אור ברסלב
פתחי שערים כג בענין נשתטית:

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

כג בענין נשתטית:

כב בענין שוטה שגירש את אשתו.

אל כבוד ידידיי הרבנים הגדולים יושבי על מדין פה קהילתינו

נידון הנשתטית המונחת בשפיטאהל של עכו"ם וזה ששה שנים החתונה ותיכף שני חדשים אחר החתונה נשתטית והבעל צועק שיתירו לו לישא אשה אחרת כי הוא רך בשנים ובפרט בעתים הללו והאשה הנ"ל היתה גרושה מאישה מקודם בעבור זה שהיתה נשתטית בעתים חלים ועתים שוטה ובשעת נשואין שלה להבעל זה התנו בפירוש וכתבו אצל הרייענט אקט באם שתחזור לחליותה בתוך שלשה שנים אחר החתונה אזי צריכה לקבל גט פטורין בלי שום טו"מ והוא פטור מכלום וגם אפילו אם יהי' לו בנים ממנה תהי' שייך לה לפרנס הכל כאשר לכל. ועכשיו גם אבי' ביקש שינתנו היתר לו והוא האב רוצה לקבל על עצמו שיתן לה כל ההצטרכות וגם כהיום אין הבעל ניתן לה כלום רק הכל על הוצאת אבי האשה הנ"ל וגם לא נתן לו נדן כלום רק שני מאות רו"כ על הלבשה שלו וכל המעשה הנ"ל היא ע"פ בירור שכן היא הכל כאשר לכל וצריכין לעיין בזה:

והנה בש"ע אה"ע (סי' א ס"י) ברמ"א דבמקום שאינה בת גירושין כגון נשתטית וכו' יש להתיר לו ליקח אשה אחרת. אמנם הב"ש מביא בשם הכלבו דצריך היתר ממאה רבנים והגם שכבר כלה הזמן אחר אלף החמישי מ"מ מנהג להחמיר וגם הב"ח פסק דצריך שישליש הכתובה וגם לייחד לה דירה וגם מזונות וגם היתר ממאה רבנים. אולם בכאן הבעל עני וגם אבי' מודה לזה דאין לו לא מזונות ולא כתובה ולא דירה. והנה בש"ע (סי' קיט ס"י) מבואר ברמ"א ואפילו אין לו לשלם הכתובה ונדונייתה אינה יכולה לעכב הגירושין משום זה רק הכתובה עליו חוב. והח"מ סק"ה דהרשב"א מחולק על דין דרמ"א ושוב כתב דהרא"ש כתב דאם מה"ת לגרשה יכול לגרשה בלא כתובה רק דהכתובה עליו חוב וגם הרשב"א מודה לזה וכן הב"ש סק"ו כתב כן וממילא כאן בנשתטית דע"פ דין יכול לישא אשה אחרת ע"פ היתר ממילא הכתובה נשארת חיוב אף דקיי"ל דצריך ג"כ להשליש גט ביד שליח כמו שכתב הב"ש (בסי' א) בשם הב"ח שיהי' שליח להולכה וכמו שכתב הנו"ב מהדו"ק לאהע"ז (סי' ג) הסדר על נכון איך שיהי' הב"ד נוהגין בזה:

אולם הרי מבואר בכל הפוסקים בנשתטית צריך להשליש כתובה ומזונות ולא חילקו בין יש לו או אין לו ואפשר דצריך למכור כל אשר לו ליתן לה מזונות וכתובה. והנה לכאורה בעיקר הדין דלמה מחויב ליתן לה מזונות בנשתטית הרי מבואר בחמ"ח (סי' עז סק"ג) דאם רוצה ליתן לה גט לא מחויב ליתן לה מזונות ואף לאחר חר"ג ורק לענין עונה וכסות אפשר דמחויב יעו"ש ולמה בנשתטית כ"ע מודים דמחויב ליתן לה מזונות וצ"ל כיון דמ"מ אין בידו לגרשה והי' מחמת אונס ולכך מחויב ליתן לה מזונות משא"כ היכי דבידו לגרשה רק מחמת חר"ג. אולם הרי הח"מ (סי' קיט סק"ט) כתב מצד חר"ג וצ"ל דוקא לשיטתו שם דפליג וס"ל דמחויב ליתן לה מזונות עש"ה. ובאמת הב"ש כתב דגם מזונות חייב ליתן לה לאחר חדר"ג אף בלא נשתטית כיון דאין בידו מחמת חדר"ג עש"ה (בסי' עז):

ואגב אזכיר מה דקשה לענ"ד על הח"מ וב"ש (סי' עז) דהקשו על הרמ"א דכתב כך משמע מדברי הרמב"ם (פי"ד מה' אישות) מי לא ידע דיכול לגרשה בע"כ מה"ת ובארצות הרמב"ם לא נתפשט החדר"ג כלל ומה ראי' מהרמב"ם ע"ש ולמה לא הקשו כמו כן על הרמ"א לקמן (בסי' קעח סעי' ט) דכתב וי"ח וס"ל דאף בזמן הזה דאיכא חדר"ג נאמן מהרי"ק וכן משמע מהרמב"ם פכ"ד עכ"ל. ומאי ראי' מרמב"ם פשיטא לדידי' נאמן בכל אופנים כיון דלא נתפשטה במקומו החדר"ג ובכל הספר לא מביא הרמב"ם כלל חר"ג וצ"ע]:

ועיין בח"מ (סי' קיט סק"ט) בנשתטית לגמרי כיון דאין יכול לגרשה מחויב בכל מיני חיובים וכן לדידן שאין מגרשין בע"כ אף בלא נשתטית לגמרי רק שיכולה לשמור גיטה רק שאין יכולה לשמור עצמה מ"מ חייב בכל מיני חיובים כיון דאין יכול לגרשה מצד חרד"ג ומדברי הח"מ משמע דהחרדר"ג דאורייתא היא דאל"כ למה גרע מיודעת לשמור את גיטה רק שא"י לשמור עצמה דהגט מה"ת וע"י דרבנן פטור מחיובי ממון כמ"כ ע"י חדר"ג צריך להיות דמממון יפטור וע"כ דזהו דאורייתא. אולם עדיין יש לעיין דבשלמא בא"י לשמור גיטה דאינה יכולה לקבל גיטה מדאורייתא ולכך מחיוב בכל מיני חיובים משא"כ בחדר"ג אף דדאורייתא מ"מ הרי היא יכולה לקבל גט אם תרצה ולמה מחייבינן אותו בכל מיני חיובים ויש ליישב:

והנה דעת הח"מ ליישב הסתירה (דבסי' ע) פסק המחבר דבנשתטית חייב במזונתה ורפואתה (ובסי' קיט) פסק המחבר דפטור ותירץ דכאן איירי דרוצה ליתן לה הכתובה ולכך חייב במזונתה ורפואתה עש"ה. ולכאורה יש לעיין לדעת הח"מ באם רוצה ליתן כתובה רק דאין לו ורוצה שיהי' עליו חוב הא כיון דהדין אף באין לו לסלק יכול לגרשה א"כ לעולם יכול לטעון דאין לו ורוצה ליתן כתובה. וצ"ל דצריך לברר דאין לו ואז אפשר דיכול לטעון דרוצה ליתן הכתובה וממילא פטור במזונות לדעתו ז"ל. והנה הב"ש תירץ (דבסי' ע) איירי שאינה יכולה לשמור את גיטה דהגט בטל מה"ת ולכך חייב במזונות ורפואה משא"כ (בסי' קיט) איירי דיודעת לשמור כו' דמה"ת הגט מהני ויכול ליתן גט רק מדרבנן מצד הפקר ולכך פטור ממזונות ורפואה עש"ה:

ולכאורה י"ל ג"כ (דבסי' קיט) מביא לשון הרמב"ם ובזמנו לא הי' חרדר"ג וממילא בידו לגרשה ולכך פטור ממזונות ורפואה דמה"ת בידו לגרשה משא"כ (בסי' ע) איירי המחבר לאחר חדר"ג ואז אין בידו לגרש בע"כ מה"ת וממילא חייב בכל מיני חיובים וכמש"כ הח"מ הנ"ל סק"ט וכמש"כ מקודם דהחרם הוי דאורייתא וצ"ע:

[ולולי דמסתפינא הי' אפשר לומר ג"כ להיפך דבשלמא (בסי' ע) איירי קודם חרדר"ג ומותר לו לישא ב' נשים וא"כ לא יבוטל מפ"ו ולכך מחייבין אותו במזונות משא"כ (בסי' קיט) לאחר חרדר"ג דאם מחייבין אותו במזונות ורפואה ע"י זה ממילא אם לא יהי' לו לא יוכל להשליש גט ולא ישא אחרת ויבוטל מפו"ר אבל דוחק הוא וגם הרי הדין דאם אין לו מ"מ לא מעוכב ע"י זה. אולם אפשר דבמזונות מעוכב וצ"ע]:

והנה עוד יש לבאר בהא דכתב הב"ח להשליש גט שיהא שליח להולכה ואחר שתשתפה יכול ליתן לה זה הגט יעו"ש והמ"ל (פ"ו מה"ג) מביא דחכמי ליסא הסכימו לאיסורא מטעם מילתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משווי שליח יעו"ש ועיין בנו"ב (סי' ג) ומרכבת המשנה פ"ו מה"ג ה"ג ובחת"ס (סי' יא) ובבית מאיר (סי' קיט). אולם לולי דמסתפינא הו"א דבר חדש וטרם כל אבטל דעתי דהנה בס' גט פשוט באה"ע (סי' קכט ס"ה) האריך להקשות על שיטת מהרשד"ם דמומר שקידש קידושיו קידושין רק מצד ספק וכן בשו"ת מהר"ם מינץ (סי' יב) כתב דקידושי מומר הוי רק דרבנן ומה"ת לא חל הקידושין [ועיין בבאר היטב (סי' מד סק"ז)] א"כ היכי מהני אם קידש בעוד ישראל ואח"כ המיר ליתן לה גט הא מה"ת אינו בתורת גירושין וקידושין כלל ומדברי כל הפוסקים משמע דמצי לגרש. ובהה"מ (ספ"ב דה"ג) כתב דלכך מהני גיטו של מומר כיון דקידושיו קידושין ומשמע מזה אבל אם הי' קידושי ספק לא מהני וקשה כנ"ל ומאד תמה עליהם עש"ה ועיין בבית מאיר (סי' קכט ס"ה) דהאריך בזה מאד דהיכי מהני הגט שלו אם הקידושין שלו ל"מ דהוא כעכו"ם דאינו בתורת גיטין וקידושין יעו"ש. אולם ליישב מנהגן של ישראל וללמד זכות י"ל לענ"ד כך למש"כ רש"י ביבמות (דמ"ט) בהא דאמר אביי הכל מודים בסוטה שאין הולד ממזר מ"ט דהא תפסי בה קידושין והיינו כיון דסוטה בעי גט מה"ת מוכח דלא פקע קידושי הראשונים ואי נימא דלא תפסי קידושין בסוטה הי' ראוי להיות שיפקע הקידושין מכי נעשית סוטה ע"ש וכ"כ הנמוקי יוסף שם כפירש"י ועיין ריטב"א בחידושיו לקידושין (דס"ח) [ועיין בס' אבני מילואים לאה"ע (סי' יח) מזה] ולפ"ז י"ל ג"כ כאן ממ"נ דאי קידושי מומר לא הוי קידושין מה"ת ממילא נפקע הקידושין של המומר וכמש"כ כיון דלא תפסי נפקע ג"כ ורק מדרבנן דמהני הקידושין שלו וממילא מדרבנן מהני הגט ג"כ:

ובזה הי' ניחא ליישב מה שהקשה בס' גט מקושר (בסג"ר אות ז) וצווח על הגדולים המג"א וב"ש דפסקו דאין שליחות למומר דהאיך מצינו ידינו ורגלינו בכמה גיטין ששולחין המומרין ע"י שלוחין ולדידהו הרי היא א"א גמורה עש"ה ולהנ"ל ניחא דלהצד דהוי כעכו"ם ולא הוי בר קידושין הרי נפקע הקידושין ורק מדרבנן דמהני הקידושין ומדרבנן שפיר מהני שלוחו ועיין בטור, (סי' מד) דמביא דעת י"א דמומר לחלל שבת לא תפסי קידושין ובזה מיושב ג"כ קושיית ס' שער המשפט בחו"מ (סי' קכו) יעוש"ה. ובזה ממילא י"ל בהא דכתבו חכמי ליסא בנשתטית שמזכה לה הגט ואח"כ נשתפה דנותן לה השליח דמקודם דל"מ מצד כל מילתא כו' ולדברינו י"ל לכאורה כיון דנעשית נשתטית ולא תפסי בה קידושין מה"ת ממילא שוב נפקע ג"כ מה"ת ורק מדרבנן דתפסי קידושין בנשתטית ולא נפקע ג"כ וצריכה גט מדרבנן וכבר כתב המל"מ (פ"ב מה' ביאת מקדש) דהאי סברא דכל מילתא כו' ל"א מדרבנ' יעו"ש אולם למש"כ במק"א דזהו דנפקע לדעת רש"י ונמ"י הנ"ל רק באם נעשית ע"י פשיעה של הבעל כגון מומר או בסוטה שזינתה במזיד וא"כ בנשתטית דלא שייך זה ולא פקעי כלל הדרא הקושיא לדוכתא ולא כתבתי זאת רק לעורר וחלילה להלכה ח"ו:

ובדברינו הנ"ל יש ליישב ג"כ קושיית הב"ש (בסי' קמ סק"ז) דלמה באשה הנאסרת כתב רמ"א להחמיר דלא יוכל לזכות לה גט ע"י אחר ולעיל (בסי' א) כתב רמ"א במומרת שיכול לזכות לה גט ע"י אחר ע"ש ובנו"ב (סי' צב) ובשו"ת חמדת שלמה (סי' ד) לאה"ע ולהנ"ל י"ל דבשלמא במומרת במזיד שפיר מהני הזכי' כיון דמה"ת נפקעת הקידושין דאינה בתורת קידושין ולכך לא מחמירין כ"כ כיון דמדרבנן רק צריכה גט משא"כ באשה הנאסרת דמה"ת בעי גט ולכך מחמירין והכא במומרת היא מזידה ונפקע הקידושין לדעת רש"י כנ"ל ומ"מ חלילה להלכה די"ל דלא נפקע הקידושין רק כמו סוטה דלא משכחת שוב היתר כיון דזינתה משא"כ במומר או במומרת דיכולה לחזור בתשובה והוי כישראלית לכ"ע ויתפוס קידושין ל"א דנפקע וצ"ע בזה:

והנה עוד אחת יש לבאר כאן מה דאמר בירושלמי פ' חרש (ה"א מ"ד) מפני גרירה ממילא אפילו כשיש לה אב או אח או בן ג"כ אסור דינהגו בה מנהג הפקר ומ"ד מצד דאינה יכולה לשמור גיטה הרי יכולה לשמור ע"י אבי' והוי גט מה"ת ע"ש ועיין בב"ש (סי' קיט סק"ו) דמשמע דזה קאי על קטנה. אולם בנמ"י פרק חרש משמע להדיא דאף בגדולה נשתטית כל שיכולה לשמור ע"י אבי' הוי גט ע"ש ובחידושי אנשי שם שם. וראיתי בס' קרן אורה על יבמות דמפלפל בזה אי מהני כשהיא גדולה כמו דמשמע מדברי הנמ"י הנ"ל. וכתב דאיזה זכות יש לה בגדולה ועיין בקרבן עדה שם עיין בתוס' יבמות (דקי"ג ע"ב) בשם ר"ת ועיין בהה"מ (פ"י מה' גירושין) דשוטה דמי לקטנה אם עדיין לא נשאת מקודם ועיין במראה פנים על הירושלמי הנ"ל מש"כ שם. ולענ"ד י"ל דהיא מצד זכי' דזכין לה הגט וכמש"כ מהרי"ק בשם ר"י ברזילי דיכול האב לקדש בנו מצד זכי' יעו"ש כמו כן הכא י"ל דנשתטית בודאי נהגו בה מנהג הפקר דאפילו יש לה בעל אין הבעל יכול לשמרה כ"כ ממילא הוי כמו אשה הנאסרת דהגט זכות היא לה כדי שלא תעבור עבירה רק כ"ז ביש לה אב או אח אשר יתן לה מזונות וכדומה דאל"כ הוי חייב על מזונות וכדומה והגם דלכאורה בגמ' קאמר להיפוך שלא ינהגו בה מנהג הפקר לזנות מ"מ י"ל דבאמת כשלא יגרשה ג"כ יש לחוש רק לא כולי האי כיון דיש לה בעל משא"כ כשיגרשה. אולם יש לה אב המשמרה יותר טוב שיגרשה כדי שאם תזנה לא תהי' א"א. ואפשר לומר דבאמת בזה מחולקים דמ"ד משום גרירה היינו דסובר שלא ינהגו בה מנהג הפקר ולא חיישינן כלל שתזנה בפניו ואפילו תזנה אפשר דהוי אונס והוי עבירה באונס ומ"ד דאין לה יד לא ס"ל כלל האי סברא דמנהג הפקר וממילא אדרבה ביש לה אב המשמר הוי הגט זכות לה שלא תזנה וכמו באשה הנאסרת (בסי' קמ) כנ"ל:

ועתה נבא לנידון דידן בנשתטית הנ"ל ל"מ אי משליש הכתובה בודאי די וגם א"צ להשליש רק כתובה דאורייתא כיון דלא נטל שם נדוניא כמו שאמר האב שלה. אולם כיון דטוען דאין לו כלום והאב מודה לזה הרי כתב הח"מ (בסי' קיט סק"ה) דאם צריכה לקבל גט נשאר המעות חוב עליו והכא הרי צריכה לקבל גט אפילו אם היתה נתרפאת כמו שהתנה אצל הרייענט ממילא אי נאמר דחייב ליתן לה מזונות וכתובה מ"מ כיון דצריכה לקבל גט יהי' נשאר עליו החוב ומכש"כ דנלע"ד דמשמעות השטר דתקבל הגט בלא כלום דאין לה עליו שום טו"מ. ואף דהרי הכא לא בהגט נפטר רק מצד דמתירין לו לישא ב' נשים וזה אין מתירין לו רק שיתן לה מזונות וכתובה דמאי איכפת לן בתנאי דאקט הרייענט דכ"ז הי' שייך אם היא ראוי' שיגרשה משא"כ כיון דאינה ראוי' שיגרשה ממילא נשארת אשתו מ"מ אפשר לומר למש"כ הח"מ בסק"ט דאם מוכן לגרש וכתובתה בצידה פטור מחיוב ממון ורק לאחר חדר"ג והכא לענ"ד ל"ש החרם כלל אפילו אם היתה עכשיו נתרפאה והיתה צריכה לקבל גט כמו שהתנה ממילא שוב פטור מחיוב ממון כיון דאין עליו החדר"ג כנ"ל:

ועוד י"ל כיון דידוע דבתוך הג' שנים ראשונים היתה עתים חלים והיתה בת גירושין ויכול הי' לגרשה אז כמו שהתנה ממילא כבר נפטר מהחרם ובמה נתחדש עתה החרם ולכך יכול לגרשה ואין עליו החיוב ממון ובפרט כאן קילא אחרת איכא בזה כיון דהאב שלה קיים ורוצה לקבל על עצמו הכל לא מיבעיא לדעת הנמ"י הנ"ל דאם האב קיים הוי הגט זכות לה ואפילו היא גדולה מתגרשת בזה שקיבל האב הגט בעבורה וכמש"כ הה"מ דשוטה שוה לקטנה וגם זכות היא לה כמש"כ דאם תזנה לא יהי' עלה חיוב חנק ומיתה דא"א היא. וגם כיון דמונחת בשפיטאהל של עכו"ם נלפע"ד דבלא זה אם תתרפאת אח"כ תהי' אסורה לבעלה דאילו זינתה בעת חלומה והוי ברצון ואסורה וקיי"ל (בסי' קמ) דאשה הנאסרת הוי הגט זכות וגם בלא זה כיון דהיא אסורה עליו ג"כ יש להתירו וא"כ יש שני צדדים להתיר חדא שנשתטית ועוד דאסורה עליו וכמבואר ברמ"א (סי' א ס"י). ואף דקיי"ל דאין אוסרין על היחוד מ"מ שהביא זמן מרובה אוסרין וכמבואר (בסי' ז סי"א) וכן אם מסורה בידם עש"ה. וממילא אפילו נתרפאה עכשיו מ"מ הרי צריכה לקבל גט ולא יהי' חרם בזה כיון דאסורה עליו ולא צריך ליתן לה הכתובה רק יהי' די אם נשאר חייב על וועכסיל וכדומה:

ובפרט שאבי' קיבל עליו הכל וגם כהיום הכל על אבי' בודאי יכול ליתן לה היתר ממאה רבנים וישליש הכל אצל אבי' ודי בוועקסלין אם אין לו מעות כיון דע"פ דין נראה דא"צ כלום דתנאי שבממון קיים. הארכתי בכל זה אף שאין צריך לזה. ועיין בחת"ס (סי' ד) דכתב דבמקום דאיכא צדדים להקל צריך להקל כי הרבה מכשולים יבא עי"ז. בעה"ח יום ד' פ' תרומה תרמ"ח פה ווארשא פתחי' דומ"ץ דפה:

כללו של דבר שהרי כל הפוסקים מביאין רק שיתפשרו עם המשפחה או אפוטרופס של הנשתטית ובודאי אף שמוטל על הב"ד להתפשר שיהי' כתובה ומזונות אבל אטו הם יהיו אפוטרופסים בדבר הזה רק שמוטל עליהם להתפשר עם הקרובים וא"כ לעולם הקרובים יכולים אח"כ לעשות מה שירצו וע"כ דיותר אין להם לעשות וא"כ ה"נ כיון דהאב מסרוס ואומר הריני כאילו התקבלתי די. בעה"ח פתחי' הנ"ל:

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה