פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
יב) בענין מינקת שגמלתו בחיי בעלה.:
מינקת שמת בעלה וגמלה בחיי בעלה ששה שבועות קודם מיתת בעלה או שגמלה בנה ששה שבועות קודם הגירושין מהו ועיין באה"ע (סי' יג). הנה בשו"ת רמ"א (סי' קיג וסי' קכא) נראה דצריך דוקא ג' חדשים קודם גירושין כדי דלא תקרא מניקת חבירו כיון דכבר פסקה ג' חדשים. אולם בשו"ת חת"ס (סי' קעג) תמה על רמ"א ורוצה להגיה בדברי הרמ"א ומסיק להתיר אף בגמלתו ב' שבועות קודם הגירושין ול"ח כלל להערמה. וכן ראיתי בס' צדה לדרך מהגאון הקדוש חד מן קמיא רבינו מנחם תלמיד בן הרא"ש בכלל רביעי פ"יא וז"ל מת הולד או גמלתו בחיי בעלה וכו' אינה צריכה להמתין ומשמע דגמלתו בחיי בעלה סגי בשלשה ימים רק בגרושה לא מבורר שם דאולי בגרושה מודה דצריך ג' חדשים דוקא דלא נקרא מניקת חבירו וגם יש לחוש בגרושה דילמא מערמת ובכיון תגמול בנה אם יודעת דרוצה לגרשה וכמש"כ רש"י בכתובות (דף ם) דלכך גמלתו לאחר מיתה אסורה דילמא בכיון תגמול בנה כדי שתהי' מותרת לינשא וכמו כן י"ל ג"כ בגרושה דקודם הגירושין תגמול בנה אלא שזה דוחק דא"כ אף בג' חדשים קודם הגירושין נימא דתגמול בנה בכיון יען ששמעה שרוצה לגרשה וצ"ל כיון דמ"מ לא נקרא שוב מניקת חבירו בג' חדשים כנ"ל:
ולפ"ז נלע"ד דבר חדש למש"כ בתשובת הר"ן (סי' יב) דטעם הגאונים בנתנה בנה למניקת קודם מיתת הבעל ג' חדשים וז"ל וידוע הוא בדרכיהן של נשים שכל שפוסקת קצת זמן מהניק נפסק חלבן ואינן ראוין עוד להניק והזמן הזה שקצב הגאון הנ"ל אפשר שהלך בו אחר רוב נשים שיש שנפסק חלביהן בהפסק חודש ויש בששה שבועות ויש בג' חדשים וכו' ולא ישאר לאשה חלב אחר הפסק ג' חדשים אלא לאחד מני אלף ולמה שהיא מיעוטא דמיעוטא לא חיישינן וכו' ולפ"ז י"ל למאי דמבואר במג"א (סימן קעג) דהאידנא נשתנה הטבע מקילים במים אמצעים אף שנגד התלמוד וביו"ד (סי' שטז ס"ג) אף דע"פ התלמוד אם חולבת מקודם פטורה מבכורה מ"מ כיון דנשתנה הטבע וחולבת מקודם ג"כ לא סמכינן ע"ז וכן באה"ע (סימן קנו ס"ד) מקילין לענין יולדת לט' יולדת למקוטעין ופטורה מחלוצה כיון דחזינן דנשתנה הטבע ע"ש ולפ"ז בזה"ז דנשתנה הטבע ואפילו אם לא הניקה רק שבוע אחת שוב אינה יכולה להניק בשום אופן וממילא אפילו אי לא היה ג' חדשים קודם הגירושין שוב לא נקרא מניקת חבירו וחזינן דסומכין ע"ז מה דנשתנה הטבע אפילו באיסור דאורייתא ובסכנה כמו דמבואר במג"א (סי' קעג) וה"ה כאן דקראו חכמים סכנה ג"כ סמכינן ע"ז:
ועוד נלע"ד לחדש דבזה"ז דאיכא חרם דר"ג דאסור לגרש בע"כ י"ל דא"צ להמתין כ"כ והיינו למש"כ רש"י הטעם דגמלתו לאחר מיתה או לאחר גירושין אסורה דחיישינן שתעשה ערמה ובכיון תגמול בנה כדי שתהי' מותרת לינשא ע"ש וכן בגירושין אפילו אם גמלה קודם הגירושין חיישינן שמא שמעה שרוצה לגרשה וגמלה בנה כדי שתהי' מותרת לינשא לאחר וכמש"כ הפוסקים אך י"ל כ"ז לדינא דגמרא משא"כ לאחר החרדר"ג דאסור לגרש בע"כ הרי בידה שלא לקבל הגט וממילא כ"ז הנקה מחיוב לשלם לה מזונות כל ימי הנקה אפילו לדעת המזרחי באה"ע סי' עז) עיין בחמ"ח וב"ש שם:
ולולי דמסתפינא הו"א דבר חדש דאף לדינא דגמרא דיכול אדם לגרש את אשתו בע"כ מ"מ במעוברת או מניקת דצריכה להמתין ב' שנים אחר הגירושין א"י לגרש בע"כ והיינו למש"כ בשו"ת חת"ס חאה"ע (סי' קג) להקשות האיך מהני גט בע"כ הא הוה מפי כתבם אם נכתב הגט בע"כ של דעת המתחייב ותירץ משום דבעת הנשואין הוה כהתנו שיהי' יכול לגרשה בע"כ ע"ש וכבר דברתי מזה בספרי פתחי עזרה (סי' לה) ולפ"ז י"ל דהתנאי לא הוה רק דיוכל לגרשה בע"כ ותהי' מותרת לעלמא משא"כ במעוברת ומניקת שתהי' אגוד' גביה שתי שנים ע"י התינוק אדעתא דהכי בודאי לא היתה מרוצה ע"ז ויש רמז לדבר מש"כ הרא"ש בשם הראב"ד בגט מאוחר ועיין בשו"ת ברית אברהם (סי' קט) [ומביאו בפתחי תשובה (סי' קיט סק"ד)] דא"י לגרש את אשתו בע"כ ע"ת דתהי' אגודה גביה לאחר הגירושין וממילא גם בזה כן והגם דידעתי שיש לחלק מ"מ הנלע"ד כתבתי:
נחזור לעניננו נלע"ד דיש להקל ושוב ראיתי בספר שואל ומשיב מ"ת ח"ג (סי' ל) דהקיל בגרושה שגמלה בנה קודם גירושין ולא היה ג' חדשים עדיין והסברא חיצונה דגירושין קיל ממיתה וכמש"כ הר"ש הזקן ואף דלא פסקינן כר"ש הזקן מ"מ סניף יש וכן יש סניף דהי' ט"ו חודש עיין פ"י כתובות (דף ס) בקו"א ועיין בשו"ת חמדת שלמה (סי' ז) ובשו"ת רע"א (סימן צה) בסופו בד"ה ובאמת קשה לי וכו' ועיין בשלטי גבורים פ' אע"פ דכתב גמלתו בחיי בעלה מותרת להנשא ע"ש ולא קבע שום זמן ומשמע דה"ה בגרושה ועיין בשו"ת מהר"ם פאדווה דמביא דברי תשובת מהרי"ו (בסי' קב) דלא ברירא ליה להתיר בגמלתו בחיי בעלה קודם ג' חדשים ע"ש (בסי' ל) ואפשר לומר דגם מהרי"ו כוונתו דוקא באלמנה לא ברירא ליה משא"כ בגרושה יש להתיר וחידוש על החת"ס דלא מביא תשובות הנ"ל ועיין בס' עצי ארזים לאה"ע (סי' יג) דמתיר במת בעלה וגמלתו ולא הי' עדיין ג' חדשים וי"ל דכש"כ בגרושה להקל כללו של דבר דיש לסמוך על הגאון הצדיק בעל חת"ס דמקיל בזה אף כי היה מיראי הוראה בעניני מניקת כמש"כ בחלק ראשון לאה"ע (סימן לא וסי' לד וסי' לה) באריכות ומ"מ בזה מתיר ועין באבני מילואים (סי' יג סק"יב)דמתיר אפילו ביום אחד עש"ה כל זמן שלא היתה כוונתה לנשואין. בעה"ח פתחי':