פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
יג) בענין מינקת שהיה י"ח חודש מיום הלידה.
נשאלתי מכבוד תלמידי נ"י אשר השתדך עם אלמנה שיש לה ילד ורק הוא ערך שמונה עשר חודש ממיתת בעלה וגמלתו בחיי בעלה ששה שבועות קודם מיתתו בלא שום כוונה ועתה הוא רוצה לישא אותה וטפלי תלי בה ויש לה מסחר אשר אי אפשר לנהל בעצמה וכן הוא רוצה לישא אותה שלא קיים עדיין פו"ר ולו קשה לעשות שידוך אחר מטעמים הכמוסים ויירא אם יהרוס השידוך שלא יהי' הנשואין תיכף אולי תחזור. לעד"נ להתיר לו הגם דמבואר בש"ע אה"ע (סי' יג סי"ב) בנתנה בנה למניקת צריך ג' חדשים בחיי בעלה מ"מ בגמלתו יש להקל בפחות מג' חדשים לפני מותו וכן משמע בהמחבר שכתב מתחילה אם גמלתו בחיי בעלה וכו' ולא הזכיר ג' חדשים [ודוחק לומר דשיעור דג' חדשים קאי אלמעלה] ובסמ"ק ה' מיאון (דף לא) מביא וז"ל ומצאתי בתשובת הגאונים שאינה נקראת מניקת חבירו אם פירשה מלהניק ונתנה למניקת ג' חדשים קודם מיתת הבעל עכ"ל וברבינו ירוחם (נתיב כג חלק שלישי) כתב בשם הרא"ש דגמלתו בחיי בעלת מותרת לינשא ולא כתב שום זמן ואח"כ כתב בשם ס' המצות שמצא בתשובת הגאונים שאם נתנה בנה למניקת בחיי בעלה ג' חדשים דאין זה נקרא מניקת חבירו עכ"ל א"כ משמע דוקא בנתנה למניקת בעינן ג' חדשים אבל בגמלתו לא בעינן זמן ויש מי שרצו להחמיר בגמלתו יותר מנתנה למניקת משום דהכא חיישינן שתגמול בנה ויהי' סכנה משא"כ בנתנה למניקת עיקר חשש שתחזור ובזה הרי יכול למצוא מניקת אחרת (ובילדותי אמרתי דלסברא זאת י"ל עוד דדוקא אם יש לה בת שייך סברא זאת דיכול ליתן למניקת אחרת והיינו דבאמת חזינן דמאד קשה למצוא מניקת כידוע רק בשלמא בת יכול ליתן אפילו למניקת עכו"ם וכמבואר ביו"ד (סי' פא) וזהו שכיח משא"כ בן דאסור ליתן למניקת עכו"ם דמטמטם הלב עש"ה ושייך לומר בזה דקשה למצוא מניקת אחרת ישראלית דוקא] אך זהו ליתא ובגמרא משמע להדיא דנתנה בנה למניקת חמור יותר מגמלתו ויותר נקרא מניקת חבירו מגמלתו דאמר שם והלכתא מת מותר גמלתו אסור ולכאורה יש לדקדק למה לא הוזכר הדין בנתנה בנה למניקת שהרי בהברייתא שם נזכר כל הג' א' נתנה בנה למניקת ב' או גמלתו ג' או מת היה לו להביא גם זאת וע"כ הברייתא הכונה זו ואצ"ל זו דמותר וממילא למאי דלא פסקינן כברייתא זאת רק מת מותר וגמלתו אסור הוה זו ואצ"ל זו דכש"כ דאסור דמה גמלתו אסור דקיל כש"כ בנתנה בנה למניקה ולכך לא הוצרך להביא דנתנה למניקה דאסור דכש"כ היא עכ"פ מוכח מכאן דגמלתו קיל מנתנה בנה למניקת ממילא י"ל דוקא בנתנה בנה למניקת החמיר הגאון דצריך ג' חדשים אבל לא בגמלתו בחיי בעלה:
וראיתי בס' עצי ארזים סק"כד דכתב בפשיטות להקל בגמלתו אף שלא היה ג' חדשים וכן בשו"ת חת"ס (סימן קעג) הקיל בפשיטות בגמלתו אף שלא היה ג' חדשים קודם מיתה וגירושין ודוקא בנתנה בנה למניקת בעינן ג' חדשים ובס' אבני מילואים (סימן יג סק"יב) דמתיר אפילו בגמלתו יום אחד בחיי בעלה רק יש אחרונים שגמגמו בזה דאף בגמלה בחיי בעלה צריך ג' חדשים ועיין בשו"ת הרמ"א (סימן קכא) שכתב וע"ד הגרושה שגמלתו בחיי בעלה ג' חדשים וכן (בסימן קיג) ובשו"ת חת"ס הנ"ל ושו"ת שואל ומשיב מ"ת ח"ג (סי' ל) כתבו דט"ס ברמ"א ז"ל וצ"ע אך בכאן בנידון דידן נראה להתיר לכ"ע מטעמים הללו א' שהרי היא עכשיו לאחר ט"ו חדשים ור"ח ומר עוקבא התירו לאחר ט"ו חודש והפ"י בקו"א כתובות (דף ס) צירף זה מהא דאמר בריש נדה כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק וה"נ וא"ל דרק בדרבנן אמרינן זאת אבל לא בדאורייתא ז"א דגם כאן דרבנן היא וא"ל לדעת הירושלמי דהוא מקרא דשדה יתומים אל תבא הוה דאורייתא עיין סוטה (דף כו) מ"מ דעת הב"ח ומבואר ביו"ד (סי' רמב) דגם בדאורייתא אמרינן כן ואפילו לדעת הש"ך שם דבדאורייתא ל"א כן מ"מ אסמכתא בעלמא והוה רק דרבנן:
ב) נלע"ד שהרי הרופאים אומרים דבזה"ז נשתנה הטבע ולא טוב להתינוק להניק יותר משנה ועיין בשו"ת חסד לאברהם מ"ת (סי' י) בחאה"ע דכ"כ בשם הרופאים וגם אנכי שמעתי מרופאים מומחים דאומרים כן רק דמ"מ אף שבטל הטעם אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו יעוין מש"כ הרמב"ם ז"ל בה' ממרים פ"ב והתקנה במקומו עומד רק עכ"פ שוב לא הוה רק תקנה ולא סכנה ח"ו כיון דבטל הטעם ודו"ק. ועפ"ז י"ל עכ"פ כיון דזהו ג"כ ידוע דאשה אשר לא תניק אפילו רק שבוע אחד שוב לא תוכל להניק ומעכר חלבה כי נשתנה הטבע והא דצריך ג' חדשים בגמלתו כתב הר"ן ז"ל דיש מיעוט אשר לא נעכר חלבה רק עד ג' חדשים ונקרא עדיין מניקת חבירו ואין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב דזה הוה פק"נ כמש"כ הפוסקים משא"כ אם הרופאים אומרים דאדרבה דמזיק אם תניק יותר וכן הטבע נשתנה דמעכר חלבה אף בשבוע אחד וכנראה גם הר"ן אומר כן רק מחמת מיעוט דאין הולכין בפקוח נפש אחה"ר משא"כ למש"כ שוב לא הוה פק"נ רק תקנה דאין יכול לבטל אף שבטל הטעם שוב באמת הולכין אחה"ר בחקנה ודו"ק:
שוב ראיתי בשו"ת זכרון צבי מנחם (סי' ל) דכתב וז"ל בזה"ז כל הרופאים אומרים דאשה דנו"נ בעסקים הילד מסוכן אם יונק אצל אמו כי מחמת טרדות אשר לא תאכל ולא תשתה מזיק לילד ונכון דוקא ליתן ילד למניקת וממילא הוה כאילו התנה בעת הנשואין שלא תינק בעצמה ואינה משועבדת להניק והוה הדין כגרושה אשר הרבה פוסקים מקילין בגרושה ועיין בתוס' ב"מ (דף ע) ד"ה תשיך וכו' ועיין בט"ז יו"ד (סי' קכג סק"א) דאם בטל הטעם בטל הגזירה וצ"ע אך באמת מצינו ביו"ד (סי' שטז) דאם נשתנה הטבע נשתנה הדין וכן באה"ע (סי' קנו) ועיין במג"א (סי' קעג) מזה:
ובזה הסברא דהוה כעין תנאי אמרתי בדרך פלפול ליישב דברי רש"י בעירובין (דף מז) ד"ה יתארסו מיד דהא לא מיעברה משני תוך ג' ואם תלד בתוך תשעה וכו' ולכאורה תמוה מאד דמשמע מרש"י ז"ל דמותר לדור עמה הא מ"מ אסורה מצד מעוברת חבירו ומניקת חבירו אך להנ"ל י"ל כך דהטעם דאסור לישא מניקת חבירו שמא תתעבר ותעכר חלבה והוא אינו מקפיד לרפאות החלב כמש"כ הרמב"ם (פי"א מה' גירושין הלכה כה) והשמיט תיבת מעברה ע"ש וממילא ר' יהודה לשיטתו דסובר בדבר שבממון תנאי קיים א"כ יכולה להתנות שיהי' מעשה ידיה שלה וא"כ יהיה לה לרפאות החלב רק לדידן בודאי ל"מ שום תנאי ולא פלוג בתקנה הנ"ל משא"כ לר"י לשיטתו דסובר דהנשואות יתארסו ולא סבר לא פלוג ממילא שפיר יכולה להתנות ע"מ שהמעשה ידיה שלה וגם המלאכות תהיה פטורה מלעשות לו וממילא יהי' לה לרפאות החלב ולא גרע מעכשיו כנ"ל כללו של דבר נלע"ד להתיר בזה. בעה"ח פתחי' הארענבלאס:
והנה שאלתי ג"כ להרב הגאון המובהק צדיק יסו"ע כקש"ת מו"ה אברהם שליט"א מנהל עדת ישורון בק"ק סאכטשאוו וזה אשר השיב לי אל כבוד הרב וכו' מו"ה פתחי' שליט"א מוצ"ד דק"ק ווארשא:
בדבר אלמנה שגמלה בנה בחיי בעלה ומת תוך ג"ח לגמלתו אם צריכה להמתין כ"ד חודש בחת"ס מתיר ותמה על הרמ"א בתשובה וכתב שלא ראה מי שאוסר הנה בתשובת מהרי"ו (סי' קב) אוסר ומדמי לנתנה בנה למניקת ומת תוך ג"ח והביאו מהר"ם פדואה אך הוא כתב טעם ג"ח משום דאית ליה קלא בזה"ז ומטעם זה ה"ה בגמלתו וכן לטעם תשובת רמ"א משום שהיא זמן רב קודם מיתה ולא סליק אדעתה שימות ומטעם זה גם גמלתו בתוך ג"ח י"ל שגמלתו כדי שתוכל להנשא שהרגישה שימות בעלה אך באמת טעמים אלה דחוקים הם והעיקר כמש"כ הרא"ש והריב"ש דכשעבר ג"ח ולא הניקה אין עוד לה חלב להניק והתינח בנתנה למניקת דחיישינן שמא תחזור אבל גמלתו דכל האיסור שמא תגמלנו כדי שתוכל להנשא ובגמלתו בחיי בעלה הא ליכא טעם זה וכן כתב כבודו בשם ס' אבני מלואים. אך אכתי איכא חששא דהא ודאי בגמלתו בעת שבעלה חולה רובו למיתה דאיכא חשש דבכיון עשתה כך ממילא אפילו גמלתו קידם שחלה כלל לא פלוג ומי נטבע המניקת וכה"ג כיון דמשכחת גמלתו בחיי בעלה שיש חשש ודוקא גמלתו ג"ח קודם מיתת בעלה שבודאי פסק חלבה בשעת מיתת בעלה ולא נקראת מניקת ובכי הא לעולם ליכא חששא שלא תוכל להסיר חלבה על רגל אחד אבל גמלתו בתוך ג' חדשים דלא פסק חלבה וגמלתו כי האי כיון דלפעמים איכא חששא שוב לעולם אסור מצד לא פלוג והא"מ יפה כתב לפי שיטתו אפילו גמלתו יום אחד בחיי בעלה מותרת אך בהא לא מסתבר כדבריו ושוב לעולם יש לאסור מצד לא פלוג:
אך בנידון דידן שנזכר בשאלה שנפסק חלבה ולכך גמלתו ודאי מותרת דמפורש בפוסקים פסק חלבה ונתנה למניקת אף שמת בתוך ג"ח מותר וה"ה פסק חלבה וגמלתו דמותר וזה פשוט אצלי. דברי הד"ש בלונ"ח הק' אברהם: