ולא גזרו רבנן כנ"ל. ומיושב שפיר מה שהקשו על הרמ"א דכתב דמשום סכנה הוי אינו מקפיד שהרי מ"מ ברובו שאין מקפיד ג"כ מדרבנן עכ"פ אסור ולדברינו ניחא דבמקום צערא לא גזרו רבנן והכא איכא צערא להסירן. ואין לדחות הא בגמרא דיבמות (דף קיד) איתא אבא שאול אומר יונקים היינו מבהמה טהורה ביו"ט וכו'. שבת דאיסור סקילה גזרו יו"ט דאיכא חיסור לאו לא גזרו. וא"כ ה"נ הרי איכא איסור כרת דחמור וצריך לגזור אך כבר כתבו בתוס' שם דהסוגיא דיבמות נדחה מפני סוגיא דכתובות ע"ש. גם י"ל דמצות פו"ר גדול וכמש"כ התוס' גיטין (דף מא) עש"ה. ובשבת (דף ד). ואין לדחות כל הנ"ל שהרי בשלמא לענין גונח יונק וכו' שפיר אמרינן דבמקום צערא ל"ג רבנן ומותר לינק משום רפואה משא"כ כאן לא תלך לטבול ולא תהי' לה צער ויכול להיות כך שלא תסיר. י"ל ג"כ מצד מצות פו"ר הרי צריכה לטבול עצמה ובשלמא בכל מקומות דאמרינן דגזרו מיעוט המקפיד אטו רובא המקפיד ל"ק למה הא איכא, מצות פו"ר ז"א שהרי תוכל להסיר החציצה משא"כ כאן דאיכא צער להסיר שפיר לא גזרו כנזכר. ובזה יש להבין הפוסקים דסברי דהא דכחול ולפלוף הוא דוקא לענין טהרות אבל לבעלה קיל עיין תוס' נדה (דף סז) ע"ש הוא ג"כ דמצות פו"ר עדיף:

עוד ראיתי דיש, מקום להתיר דהנה בשו"ת פני ארי' (סי' ו) העלה דהא דרובו ואינו מקפיד דאסור רק מדרבנן או אפילו כולו דמה"ת היינו דוקא באינו מקפיד שלא יהי' שם אז אסור מדרבנן ובכולו מה"ת משא"כ אי להיפך שמקפיד דוקא שיהי' כן לכ"ע מותר אפילו מדרבנן ממילא כאן הרי היא מקפדת שיהי' התחבושת שם בודאי בטל להגוף ולא הוה חציצה ושוב ראיתי שכת"ה מביא סברא זאת בשם חתנו תלמידי היקר יחי' ולא ראה שקדמו בתשובה הנ"ל. אך בשו"ת בגדי ישע (סי' כג) האריך לסתור סברא זאת מכל וכל מיבמות (דף עח) אף דהולד רוצה שיהי' שם כמו דאמר בנדה (דף ל) ממילא ל"ל הטעם דהיינו רביתייהו הא בל"ז לא הוה חציצה עש"ה. ולדעתי נראה דלק"מ כיון דעומד לילד ביותר הוה חציצה. עי' בתשו' חת"ס חיו"ד (סימן קצה) באריכות מזה ועיין בהגהות (בסימן קכה) בשו"ת ברכת רצ"ה מר' הירשלי ארינשטיין ז"ל דהקשה קושיא נאה היכי מהני טבילה לגר קודם המילה שהרי עומד לקצץ והוה חציצה ע"ש. ובחידושי בסוגיא דחציצה ישבתי דהוה מב"מ דאינו חוצץ והארכתי הרבה בזה וליישב דברי הרמב"ם ז"ל על דהשמיט הדין דר"כ ביבמות (דף עח) כללו של דבר נלענ"ד להסכים עם כת"ה להתיר וגם בסדרי טהרה מביא בשם סמ"ק דלא הוי חציצה. דברי ידידו הדו"ש באהבה פתחי' הארענבלאס חונה פה ווארשא:

שוב לאחר ז"ר מצאתי קושיא זאת למה אמר בנה א"צ טבילה ולא בתה כנזכר בחדושי רשב"א ביבמות (דף מז) באריכות עש"ה:

ועיין בשו"ת הגרע"א זצ"ל סי' ס' בענין טבעת ברחם שמצטערת להסירו אם היה חציצה בטבילה ולדברינו הנ"ל י"ל כיון דאיכא צער להסירה א"כ במקום צערא ל"ג רבנן מצד רובא המקפיד ואפילו אי הוה מועט המקפיד ואין נ"מ ושרי והנו"ב חלק יו"ד סי' ס"ד כתב דהוה דבר המקפיד ועיין בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קנ"ד דחולק על הנו"ב ולדברינו הנ"ל אפילו אי נאמר דהוה דבר המקפיד מ"מ הוה רק מיעוט המקפיד דמה"ת מותר ורק דרבנן גזרו ובמקום צערא ל"ג כנזכר:

ולענין השאלה דמבואר בזכרון יוסף סי' ט' וסי' י' ובשו"ת הגרע"א לענין הפסקת טהרה דצריך לבדוק בחורין וסדקין וע"י הטבעת ברחם א"א לבדוק דילמא מונח שם דם עיין באריכות דרצה לומר בשו"ת זכרון יוסף הנ"ל דהוה רק דרבנן משום דעיקר הבדיקה והפסקת טהרה ממאי דלא ארגשה דזב דם ורק מדרבנן דטמאה אף בלא הרגשה עש"ה דמפלפל הרבה מזה אך לענ"ד כבר כתבתי בחדושי לנדה (דף סח) דהפסקת טהרה מה"ת דא"ל דדי בזה שאינה מרגשת ז"א כיון דהמקור פתוח אין ראי' מזה דלא ארגשה ואו באמת אף דלא ארגשה טמאה רק אם בודקת ע"י עד ורואית שהמקור סתום וממילא ברגע אח"כ שוב סגי בזה שלא הרגישה שיצא ממנה דם עש"ה. ובזה ישבתי קושית שו"ת בשמים ראש אשר מביאו בשו"ת חמדת שלמה סימן כ"ה דהיכי מהני בדיקת עד דהוה חזקה שלא נתבררה בשעתה ולהנ"ל ניחא דבאמת עיקר הפסקת טהרה הוא מה שלא הרגישה רק מ"מ כיון דהמקור פתוח אולי ראתה ומ"מ לא הרגישה ורק בדיקת העד מראה לה אשר מקורה סתום ושוב אח"כ ידענו דטהורה מחמת שלא הרגישה עש"ה באריכות:

ובזה הבנתי לנכון דלמה בהפסקת טהרה ראשונה צריכה בדיקת חורין וסדקין ובשאר הימים סגי בבדיקה דעלמא ולהנ"ל ניחא דבדיקה ראשונה דצריכין לראות אם המקור סגור שפיר צריך בדיקה טובה משא"כ בשאר הימים דכבר ידענו דהמקור סתום ממילא שפיר הבדיקה מצד שלא הרגישה ורק מדרבנן וסגי בבדיקה בעלמא כנ"ל. וביותר יש להמתיק אף אי נאמר דאפי' אי המקור פתוח מ"מ טמא דוקא בהרגשה מ"מ י"ל דאולי הרגישה ולאו אדעתא ולכן לא הוה הפסקת טהרה בזה משא"כ בשאר נשים דעלמא לא אמרינן דתהיה טמאה לעולם דאולי ארגשה ולאו אדעתה ז"א דשפיר יש לחלק דכאן דהמקור פתוח י"ל דאולי הרגישה ולאו אדעתה משא"כ בנשים דעלמא דהמקור סתום ובודאי כשתראה דם אשר חזקה שבא בהרגשה רבה הוא ולכך לא חיישינן שהרגישה ולאו אדעתה ומיושב שפיר קושית הזכרון יוסף הנ"ל בריש סימן ט' ודו"ק ועמש"כ בחדושי לנדה (דף יז):

עומד אני כעת בהא דפסק הרמב"ם פ"ד מה' א"ב ה"ג וכן ביו"ד סי' קצ"ז ס"א דכ"ז שלא טבלה אפילו אחר כמה שנים חייב כרת הא למש"כ התוס' (ביבמות מז ובע"ז עה ובחגיגה יא) בשם רב יהודה גאון דטבילת נדה נלמוד מקו"ח ממגע א"כ למה חייב כרת הא אין עומה"ד. הן אמת דהמזרחי פ' אמור כתב דכרת עומה"ד אבל כבר השיגו עליו עיין בס' מלא הרועים אות אין עומה"ד מזה וידוע דדברי ר"י גאון דברי קבלה הן ואפשר לומר למש"כ הה"מ פ"ב מה' מ"א דהיכא דאיכא איסור עשה עומה"ד ע"ש י"ל דגם ריה"ג ידע מדרש דר"ת ור"י רק משם הו"א דרק איסור איכא ומן הקו"ח נדרש דגם כרת איכא ובאופן כזה עומה"ד כנ"ל:

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה