אור ברסלב
פתחי שערים לב) בענין ולד שמת ביום ל' לענין חליצה.

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

לב) בענין ולד שמת ביום ל' לענין חליצה.

לא) בענין נשתטית.

מעשה היה אלמנה מכהן שנולד לה ולד ג' ימים קודם מיתת בעלה והולד חי עד יום למ"ד וחלה ומת ביום למ"ד והיה נגמר שערו וצפרנו ואם יצריך לה חליצה יהיה מקום עיגון גדול והיינו דאח הגדול הוא בענגלאנד ולא נודע מקומו איה ואח השני הוא באמריקע רחוק ממנו כמה מאות פרסאות והיא עניה גדולה אשר אין לה בשום אופן על הוצאות וגם בזמנינו טלטולא דאתתא קשה מאד לכן מצאתי היתר. הנה הר"ן בכתובות (דף יד) בסוגיא דארוס וארוסתו כתב דצריכין להכשיר הולד אפילו לכתחילה דאי לא"ה יהיה הולד נפסל בקהל ויהיה מעוגן לעולם ולכך הוה כדיעבד וכך הפירוש בגמרא שם והא נמי כדיעבד דמי עש"ה ועפ"ז כתבו האחרונים בשו"ת דמקום עיגון הוה כדיעבד ומותר אפילו לכתחילה במקום עיגון ע"ש א"כ כמו כן ה"נ כיון דבאשת כהן מתירין בלא חליצה משום דהוה כדיעבד להוציאה מבעלה כהן וכמבואר בש"ע אה"ע (סימן קסד ס"ז) וממילא במקום עיגון דבשום אופן א"א שתטול חליצה כנזכר מותרת אף לכתחילה לינשא דהוה כדיעבד:

אך לכאורה מדברי הרמ"א שם שכתב וה"ה אם אין היבם כאן וכו' מותרת לישראל בלא חליצה הואיל וכבר נשאה ע"ש ולדברינו יקשה ל"ל הואיל וכבר נשאה והוה כדיעבד הא בל"ז בפשוט כיון דאין היבם כאן א"כ הוה מקום עיגון מותרת אף לכתחילה ואפשר דלא איירי במקום עיגון רק שהיבם אינו מצוי בכאן אבל לא במקום רחוק רק יכול להמתין זמן קצר ויבא ליתן חליצה ורק בקושי קצת וכדומה ולכך פסק רק בדיעבד כשכבר נשאה אין צריכה חליצה משא"כ במקום שהוא עיגון גמור ואם אוסרין אותה בלא חליצה תשב גלמוד כל הימים כמו נידון דידן שהיא עני' ושמעה שהוא במדינות רחוקים מתירין אותה בלא חליצה דהוה כדיעבד כנזכר ועיין בתוס' פסחים (דף כו) ד"ה בין חדש וכו' אע"ג דזה וזה גורם רק בדיעבד מותר ולא לכתחילה מ"מ אי נאמר חדש יותץ יפסיד התנור הוה כדיעבד ומותר אף לכתחילה וכ"כ הרבה פוסקים לענין כלי חרס באינו בן יומו דגזרינן אטו ב"י ודוקא בכלי מתכות דיש תקנה בהגעלה משא"כ כ"ח אי נאמר דאסור אסור לעולם דל"מ הגעלה ממילא גם לכתחילה מותר ע"ש ועיין פמ"ג יו"ד (סי' קג) ובאו"ח בהקדמה בהנהגת או"ה סדר שלישי (אות כה כו) ועיין בס' יד מלאכי כללי הדלת (אות קלג) דכל דבר שאין לו תקנה חשיב כדיעבד ע"ש:

ועיין גיטין (דף יט ע"א) ברש"י ד"ה לסמוך עליו בשעת הדחק שהלך זה לדרכו או ניסת כבר בגט זה עכ"ל א"כ משמע מרש"י ז"ל דחד דינא אית ליה דיעבד כשניסת או דליתא בכאן רק הלך למדינת הים והוה מקום עיגון מותר אפילו לכתחילה. והנה לכאורה יש להעיר מאי איכפת לן שניסת הא מ"מ יכול ליתן לה עכשיו הגט וכמו כאן באשת ישראל דהדין דחולצת אף דאשת כהן מותרת בלא חליצה והטעם דתאסר עליו משא"כ באשת ישראל דלא תאסר עליו צריך ליתן לה עכשיו חליצה ולא הוה כדיעבד ורק אם היבם אינו בכאן ולא יוכל להמצא א"כ ה"ה כאן יתן לה עכשיו גט אחר אשר יהיה כשר גם לרבנן:

ודוחק לומר בכוונת רש"י שניסת לכהן אשר ע"י זה הגט תאסר עליו ולכך אין יכולין לומר שיתן לה גט וכמו גבי חלוצה לכהן וממילא הוה כדיעבד זהו דוחק לומר כן ולא משמע מרש"י כן. שוב לאחר זמן ראיתי בספר גט פשוט (סי' קכז סק"ט) באריכות והעלה לדעת רש"י א"צ גט אחר אם ניסת אפי' לישראל ואפי' בעלה בעיר הזה עש"ה ולפ"ז שוב אין ראי' כלל מרש"י דכהדדי נינהו די"ל דוקא הכא דהדין דבדיעבד אם ניסת א"צ גט כלל וממילא שעת הדחק שהלך משם ג"כ מקילין משא"כ הכא בחליצה דהדין דבאשת ישראל צריכה חליצה אף כשנשאת חזינן דהכא חמור משם ממילא י"ל דאין לסמוך על שעת הדחק ועיגון כשהלך דתנשא לכתחילה ועדיין צ"ע [ועיין בס' זית רענן ח"ש (לסי' מא) וע"ש בהשמטות (לסי' מא)] ול"ק מהא דקיי"ל במים שאל"ס דהדין דבדיעבד בנשאת ל"ת ואפ"ה לכתחילה אסורה לינשא אף דהוה מקום עיגון ושעת הדחק חזינן דלא דמי להדדי אך זה ליתא דשם בדיעבד איכא תרתי עיגון וגם שהיא בדיעבד שכבר נשאת משא"כ להתיר לכתחילה מצד עיגון לחוד לא יכול להתירה משא"כ בחלוצה דחזינן באשת כהן א"צ חליצה כדי שלא לאוסרה על בעלה והוה דיעבד לחוד דל"ש בזה עיגון שהרי יכולה לקבל החליצה ולינשא לישראל וע"כ בדיעבד לחוד מותר ממילא ה"ה שעת הדחק שהלך למדה"י ג"כ מותר אפילו לכתחילה כיון דאם לא יתיר תהי' עגונה ודו"ק:

ועיין באור זרוע הגדול (סי' תרי"ג) דביש לו בנים אפילו באשת ישראל שכבר נשאת נסתפק אי בעי חליצה כלל ע"ש וכ"כ בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' ט) הרי דמיקל בענין זה ודעת בה"ג בפשיטות דאם יש לה בנים ממנו שוב לא צריך חליצה אפילו באשת ישראל מצד לעז עש"ה באור זרוע:

ועיין בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סימן קי) דהאריך דשעת הדחק עדיף מדיעבד והא ראי' דבשעת הדחק סמכינן על דברי יחיד ולא סמכינן אפילו בדיעבד על דברי יחיד ועיין ביו"ד (סי' רמב) בש"ך שם ומה שהקשה ממים שאל"ס כבר ישבתי מקודם ממילא יש לך היתר א' מצד דשעת הדחק ועיגון הוה כדיעבד כנ"ל והכא אם אתה אוסרה מצד חשש דרשב"ג א"כ אין לה תקנה ועיין בשבו"י הנ"ל דגם במים שאל"ס אם היא צעירה לימים ורכה בשנים יש לצרף לסניף עש"ה:

ודע דהר"ן בשם הראב"ד כתב בסוגיא דארוס וארוסתו בכתובות (דף יב) דנתקדשה לחוד לא הוה דיעבד כ"כ מחמת דמחוסר מסירה לחופה עש"ה וא"כ הכא בודאי דחזינן דאם נתקדשה לכהן מותרת בלא חליצה חזינן דאף דעבד קטן מותרת כש"כ בשעת הדחק. אך לכאורה קשה על הראב"ד ז"ל מפירש"י גיטין (דף פט ע"ב) ד"ה דבתר אירוסין חיישינן ומגרש ראשון ונושא שני משמע דוקא מצד זה דיכול לגרש ראשון ונושא השני לימא בפשוט בשלמא בתר אירוסין מאי איכפת לן דחיישינן לקלא דהוה כמו לכתחילה ולכך חיישינן לקלא משא"כ בתר נישואין דהוה דיעבד ממש ולכך ל"ח לקלא וע"כ דגם בתר אירוסין הוה כדיעבד וצ"ע:

[היתר הב'] נראה לענ"ד לכאורה לחדש דאם היא אלמנה מכהן כנידון דידן וילדה ולד שלא ידוע אם כלו חדשיו דפטורה מן החליצה ומן היבום והיינו בהקדם מה שיש להקשות טובא ובסברא שאכתוב יהי' מיושב הכל. א' יש להקשות קושית הראשונים למה חיישינן למיעוטא ניזול בתר רובא דרוב ולדות בר קיימא עיין תוס' יבמות (דף לו) ד"ה הא לא שהא וכו' ובתוס' שבת (דף קלו). ב' יש להקשות קושית התוס' בשבת (דף קלו) והרא"ש כאן דהרי מהיושר הי' שיצריך חליצה גם בכהן דהוה רק איסור מד"ס מספק ויהיה ספיקא לקולא ורשאי לדור בה משא"כ בלא חליצה הוה ספק ערוה דאסור מה"ת. ג' קושית הדגול מרבבה ביו"ד (סי' טו) דלמה הדין בכהן דאינה חולצת מטעם דתהיה אסורה עליו לכך בדיעבד מותר ולמה בבהמה ששחטה קודם ח' ימים אסור בדיעבד ד' יש להקשות קושית האחרונים דהרי בשבת אמרינן שם דפיהק ומת או בחלה ומת לדעת הר' יונה והרמב"ן דהוה כפיהק (ועיין בשו"ת הגאון רע"א (סי' פט וסי' צח) מזה] וגם חכמים מודים דלא אזיל ב"ר א"כ היה צריך להיות דגם בכהן צריך חליצה דל"ש לסמוך על רבנן שהרי גם הם מודים דלא אזיל ב"ר בזה. ה' קשה למה אמר אם אשת ישראל "היא" הא קאי על הבעל דקידש עכשיו ולכן היה צריך לומר אם מקודשת לישראל צריך חליצה וכו' והלשון 'היא' משמע דקאי על קידושין דמעיקרא:

לכן הי' נלנע"ד דכך הפירוש בגמרא בהקדם הגמרא בחולין בחולין (דף סג) לוקחין ביצים מן העכו"ם ואין חוששין לא משום נו"ט ופריך ודילמא דעוף טמא היא והקשו בתוס' הא גם עופות טמאין מיעוט היא ותירץ הר"ן ז"ל שם נהי דאין חוששין למעוטא מ"מ הכא דאיכא תרי מיעוטא חדא דטריפה ונבילה וחדא שמא דעוף טמא ולכך חיישינן עש"ה. ולפ"ז י"ל ג"כ כאן בהקדם מה דאמרינן בחולין (דף יא) מכה אביו למה חייב מיתה ניחוש דילמא לאו אביו הוא ואמו זינתה עם אחר וע"כ דאזלינן בתר רוב והקשו בתוס' מנ"ל דאזלינן ב"ר דילמא התם מטעם דהעמיד האשה בחזקת צדקת שלא זינתה וכתב מהרש"א דעדיין יש לחוש דילמא זינתה באונס דליכא חזקת צדקת ע"ש. אך כ"ז שייך באשת ישראל ליכא חזקת צדקת דילמא זינתה באונס משא"כ אם היתה אשת כהן דאף באונס אסורה לבעלה א"כ עדיין שייך חזקת צדקת דלא זינתה אפילו באונס דהיתה אסורה לבעלה כהן ולא היתה דרה עמו אחר הזנות ומעתה לפ"ז כך הפירוש בגמרא אם אשת ישראל היא שפיר צריך חליצה נהי דאזלינן בתר רוב ורוב בן קיימא הוא מ"מ הכא איכא תרי חששות א' שמא נפל הוא ב' שמא היא זינתה עם אחר והולד מן אחר היא ממילא חייבת בחליצה וכ"ז באשת ישראל משא"כ באשת כהן דהדין דאפילו באונס אסורה לבעלה ואיכא חזקת צדקת כנזכר ממילא ליכא רק חד מיעוט שמא נפל ושפיר אזלינן ב"ר ולא צריכה חליצה:

ואל תקשה עלי שהרי ממ"נ היכי חיישת שמא זינתה עם אחר דא"כ הוה סוטה וביבמות (דף יא) מבואר דסוטה פטורה מחליצה ומיבום אך ז"א חדא דבש"ע (בסימן קעג סי"א) פסק כסוגיא דסוטה (דף ה) דסוטה חייבת בחליצה וכן פסק מהר"ם מרוטענבערג ותה"ד ומהרש"ל ועיין בנו"ב מ"ת (סי' קנ) מזה ועיין בס' אהל דוד על יבמות (דף קיט) ר"פ האשה, ואפילו לשיטת הרמב"ם ושאר פוסקים דסוטה לא בעי חליצה כסוגיא דיבמות מ"מ בזינתה באונס לא מיבעיא באשת ישראל בודאי צריכה חליצה ואפילו באשת כהן באונס אף דהנ"י מסתפק אי צריכה חליצה באשת כהן באונס כיון דאסורה ליה מ"מ כבר העלה המל"מ (פ"ו מה' יבום) ובבית מאיר (סימן קעג) בפשיטות בראיות ברורות דצריכה חליצה דעיקר קרא ברצון כתיב עש"ה:

ולפ"ז שפיר אם נתקדשה לישראל צריכה חליצה משום דאיכא תרי חששות א' שמא נפל ב' שמא זינתה והולד מאחר וצריכה חליצה משא"כ אם נתקדשה לכהן ליכא תרי חששות רק חד שמא נפל אבל חשש הב' שמא זינתה באונס בפני בעל ראשון והולד מהאחר ז"א דקיי"ל דאשת ישראל שנאנסה אסורה אח"כ לכהונה אע"פ שמותרת לבעלה עיין בש"ע אה"ע (סימן ו סי"א) וא"כ עדיין איכא חזקת צדקת דלא היתה נשאת עכשיו לכהן. ומעתה לפ"ז אם היתה אשת כהן מתחילה אף שנשאת עכשיו לישראל מ"מ לא בעי חליצה דליכא רק חד חשש דילמא נפל אבל זינתה עם אחר ליכא חשש דהעמיד בחזקת צדקת דאפילו באונס אסורה:

וכן באשת ישראל רק עכשיו נשאת לכהן ליכא רק חד חשש ממילא לא צריכה חליצה (רק לחומרא בעלמא לכתחילה בעי חליצה אף בכהן אם תרצה להנשא ואפשר גם לחומרא בעלמא ג"כ א"צ חליצה]:

ומעתה מיושב כל הקושיות בעזהי"ת ויתעלה דשפיר נקט אם שהיא' אשת ישראל ואם 'היא' אשת כהן לא צריכה חליצה היינו אפילו אם היתה מעיקרא אשת כהן וכנזכר וגם קושיא ב' דלמה בבהמה אסורה דהוה ג"כ בדיעבד משום דבבהמה איכא ג"כ תרי מיעוטי א' שמא נפל ב' דילמא טריפה ובמקום נקב קשחיט וכמו דפריך בגמרא חולין (דף יא) רק דאזלינן ב"ר והכא איכא תרי מיעוטי וכקושיתי הנ"ל ושוב לאחר זמן רב ראיתי בכו"פ (סימן טו סק"ג) דכתב ליישב כן דלכך אסור בבהמה מצד תרי מיעוטי נפל וטריפה ועיין בבית שמואל אחרון (סי' יא) דהאריך בזה] ומיושב ג"כ קושיא ג' בפיהק ומת הרי גם רבנן מודים דמת הוא וצריכה חליצה והוא קושית הריב"ש (בסי' תמו) ולהנ"ל ניחא דרק באשת ישראל חש ומצד דאיכא תרי מיעוטי ובאשת כהן דליכא רק חד מיעוט באמת אפילו בפיהק ומת ג"כ ל"צ חליצה וכנזכר:

וכן הקושיא מכהן דיצריך חליצה מצד ספק ערוה ולהנ"ל ניחא דע"פ דין א"צ כלל חליצה מן הטעם דאזלינן ב"ר וכנזכר ובעיקר הקושיא דלמה בכהן א"צ חליצה בפיהק ומת הא גם רבנן חיישי למיעוטי בזה י"ל כמו דאמר בחולין (דף יב) דלר"מ דחייש למיעוט מ"מ בלא אפשר ל"ח למיעוט א"כ כמו כן י"ל גם לרבנן נהי דבפיהק ומת חיישי למיעוט היינו היכי דאפשר צריך חליצה משא"כ בכהן הוה לא אפשר ול"ח למיעוטי דלא גרע פיהק ומת לרבנן מכל מיעוטי לרשב"ג ור"מ ור"ע דחיישי למיעוטי ומ"מ היכי דלא אפשר מודי ה"ה לדידן לרבנן בפיהק ומת ובכהן הוה אי אפשר כנ"ל:

ובמש"כ אמר גיסי הרב החריף ובקי ליישב דברי הרמב"ם ז"ל (פ"ו מה' תרומות הי"ב) שכתב ישראלית שיש לה בן מכהן אוכלת בתרומה אפילו מת בעלה ותמה הגאון ר' חיים זצ"ל מוואלאזין בספרו חוט המשולש אמאי לא חילק בין ידוע דכלו חדשיו או לא ע"ש ולדברינו ניחא כיון דאיירי באשת כהן א"כ ל"ח כלל למיעוטא כיון דאיכא רק חד מיעוט ויפה אמר ובזה יש ליישב הרבה דברים רק אין כאן מקומו:

ועכ"פ כאן דהיתה אשת כהן ומת וגם דנפלה ליבום לכהן שפיר אזלינן ב"ר דאיכא רק חד מיעוט כנזכר וא"צ חליצה ואית לן צד היתר גדול ורק הרי כל הראשונים לא הזכירו כל זה הפשט מי אנכי אשר ארים ראש נגד כל הראשונים אך מצאתי עדיין לסניף זה הנ"ל מה דהם לא רצו לומר כך והיינו דאין לומר מצד דאיכא עוד מיעוט דשמא לאו אביו הוא וזינתה באונס באשת ישראל כנזכר ז"א דנגד זה המיעוט שוב יש חשש דילמא נשא אשה אחרת ג"כ והוליד ממנה ולד ופטורה מיבום והגם דזהו הוה מיעוט מ"מ ניחוש לזה ג"כ וממילא שוב אמרינן דמיעוט זה דשמא הוא נשא אשה מבטל למיעוט דשמא היא זינתה עם בעל אחר ונשאר רק חד מיעוט ולכך פירשו פירוש אחר משא"כ לאחר תקנת רגמ"ה דאסור לישא שתי נשים א"כ עליו ל"ח דילמא נשא עוד אחרת בעיר אחרת שהרי אסור לישא שתי נשים וא"כ ליכא מיעוט זה כלל דאוקי בחזקת צדיק דלא עבר חר"ג וממילא בדידה איכא תרי מיעוטי באשת ישראל ובאשת כהן דליכא רק חד מיעוט לא צריכה חליצה ועדיין ההיתר קיים לדידן באשת ישראל יש עוד חשש זינתה באונס ועליו ליכא חשש דאסור כנ"ל:

ובסגנון הנ"ל י"ל ג"כ הפירוש כך והיינו למאי שנסתפק הנ"י דאשת כהן שנאנסה הוה ג"כ סוטה לבעלה ופטורה מחליצה ומיבום ויש פוסקים שפסקו כן ממילא י"ל כך דאם היא אשת ישראל איכא שני מיעוטין חד דילמא נפל הוא וחייבת בחליצה וגם אפילו כלו חדשיו מ"מ שמא זינתה באונס וזהו הולד מאיש האחר וחייבת בחליצה אבל על מזיד ל"ח דאם זינתה במזיד א"כ אסורה להיבם מצד סוטה כנזכר וכ"ז בישראל משא"כ באשת כהן דהדין דאם זינתה אפילו באונס ג"כ אסורה לאחיו מצד סוטה א"כ ליכא רק חד חשש דילמא נפל הוא אבל לחוש אפילו אם כלו שמא מאיש אחר שזינתה ז"א דל"ש בכהן יבום באופן זה ולכך אזלינן ב"ר ולא צריכה חליצה כלל כנ"ל וכתבתי כ"ז בדרך פלפול אבל עכ"פ יש סניף להתיר:

[היתר ג] למש"כ הנ"י ריש פ' החולץ במתניתין דבלא ידעינן אי כלו או לא אם נגמרו שערו וצפורניו אפילו בן יום אחד פטרו מחליצה וכדאיתא בנדה (דף מד) ע"ש ולפ"ז הכא דנגמר שערו וצפורניו הוה כמו כלו ט' חדשיו ופטורה מחליצה:

[היתר ד] למאי דאמרינן בבכורות (דף מט) דר"ע סובר דיום למ"ד יש ספק אי כיום שלפניו או כיום שלאחריו וקאמר שם בגמרא דלענין אבילות סומכין להקל ביום שלשים מצד ספק ונהי דבש"ע (סי' קסד ס"י) פסקינן דיום שלשים צריכה חליצה מצד ספק מ"מ הא דעת בה"ג ומביאו בתוס' שם ד"ה מת וכו' וכן ביבמות (דף לו) ד"ה מת וכו' דיום ל' יש לו מעלה יותר מיום כ' וכדומה ממילא כאן דהוה מקום עיגון ושעת הדחק יש לסמוך להקל והגם דרמ"א כתב באין היבם כאן מותרת לו הואיל שכבר נשאה ומשמע מזה דאם לא נשאה עדיין אסורה לכתחילה מ"מ י"ל זהו דוקא בתוך ל' משא"כ ביום למ"ד מקילין אם אין היבם כאן אף לכתחילה. ועיין בתוס' בשבת (דף קלה) ד"ה כל ששהא וכו' דהקשו הא אינן שווין דבהמה יום ח' כלאחריו ובאדם יום ל' כשלפניו ע"ש ואפשר למאי דאמרינן דיש חילוק בין איסור כרת לאיסור לאו עיין יבמות (דף קיט) ובמל"מ (פ"א מה' יו"ט) א"כ לענין אכילה הוה רק איסור לאו ואזיל לקולא משא"כ ביבמה לשוק דהוה איסור ערוה חמיר ומספיקא אמרינן כיום שלפניו:

[היתר ה] הנה נלענ"ד עוד לומר פירוש אחר על הא דאשת ישראל צריכה חליצה ואשת כהן לא בעי חליצה והיינו דהרי קשה למה לא אזלינן ב"ר כקושית ראשונים אך נלע"ד די"ל למאי דקיי"ל בדבר שיל"מ לא אזלינן ב"ר וא"כ כאן נמי לכך צריכה חליצה דהוה דשיל"מ דיכולה לקבל חליצה וכ"ז באשת ישראל דלא איכפת לן משא"כ באשת כהן דע"י החליצה נאסרת עליו ול"ש עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ואין להקשות לדעת הרמב"ם ורמב"ן דחמץ היה דשיל"מ לאחר הפסח ואף דחמץ שעבר עליו הפסח אסיר מדרבנן מצד קנס מ"מ רבנן לא גזרו דיהי' קולא ע"י גזרתם רק לחומרא עיין מזה בר"ן פסחים (דף ל) שהאריך בזה ולפ"ז גם כאן הרי מה"ת מותר חלוצה לכהן ורק מד"ס א"כ לא גזרו להקל ועדיין נימא דהוה דשיל"מ ולא ניזול בזה בתר רוב. והן אמת דמדברי רש"י ריש פ"ג דמכות והברטנורה שם משמע דחלוצה מה"ת אסורה לכהן אך כל הפוסקים חולקין עליהם עיין בתיו"ט שם ועמש"כ לקמן (דף קיט) מזה:

ואפשר לחלק דהתם מצד קנס ל"ש קנם לקולא משא"כ בחלוצה דחכמים אסרו חלוצה לכהן אין נ"מ אם יהי' מזה קולא או חומרא וז"ב. ולפ"ז למש"כ התוס' ב"מ (דף נג) ובע"ז (דף עג) דהיכי דאיכא טירחא והוצאות הרבה לא מיקרי דשיל"מ ועיין ביו"ד (סי' קב ס"ג) ובש"ך סק"ח ולפ"ז ממילא באין היבם כאן וצריך הרבה הוצאות וטירחא רבה לא הוה דשיל"מ והוה הדין, כאשת כהן ולפ"ז י"ל דהא דכתב רמ"א (בסימן קסד) דאם אין היבם כאן כיון דכבר נשאה לא תצא ולהנ"ל אף שלא נשאה מותרת דלא הוה דשיל"מ כיון דצריך הוצאות ואפשר לומר דאיירי דאינו כאן אבל לא במקום רחוק וליכא הוצאות הרבה ולכך הוה דשיל"מ:

עוד י"ל דל"ק מה שהקשיתי דגם בכהן הוה דבר שיל"מ מחמת דמה"ת מותר חלוצה לכהן וכמו חמץ בפסח ז"א דבשלמא חמץ בפסח הרי באמת יהי' מותר לאחר הפסח התערובת הזה ואף דחכמים קנסו את החמץ בעין שיהי' אסור לאחה"פ מ"מ ע"י תערובת לא קנסו ואי דמ"מ צריך לבא לידי ביטול חכמים לא קנסו שיהי' עי"ז קולא כנזכר משא"כ כאן בכהן בחלוצה באמת יהי' אסור אם תחלוץ והיכי שייך לקרות דשיל"מ דמאי איכפת לי' שיתן חלוצה וזה פשוט:

אך לכאורה יש להעיר למה נאמר באשת כהן או שאין היבם כאן דלא הוה דשיל"מ מצד בכהן אסורה עליו ובאין היבם כאן דאי אפשר בענין אחר הרי מ"מ בזה עצמו הוה דשיל"מ דיכול לישא אחרת ובשלמא מצד לתא דידה שייך דאין לה עצה משא"כ בדידיה יקשה למה מותר דעדיין הוה דשיל"מ דיכול לישא אחרת וכעין שכתב הרשב"א בנדרים (דף טו) ומביאו בר"ן שם דאפשר באחרת וא"כ ה"נ הרי יש לו עצה אך לפ"ז יש לומר באמת דזהו הטעם דכתב רמ"א באין היבם כאן מותר מטעם דכבר נשאה ולכך לא אמר דאפילו לא נשאה יהיה מותר משום דאפשר באחרת. ולכאורה נראה דזה תליא בפסק הרי"ף דפסק דפת שאפה עם הצלי אסור לאוכלו בכותח דהוה דשיל"מ דיכול לאכלו עם בשר והרבה פוסקים חלקו עליו משום דהוא רוצה לאכול עם כותח ל"ש לקרות דשיל"מ עש"ה ולפ"ז הכא ג"כ לדעת הרי"ף הוה דשיל"מ דיכול ליטול אשה אחרת משא"כ לשאר הפוסקים עיין ביו"ד (סי' ס"ט סעיף י"ד בש"ך ס"ק נ"ו וביו"ד סי' ק"ב ס"ד) בהג"ה דלצלי דלא נאסר מעולם ל"ש דשיל"מ ה"נ כן דמאי איכפת לי שאפשר באחרת הרי הוא רוצה באשה זאת משא"כ בדיעבד שכבר נשאה לא אמרינן כלל דשיל"מ דמחוסר מעשה גדול לגרשה ושפיר כתב רמ"א דוקא כשכבר נשאה אבל לולא לולי זה אף דאין היבם כאן אסורה מצד דהוה דשיל"מ דיכול לישא אחרת לדעת הרי"ף ז"ל [ועמש"כ בחדושי לכתובות ד' כ"ז]:

אולם י"ל עוד אפילו לדעת הרי"ף ז"ל מ"מ זהו שייך לדידן לאחר חרדר"ג דאסור לישא שתי נשים רק אחת ממילא שפיר שייך דהוה דשיל"מ כמו פת שאפה עם הצלי דאסור לאוכלו בכותח מטעם דיכול לאכלו עם בשר ולא עם כותח דאין נ"מ דאם אתה אוכל בכותח אין אתה אוכל עם בשר ואם אוכלו בבשר אין אתה אוכלו בכותח דלא יאכל שני פעמים וכמו כן באשה שייך דיכול לישא אחרת דאין נ"מ לו אם ישא זאת לא יוכל לישא אחרת ואם ישא אחרת לא יטול זאת משא"כ קודם חדר"ג דיכול לישא כמה נשים ל"ש דאפשר באחרת דרוצה לישא זאת וגם אחרת ודוק היטב בזה ועיין באה"ע (סי' א' סעיף ט') וכעין סברא זאת כתב בצל"ח לענין כלים ולענין טלטול דל"ש דשיל"מ דהרי רוצה להשתמש היום וגם למחר עש"ה:

[וכיוצא בזה נסתפקתי כבר בהא דקיי"ל בהרבה דברים דלכבוד אורחים שרי דמ"מ יקשה האיך האורחים שרי לאוכלו דבדידהו ל"ש המצוה דאורחים עיין ביו"ד (סימן סט ס"י) בהג"ה וגם (סעיף יא) בהג"ה שם ועיין ג"כ (בסימן קיז בש"ך סק"ח) בנזדמנו מותר למכור נבילות וטריפות אבל ישראל אחר אסור ליקח ממנו ועיין בנו"ב מ"ת ליו"ד (סי' סב) מזה):

ואפשר לומר דל"ש דהוה דבר שיל"מ דיוכל לישא אחרת דאולי אחרת לא תתרצה להתקרש לו כיון דלא תליא בדידיה לחוד וכעין דאמרינן בקידושין (ד' סב) דאין בידו לקדש ועיין בית מאיר (סי' קנט) דצריכה גט קודם החליצה וקשה דילמא תתרצה אח"כ להנשא לו] והנה יש להביא ראי' דבמקום דלא אפשר כגון שאין היבם כאן ובמקום רחוק דלא אפשר לבא לכאן או דלא ידוע היכן הוא מותרת אפילו לכתחילה להנשא מהא דאמרינן בגיטין (דף כח) השולח גט לאשתו נותן לה בחזקת שהוא קיים ופריך בגמרא שם מתרומה ומשני תרומה אפשר בחולין גט לא אפשר ופרש"י דאי חיישת למיתה אין לך שולח גט לאשתו וישארו עגינות ע"ש ולכאורה בודאי הסוגיא איירי באין לו בנים וצריכה חליצה או יבום דאל"כ מאי שייך עגונה הא ממ"נ יכול ליתן הגט ומותרת לינשא דאי מת והגט ל"מ א"כ בל"ז מותרת מצד אלמנה וצ"ל דאיירי דאיכא יבם וגם בזה קשה הא ממ"נ יכול ליתן לה גט וחליצה אי קיים מהני הגט ואי מת מהני החליצה וע"כ דאיירי דאין היבם בכאן והוה לא אפשר ואזלינן בתר חזקה ומכש"כ בחר רובא בלא אפשר ומותרת לשוק ואמרינן דודאי ולד טוב היא שכלו לו חדשיו כנ"ל. אך שוב ראיתי בהגהות הגאון רע"א זצ"ל על משניות שם בגיטין (ד' כח אות כח) דכתב הדין דאף לאו במקום יבום לא יוכל ליתן לה הגט מצד ממ"נ דאי מת בל"ז מותרת ואי חי מהני הגט ז"א משום דשמא יתברר דמת מקודם ואתה מצריך כרוז לכהונה ולכך צריך רק הטעם דחזקת שהוא קיים עש"ה וממילא אין ראי':

אך בב"ש סי' קמ"א ס"ק ק"ו לא פסק כן ועיין בשו"ת לחם רב סימן ל"ג ובשו"ת מוהרי"ט ח"א סי' ס"ו ובנו"ב מ"ת סי' קל"ד דמתירין ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"ג סי' מ"ה ובשו"ת ברית אברהם סי' ס"ד ובשו"ת עונג יו"ט סי' קס"ד ובשו"ת עולת יצחק סימן רכ"ו עש"ה:

[היתר ו'] לולי דמסתפינא הו"א לחדש דזהו דאמרינן דולד הנולד וא"י אם כלו חדשיו דצריכה חליצה דוקא בבת או בן רק דמת אביו קודם שנולד משא"כ אם נולד בן והיה הברית מילה קודם ואח"כ מת אביו והבן בתוך ל' לא בעי חליצה והיינו דהא דצריכה חליצה משום דחיישינן מדרבנן למיעוטא משא"כ אם האב קיים בשעת המילה ומחיוב למול אותו ביום ק' ומחזקינן אותו לולד גמור דמחיוב למולו אפי' בשבת וע"כ דמחזקינן אותו לולד גמור דכלו לו חדשיו דאל"כ לא היו מלין אותו בשבת דמצד ספק אין דוחה שבת ול"ש דמוהלין ממ"נ שהרי הרי"ף כתב ספק בן ז' ספק ב"ח אין מחללין עליו שבת ול"א הך ממ"נ דאמר בשבת (דף קלו) וע"כ דיש חיוב עליו מצד תולש וכמש"כ בשו"ת כתב סופר חיו"ד (סי' קטו) ומ"מ חייב למולו בשבת וע"כ מצד דמחזיקינן לבן תשעה וכבר כתב בס' הפלאה על כתובות (דף טו) על הא דפסקינן דאין הולכין בממון אחר הרוב וח"מ חייב בפדיון הבן אף דיש לומר דילמא לאו אביו הוא ואין הולכין בממון אה"ר וכן נותן חמשים סלעים לאביו והיינו כיון דכבר הוחזק שהוא אביו לשאר דברים ה"ה דאזלינן בתר רוב אפילו בממון ע"ש ולפ"ז גם הכא כיון דאביו היה קיים בעת המילה ומחייבין אותו למול אפילו בשבת ומצד דמחזיקין אותו לודאי כלו וממילא תו לענין חליצה ג"כ פטורה שלא יהי' תרתי דסתרי משא"כ באביו מת קודם שנולד דלא מחזקינן אותו לולד גמור רק סתם מלין אותו אף דמוטל על הב"ד מ"מ להרבה פוסקים זהו לאו דאורייתא שפיר יש לחוש דילמא נפל הוא וצריכה חליצה:

וכן למש"כ בהיתר הב' דעיקר מה דחיישינן דלא כלו וצריכה חליצה הוא מצד דאיכא תרי מיעוטי דילמא לאו אביו הוא וממילא צריכה חליצה אפילו אם כלו עש"ה ממילא כ"ז אם נולד לאחר מיתת אביו משא"כ אם נולד בחיי אביו דמחזקינן אותו לבן לענין למול וכדומה תו גם לענין חליצה אזלינן ב"ר ולא צריכה חליצה [ועמש"כ בחדושי לשבת (דף קלו) מזה ובשו"ת חת"ס ליו"ד סי' רמ"ז ובשו"ת מגדל השן סי' ג'] ועיין בשו"ת חת"ס חלק אה"ע סי' קס"א מזה:

ובזה נעים מאד ליישב דברי רש"י ז"ל בשבת (דף קלו) על הא דאמר בגמרא מת בתוך למ"ד פירש"י דנולד אחר מיתת אביו וכו' ותמהו כולם מאי הוא זה ורוצים להגיה בדברי רש"י ז"ל ועדיין בס' ערוך לנר על יבמות (דף לו) ולדברינו זהו כוונת רש"י דדוקא אם אביו מת קודם דנולד דלא מחזקינן ליה לאביו ולא לולד גמור משא"כ אם נולד קודם מיתת אב דמחזקינן ליה לאביו ולולד גמור כנזכר באמת א"צ חליצה וא"כ כאן דהיה המעשה דנולד בשעה שהיה אביו חי יש סניף להתיר אך ח"ו לסמוך ע"ז ובחדושי לשבת (ד' קלו) הארכתי ביותר ליישב דברי רש"י ז"ל:

[היתר ז']י"ל דבר חדש כך דהנה השגתי מכתבים משם דמזמן טבילה עד שילדה הולד היה ט' חדשים וחמשה עשר יום וגם בשליש ימיה היה ניכר עוברה. והנה באור זרוע הגדול בה' יבום סי' תרי"ג כתב הא דתנן בנדה (דף מג) דתינוק בן יום אחד פוטר מן היבום ומוקי בגמרא דאיירי בקים לן שכלו חדשיו היינו דוקא קים לן משא"כ דנימא כיון דאמרינן בנדה (ד' לא) דאין אשה מתעברת רק סמוך לטבילתה וכו' וחזינן דאיכא תשעה חדשים מיום הטבילה ממילא יהיה נחשב לכלו חדשיו ז"א כיון דאין אשה מתעברת רק סמוך לוסת ואיכא פלוגתא בזה ממילא י"ל דילמא נתעברה סמוך לוסת ולא ידענו הלכה כמאן וגם שמא איתא למר ואיתא למר ולא מיקרי כלו רק בבעיל ופירש ולא היה בביתו מזמן טבילה ע"ש ועיין בתוס' סוטה (דף כז) ד"ה אליבא דמ"ד וכו' דמ"ד סמוך לוסת מודה בסמוך לטבילה ג"כ עש"ה עכ"פ היוצא מזה דבאמת היו צריכין לומר כיון דאין אשה מתעברת רק סמוך לטבילתה וממילא אי איכא ט' חדשים מיום הטבילה הוה כידוע דכלו חדשיו רק החשש דילמא נתעברה סמוך לוסת וליכא ט' חדשים מאו. והנה נראה לענ"ד דזהו דאין מתעברת רק סמוך לוסת היינו אם באמת השיגה ווסתה בעת עבורה ורואה דם ממילא יש לחוש דילמא נתעברה סמוך לוסת משא"כ אם ידענו דלא השיגה הוסת כלל בט' חדשים הללו ממילא צריך לחשוב החשבון מעת הטבילה וכמש"כ באור זרוע הנ"ל והנה אף שכאן לא ידענו אם היה לה הוסת בימי עיבורה מט' חדשים מ"מ הרי ידוע דנשתנה הטבע ואם האשה תראה דם לאחר הקלטת זרע בימי עבורה תקרא חולנית ובודאי יתקלקל עוברה במעיה ואם תראה ופולטת דם בימי עבורה פולטת נמי הורע כידוע לנו ולכל הרופאים:

וממילא אף דלא ידעתי אם השיגה וסת מ"מ מסתמא לא השיגה וסתה ושוב נשאר דאין מתעברת רק סמוך לטבילתה והוה כלו חדשיו וכמש"כ באו"ז וכללא הוא דבתוך ג' חדשים ראשונים אף דמעוברת היא מ"מ חוששין לוסת כשאר נשים דאין אברים כבידין עליה ומטמא למפרע ג"כ דאורח בזמנו בא ועיין ביו"ד (סי' קפט סעיף לד) ובב"י שם בשם הרשב"א ובגמרא ובש"ע איירי רק בהשיגה וסתה ורואית דם אז אמרינן דמתעברת

הנמסך לו ש וסת משא"כ אם לא רואית וסת אמרינן דנשתנה הוסת ולא מיקרי סמוך לוסת וסתם נשים דידן הטבע נשתנה כנזכר א"כ מסתמא לא ראתה וממילא הוה כלו חדשיו ועיין בשו"ת נו"ב סי' ס"ט דמביא דברי הב"ח דשאל לרופאים ואמרו דיכול להיות וסת בג' חדשים הראשונים ועיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' כ"א מזה ובסדרי טהרה סי' קצ"ד סק"ז מביא בשמו דאם נתעברה בבירור גמור הוא שלא תראה עוד דם ואפילו בג' חדשים ראשונים ובשו"ת שבות יעקב חלק ראשון סי' ע"א תמה עליו בזה וגם מה שייך דנתעברה סמוך לוסת ע"ש ולמש"כ הוא י"ל דוקא בזמן הזה דנשתנה הטבע ולכך הוה בירור שלא נתעברה משא"כ בזמן הגמרא ועיין בשו"ת הב"ח סימן ק' מזה ועיין בחו"ד סי' קצ"ד סק"ב מזה ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדורא שתיתאי סי' ט' מזה ועיין בשו"ת הגרע"א סי' ס"ט וסי' קכ"ח מזה ועיין בכו"פ סי' קצ"ד ס"ג ועמש"כ בתשובה סימן יו"ד בשאלה דמשמשת במוך עש"ה:

ועוד היה נלענ"ד אפילו לא נשתנה הטבע מ"מ כיון דאין האשה מתעברת רק סמוך לוסת והיינו כשהיה וסת אח"כ משא"כ כשלא היה היסת אח"כ לא הוה סמוך לוסת ולא מיקרי בכזה סמוך לוסת וממילא אף שלא ידענו אם השיגה וסת ורק דאנן אמרינן חזקה אורח בזמנו בא והנה קיי"ל דוסתות דרבנן וא"כ הוה רק דרבנן דילמא השיגה וסת משא"כ סמוך לטבילתה הוא דבר ברור ממילא צ"ל דנתעברה סמוך לטבילה וממילא הוה כלו חדשיו [ועיין בשו"ת הרדב"ז סימן שכ"א מזה] וא"כ לחוש דתצטרך חליצה הוה תרתי דרבנן א' לחוש שמא לא כלו חדשיו הוא רק דרבנן דמה"ת אזלינן ב"ר ורק דרבנן חיישי למיעוטא ועוד שהרי לולא זה הרוב מסתמא כלו מחמת דנתעברה סמוך לטבילתה וכבר יש ט' חדשים רק שמא נתעברה סמוך לוסת אח"כ ולומר דאורח בזמנו בא והרי וסתות רק דרבנן ומה"ת לא חיישינן כלל דהשיגה הוסת ורק מדרבנן וא"כ הוה תרי דרבנן ויש להקל ועיין בפוסקים לענין תרי דרבנן מחמירין והוה קידושין אף דבחד דרבנן ל"ח לקידושין עיין פסחים (דף ו) ועי' במד"ר פ' תזריע דכתב דע"י הטיפה נקפא הדם וכו' ומשמע אפילו בתוך ג' דלאחר דנקלט הטיפה שוב לא שכיח שתראה כלל דם אך בגמרא דידן לא משמע כן רק בתוך ג' דאין אברים כבדים תוכל לראות דם וצ"ע ועיין בתוי"ט פ"ה דברכות בשם הירושלמי דאין למדין הלכה לא ממדרש ולא מתוספות עש"ה:

[היתר ח'] יש לומר דבר חדש בדרך פלפול דאם אין היבם כאן ולא ידענו היכן הוא ותשאר עגונה לעולם יש להעיר למש"כ הגאונים ביבם מומר די"ל כמו דפריך בגמרא ב"ק (ד' קי) יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה ומשני דטב למיתב טן דו וכו' משא"כ ביבם מומר בודאי בשום אופן לא תתרצה עיין במרדכי יבמות פרק החולץ ועיין בתה"ד סימן רכ"ג מזה ועיין בסי' קנ"ז ס"ד ועיין בנו"ב מ"ק לאה"ע סי' פ"ח דמביא קושית תה"ד על הגאונים שהרי קיי"ל דמומר שקידש חלו הקידושין ותירצו דיש חילוק בין איסור לאו דיבמה לשוק ובין אשת איש דבכרת ועפ"ז רצה הנו"ב לומר לצרף לסניף במעשה שלו שהיה הגט כשר מה"ת רק מדרבנן ל"מ ממילא יכול לצרף לסניף ולומר דאדעתא דהכי לא קידשה ע"ש:

ולפ"ז גם הכא כיון דמה"ת אזלינן ב"ר דכלו חדשיו ורק מדרבנן ממילא יכול לומר דאדעתא דהכי לא נתקדשה דתשאר עגונה לעולם לא מיבעיא לפירוש התוס' והמפרשים דהפירוש טב למיתב טן דו היינו בהיבם ממילא זה שייך אם יש יבם עכ"פ יהי' אפילו מוכה שחין משא"כ אם אינו בכאן שייך לומר אדעתא דהכי לא נתקדשה ועיין באריכות בשו"ת חת"ס ח"ב סי' ע"ג וסי' ע"ב וסימן ק"נ בבאר היטב ואפילו לפירוש שאר מפרשים דהפירוש דטב למיתן טן דו קאי על הבעל מ"מ י"ל בדבר כזה דתשאר עגונה לעולם שייך גם על הבעל דלא תרצה להיות עגונה לעולם:

ודע דתמי' לי' על הגאון נו"ב במחכ"ת שם דכתב דאם הבעל מומר לא מצינו רק לענין יבם מומר וכו' שהרי בפירוש מר יהודה גאון גם לענין בעלה מומר במרדכי פ' החולץ מבואר באריכות ואולי כוונת הגאון דהמרדכי רק איירי דבעלה נעשה מומר ומסתפק מהו לענין יבום אבל לא כתב לענין האשה עצמה אי הוה אשת איש אך על המחבר עצמו בסעיף ד' לכאורה קשה למה מביא הדין על נפלה לפני יבם מומר ולא מביא על נעשה בעלה מומר לענין יבום ויש ליישב שכמו כן מש"כ בתוס' ב"ק (דף קי) דדוקא מן האירוסין שייך לומר אדעתא דהכי לא קידשה אבל לא מן הנשואין מ"מ באין היבם כאן דתהיה עגונה לעולם כ"ע מודים דאמרינן אדעתא דהכי לא נתקדשה ועיין בנו"ב שם:

ודע דיש לחדש דאם בעלה המיר ומת לא תתייבם מצד חשש שמא זינה עם אחרת ויש לו ולד ממנה כיון דהוא אומר הרי חשוד לכל עבירות שבעולם ובשלמא בכל יבמה ל"ח דילמא יש לו ולד בהיתר ג"כ ז"א שהרי מסתמא היו יודעים כולם דנשא אשה משא"כ במומר ורק חליצה בעיא מספק. ולולא דמסתפינא הו"א דהא דפסקינן כאבא שאול דלא יתייבם היינו מצד דחיישינן שמא זינה עם אחרת ויש לה בן וצ"ע:

וראיתי בשו"ת חת"ס חלק ששי סי' נ"ו דמביא קושיא נאה להפוסקים דאשת מומר לא זקוקה ליבם א"כ למה אמרו בנות צלפחד דתתייבם אמנו הא צלפחד מקושש היה ומחלל שבת והוה מומר ואינו זוקק ליבום ותירץ דמומר אינו זוקק דוקא מימר לכל התורה כולה משא"כ אם שומר שאר מצות רק דמומר לד"א אף דהוה מומר לכל התורה כולה מ"מ זוקק ליבום:

נחזור לעניננו דיש סניף להתיר ולומר דאדעתא דהכי לא נתקדשה כיון דרק דרבנן כנזכר ול"ח דילמא יבא היבם כמו דל"ח במומר דילמא יעשה תשובה ועיין בשו"ת חת"ס סי' פ"ח באריכות ועיין באר היטב סי' קנ"ז דמביא בשם תשובת רד"ק דאם היבם במדה"י גם רש"י מודה דאמרינן אדעתא דהכי לא נתקדשה ובשו"ת חת"ס סי' פ"ח מפלפל בזה עכ"פ הכא לענין דרבנן ודאי יש לצרף לסניף כנזכר:

ואפשר לומר ג"כ בזה שהקשיתי דלמה לא כתב המחבר דין שלו אף בנשאת למומר דאין זוקק ליבום נלענ"ד לחדש דאם היה מומר בעת שקידשה זוקק ליבום לאחיו המומר משום דל"ש אדעתא דהכי לא נתקדשה כיון דיש עבירה בזה דנשאה מומר וממילא ל"מ הקידושין ע"י שליח דאין שליח לד"ע ומילתא דליתא ע"י שליח ליתא בתנאי והתנאי בטל וכיוצא בזה יש לחדש אף בנפלה לפני יבם מומר והבעל היה מן חייבי לאווין דהיינו גרושה לכהן וכיוצא בו דשייך א"ש לד"ע ומילתא דליתא ע"י שליח ליתא בתנאי והתנאי בטל ולא יכול לומר בזה אדעתא דהכי לא נתקדשה כנזכר [ועיין בנו"ב חיו"ד סי' קמ"ז]. בעה"ח להתיר מכל אלה הסניפין פתחי' הארענבלאס:

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה