פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
יד בענין קידושין בפני עדים פסולין.
מעשה בבחור אחד שאמר שקידש בתולה אחת זה יותר משתי שנים בארבעים גדולים שקורין פערציקער בפני שני עדים והבתולה היתה אז רכה בשנים ערך י"ד או ט"ו שנה. והנה שלחנו אחד העדים ובאים והיו מגולחי זקן אחד העיד שהבחור הנ"ל קידש הבתולה הנ"ל תחת הלאמטער בפה ווארשא וזה היה יותר משתי שנים ואמר שאז לא הכיר מי היא המקודשת ואם יראה אותה עכשיו יכירה גם אמר שאינו זוכר אם היה קודם חג הסוכות או אח"כ רק זאת זוכר שהיה בליל ב' לערך שעה 9 וראה שנטל פערציקער וקידש אותה בלשון זה הא"מ לי במטבע זאת כדמו"י ואמר שהיא הבינה היטב וברצונה הטוב והלכו להם ולערך 10 מינוט חזרו לאותו מקום ומשם הלכו להם לבאוואריע. והעד הב' העיד ג"כ כנ"ל רק אמר שזוכר שהיה אחר סוכות ואינו זוכר באיזה יום וגם אמר לאחר שהלכו לא חזרו לאותו מקום שניהם רק הוא לבדו חזר לאותו מקום הלאמטער והנערה מכחשת שלא שמעה קידושין רק שהמרו יחד זל"ז ומרוצים להניח בידה פערציקער להיות שליש וקיבלה על דעת זה רק אח"כ אמרו שקידש אותה בזה ותיכף זרקה לארץ הפערציקער הנ"ל וגם העדים ראו שזרקה לארץ אח"כ הביא אבי הנערה עדים אחד העיד שבקאוויארנע ראה כמה פעמים בשבת קודש שזו העדי קידושין ישבו במסיבת פוחזים וריקים ומעשנין ושוחקים בביליארד רק שלא ראה ביחוד עליהם רק ראה יושבים במסיבה אחת והעשן יוצא מהבית לחוץ ועד הב' העיד שראה איך דעד אחד מהנ"ל עישן בשבת קודש בקאוויארנע הנ"ל ושחק בבליאר וגם אכל טשאסטעס של עכו"ם טריפה:
והנה הקבלת עדות על הקידושין היה בלילה וגם שלא בפניה דהוה שלא בפני בע"ד וקיי"ל בחו"מ (סי' כח סעיף כ) דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ועיין שם דצריך ג' וגם היה בלילה ועיין בסכ"ד שם דאין מקבלין עדות בלילה ולקבל עכשיו העדות ביום ובפניה ובפני ג' עיין בחו"מ (סי' לג) דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' ממילא לא הוה עדות של עכשיו כלום ומעיקרא ג"כ לא היה העדות טוב מצד טעמים הנ"ל שלא בפני בע"ד ובלילה ולא הי' ג' ועיין בנתיבות המשפט (סי' לג) מזה ובשו"ת עין יצחק מהגאון מקאוונא (בסי' נו) מזה דעביד אינש לאחזוקי דבוריה ולא הוה עדות גם היא אומרת שלא אמר כלל לשון קידושין ואפילו אמר לא גרע מאמרה שלא הבינה כלל מה שאמר ועיין בנו"ב חאה"ע (סימן נט) ובשו"ת עין יצחק הנ"ל (סי' נז) מזה ועכשיו נבא לבאר מה יהי' בזה:
והנה בשו"ת רמ"א (סי' יב) כתב וז"ל עדים שהם ניכרים לפוחזים ורקים לכל אדם אע"ג דלא ידעינן בהו שהם פסולים ממש מ"מ מאחר שהוחזקו בפי כל לפוחזים ורקים וכל רואיהם יכירום פסולים הם לעדות בזה עכ"ל וא"כ לפ"ז אין ממש בעדים הנ"ל כי ניכרים לפוחזים ורקים ובפרט שאחד מהם הוא באגודה שנקרא שטרייקעס וד"ל גם מבואר בחו"מ (סי' לד) דכל שאינו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ הם בחזקת פסולים עד שיוחזק שהולך בדרכי הישרים יעו"ש וא"כ אפילו לדעת הגאון רע"א הנ"ל דמכשיר מגולח זקן לעדות משום דלא ידעו כ"כ שזה עבירה ועוד טעמים ע"ש מכל מקום כאן שיש בהם כמה קלקולים שעשו דבר נבלה שלא כדין דאסור לקדש בלא שידוכין וקידש בשוק תולין הקלקלה במקלקול וכעין זה איתא בירושלמי כתובות (פ"א ה"ח) דר' יהושע פוסל אפילו ברוב כשרים משום דהזנות רצות אחר הפסולין ע"ש וגם אין חשש לומר לאוסרה מצד קול ולא מבטלין קלא משום משום דקול ושוברו עמו עיין באה"ע (סי' מו) בט"ז (סק"א) וב"ש (סק"ב):
עוד יש מקום וצד להתיר משום דאז היתה רכה בשנים בת י"ד או בת ט"ו ולפי דעת הרבה מן הראשונים דלא אמרינן חזקה דרבא כיון שהגיעה לכלל שנים מסתמא הביאה שערות רק לחומרא ולאו חזקה מעליא מה"ת הוא וא"כ בנ"ד שאנו באים להוציאה מחזקת פנוי' וגם מחזקת אבי' שיש לו כח וזכות בה במעשה ידי' ולקבל כסף קידושין אין הולכין אחה"ר מחמת חזקה דרבא ואין בכחה לקבל קידושין ועיין ברמב"ם (פ"ד מה' עדות הלכה ז') ובכ"מ שם ממילא יש סניף לצרך להתירה. שוב ראיתי בשו"ת שם אריה (סי' כ) דהאריך לצדד להתיר בצירוף מחמת זה דילמא היתה אז קטנה:
עוד יש לצדד להתיר מחמת דחזינן דכוונתם רק להוציא ממון מאביה והוה רשעים גמורים דחמס ופסולים לעדות ועיין בשו"ת הריב"ן בעל המחבר קונטרס מי נח וז"ל והכא הוה קשר רשעים דחמס דכוונתם רק להוציא ממון מאבי הנערה ונותנין עיניהם בנגידם בממונם וא"כ אין ממש בעדות הללו ומאריך שם הרבה בשם הגאון הצדיק המפורסם ר' אלי' רגליר אבד"ק קאליש זצ"ל דב"ד שיראים להקל ואמרו מאי איכפת לנו שיגרשה עתיד ליתן את הדין וצריך בכל כחם לראות שתהי' מותרת לעלמא בלא גט כדי לקיים ובערת הרע מקרבך עש"ה (בסימן ל) וכתב שם בשם הרב הגאון מקיטנא זצ"ל דאם תכחיש אותו ליתן לה שבועה ואז תהי' נקי לגמרי ליתר תוקף ועוז:
עוד יש לצדד להתיר בזה שהרי ע"א אומר דהי' אחר סוכות ואחד אומר שאינו זוכר וא"י אם היה קודם סוכות או אחר סוכות והנה קיי"ל בדין מרומה צריך דו"ח והנה הכא הוה דין מרומה שאין לך דין מרומה גדולה מזו שכוונתם רק להוציא ממון וכדומה וגם דמבואר באה"ע (סי' מב ס"ד) ברמ"א שם דעדי קידושין א"צ דו"ח וכתב הב"ש (סק"יד) דאם האשה מכחשת הוה דין מרומה וצריך דו"ח והכא הרי הבתולה מכחשת הכל שלא קידשה ממילא הוה דין מרומה וצריך דו"ח כד"נ ואם אמר אינו יודע עדותו בטלה וזה הוה בחקירות:
הן אמת דרמ"א בחו"מ (סי' טו ס"ג) כתב בשם הריב"ש אף דקיי"ל בדין מרומה צריך דו"ח אין הפירוש דאם אמר א"י עדותו בטל ממש בד"נ רק צריך לחקור היטב עש"ה מ"מ ברמ"א (סי' מב) דכתב והביא דעת הרשב"א דעדי קידושין א"צ דו"ח אם לא שיש רמאות בדבר משמע דהוה כד"נ ממש ועיין בר"ן פרק מי שאחזו במשנה שם ולא תתייחד עמו וכו' כתב דדין מרומה בקידושין שוה לד"נ ממש עש"ה ולפ"ז אפשר לומר דהרמ"א בחו"מ כתב זאת רק בד"מ אבל בקידושין בדין מרומה שוה ממש לד"נ. ועיין בתשובת הגאון ר' בצלאל אשכנזי (סימן ה) דכתב להדיא דדין מרומה שוה ממש לד"נ עש"ה ממילא כאן עדותן בטילה וצ"ע:
והנה העדים הללו דפוסלין את העדים של הקידושין היו שלא בפני בע"ד דהעדים לא היו בכאן אך באמת מחמת אונס היא כי יריאים מחמת סכנה שלא יהרגו אותם ומבואר (בסי' כח) בבע"ד אלם יכול לקבל שלא בפניו ע"ש. גם מבואר בשו"ת הרמ"א (סי' יב) דשם ג"כ היה המעשה שנתקבל לפסול העדים שלא בפניהם וכתב שם דמהני דלא גרע סוף דינא מתחילת דינא ומאחר שעדי קידושין ג"כ שלא בפניה היה וממילא ה"ה לפסלם מהני שלא בפני בע"ד עש"ה וממילא ה"ה כאן הי' ג"כ כך קידושין שלא בפני בע"ד וה"ה לבטל שלא בפני בע"ד:
ובתשובות אחרונים כתבו דלפסול עדי קידושין מהני אף שלא בפני עדים רק בפני האשה כיון דהוה לפטור עצמו מהקידושין ולפטור מהני אף שלא בפני בע"ד עיין בשו"ת דברי חיים מהגאון מסאנז (בסי' מה) עש"ה. (ובסימן מג) האריך דיש לכל ב"ד לעשות בכל כח ועוז לגדור בפני עושה עולה והאריך שם בגנות הב"ד שמתעצלין בענין כזה לשבור זרוע אנשי בליעל המתעוללים בבתולת ישראל ולעשות אותם כהפקר עש"ה:
ועיין ב"י (סימן מב) ובביאור הגר"א (סק"ד) דזהו דמבואר ברמ"א דאין הולכין בקידושין מצד אומדנות והוכחות וכו' זה הוה רק מדרבנן אבל מה"ת צריך לילך בתר אומדנות דודאי כן הוא ע"ש ולפ"ז ה"נ בודאי לא רצתה להתקדש לאיש כזה אשר אביה נגיד והוא דל וגם היא רכה בשנים שלא ידעה מה זאת כנ"ל:
עיין בהגהת אשר"י חולין פ"ק בהגהת או"ז שם דכתב דבר פלא דע"פ שני עדים דכתבה התורה הייינו באנשים ורקים ולא במומחים ע"ש (בסי' יד) וחידוש על הרמ"א בתשובה (סי' יב) הנ"ל דכתב דאנשים פוחזים ורקים אין נאמנים וי"ל. בעה"ח פתחי' חונה פה ווארשא: