פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
כא) בענין עגונה שנמצא בעלה
בבתי שוקים ונרשם בחתימה
הנה בהמעשה הנ"ל אשר נמצא בו בתי שוקים ונחתם ברושם דע עם בחת"ס (סימן צב) כתב דהוה סימן מובהק וא"כ אפילו אי' סימנין ל"ד מ"מ סימן מובהק מהני וכמש"כ הכ"מ (בפי"ג מה' גירושין):
וכן מה שנמצא בהפאלטען הנחתם בחתימה של לאק מקאמארניק ג"כ הוה סימן מובהק בודאי רק דיש. לחוש בזה לשאלה כיון דליכא סימן בגופו רק בהבגדים. אולם הרי יש סימן בגופו סימן אמצעי גישורין דיא וואנסיס [ולקמן נדבר בזה אולי לא הוה זה רק סימן גרוע] וא"כ יש סימן אמצעי בגוף וסימן מובהק בכלים ודעת מהר"ל מפראג דממ"נ מהני דאי סימנין דאורייתא וממילא צריך לתרץ דלכך במתניתין ל"מ מצד דחיישינן לשאלה ממילא מהני סימן אמצעי בהגוף ואי סימנין ל"ד ול"מ סימן אמצעי כלל א"כ תו לא חיישינן לשאלה כיון דאין מוכח כלל דלחוש לשאלה:
אולם הב"י בשם הריטב"א ומביאו הב"י וב"ש כתבו דאדרבה אולי אי סימנין דרבנן פשיטא דחיישינן לשאלה ואף בכלים דלא מושלי אינשי דעכ"פ לא הוה סימן מובהק והנו"ב (סימן לו) לא רצה לסמוך נגד דברי הב"י בשם הריטב"א רק באיכא צירופים אחרים וכן כאן אף דהוה הבגדים דבר דלא מושלי אינשי א' דהי' קמיע בשם נמואל וקיי"ל דקמיע לא מושלי אינשי וכן בתי שוקים כתב בשו"ת כנסת יחזקאל דהוה כלים דלא מושלי אינשי מ"מ יש לחוש לשאלה ולא הוה סימן מובהק. אולם י"ל כך דכל הבגדים דלא מושלי אינשי דהיינו כיס וארנקי או ציצית וכדומה באמת הדבר הזה הוא צורך לכל אדם לשואל כמו למשאיל משא"כ קמיע בודאי ל"מ זאת בשם זה רק לחולי כזאת ג"כ חולי נכפה ר"ל וא"כ הוה שאלה דיחיד דניחוש דילמא השאיל הקמיע לאיש חולי נכפה כזה וכבר נודע מש"כ הח"צ בתשובה (סימן קלד) דכמו דלא חיישינן לנפילה דיחיד ה"ה לשאלה דיחיד והגם דהרי יש לחוש דילמא איתרמי עוד חולי כזה וגם הרב הנ"ל נתן קמיע לחולי זה. אולם י"ל שפיר חדא למש"כ התוס' ב"מ (דף כ) דחשש דשני יוסף ב"ש הוה רק דרבנן ע"ש ממילא כיון דמה"ת מותרת רק דרבנן אסרו ממילא י"ל דבדרבנן סמכינן אסימן אמצעי לחוד מה שנמצא הוואנסים גישורו והגם שמבואר בש"ע (סימן יז סל"ב) דאם נמצא סימן מובהק בהרגל מותרת ויקשה הא מים שאל"ס רק דרבנן ובדרבנן הי' די בסימן אמצעי לחוד כבר יישב הרב בעל פנים מאירות דהתם איירי בע"א דהנאמנות רק דרבנן ולכך צריך סימן מובהק משא"כ היכי דמה"ת מהני שפיר די בסימן אמצעי לחוד לענין דרבנן:
ובאמת בחדושי אמרתי דזהו דכתבו התוס' דחשש דשני יב"ש הוא רק דרבנן הוא הכל אי סימנין דאורייתא דזה לא גרע עכ"פ מסימן משא"כ אי סימנין דרבנן ול"מ מה"ת סימן גם זה לא הוה סימן וע"כ מוכרח לומר כן דאל"כ האיך יפרנסו דברי הגמרא (ב"מ כז) דאמר נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנין הא אפי' אי סימנין דרבנן מ"מ בגט מהני דהוה רק דרבנן וע"כ דאי סימנין דרבנן גם זה דשני יוב"ש ל"מ לדאורייתא והוה רק כמו סימן ומדרבנן רק מהני כנזכר וממילא עדיין יש לחוש דילמא איתרמי עוד חולי כזה וסימנין דרבנן ול"מ מה"ת ויש לפלפל בזה הרבה]:
גם י"ל דמ"מ כיון דמצאו בבגדים אלו החתומים על שם בעלה וא"כ ניחוש דילמא הקמיע הוא על הנהרג זה דהוא בעצמו הי' חולה חולי נכפה ר"ל ונתנו לו הקמיע זאת רק דהשאיל לו המשאיל בגדים אלו א"כ תו עדיין הוה שאלה דיחיד דהשאיל הבגדים שלו לאיש אשר ג"כ חולה כמו זה וא"כ י"ל דגם הריטב"א בזה מודה דאי סימנין דרבנן ויש חשש שאלה דבכלים דלא מושלי ושאלה דיחיד לא חיישינן והוה סימן מובהק:
גם כבר כתבו הרבה פוסקים דבהרבה בגדים ל"ח לשאלה והכא הי' הרבה בגדים:
גם כתב מוהרי"ט בתשובה ח"ב חא"ע (סימן לז) דבאיש אשר בדרך אין דרכו להשאיל לאדם אחר מלבושיו ודוקא אם הוא בביתו דרך להשאיל משא"כ בדרך ועיין בד"מ (סימן יז):
גם בש"ך חו"מ (סימן סה) כתב דל"ח לשאלה כלל לרי"ף ורמב"ם ותוס' ע"ש ובאמת י"ל דכל החשש דשאלה הוא רק דרבנן ולכך כתבו התוס' במצא פירות בכלי ל"ח לשאלה בממון וממילא י"ל ג"כ דבדרבנן דהיינו דהיכי דמה"ת מהני ורק דיש חשש דרבנן אז ל"ח לשאלה וכמו בממון וי"ל דזהו באמת הטעם המבואר ברמ"א (סעיף לב) ואם נטבע במים שאל"ס ואח"כ מצאו בבגדים שלו ל"ח לשאלה והיינו כיון דנטבע במים שאל"ס דמה"ט מותרת רק מדרבנן תו ל"ח לשאלה:
ולכאורה י"ל דהכא ל"ש היתר דמהר"ל מפראג משום דוואנסים לא הוה רק סימן גרוע וממילא י"ל דסימנין דאורייתא וחיישינן לשאלה וליכא רק סימן גרוע בגוף אך כבר כתבתי דהכא ל"ש חשש שאלה כלל משום דהוה שאלה דיחיד ג"כ ולומר דסימן גרוע לא מיקרי שאלה דיחיד וכמאן דליתא זה דוחק ולקמן יבואר מה שיש לדבר בזה:
גם יש הרבה פוסקים דאם יש טביעת עין בהכלים מצרפים אפילו לסימן גרוע דגוף ול"ח לשאלה עיין מראות הצובאות (סקצ"א) בשם רשד"ם והרש"ך ובעל לחם רב:
ואפשר עוד לומר דהכא דמכירין בט"ע שהיו שניו ערך ארבעים שנה וגם סימן גרוע בהזקן דהיינו הבארט וא"כ איכא שני סימנין גרועין הוואנסיס ומראה הזקן והאיש וי"ל דשני סימנין גרועין מצטרפין עכ"פ לסימן א צעי:
ולכאורה יש להביא ראי' מן הגמרא דיבמות דפריך ולהך לישנא דא"ר סימנין דאורייתא הא קתני אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו ומשני גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאל וכו' ואיב"א כליו בחיורי וסומקי ולכאורה יפלא על לישנא קמא דאמר גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה אטו לא ידע דגם כליו משכחת בסימן גרוע בחיורי וסומקי וכדומה וע"כ צ"ל דבאמת ידע מיד המקשן דיכול לשנוי' דאיירי בסימן גרוע רק כך הקשה כיון דתני אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו בודאי הפירוש תרווייהו בגוף ובכלי דאל"כ הוה לי' למיתני או בכלים ועיין גיטין (דף כז) ד"ה אם מכירו וכו' ולפ"ז כיון דיש שני סימנין אפילו גרוע צריך להצטרף והוה עכ"פ סימן אמצעי ועיין ב"ש (סק"ע) וע"ז משני גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה והיינו אף דשני סימנין גרועין מצטרפין לסימן אמצעי עכ"פ מ"מ כאן כיון דיש חשש שאלה ג"כ לא הוה אפילו סימן גרוע בבגדים להצטרף ולא נחשב לכלום ואפילו סי' סימן טוב בכלי מ"מ החשש שאלה עושה ללא כלום והוה רק חד סימן גרוע בהגוף ול"מ לכ"ע ושוב קאמר ואיב"א כליו בחיורי וסומקי דוקא אז לא מצטרף לסימן גרוע דגוף דיהי' שני סימנין גרועין והוה סימן אמצעי ז"א משא"כ אילו הי' סימן טוב בהכלים לא חיישינן לשאלה כלל וס"ל ג"כ דלא מצרפינן שני סימנין גרועין להיות סימן אמצעי וא"כ ממ"נ אי כלישנא קמא וחיישינן לשאלה ממילא מצרפינן שני סימנין גרועין והוה סימן אמצעי עכ"פ ואי כלישנא בתרא דלא מצרף א"כ ל"ח לשאלה כלל וממילא סמכינן אסימנין דבגדים:
ועוד אני אומר לולי דמסתפינא דבר חדש באיש שאין לו בנים ל"ח לשאלה והיינו משום דהקשו האיך שייך חשש שאלה נימא חזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו אולם י"ל דהכא איכא רוב נגד החזקה והיינו דיותר יש לתלות דהשאיל לאחר ואחר מת מרובא דעלמא ורובא וחזקה רובא עדיף אולם יקשה לכאורה הא איכא עוד חזקה חזקת כשרות דאילו הי' חי הא בא לקיים מצות שארה כסותה ועונתה לא יגרע דהוא מ"ע דאורייתא אולם אפשר לומר דאולי מחלה לו את העונה וכמו שפסק הרמב"ם (פט"ו מה"א) ובשלמא על שאר כסות ל"ק דאולי אין לו כלל או מחלה דהיינו דאמרה איני ניזונת וא"ע משא"כ על עונה ליכא תירץ רק דמחלה והנה פסק הרמב"ם הנ"ל דכי מהני מחילה בעונה דוקא כשקיים פו"ר משא"כ כשלא קיים פו"ר ל"מ מחילתה ומעתה לכאורה מי שאין לו בנים יש חזקת כשרות דאילו חי הי' בא לקיים פו"ר ול"ח לשאלה:
אולם זה ליתא דבזמן הגמרא דהי' מותר לישא ב' נשים א"כ י"ל דנשא אשה שם ומקיים פו"ר במקום שהוא שם משא"כ בזה"ז דאיכא חרדר"ג דאסור לישא ב' נשים וא"כ ל"ש דמקיים שם וממילא איכא ב' חזקות חזקת כשרות וחזקת כל שנמצא ת"י אדם היא שלו וממילא ל"ח לשאלה דרוב וב' חזקות חזקה עדיף וכמש"כ הריב"ש (סימן שעח) ואפילו להפוסקים החולקים על הריב"ש היינו בחזקת א"א וחזקת חי דהוא לכאורה חד חזקה דתלי חד בחבירו וכמש"כ הנו"ב (סימן מג) משא"כ כאן. ובזה י"ל קצת דברי רש"י בשבת (דף קמה) דלכך ע"א נאמן בעגונה משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ותמהו מאי עשה שלא כהוגן שייך בזה ואפקעינהו ל"א רק כשעשה שלא כהוגן ולהנ"ל י"ל דזהו הוה שלא כהוגן מה שלא בא לקיים שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ועיין בריטב"א יבמות דפסק הני תרווייהו דינים דסימנין דאורייתא ול"ח כלל לשאלה כאיב"א:
והנה מש"כ דלכך חיישינן לשאלה דוקא מצד דאיכא רוב רובא דעלמא מת נגד החזקה ורובא וחזקה רובא עדיף יש ליישב מה דאמרו הבנים ליעקב אבינו ע"ה הכר נא הכתונת בנך הא גם הם הכירו אם כתונת יוסף או לא ולדברינו י"ל שפיר למש"כ המזרחי דהשבטים עם יעקב ויוסף היו מחולקים אי יש להם דין ב"נ או דין ישראל והשבטים סברו דיש להם דין ישראל ולכך אכלו מפרכסת ויוסף סבר דהי' להם דין ב"נ והנה הפמ"ג ביו"ד ריש שער התערובת חקירה ג' ובנו"ב מ"ת לאה"ע (סימן מב) כתבו דאחרי רבים להטות לישראל נאמר ולא לב"נ ולפ"ז שפיר קאמרי לי' הכר נא אם כתונת בנך דלדידן חיישינן לשאלה ומצד רוב משא"כ לדידך דלא אזיל ב"ר ממילא כתונת בנך היא מצד חזקה כל מה שת"י אדם הוא שלו ולא אזלינן ב"ר כנ"ל וא"ל דממ"נ אי לא אזיל ב"ר בב"נ גם בתר חזקה לא אזיל וכש"כ הוא דרובא וחזקה רובא עדיף י"ל דחזקה שהוא מצד סברא דבודאי כל מה שת"י אדם הוא שלו הוה כחזקה דא"א פת"ז דעדיף מרוב דברוב לא מוציאין ממון ובחזקה מוציאי' ממון כן ה"נ כנ"ל ובל"ז כיון דלא הוה רוב תו לא חיישינן לשאלה דלא שכיח כנ"ל:
אולם לכאורה יש להעיר ולהוכיח מהגמרא דאם יש סימן גרוע ולאחר ג"כ סימן גרוע עדיין יש לחוש דילמא השאיל הכלים או הבגדים להאחר דיש לו ג"כ הסימן גרוע ולא מיקרי כלל שאלה דיחיד דאל"כ מאי פריך הגמרא חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן אי סימנין דאורייתא ניחוש לשאלה דילמא איירי שנותן ג"כ סימן בהחמור וא"ל דא"כ הסימן בהחמור לחוד מהני ז"א דאיירי שנותן סימן גרוע בהחמור וסימן טוב בהאוכף וממילא ל"ח לשאלה דהוה שאלה דיחיד דאיתרמי ששאל לאיש אשר יש לו ג"כ חמור כזה בסימן גרוע ועכ"פ מוכח או דלא כח"צ רק לשאלה דיחיד ג"כ חיישינן או דסימן גרוע לא מיקרי סימן כלל דיהי' נקרא שאלה דיחיד כלל:
וכן יש להוכיח מזה עצמו לכאורה ממש"כ מקודם בהא דמשני גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה והקשיתי אטו לא ידע מיד לומר דגם כליו בחיורי וסומקי וישבתי משום דקשיא לי' עדיין דשני סימנין גרועין עכ"פ הוה סימן אמצעי ובמתניתן כוונתו לתרווייהו דאל"כ הוה לי' למיתני או בכלים וכו' כנ"ל ולכך צ"ל כליו דחיישינן לשאלה וליכא צירוף כמו שכתבתי אך לדברינו יהי' קשה דעכ"פ הרי הוה שאלה דיחיד להשאיל לאיש אשר יש לו ג"כ סימן גרוע כזה וע"כ דלא נחשב לכלום וצריך לומר דכאן מ"מ מיקרי שאלה דיחיד מצד הקמיע דהוא צורך רק לחולה כזה שיש לו חולי נכפה ר"ל והוה שאלה דיחיד או דל"ש שישאל הבגדים ג"כ לחולי כזה שהי' לו ג"כ קמיע מהרב או שישאיל הוא עצמו הקמיע לחולי כזה:
שוב ראיתי בס' דברי חיים מהגאון הצדיק מסאנז (סימן סב) דהעלה דכוונת הח"צ אפילו בסימן גרוע הוה שאלה דיחיד עש"ה ובפרט בהרבה צדדים יעו"ש ודומה לנידון דידן. עוד יש לנו היתר בנידון דידן כיון דהאשה אמרה דהכירה בט"ע את הבגדים ודעת הרבה פוסקים דאפילו לדעת הב"י בשם הריטב"א דאי סימנין דרבנן אף בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה מ"מ זהו דוקא באומר סימן מובהק בכלי משא"כ כשנותנין ט"ע בכלי זהו עדיף מסימן מובהק ממילא ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי דאשה עצמה נאמנת לומר שמת בעלה. בעה"ח פתחי':