אור ברסלב
פתחי שערים יח בענין נשתטית זה כמה שנים.

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

יח בענין נשתטית זה כמה שנים.

יז בענין נשתטית עוד קודם החתונה.

בנידון המעשה של פלוני מווארשא ואשתו אשר הנשואין שלהם זה כ"ח שנים ולא זכה להבנות ממנה ועתה לקתה ר"ל בחולה א' שאין דעתה מיושבת כי נשתטה ב' יש לה חולאת הנקרא (פאליזירט) בחצי הגוף והוא חולה המתדבקת כנכפה ר"ל והרופאים אומרים שאין לה רפואה והבעל צועק עד מתי יהי' עליו הגזירה שלא לישא אשה על אשתו. והנה לכאורה יש בכאן ד' טעמים להתיר לו לישא אשה על אשתו ע"פ היתר דמאה רבנים (א) שהרי מבואר בש"ע (סימן א סי"א) די"א דבמקום מצוה לא גזר רגמ"ה כגון בשהא עשר שנים ולא ילדה (ב) כיון דהיא נשתטית ואינו יכול לדור עמה כתב שם רמ"א דיכולין להתיר לו לישא אחרת על אשתו (ג) כיון דהיא חולנית זה זמן ארוך ומבואר (בסימן עט ס"ג) אם ראה הבעל שהחולי ארוך יכול לומר טול כתובתיך ורפא עצמך ועיין בח"מ וב"ש שם דאפילו בזה"ז דאיכא חרדר"ג מ"מ יכול לומר כן וא"כ כאן שהחולי ארוך דהרופאים אומרים שלא יהי' תעלה לרפאה ממילא יכול ליתן כתובה ותרפא עצמה (ד) כיון דיש לה חולאת הנקרא (פאליזירט) בחצי הגוף א"כ לא עדיף מנכפה דמבואר בש"ע (סימן קיז סי"א) דכופין אותה לקבל גט ואפילו אין לו לשלם הכתובה הוה עליו חיוב ואין בו משום חרד"ג כיון דסכנה היא וה"נ כיון דהעולם אומרים דהיא רוח רעה ר"ל והוה חולי המתדבק ול"ש חדר"ג וניהו דלהני טעמים א"י לגרשה בע"כ כיון דלאו בת גירושין אבל עכ"פ להתיר לישא אשה על אשתו ע"פ מאה רבנים כנהוג בודאי מותר ומהני בודאי העצה המבואר בצ"צ (סימן סז) ובנו"ב (סימן ג):

והנה באמת מעולם לא יכולתי להבין העצה הנ"ל שימכרו הכתובה בטוה"נ שיהי' לה פרנסה מן הרווחים והקרן ישאר קיים האיך משכחת שיהי' די הרווח לפרנסה אם לא דהכתובה איזה אלפים רו"כ וממילא כיון דמבואר (בסימן ע ס"ד) דחייב במזונות ורפואה ממילא הי' צריך להשליש על מזונות כ"ז משך חייו ולמש"כ לקמן ניחא. והנה לולי דבריהם הקדושים בהסתירה מש"ע (סימן ע לסימן קיט ס"ו) דשם מבואר דפטור ממזונות ורפואה הי' נלע"ד ליישב הדקדוק (דבסימן ע) כתיב המחבר אם נשתטה חייב לזונה "ולרפאה" והיינו דאם אנו רואים דנשתטה מחיוב ליטול רופא ולרפאה מחולאת זאת דנשתטית דמה לי חולאת אחרת או חולאת דנשתטית ודילמא יהי' לה רפואה ולכך מוטל עליו כל החיובים ליתן לה מזונות ולרפאה מזה ולכך כתיב 'ולרפאה' הידוע משא"כ (בסימן קיט) דאיירי בענין גירושין, דמתחילה כתב הדין דרוצה לגרשה מחמת זה והיינו דכבר חקר אצל הרופאים דהיא נשתטית גמורה ואין לה שום תרופה למחלתה ועסק ברפואתה כדין אז שוב אמרינן אח"כ דפטור ממזונות ואין לה שעבוד עליו ואף בחלתה אח"כ מחלה אחרת תו פטור ברפואתה ולכך דקדוק "ברפואתה" והיינו אם תחלה מחלה לא משועבד לה לרפאות אותה:

ולפ"ז יש להשוות ג"כ דעת הרמב"ם (פ"י מה' גירושין הלכה כג) דכתב אבל אם נשתטית וכו' ואינו חייב ברפואתה וכו' וכתב עליו הראב"ד ואם בת רפואה היא למה לא יהיה חייב לרפאה הרי כמה יש שחוזרת ומתרפאת ע"ש ולדברינו י"ל שפיר דהרמב"ם מיירי בשאין רפואה למחלתה להצילה משטותה שכבר עסק ברפואות כדין והרופאים אומרים שאין רפואה למחלתה ע"ז כתב דתו אינו חייב לרפאותה אם יזדמן לה חילי אחרת ולא משועבד לה הן לענין מזונות הן לענין רפואה משא"כ הראב"ד כתב דחייב ברפואתה היינו לרפאות מחולי זה כמש"כ דכמה משתטות יש שחוזרים ומתרפאים ע"ז שפיר בודאי חייב לרפאות אותה מחולאת זאת עד שיאמרו כל הרופאים שלא תעלה לה שום רפואה ולפ"ז בש"ע (סימן ע) מביא דברי הראב"ד דמחויב לרפאות אותה משטותה דמה לי חולה זאת או חולאת אחרת משא"כ (בסימן קיט) מביא דברי הרמב"ם ואיירי שכבר חקר אצל הרופאים ואין לה רפואה על שטותה שוב פטור ממזונות וגם אם חלתה אח"כ פטור לרפאות אותה כנ"ל וממילא כאן דהרופאים אומרים בנידון דידן שאין לה רפואה די להשליש כתובה ולא החיוב מזונות ולקמן ג"כ ישבתי דעת הרמב"ם:

אגב אזכיר מה דלא הבנתי ברמב"ם שם דכתב הלשון מניחה 'ונושא אחרת' דבשלמא בש"ע דכתב כן היינו מצד חדר"ג אסור לישא שתי נשים וקמ"ל כאן כדי שלא נבטל מפו"ר מותר לישא אחרת משא"כ בימי הרמב"ם ובמקומו דלא הי' חדר"ג וכל אדם מותר לישא על אשתו אף בבריא ממילא למה כתב ונושא אחרת" מאי נ"מ:

ובנידון דידן דהתחייב עצמו גיסה להחזיקה כל ימי חייו ונתנו לו שכר בודאי מה טוב וגם אם יקבל עליו בחרם שלא לשנות:

ולענין היכי מהני שגיסה יתחייב עצמו ליתן מזונות הא הוה דבר שאינו קצוב והרמב"ם פסק דא"י לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב רק מצד חובת נישואין. אולם כל הפוסקים חלקו על הרמב"ם עיין (בסימן ס) בחו"מ וניהו דלהרבה פוסקים יכול לומר קי"ל כרמב"ם מ"מ י"ל למש"כ המ"ל וכ"כ התומים דבקיבל מעות ובמכר וכדומה גם הרמב"ם מודה דמהני ודוקא במתנה לא מהני עש"ה וא"כ הכא דנותנין לו מעות בעד זה בודאי מהני:

אולם לכאורה קשה דא"כ למה כתב הרמב"ם מצד חובת נשואין הא בל"ז יכול לחייב עצמו כיון דהאשה מחייבת עצמה בכל הדברים שהאשה עושה לבעלה וכגון מעשה ידי' וכדומה ממילא הוה כמכירה. שוב ראיתי (במ"ל פי"א מה' מכירה) דהקשה על הרמב"ם מצד כיון דנשאת לו ממילא הוה כמכירה ע"ש ולעד"נ די"ל דזה לא קשה דלמאי שהקשו המפרשים דל"ל קרא על ביאה דקונה באשה הא ממילא ידעינן דקונה בתורת כסף ובתורת הנאה כיון דמהנה אותה וכמו ע"מ שאדבר אליך לשלטון ותירצו למאי דאמר בקידושין (דף כב) הכא זה נהנה וזה נהנה וכו' ע"ש ולכך ל"ש קנין בזה דאינו נותן לה מידי דזהו הוה לקיחה עש"ה ולפ"ז גם הכא ל"ק דהוה נתינה לה הביאה ז"א כנ"ל רק מש"כ קשה לכאורה הא יש לו הנאה ממעשה ידי' ושאר מלאכות שהאשה עושה לבעלה וע"כ דגה במכירה סובר הרמב"ם דלא מהני דבר שאינו קצוב וצ"ע:

ולכך נלע"ד דגיסה מו"ה מרדכי יקבל בחרם שיחזיקה וממילא אפילו לדעת הרמב"ם מהני דהטעם דדבר שאינו קצוב ל"מ הוא מצד דשלב"ל דלא סמכו דעתם וכמש"כ הפוסקים עיין (סימן רט ברמ"א ס"ד ובסימן רז סי"ט) דנדר ושבועה מהני אפילו באסמכתא והנה דבר שאינו קצוב הוא מצד אסמכתא כמש"כ הלח"מ (פכ"ה מה' מלוה) בשם מהר"י בן לב ע"ש וממילא נדר ושבועה מהני בזה. אולם א"צ לכ"ז דאנן לא פסקינן בזה כרמב"ם ולקמן יבואר דאפילו לדעת הרמב"ם הכא מהני:

עוד י"ל דממ"נ להרמב"ם דס"ל דדבר שאינו קצוב ל"מ הרי הרמב"ם פסק (פ"י מה"ג) דאינו חייב ליתן מזונות לנשתטית ואי להפוסקים החולקים על הרמב"ם רק דחייב במזונות גם בנשתטית א"כ הרי הם ס"ל דדבר שאינו קצוב מהני כנ"ל:

שוב ראיתי די"ל בדקדוק הנ"ל דלמה כתב הרמב"ם 'נושא אחרת' די"ל דוקא מצד דיכול לישא אחרת ולקיים לא תהו בראה או פו"ר ולכך הדין דלא יגרשה מצד שלא תהא הפקר משא"כ באם הוא לא הי' יכול לישא בזה"ז דאיכא חרדר"ג מהני הגט ולא חיישינן לקלקולא דידה יותר מקלקול דידי' וכעין שכתב הט"ז בעתים חלומה ועתים שוטה או צריכין להתיר לו לישא אחרת:

ועכ"פ לפ"ז מוכח דחיישינן לקלקולא דידי' ממילא אם היא שוטה אשר אינה יכולה לשמור את גיטה ג"כ דאו מדאורייתא ל"מ גיטה ממילא צריכין לחוש לקלקולא דידי' מצד לא תהו בראה או פו"ר וצריכין להתיר לו לישא אחרת לסברת הרמב"ם מצד קלקול דידי' ועמש"כ התוס' בגיטין (דף מא) כנ"ל:

אולם לכאורה מה שיש לעיין בנידון דידן למאי דמבואר בתשובת מוהר"מ וז"ל חרם תקנות הקהלות ששם ר"ג מאה"ג דאין לישא ב' נשים אין להתירו רק במאה אנשים מג' ארצות ומג' קהילות וגם אותם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וצריך שתהא הכתיבה צרורה ומונחת ביד נאמן במעות או במשכנות עכ"ל ולפ"ז כאן דהשלישו וועקסלין לא ידעתי אם מהני דאולי התקנה הי' דוקא ע"ת זה ובודאי דמשכון עדיף מוועקסיל:

ולולי דמסתפינא הו"א בהא דכתב הרמ"א (בסימן קיט) דאפילו אין לו לשלם הכתובה א"י לעכב משום זה הגירושין והרשב"א חולק בתשובה ממתניתין דאם אמר הרי גיטך וכתובתך משמע דוקא כשמסלק הכתובה ע"ש. ולעד"נ לחלק דבמקום שיש מצוה לגרש דהיינו בשהה עשר שנים ולא ילדה יכול לגרש אפילו אין לו הכתובה א' מצד כיון דפסקינן כתובה דרבנן מטעם שלא תהא קלה בעיניו להוציאה וכמו שפסק הרמב"ם (פ"י מה"א) והיכי שמצוה לגרש ל"ש תקנה וכעין שכתבו הפוסקים באנוסה לא שייך כתיבה כיון דאינו יכול לגרש והגם דתוס' כתובות כתבו מצד לא פלוג איכא כתובה בכ"מ ע"ש (דף מ) מ"מ ל"ש חיוב דלא לגרש אם אין לו כתובה לפרוע ב' י"ל כמו באנוסה דאין לה כתובה ה"ה לאחר חרדר"ג דא"י לגרש בע"כ ל"ש כתובה וכמו דמבואר בש"ע (סימן סו ס"ג) דבמקום שאין מגרשין בע"כ א"צ לכתובה והכתובה אינו רק מנהג ממילא עכ"פ יכול לגרש באין לו הכתובה ויהי' עליו חוב ובמתניתין דתני הרי גיטך וכתובתך היינו לדינא דגמרא דמגרשין בע"כ ולכך הכתובה ע"פ דין שלא תהא קלה בעיניו להוציאה משא"כ לאחר חדר"ג דהכתובה רק ע"פ מנהג יכול לגרשה אף שאין לו הכתובה. ועיין בשו"ת מוצל מאש (סימן כא) דגם לכתחילה יכול לכנוס בלא כתובה כנ"ל:

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה