אור ברסלב
פתחי שערים כח אחד נשא אשה גרושה וברחה ממנו

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

כח אחד נשא אשה גרושה וברחה ממנו

כז) בענין אשה שיצא קול

למדינה אחרת ללונדון

אחר מפה עירנו ווארשא נשא אשה גרושה זה שלשה שנים ומחצה ודר עמה רק שנה אחת ואח"כ עזבה את בעלה ונסעה ללונדון זה יותר משתי שנים ולא נודע מקומה איה ועשה הבעל הרבה פעולות לידע היכן היא ופירסם על הצפירה וגם מכתבים הרבה כתב לשם ואין קול ואין עונה ומטופל בבנים מאשתו ראשונה ורוצה לישא אשה וצועק עד מתי יהיה גלמוד ע"י חצופה זאת ונתתי לבי לעיין בזה בצדדי היתרים:

והנה הבעל הביא עדים אשר היתה חצופה וזונה בעת שהיתה פנוי' וגם בעת שהיתה נשואה לבעלה הראשון נסעה ג"כ ללונדון עם ערל אחד ובבא בעלה לשם הרג אותו הערל והעידו ג"כ שידעו אשר מעולם היא מופקרת עוד איזה שנים קודם החתונה:

והנה לכאורה נראה כיון דעזבה את בעלה ולא היה שום קטטה בניהם אם חזרה לביתה בודאי תהי' אסורה לו כיון שהוחזקה לזונה ברצון ואף דקיי"ל דאין אוסרין על היחוד אין ענין לכאן דזהו דוקא אם היה במקרה משא"כ כאן ועיין בתוס' כתובות (דף יג) ד"ה מעלה וכו' דאף דאין אוסרין על היחוד מ"מ נואף שאני ומוכח כן מנדרים (דף צא) ועיין באה"ע (סימן ז וסי' קעח) וממילא ה"נ אף על יחוד בעלמא היו צריכין לאוסרה עליו מחמת שהיא נואפת דמה לי אם הוא נואף או היא נואפת ואדרבה זהו גרע דמסתמא תמצא מי שינאף עמה דהרבה רשעים איכא בשוקא וכמש"כ הרא"ש פרק כל הנשבעין משא"כ אם הוא נואף י"ל דמ"מ היא לא תרצה לנאף וי"ל אפילו להפוסקים דחולקין על התוס' בנואף מ"מ בנואפת מודים ומכש"כ כאן שבכוון נסעה ללונדון לעשות כל תועבות שבעולם דלא היה קטטה כלל בניהם:

ומעתה לפ"ז כיון דהוה אשה הנאסרת לבעלה הרי מבואר באה"ע (סי' א) י"א מי שנשתמדה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת וכן נוהגין בקצת מקומות דהגט הוה זכות לה כדי שלא תהי' באיסור א"א וטוב לה יותר לזנות כשהיא פנוי' וזכין לאדם שלא בפניו וממילא היה צריך להיות כאן לזכות לה נט ולימא אחרת:

אך מבואר (בסי' קמ ס"ה) ברמ"א וז"ל ואם אשתו מומרת וזיכה לה גט ע"י אחר אין צריכה גט אחר אם חזרה אח"כ וה"ה לאשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ע"י אחר ויש מחמירין בזה דל"מ זיכוי גט ובב"ש סק"ז הקשה למה בסימן א מיקל בפשיטות דמהני זיכוי גט וכאן מחמיר כדעת מוהרי"ק וצ"ל דוקא במומרת מיקל מצד דחיישינן לדעת הרי"ף ז"ל בגיטין (דף יא) נהי דזכות הוה מ"מ אינה מג רשת עד דמטי גיטה לידה ממילא אין נ"מ בין אשה הנאסרת למומרת אך מ"מ כבר נתפשט המנהג כן עש"ה וא"כ לפ"ז ל"מ כאן זיכוי גט כלל כיון דצריך, לימטי לידה באשה הנאסרת:

ומכבר אמרתי בדרך פלפול לחדש דבר חדש שיש חילוק בין אשה הנאסרת למומרת וכבר נדפס בספרי פתחי עזרה (סי' לה סק"טו ובסימן מד) ועמש"כ בחדושי לחו"מ (סי' קכו) מזה להעיר למש"כ רש"י ז"ל ביבמות (דף מט) בהא דאמר אביי הכל מודים בסוטה דאין הולד ממזר דהא תפסי בה קידושין ופרש"י דאף לאחר שזינתה לא פקעי קידושין הראשונים דהרי חזינן דאף לאחר שזינתה צריכה גט כדכתיב כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות וכו' ומוכח דתפסי קידושין בסוטה דאי לא תפסי קידושין היה צריך להיות דיפקע מכי נעשית סוטה ע"ש וכ"כ הנ"י והריטב"א בקידושין (דף סח) ועמש"כ באבני מילואים (סי' יח) מזה. עכ"פ חזינן דתליא חד בחברי' דאי לא תפסי ה"ה דפקעי לולא בסוטה דכך גזרה התורה:

והנה דעת העיטור ומביאו בבאר היטב (סי' מד סק"ז) ומהרשד"ם ומהר"ם מינץ בתשובה (סימן יב) דקידושי מומר לא הוה רק דרבנן ועיין בגט פשוט (סי' קכט) דהאריך בזה ולפ"ז י"ל דלכך במומרת סומך הרמ"א ז"ל דמהני הזיכוי גט לגמרי כיון דהוה רק לענין דרבנן דמה"ת אם נעשית מומרת נפקעו הקידושין כיון דלא תפסי קידושין ורק מדרבנן מהני קידושין ממילא לא נפקע מדרבנן ולכך לא חיישינן משא"כ באשה הנאסרת דמה"ת צריכה גט דלא נפקעו הקידושין דנלמוד מקרא כנזכר ולכך מחמיר דל"מ זיכוי גט רק שיגיע לידה ושפיר יש חילוק מסי' א לסי' קמ (ושוב לאחר ז"ר ראיתי דהעיר בסברא זאת לענין מומר בס' מנחת חינוך על מצות ושמחתי]:

ובזה י"ל ג"כ עוד לחלק דגם באשה הנאסרת עליו אם אנו רוצים רק שהוא יהיה מותר לישא אשה אחרת שלא יהיה עליו איסור חדר"ג והרבה פוסקים דהוה רק דרבנן ובפרט להפוסקים שכבר כלה הזמן בסוף אלף החמישי רק מעצמם קיבלו עליו ממילא לענין דרבנן שפיר מהני זיכוי גט ומזה איירי בסימן א משא"כ בסי' קמ דאיירי לענין שהאשה תנשא ג"כ לאחר וזהו הוה לענין דאורייתא אמרינן דיש מחמירין דל"מ הזיכוי גט. שוב ראיתי בס' בית מאיר (סי' קמ) דכתב לחלק בין האיש ובין האשה ע"ש ושוב ראיתי בשו"ת נו"ב (סי' צב) דכתב כן ליישב בשם רב אחר והשיג עליו דא"כ למה כתב רמ"א ויש מחמירין בזה דמשמע רק באשה הנאסרת מחמיר ולא במומרת ולהנ"ל מאי נ"מ דהרי לישא אחרת הכל דרבנן ואי דהיא תנשא לאחר הכל דאורייתא.

אך לדברינו שפיר יש לחלק אפילו שהיא תנשא לאחר דבמומרת דפקעי קידושין מה"ת ורק לענין דרבנן מהני הזיכוי גט משא"כ באשה הנאסרת דלא פקעי הקידושין לכך לא מהני הזיכוי גט לענין דאורייתא וממילא בנידון דידן דרצוננו רק שהוא יהי' מותר לישא אחרת והוה רק לענין דרבנן מהני הזיכוי גט. אך לא להלכה כתבתי סברא הנ"ל ח"ו רק לדרך פלפול והקב"ה חדי בפלפולא כמבואר בזוה"ק:

והנה בנו"ב הקשה עוד האיך שייך לומר דלכך מחמרינן בזיכוי גט דל"מ מצד סברת הרי"ף ז"ל בגט שחרור דל"מ עד שיגיע גט לידיה וכמו כן ה"נ הא ביו"ד (סי' רסז סע"ו) לא פסקינן כלל כדעת הרי"ף ז"ל רק דמשוחרר מיד עש"ה:

אולם לולא דמסתפינא הו"א טעם אחר בדברי רמ"א ז"ל דלמה ל"מ זיכוי בגט די"ל ניהו דזכות הוה כמו שהגיע לידה מ"מ לא הוה כידה ממש רק כמו שהגיע לחצרה דהיינו ברשותה והנה (בסי' קלט ס"יד) פסק הרמ"א ז"ל דכל גט שהגיע לחצרה ולא לידה ממש אינה מגורשת וכשמואל בגיטין (דף עח) דאינו גט עד שתשוח ותטול בידה ועיין בתוס' שם ד"ה ואת וכו' בשם הירושלמי וכתבו דכך קבלנו מרבותינו דאפילו לתוך חצירה ממש ל"מ וכ"כ הרה"מ ועיין ב"ש שם סקכ"ג ולכך ל"מ זיכוי בגט דיהיה לגמרי הגט ובשלמא בעשתה שליח לקבלה דמהני אף שלא הגיע לידה ממש כיון דהשליח אומר בפירוש דרוצה לקבל עבורה עדיף משא"כ חצירה לא אמר כלום ולכך ל"מ ועיין (סימן קמא סכ"ט) דלכתחילה מחמירין בזה"ז שלא לעשות כלל שליח לקבלה והובא בטור בשם רבינו פרץ עש"ה בב"ש סק"מ ולכך אפשר לומר דמומרת דלא שכיח לא גזרו ולכך מהני הזיכוי משא"כ באשה הנאסרת דזנות שכיח כמש"כ התוס' בגיטין (דף יז) ד"ה זנות וכו' דוקא זנות בעדים והתראה לא שכיח ע"ש ולכך גזרי דל"מ זיכוי וממילא י"ל ג"כ בנידון דידן דאין אנו יודעין היכן הוא מהני הזיכוי ולא בעי לידה ממש. וראיתי בנו"ב שם שכתב דכ"ז כשנתברר שאסורה לבעלה אבל עכשיו הרי הוא הכל שלא בפני בע"ד ואין מקבלין עדות שלא בפניה ע"ש אך הנו"ב עצמו (בסימן עב) בסתירת היתר הד' כתב דאם אין יכולין לקבל בפני בע"ד רשאי לקבל שלא בפני בע"ד וגם באיסורין כן דהוה אונס. ועוד מביא בשם הרב המאירי בב"ק פ' הגוזל דהסכימו חכמי ברצלוני באיסורין מקבלין שלא בפני בע"ד שזכות הוא לו לאפרושי מאיסורא ע"ש ממילא גם כאן יכולין לקבל שלא בפני בע"ד דעי"ז יהי' זכות לה שיכולין אח"כ לזכות לה גט:

ולכאורה יש להעיר בדברי הר"ן גיטין (דף לז) גבי פרוזבול דאם אין לו קרקע מזכהו קרקע כ"ש והקשה הא עי"ז דמזכה לו קרקע יכול לכתוב עליו פרוזבול ויותר טוב היה לו שלא יזכה בהקרקע כ"ש ותירץ כיון דעכשיו זכות לא משגיחין במאי שיהי' אח"כ אף דנצמח מזה חוב ע"ש ולפ"ז כאן בהיפך דלעת עתה הוא חוב לה דתאסר על בעלה אף שנצמח מזה זכות אך יש לחלק ועיין רדב"ו דכתב דלענין איסור כ"ע בע"ד נינהו ומקבלין שלא בפני בע"ד:

ועוד כבר כתבתי בתשובה למאי דמבואר בחו"מ (סי' כח סי"ח) דלפטור עצמו מקבלין שלא בפני בע"ד ע"ש א"כ כאן נמי הוה לפטור עצמו שיהי' פטור מהחרם שאסור לישא שתי נשים ואטו הוא תובע ממנה דבר מה ועיין בשו"ת דברי חיים מהגאון מסאנז חאה"ע (סימן מה אות ג) דגם בעדי קידושין לפוסלם שלא בפניהם רשאי האשה לפוסלם דהוה לפטור את עצמה שלא יהיה הקידושין [ועיין בנו"ב מ"ת לאה"ע (סי' ו) דהאריך במעשה כזו]:

ונלע"ד דאפילו להפוסקים דגם במקום מציה גזר רגמ"ה ואפילו אם לא קיים עדיין מצות פו"ר ממילא ה"ה בנ"ד אף שיושב בלא אשה והרהור עבירה קשה מעבירה מ"מ גזר. אך נלע"ד דיש לחלק כך דלכאורה יש לעיין היכי מהני החרם לבטל את המצוה אך י"ל כמש"כ הפוסקים דשבועה חל בכולל לבטל את המצוה וה"ה הכא דשבועה חל על זה שישא אשה שאינה בת בנים וכיוצא בזה ולכך חל ג"כ על במקום מצוה בכולל ועיין בשו"ת לחם רב (סי' נא) בשם שו"ת הרא"ש (כלל לד) ובמהר"י בן לב בפסקים (כלל ד). והנה שבועה בכולל חל רק לבטל המצוה בשב ואל תעשה משא"כ לבטל בקום ועשה ל"מ ועיין בתוס' שבועות (דף כד) ד"ה אלא הן וכו' ולפ"ז בהרהור עבירה הוה כמו קום ועשה ולא חל השבועה בכולל וממילא י"ל כאן דלא גזר לבטל. ואפשר לומר ג"כ דזה הוה כמאכילתו דבר שאינו מעושר כיון דעזבה את בעלה ומביאתו לידי עבירה בהרהור אשר קשה מעבירה ואפשר היה לומר דאפילו בבאה אח"כ מהמדינה הרחוקה לביתו מ"מ יכול אח"כ לגרשה אפילו בע"כ ויש לו ברירה שלא לדור עמה מפני שהכשילה אותו מעיקרא בד"ע וניהו דלא הוה עברה ע"ד כ"ז שלא התרו בה מ"מ זהו הוה כמותרה ועומדת וממילא אפילו אין לו לשלם הכתובה יכולין לזכות לה גט ועי' בשו"ת הרא"ש (כלל לב) ובשו"ת צ"ל (סי' ע) ובאה"ע (סי' קטו)

ובאמת מכבר אמרתי הטעם דבמקום מצוה לגרשה ואין לו לשלם הכתובה דיכול לגרשה בלא כתובה דכל הטעם דחכמים תקנו כתובה שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה והכא אדרבה יוציאה ואף שכתבו התוס' כתובות (דף לט) מצד לא פלוג תקנו בכל מקומות כתובה ואף דל"ש טעם זה ע"ש אבל עכ"פ אינה יכולה לעכב הגירושין בשביל שאין לו ועיין בנו"ב מ"ת (סימן כו) וא"ל דאוקי אחזקת כשרות ומותרת לבעלה ז"א עיין בקו"א בהפלאה (סימן קטו) דאם רואין דעושית שלא כד"ת שוב אין לה נאמנות על ספירת ז' נקיים ועיין בחו"ד (סי' קכה סק"א) ובשו"ת ברית אברהם (סי' יד) ובפתחי תשובה (סי' קטו סקי"ב) מזה והיא לא עשתה תשובה והוה אשה הנאסרת לבעלה והגט זכות ודו"ק:

וראיתי בשו"ת עין יצחק מהגאון מקאוונא ר' יצחק אלחנן ז"ל לאה"ע (ס' א') מזה אם לזכות לה הגט אם צווחה שאינה רוצית בהזכות ויש פנים לכאן ולכאן כמבואר בשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' קכ) ומ"מ מתיר אף בלא השלשת הגט וזיכוי מחמת דאסורה עליו ואפילו בלא היתר מאה רבנים ע"ש ועיין בשו"ת חמד"ש (סי' ד) מזה. ובאמת נלע"ד דאפילו אינו רוצה לישא אשה אחרת מ"מ מחויב לזכות לה גט כדי להפרישה מעבירות דכל ישראל ערבין זל"ז ונהי דבמומרת י"ל דל"ש ערבות כמש"כ הש"ך (בסי' קנא סק"ו) ביו"ד משום שאינו בן ברית ועיין תוס' סנהדרין (דף עב) מזה ובהגהות דגול מרבבה חולק ע"ז אבל עכ"פ באשה זונה מחויב לזכות לה גט דהוא ערב בדבר זה ואפילו למש"כ הרבה פוסקים דאשה לא הוה בכלל ערבות עיין רא"ש ברכות (דף כ) ובצל"ח שם מ"מ אנשים חוטאים עמה וישנן בכלל ערבות כנ"ל. ובדברינו הנ"ל יש ליישב דברי רמ"א (בסי' ז סי"א) דכתב להקל במומרת שלא חיישינן שזינתה ותמהו כולם אנה מצאו וה דלא נחוש שהרי היה מומר לכל התורה כולה במומר לע"ז ועיין בחמ"ח סק"כ ולפי הנ"ל י"ל כיון דמה"ת נפקע הקידושין כשנעשה מומרת ורק מדרבנן ממילא לא הוה א"א שזינתה ולפ"ז אתיא דלכהן אסורה מ"מ כיון דזינתה אפילו פנוי' לפסול לה אסורה ועיין בנו"ב מ"ת (ס"ס קמב):

ודע דהכא לא היו עדים גמורים ורק דהיה עד אחד ומהני לענין התדר"ג אפילו ע"א עיין בנו"ב חאה"ע (סי' לג) בד"ה העולה וכו' ועיין בקרבן נתנאל פ"י דיבמות דהשיג על הב"ש (סי' קנח סק"א) דכתב דל"מ ע"א גם בס' ישועות יעקב ותשובות ב"א חולקין על הב"ש וכ"מ דע"א נאמן גם אשה נאמנת ועיין בחו"מ (סי' לה סי"ד) דיש הרבה דברים שאשה נאמנת ובנידון דידן היה אשה שתעיד עליה שהיא זונה גמורה בצירוף הע"א ומהני. ודע די"ל ג"כ הא דכתב רמ"א (בסי' א) במומרת תליא במנהג י"ל דתליא בהדעות (דסי' ז) די"א דמומרת אסורה לו א"צ זיכוי גט כלל דאיסור דשתי נשים היינו דוקא במותרת לו ולא באסורה לו וכמש"כ מהרי"ק ועיין בשו"ת חמד"ש דשמח דמעצמו אמר סברא זאת דאם אחת אסורה לו ל"ש איסור דשתי נשים משא"כ לדעה שני' ברמ"א ז"ל דמומרת מותרת לו א"כ הוה שתי נשים ולכך צריך זיכוי גט אך קשה שהרי (בסי' קמ) באשה הנאסרת בעי זיכוי גט ואדרבה יש מחמירין דאפילו זיכוי גט ל"מ ועכצ"ל סתם דתליא במנהג וצ"ע:

והנה ראיתי בשו"ת חת"ס חאה"ע (סי' ג) במעשה שכהן נשא גרושה ואח"כ ברחה ממנו והאריך שם להחמיר דל"מ זיכוי גט ומטעם כיון שידוע שלא תזנה עוד לא הוה זכות דמתי שתרצה תקבל גט. אך לעד"נ דהוא חומרא גדולה ולכאורה יש ראי' לסברתו דהוה זכות רק אם תרצה לזנות עוד אבל לולא זה לא הוה זכות דאל"כ יקשה לב"ש דאמר דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר מנ"ל שליחות בגירושין מושלחה וכו' הא שם בקרא הוי הגט זכות דהוית אשה הנאסרת ממילא לאו מצד שליחות רק מצד זכי' מהני הגט ע"י שליחות משא"כ שליחות דעלמא כששניהם רוצים בגט דמהני אפילו בלא ע"ד כמש"כ הפ"י סוף גיטין דרק מצד שליחות הוא מנ"ל דמהני ובשלמא להפוסקים דזכי' מצד שליחות ניחא משא"כ להפוסקים דלאו מצד שליחות יקשה כנ"ל אך לדעת החת"ס ניחא דהוה זכות רק אם תרצה לזנות עוד והתורה לא איירי מזה ועמש"כ בספרי פתחי עזרה (סי' לח סקי"א) אך למש"כ התוס' קידושין (דף כג) ד"ה מהו וכו' יש ליישב עש"ה:

נחזור לנ"ד דהכא הרי רוצית לזנות כמו שמוכיח דברחה ממנו במזיד והוה הגט זכות ועיין בנו"ב מ"ת לאה"ע (סי' ו). ושוב ראיתי בשו"ת דברי חיים מהגאון מסאנו (סי' ב) דחידש על עצמו של הנו"ב למה מחמיר כ"כ והוא מיקל ליתן היתר ע"י מאה רבנים כידוע וראיתי בשו"ת בית שלמה מהגאון מסקאלע (סי ה' וסי' ז) דצריך היתר ממאה רבנים ובשו"ת דברי חיים הנ"ל מיקל דילמא מתה ע"ש ועיין בדברי חיים הנ"ל (ח"ב סי' ו) דהיקל בזה וגם לענין הכתובה היקל. והנה מחמת שהוא עני גדול יש להקל אפילו בלא מאה רבנים ושוב ראיתי בשו"ת משיב דבר מהגאון מוולאזין (בסי' ה) ח"ד דהעלה להתיר אפילו בלא מאה רבנים ומביא בשם נחלת יעקב והגרע"א דהתירו בלא מאה רבנים רק בזיכוי גט ע"ש:

ובזה שכתבתי בדרך פלפול דמומר צריך להיות פקעי הקידושין יש ליישב בזה דברי מרדכי פרק החולץ ועיין בטור (סי' קנז) וז"ל כתב רב שרירא גאון נפלה לפני מומר זקוקה ליבם ורב יהודאי כתב אי כדנסבית בעלה הוה יבם מומר לא בעית חליצה ואם היה הבעל מומר ומת בהמרותו בלא בנים אינה צריכה חליצה ויבום עכ"ל וכתב הטור עליו ולא ידענו למה לא תהי' אשת מומר זקוקה לחליצה ויבום וגם מאי חילוק יש בין אם היה יבם מומר כשנשאת או לא עכ"ל ולדברינו י"ל שפיר דלכך מומר אשתו פטורה מן היבום דהקידושין נפקע בשעה שנעשה מומר ולא הוה אשת אחיו כלל משא"כ אם היבם מומר תליא בזה אם היה מומר בעת הנשואין א"כ לא התחיל כלל זיקתו לחול משא"כ אם אח"כ נעשה מומר לא נפקע זיקתו די"ל דמן השמים הקנו לו אשה כמו דאמר ביבמות (דף לט) ואף דעכ"פ מדרבנן הוה קידושין א"כ ליבעי חליצה עכ"פ מדרבנן י"ל דרבנן עשאו רק אם יקדש בפירוש אבל לא עשאו שלא נפקע מדרבנן ודו"ק. ובזה יש ליישב ג"כ מה שתמהו על תה"ד (סי' רכג) דכתב יש נהגו להתנות שלא תפול קמי יבם הא בירושלמי מבואר דהוה מתנה עמש"ב דתנאו בטל ולהנ"ל י"ל דכוונתו בנעשה מומר דמה"ת נפקע הקידושין ורק מדרבנן לא נפקעו ממי' לענין דרבנן שפיר מהני התנאי וקיים והירושלמי דכתב דל"מ תנאי היינו בכל יבום דעלמא ומטעם מתנה על משכ"ב תנאו בטל. שוב ראיתי דסברא זאת לומר במומר דפקע הקידושין חידש ג"כ בס' מנחת חינוך (מצוה רג) ובחדושי איגרא רמ"ה לאה"ע (סי' כח) מכל אלה נלע"ד להתיר וישבנו ב"ד על ככה והתירו לו. בעה"ח פתחי' חונה פה ווארשא:

ועיין בספר זית רענן (דף קסג) ח"ד דהתיר בברחה ממנו איזה שנים ולא נודע מקומה איה אף בלא מאה רבנים אם הוא עני ובקושי להשיג מ"ר עש"ה:

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה