פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
לז) בענין יבמה שנתקדשה לזר.
יבמה שנתקדשה לאיש זר בשוגג ואח"כ נתוודע לה שהיא זקוקה ליבם וצריכה חליצה ומבואר (בסי' קנט) באה"ע דיש פוסקים דצריך לגרשה מתחילה ואח"כ יתן לה חליצה ויהיה רשאי ג"כ הבעל להחזירה עיין בלבוש ובשו"ת כנסת יחזקאל (סי' סז) ובשו"ת שב יעקב (סי' לח) ובבית מאיר (סי' קנט) באריכות ועיין בפתחי תשובה ויש ספק אי אחר הגירושין צריכה להמתין ג"ח כמו כל הארוסות ומצד לא פלוג או דהכא א"צ להמתין ג"ח אחר הגט זה ובש"ע לא מפורש דבר זה. ונלענ"ד דא"צ להמתין ג"ח אחר הגט חדא כיון דזה דצריכה להמתין ג"ח אף בהיתה רק ארוסה זהו גזירה דרבנן ומה"ת ליכא שום חשש והכא ביבמה לשוק דאמר שמואל ביבמות (דף צב) דהוה ספק אם הוה קידושין כלל ממילא לענין להמתין ג"ח הוה ספיקא דרבנן ולקולא דא"צ כלל גט דלא הוה קידושין כלל ממילא ל"ש הבחנה כלל:
שנית נלענ"ד לומר דבר חדש דאף דבכ"מ גזרו רבנן אף בנתגרשה מן האירוסין להמתין ג"ח מ"מ לא גזרו כאן והיינו בהקדם מש"כ הריטב"א בכתובות (דף ט) גבי כל הפחת לבתולה ממאתים וכו' והקשו בתוס' ד"ה ושמעינן מנ"ל דילמא כש"כ בדרבנן דעשו חיזוק יותר משל תורה. ותירץ הריטב"א דהכא ל"ש לומר דחכמים יעשו חיזוק כיון דאפילו אי לא יעשו חיזוק ויהי' תנאי קיים מ"מ אסור כן דבעילתו ב"ז וממילא א"צ לעשות חיזוק כיון דאסור בל"ז ועוד כיון דב"כ וב"כ אסור הוה מילתא דל"ש ולא גזרו בה רבנן עש"ה והוא דבר נכון מאד והשתמשו בזה האחרונים עיין בס' ישועות יעקב בהרבה מקומות מזה [ואנכי הארכתי בזה בחידושי לביצה (ד"כ) ובדרשה לשה"ג במכות (דט"ז) בסוגיא דביטלו ובחידושי לחו"מ (סי' פו סק"ב)] ולפ"ז כאן דאפילו אי לא עבדי חיזוק ויאמרו דנתגרשה מן האירוסין ל"צ להמתין ג"ח מ"מ לא שכיח הדבר כלל שהרי היא אסורה להתקדש לזר מחמת יבמה לשוק ועיין בבית מאיר (סי' קנט סק"א) דאף דלא מצינו איסור לקדש א"א מ"מ ביבמה לשוק הוה האיסור אפילו בקידושין לחוד ועיין ביבמות (דמ"ט) תוס' ד"ה אי כרב דסברי דיש ספק אפי' ללקוח על הקידושין לחוד ע"ש ולפ"ז לא גזרינן על נתגרשה מן האירוסין ולפ"ז אתיא דין חדש דאם נתקדשה לזר ביבמה לשוק ואח"כ גירשה והיבם מת דלא הוה עכשיו זקוקה ליבם מותרת לינשא לאחר אפילו תוך ג"ח ולא עבדי חיזוק בנתארסה כיון דהוה לא שכיח כאן דהי' אסורה להתקדש וכנזכר ועיין גיטין (דנ"ג ע"כ) ברש"י ד"ה מטמא ומדמע דמשמע ג"כ כן שו"ר בשו"ת שב יעקב (סי' לח) ומביאו ג"כ בס' בית מאיר (סי' קנט) דכתב בשם הלבוש דצריך לגרש מקודם משום דכתיב אם לא יחפוץ ואם חפץ לקחה הא הוה א"א וכתב הוא משום דבידו לגרש אף דמטעם זה צריכה להמתין ג"ח בחליצה משום דאינו ראוי ליבום לא דמי דהתם תליא בזמן משא"כ כאן בגט דאינו מחוסר רק הגט ואינו מחוסר זמן עכ"ל א"כ משמע דכאן א"צ להמתין כלל ורק מיד אחר הגט רשאי לחלוץ וע"כ הפירוש כן בשב יעקב דאל"כ אין לו פירוש. ושוב ראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' סו) דכתב וז"ל הנה יש להקשות וכו' הא גזרו על כל הנשים אף בארוסות שלא יחלצו בתוך ג"ח וכו' י"ל דארוסה שצריכה להמתין ג"ח גזירת חכמים הוא ושלא לחלוץ ג"כ גזירת חכמים ותרתי לא גזרינן ע"ש אך לא הבנתי היטב מש"כ דהא דלא תחלוץ תוך ג"ח גזירת חכמים היא הא מה"ת היא מקרא כל העולה ליבום עולה לחליצה כמו דאמר ביבמות (דמ"ב) ולייבם תוך ג"ח בנשואה מה"ת הוא ואפילו להפוסקים דהבחנה דרבנן אבל לא ביבום ובאמת הרמב"ם פסק דכל הבחנות הוא מה"ת ולפ"ז לא ידעתי מאי תרתי דרבנן הא הוי רק חד דרבנן מטעם דארוסה היא עכ"פ מכ"ז מוכח דאינה צריכה להמתין ג' חדשים כנ"ל. בעה"ח פתחי' חונה פה ווארשא: