פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
כט בענין גט. פלפול בכל עכבה שאינה ממנה.
מעיר טשענסטאכאוו:
מה שהשגתי שאלה בענין כל עכבה שאינו ממנה הוה גט לרשב"ג מידידי הרב המאה"ג וכו' מו"ה בנציון שליט"א רב ומוצ"ד בק' טשענסטחאוו והשאלה נאבד ממני רק העתקה מה שהשבתי לו ומתוך התשובה ממילא יובן השאלה. מכתבו היקר קבלתי וראיתי אשר נאה דורש ונאה מקיים ואמרתי לפלפל בדבריו קצת. ראשית דבר מה שהקשה כת"ה על הרמ"א באה"ע (סי' קמג ס"ג) ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא קבע לה זמן ומת קודם שנתנה לו ה"ז ספק וחולצת ולא מתייבמת הא למש"כ הרמ"א (בסעיף ח) דזה הוה ספק דילמא הלכה כרשב"ג דאם אין עכבה ממנה הוה גט ממילא כאן הוה ס"ס ורצה ליישב ע"ז מש"כ בתוס' (דף עה) לרבא דנתינה בע"כ ל"ש נתינה וכו' ושוב הקשה כת"ה על הב"ש סק"ה דכתב כ"ז להפוסקים כרבנן משא"כ לרשב"ג וכו' הא להפוסקים כרשב"ג צריכין לתירוץ התוס' ממילא גם כאן כן אפילו אי פסקינן כרשב"ג עכ"ל חידוש בעיני על כת"ה שהרי הב"ש בעצמו סקי"ז האריך בזה וכתב דגם לרשב"ג לא הוה גט כלל אי לא התחילה להניק ולקיים התנאי אף שאין עכבה ממנה ודוקא אם נתנה קצת מעות לרשב"ג מהני והב"ש כאן מרשים לעיין בסקי"ז:
אולם לולא דבריהם י"ל דודאי זה שאמר רשב"ג כל שאין עכבה ממנה הוה גט והוה כנתקיים התנאי אבל מ"מ הרי לא נתקיים בפועל למש"כ הרמב"ם (פ"ח מה' גירושין הכ"ב) ובש"ע אה"ע (סי' קמד ס"ג) אם אמר ה"ז גיטך ע"מ שלא אבא עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש אינו גט עד אחר י"ב חודש דצריך קיום בפועל ע"ש וממילא ה"נ בשלמא בסעיף ח דהרמ"א כתב וי"א דכל שאין עכבה ממנה הוה גט היינו באמת עד תשלום ב' שנים דאז נגמר בפועל התנאי משא"כ בתוך השני שנים גם לרשב"ג לא הוה מקוים התנאי בפועל כמו בתוך י"ב חודש הנ"ל וממילא לפ"ז כ"ז בתנאי שיש בו זמן משא"כ כאן (בסעיף ג) דאמר ע"מ שתתני לי מאתים זוז ולא קבע זמן לא הוה מקוים בפועל וגם לרשב"ג ל"מ. ובזה יש ליישב קושית התוס' על רבא דנתינה בע"כ לא שמיה נתינה הא אין עכבה ממנה ע"ש ולהנ"ל הרי עכ"פ לא מקוים בפועל ובשלמא אי התנה ע"מ שתתן לי בתוך ל' ונתנה לו בתוך ל' ולא רצה לקבל אז תמתין עד שיגיע ל' והוה מקוים בפועל ממש משא"כ בלא זמן ובשלמא אי נתינה בע"כ הוה נתינה ממילא הוה מקוים בפועל משא"כ אי לא הוה נתינה רק מצד אין עכבה ממנה לא גרע מע"מ שאבא בתוך י"ב חודש כנ"ל:
ובזה י"ל מה שהקשה כת"ה על הא דאמר רשב"ג אם מת נותנת לאביו או לאחיו דלי אפילו ליורשיי הא בל"ז אין עכבה ממנה לרשב"ג לשיטתו וכבר הקשה כן במחנה אפרים ה' זכי' ומתנה (סי' כב) ועיין בשעה"מ (פ"ח מה"ג הכ"ב) דהאריך בזה ועיין בס' גרש ירחים מהגאון מפלאצק ולהנ"ל י"ל שפיר דהתם סתם אמר ע"מ שתתן מאתים זוז ולא קבע זמן ממילא הרי לא נתקיים בפועל וכמו לדידן דלא הוה ביטול בפועל כמו כן לרשב"ג לא הוה מתקיים בפועל ובגמרא ובתוספתא לא הוזכר זמן כלל ולכך צריך ליתן ליורשים וממילא הוה מקוים בפועל דרשב"ג סובר לי ואפילו ליורשין ועיין בשעה"מ הנ"ל דתולה בדעת אחרים בודאי צריך שיתקיים התנאי בפועל ואדרבה לענין ביטול א"צ כ"כ שיבוטל בפועל:
ובזה אפשר לומר דכל תנאי דע"מ שתתני לי מאתים תליא אי נתינה בע"כ הוה נתינה או לא ואז הוה כתולה בדעת אחרים דצריך שיתקיים בפועל משא"כ אי שמיה נתינה אז הוה בידה לקיים וממילא א"צ לקיים בפועל וגם בזה יש ליישב קושית התוס' ודו"ק:
ומה שהקשה כת"ה על הא דאמר או לאחד מן הקרובים וכו' הא ממ"נ אי ליכא אח אחר ל"ל ליתן ולקיים התנאי ואדרבה יגרע כחה דתפסול לכהן וכן הקשה הריטב"א בקידושין פ' האומר ועיין באבני מילואים (סי' קמד סק"ד) ולעד"נ די"ל דאיירי לעולם דאיכא אח ורק דהאח אינו רוצה לקבל המעות וקיי"ל דהגט פסול כמו שנתבאר (בסעיף ד) ויכולה ליתן לאחר מהקרובים ואם יקבל המעות הוה כקיום התנאי והוה הגט כשר ופטורה מיבום כנ"ל:
ועתה נחזור לנידן השאלה אשר הלוקח התנה עם המוכר שיכתוב לו אצל הרייענט את הבית ועתה יצא הפראווע לפניהם אשר צריך לסתור הבית וכת"ה כתב לרשב"ג שאין עכבה ממנו יפטור אף שהתנה ולענ"ד לא כן ידמה דאדרבה הרי קו"ח דאם לא רצה לקנות רק באופן שיכתוב אצל הרייענט ששייך לו מכש"כ שלא רצה לקנות ויכול לבטל המקח בזה עצמו במה דהבית זה עומד לסתור ע"פ ערכאות שלהם ואיגלאי מילתא למפרע דהוה מקח טעות ואונאה בגוף המקח ואטו עכשיו נתקלקל הבית וניהי דאם לא התנה א"י לבטל המקח ע"י זה אבל כשהתנה שיכתוב לו ותנאי זה גם עתה שייך רק דנאמר דיבוטל התנאי בזה שצריך לסתור והרי הוא הגורם שא"י לקיים התנאי דלמה נתן לו בית כזה וממילא כשהתנה שיכתוב לו אצל הרייענט כוונתו שקונה על זמן הרבה ואדעתא דהכי לא קנה. וכיוצא בזה כתב בחדושיו בשו"ת חמדת שלמה (סי' א) בקושית התוס' כתובות (דף מז) דאה יתקלקל אח"כ נימא דאדעתא דהכי ל"ק ותירצו דתליא בדעת המוכר ג"כ והוא מכר על כל אופנים משא"כ בדבר שבידו שלא לעשות והוא הגורם לא אמרינן סברת התוס' עש"ה:
ולפ"ז ניהי דרשב"ג סובר כיון דאין עכבה ממנה הוה כמקיים התנאי דוקא דלא היתה גורמת בזה כלום דמאי חייבת שמת משא"כ הכא הרי הוא הגורם דהיה לו בית כזה ועומד ליפול ואדרבה בזה היה יכול ליישב קושית מחנה אפרים הנ"ל די"ל דשם היא הגורמת שהיה לה ליתן קודם שמת משא"כ במתניתין ע"מ שתניק את בנה שמת הילד מאי היא חייבת בזה ודו"ק:
ולפ"ז בהתנה סתם ע"מ שתניק את בני שפיר היא הגורמת ואפשר דאף רשב"ג מודה בזה דהיה לה להניק פעם אחד עכ"פ ולכך נקיט הפלוגתא דוקא בע"מ שמשמשת שתי שנים וכו' משא"כ בסתם והיה נראה דתליא בשני הדעות דהמחבר פסק (בסי' קמג ס"ח) דסתם היינו רק פעם אחת ושפיר היא הגורמת ורמ"א פסק דכל ימי חייו ובהנקה כ"ד חודש ממילא לא גרמה כלל משא"כ לדעת המחבר וצ"ע כי כ"ז כתבתי רק להעיר:
ולענין דינא כללא דמילתא יפה הורה מטעם דלא סמכה דעתו לקנות בלא כתיבת הרייענט וכמש"כ כבוד ידידי נר"ו כיון דדינא דמלכותא דינא ויכול להרוס המקח בדיניהם בלא כתיבת הרייענט וכיוצא בזה כתב התומים (בסימן סט) וכל אחרונים אחריו דשטרי "ממרנות" שלנו אף דהוה רק ככתב יד אשר יכול לטעון פרעתי מ"מ כיון דבדיניהם יכול לגבות ולא יכול לטעון פרעתי גם לדידן כן עש"ה. ולענין קושית הש"ך (בסי' עג סקל"ט) דאי אמרינן דד"מ דינא א"כ בטלה ח"ו משפטי התורה נלע"ד די"ל כמו דקיי"ל אסטומתא קניא וכתב בשו"ת חת"ס חיו"ד (סימן שטו) דהוה כמו קנין דאורייתא כיון שהנהיגו הסוחרים כן היה כמו תנאי וכל תנאי שבממון קיים ע"ש וה"נ הוה כאלו התנו ביניהם שהקנין יהי' כמו בדיניהם. ועיין בשלטי גבורים ב"ב פ' המוכר את הספינה (דף פט) בהא דמעמידין אגרדמין וכו' דכתב שם דבר נחוץ לידע לענין גיטין וקידושין דכל מקום לפי מנהגו כך הוא ע"פ הדין דהוה כאלו התנה כך יעוש"ה. שוב ראיתי בחת"ס חחו"מ (סימן קמב) דהאריך בזה ושוב ראיתי בשו"ת תועפת ראם חחו"מ (סי' יג) שכתב דעכשיו שחק המלך לכתוב כל שטר בערכאות ממילא לא קנה כ"ז שלא כתב בערכאות ועיקר סמיכת הקנין על הטאבליציע עש"ה. ידידו עוז פתחי' חונה פה ווארשא: