פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
י) בענין מינקת שלא התחילה להניק.:
אשה ילדה בשנים בת כג שנים ולה שלשה בנים ילדים ילד הראשון לא התחילה להניק כלל שלא היה לה להניק וילד השני התחילה להניק ג' ימים והיה לילד כאב גדול אשר לא שקט ולא נח מבכי מחמת כאב בבטן והוכרחה ג"כ לתת למינקת והילד השלישי התחילה להניק עשרה ימים ולא היה לה להניק והילד בכה מאין הפוגות והוכרחה ג"כ לתת למניקת ובעלה מת בעת שהניקה זה שבעה ימים וזה נודע שהכניסה לבעלה נדן שבעת אלפים רו"כ ולא שעבדה עצמה לבעלה וגם המילדת הזהירה לבל תתחיל להניק יען כי אין לה חלב ואם יש לה חלב קצת זהו חלב ארסי וגם במשפחתה ומשפחת בעלה הוחזק שאין הנשים מניקות כלום רק כולם שוכרים מניקת והאשה הנ"ל שהתחילה להניק היה מחמת שלא השיגה אז מניקת בנקל. וגם אבי הבעל אשר מת נטל עכשיו סך שני אלפים רו"כ עבור הילדים ועכשיו נשתדכה עם בחור אחד ומתנהג עמה בפריצות ומחמת שיש לה הרבה וועקסלין והבחור הנ"ל הבטיח לה לגבות הוועקסלין מהלווין ויהי' טובה להיתומים אם תנשא לו והבחור הנ"ל אינו רוצה להמתין כ"ד חודש ויש לחוש שתצא לתרבות רעה ח"ו מטעמים כמוסים ע"כ באת להתיר לה שתנשא בתוך כ"ד חודש ואחר ט"ו חדשים. והנה יש להקל מטעמים הללו.
א) הנה הפ"י בקו"א בכתובות (דף ס) סי' קנ התיר שתנשא לאחר ט"ו חודש בצירוף היתר דלא התחילה להניק ממילא בנידון דידן יש צרופים הרבה להתירה אחר ט"ו חודש:
ב) כיון דהכניסה לבעלה נדן גדול כזה א"כ לא שעבדה עצמה להניק כידוע דהמנהג כהיום שכולם נותנין ילדיהם למניקת אם הם עשירים ובפרט בהיא נותנת סך גדול לנדן והוה כמו דהכניסה לו שתי שפחות דלא משועבדת ועיין באה"ע בנו"ב (סי' יד):
ג) כיון דאבי הבעל נטל ממנה שני אלפים רו"כ והבטיח שוה יהיה לצורך הנקה א"כ ל"ש הטעם הנאמר בגמרא דהבעל השני לא יתן להילד מזונות ולא יחוס עליו כמבואר ביבמות (דף מב) ז"א שהרי אין צריך למזונות דיליה והגם דבנו"ב שם סתר הטעמים הללו מ"מ כתב שם דבאשה שחלבה ארסי ואם תרצה להניק אין מניחין לה להניק להכניס הילד בסכנה ממילא צריך כאן להתירה דכאן ג"כ חלבה ארסי וגם שהוא לטובת שאר היתומים.
ד) שהרי נתברר בכאן שחלבה ארסי ומזיק לילד ובזה התיר בשו"ת חכ"צ לסמוך על הפ"י אחר ט"ו חודש ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' קטז דצירף זה להתיר עש"ה:
ה) עיין בשו"ת מהר"ם מינץ סי' ה' דיש להקל במפקרת לזנות ועיין רמ"א (סי' יג) ממילא כאן כיון דדיימא מעלמא אף שאינה מפקרת מ"מ כדי שיהי' בעלה משמרה יש סניף להקל:
ו) גם מה שהתחילה להניק בחיי בעלה לא הי' מחמת שרוצית להניק רק מחמת שלא השיגה מניקת במהרה ואחר החיפוש למניקת נתנה למניקת והוה כלא התחילה להניק כלל או דפסקה להניק בחיי בעלה ואף דקיי"ל דצריכה להפסיק בחיי בעלה ג' חדשים מ"מ יש להתיר למש"כ הרא"ש בשם הגאונים דהא דבעינן ג' חדשים בחיי בעלה הוא מצד דבתוך ג"ח אפשר שיחזור לה החלב למקומו משא"כ לאחר ג"ח ע"ש וכ"ז בנתנה למניקת אפשר שיחזור לה החלב למקומו מה שאין כן בפסק חלבה מצד עצמה סגי בפסק יום אחד בחיי בעלה כמש"כ החמ"ח סק"י והב"ש סק"יז ועיין ב"ש (סי' צב סק"ד) ובשו"ת מהרי"א הלוי (סי' קסא) דבכל אשה שנתנה הילד למניקת בחיי בעלה ע"פ ציווי הבעל הוה כמוחל השעבוד לדידה וממילא הוה כמו גרושה לר"ש הזקן ויש סניף להתיר ועיין בשו"ת מהרי"א הלוי (סי' יא) דכתב סברא הנ"ל דנתנה בנה למניקת בחיי בעלה מחמת שפסק חלבה ולא הניקה מחמת עצמה לא צריך ג' חדשים עש"ה:
ז) עיין בשו"ת זכרון צבי מנחם (סי' ל) וז"ל מפי ב"ד דק"ק קראקא לפי שבזמן חכז"ל היתה כל אשה דרכה להיות פנימה ואשרי לתינוק שאמו יונקתו משא"כ עכשיו כל הנשים קרוים נושאות ונותנות בתוך הבית ולכן ממש רובא דעלמא שוכרים מניקת להניק ואשרי לתינוק שיש לו מניקת מיוחדת ואוי לו לתינוק אשר אמו שהיא נו"נ יונקת להילד ואין לה פנאי והתינוק נעזב ואפס חילו וכחו מבכי ותמרורים ומרעבון מחמת טרדות אמו. והנה בזמננו הדוקטורים המפורסמים הבהילו על המניקות כי מכחיש כוחן ואור עיניהם ולכן כל מי שיש לו יכולת שוכר מניקת והנשים מצמצמים מפלכן ומעיסתן ומפרישים לצורך המניקת ולפ"ז עכשיו כל הנשים אינם משועבדים להניק והוה כאילו התנה בעת הנשואין שלא להניק ועל כה"ג סמכינן על המנהג עכ"ל וממילא לפ"ז די לסניף להתיר כי סברא נכונה:
ח) עוד נודע מפי הרופאים וחיות אשר כעת נשתנה הטבע ומזיק לולד אם יניק יותר משנה ממילא יכולין להתיר אחר ט"ו חדשים ולסמוך על הפ"י בקו"א, ועמש"כ בשו"ת הרא"ם מהגאון ר' סנדר מרגליות (סי' כז) מזה מכל אלה יש לסמוך באשה זאת להתירה עכ"פ אחר ט"ו חודש ובחדושי הארכתי בפלפול ארוך בסוגיא זאת רק אין הזמן עכשיו להאריך וישבנו ב"ד על ככה והתירו בעה"ח פתחי':
יא) אם מותרת אשה לשמש במוך מחמת סכנה. וגם אם רשאי לסמוך על הרופאים להוציא הזרע להבחין מי הוא הגורם:
גרסינן ביבמות (דף יב) שלש נשים משמשות במוך וכו' הנה נשאלתי בדבר אשר שכיח בדבר האשה אשר הרופאים פה אחד גזרו ואמרו שאם תתעבר תהיה מסוכנת מאוד בסכנת מות ר"ל אם מותרת לשמש במוך קודם תשמיש או דוקא לאחר תשמיש או גם לאחר תשמיש אסור וגם אי יש חילוק בין אם כבר קיים מצות פו"ר או לא וחפשתי ברמב"ם ובש"ע ולא נזכר מזה הדין כלל שלא הובא הפלוגתא דר"מ וחכמים ושוב ראיתי בס' ישועות יעקב (סימן כג) לאה"ע דתמה על השמטה זאת וכן בס' בית מאיר (סי' כג) תמה בזה ע"ש:
והנה רש"י פירש כאן ובכתובות (דף לט) דפלוגתייהו קודם תשמיש ור"מ מתיר קודם תשמיש ופירש דרשאי לשמש במוך קודם תשמיש וחכמים אומרים משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו והיינו דגם במקום סכנה בקטנה שמא תתעבר ותמות מ"מ אסור וממילא דהלכה כחכמים דיחיד ורבים הלכה כרבים ואתיא דאסור אפילו במקום סכנה וממילא גם כאן אף דרופאים אומרים דסכנה היא מ"מ אסורה להניח שם מוך קודם תשמיש דהוה כמשליך זרעו על עצים ואבנים:
אך ר "ת חולק ע"ז דבשום אופן לא יוכל להיות דיהיה הפירוש קודם תשמיש דגם ר"מ בודאי אוסר לפני תשמיש דהוה כמשליך זרעו על עצים ואבנים רק דפלוגתייהו היא לאחר תשמיש ור"מ ס"ל דצריך וחייב לשמש במוך מצד ושמרתם לנפשותיכם וחכמים ס"ל דרשות היא ולא מחויב רק מה שירצה יעשה וממילא לפ"ז אפילו אי פסקינן כחכמים רשות הוא ומותרת לשמש במוך אחר תשמיש ובמקום סכנה כנ"ל:
אך ראיתי בס' ים של שלמה ביבמות פ"ק (סי' ח) דהרכיב שני הפרושים דפירש דהסוגיא קאי לפני תשמיש כפרש"י ורק הפירוש כר"ת דר"מ סובר דצריכה לשמש במוך וחייב מצד סכנה וחכמים אומרים דרשות הוא ע"ש וממילא לפ"ז אתיא אפילו אי פסקינן כחכמים מ"מ רשות הוא לשמש במוך קודם תשמיש מצד סכנה וכן כאן בנידון דידן מותר לדעת היש"ש הנ"ל:
וכן הרא"ש בנדרים (דף לה ע"ב) משמע כפירוש היש"ש דשלש נשים משמשות במוך היינו דצריכה לשמש ושאר נשים רשות ומשמע גם כן דפירש גם כן לפני תשמיש דכתב וז"ל צריכות לשים מוך באותו מקום לקלוט הזרע שלא תתעבר עכ"ל מלשון לקלוט הזרע משמע דקודם תשמיש הוא:
והנה י"ל דפלוגתת ר"מ וחכמים היינו למאי דמסיק דהחשש הוא שמא תתעבר ושמא תמות אם כן הוה ס"ס ממילא לא היה צריך לחוש לסכנה רק ר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא והפוסקים כתבו דס"ס הוא מצד רוב ממילא לר"מ לשיטתו שפיר חיישינן שמא תתבעבר ושמא תמות משא"כ לחכמים דאזלי ב"ר שפיר אמרו דאסור להשחית זרעו לשיטת רש"י דהפירוש דר"מ מתיר וחכמים אסרו משם דאזלינן בחר ס"ס כרובא דאפילו נתעברה לא תמות ולפר"ת דרשות לחכמים ג"כ מטעם זה כיון דאיכא ס"ם אינה מחויבת לשמש במוך משא"כ לר"מ מחויבת כיון דחייש למיעוטא ועיין בגינת וורדים (כלל ח) מזה אי ס"ס מצד רוב או מצד ספק דאורייתא לקולא עיין שם:
וראיתי בשו"ת הגרע"א (בסי' עא וסימן עב' מחמיר מאוד בדינים הללו ורק לאחר תשמיש מיקל לבדוק ער מקום שהשמש דש ולא בעומק. והגאון בשו"ת חת"ס (סימן קעב) מתיר אחר תשמיש ורק ברצון הבעל ובס' בינת אדם מהגאון בעל חכמת אדם שער בית הנשים (סי' לז) כתב דלדעת רש"י אף לאחר תשמיש אסור אך דביו"ד (סי' קצו ס"יג) משמע דמותר ע"ש וצע"ג בדבריו שהרי לרש"י איירי כל הסוגיא קודם תשמיש אבל לאחר תשמיש אפשר דשרי אפילו לחכמים ואדרבה דלרש"י דפירש דאיירי לפני תשמיש והפירוש לר"מ דרשאי לשמש במוך ולחכמים אסור יקשה האיך אסרו חכמים ולהכניס האשה בסכנה שמא תמות וע"כ מצד דיכולה ליתן מוך אחר תשמיש דאז ל"ש השחתת זרע כ"כ אפילו לרש"י וממילא מוכח דלרש"י מותר אפילו לחכמים לאחר תשמיש וכן ראיתי סברא זאת בשו"ת בנין ציון מהגאון ר' יוקל עטלינגער (בסי' קלז) וע"ש באריכות מש"כ בדבר השאלה הזאת דמצדד להחמיר אף לאחר תשמיש ולכאורה יש לתמוה האיך שייך כלל לאסור לאחר תשמיש במוך שהרי מפורש במשנה דמקואות (פ"ח) דיכולה לכבד את ביתה אחר תשמיש וכן מבואר ביו"ד (סי' קצא ס"ח) שוב ראיתי בכו"פ (סי' קצח) דתמה על דברי תוס' דיבמות (דף יב) ממשנה הנ"ל ותירץ משום דע"פ רוב נקלט הזרע מיד ומה שלא נקלט מיד שוב לא יקלט ועל מה שכבר קלט לא הואיל הרחיצה ע"ש ועיין בהגהת רב ברוך פרענקל מלייפניק זצ"ל שם ובמג"א (סי' תרו) מזה:
אולם לע"ד נראה ברור דמהמשנה אין ראי' למש"כ בחדושי עבודת הגרשוני (סי' כא) ומביאו בכו"פ (סי' קצר ס"נ) דאם ראתה דם לאחר טבילתה איזה ימים אמרינן דודאי לא מעוברת היא דאילו היתה מעוברת לא היתה רואה דם עש"ה והגם דמקשין שהרי חזינן כ"ז שלא הוכר עוברה קובעת וסת ג"כ מ"מ ידוע דבזה"ז נשתנה הטבע ואם תראה דם לאחר שנתעברה סימן הוא שחולנית היא רק תיכף שנתעברה שוב אינה רואה ע"פ רוב שום דם וממילא שפיר ניחא המשנה שהרי איירי דראתה דם אחר הבעילה ממילא אמרינן דודאי לא נקלט הזרע ואם נקלט נתקלקל אחר הבעילה ולכך מותר לשמש במוך וכן בש"ע איירי דראתה דם לאחר הבעילה ולכך מותר לשמש במוך מה שאין כן בלא ראתה אסורה מצד השחתת זרע והארכתי בזה לקמן בתשובה לענין חלוצה ועיין בסדרי טהרה (בסימן קצו סק"מו) בשם ס' מנחת יעקב דאם היתה מעוברת לא היתה רואה דם ואם ראתה דם מסתמא שאינה מעוברת ועיין ג"כ בסדרי טהרה (סי' קצד סק"ו) באריכות שהביא דברי שבות יעקב ח"ר (סי' עא) מזה ועיין בשו"ת נו"ב מ"ק חאה"ע (סימן סט) מזה בשם הב"ח ועיין ג"כ בשו"ת הגרע"א (סי' צט) בסופו ד"ה גם מה וכו' ועיין ג"כ (בסי' קכח) מזה בד"ה ומה דפקפק ועיין בחו"ד (סי' קצד) מזה ובשו"ת בית אפרים חאה"ע (סי' קלד) ועיין בשו"ת רדב"ז ח"א (סי' שכא) ובשו"ת שואל ומשיב מהגאון ר' יוסף שאול במהדורא שתיתאי (סי' ט) באריכות מזה והנלע"ד כתבתי:
ועתה נבא לשאלה דידן דבודאי סכנה הוא כמו שאומרים הרופאים והנה לדעת היש"ש הנזכר מפורש דמותר אף קודם תשמיש דלדידיה לחכמים רשות עכ"פ ועיין בשו"ת חמדת שלמה (סי' מו) בחאה"ע דג"כ מותר אף קודם תשמיש דסכנה הוא וכ"ע מודים בזה ואפילו להפוסקים דאסור לחכמים הוא מטעם דאין ודאי דהוא סכנה עש"ה:
ודע דפלא בעיני לע"ד בהא דהקשה ר"ת על פרש"י האיך יוכל להתיר לפני תשמיש וכן במה שפלפל שם בחמד"ש הנ"ל הא באמת הוה השחתת זרע ואסור לר"מ ג"כ וע"כ איירי לאחר תשמיש הא מבואר בתוספתא פ"ב דנדה וז"ל שלש נשים משמשות במוך וכו' שהיה ר"מ אומר דש מבפנים וזורה בחוץ וכו' הרי מפורש דר"מ מתיר אפילו לפני תשמיש וכפרש"י וכן ביבמות (דף לד) אמר כל עשרים וארבעה חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ וכו' דברי ר"א אמרו לו הללו מעשה ער ואונן וכו' הרי מפורש דטעמא דר"מ מתיר אפילו לפני תשמיש כפירש"י השחתת זרע כזה וצ"ע. והנה לולי דבריהם הקדושים היה נלע"ד להעיר בעיקר האיסור דהשחתת זרע בבטנה למאי דקיי"ל דב"נ מצווה על העוברין ואם הורג עובר חייב משא"כ ישראל ההורג עובר בבטנה פטור עיין סנהדרין (דף נז) וא"כ השחתת זרע בבטנה לא עדיף מעובר גמור דפטור ולפ"ז לכאורה אין ראי' מער ואונן דשיחת ארצה דאיסור גדול היה וכן מדור המבול כיון דהיה להם דין ב"נ דמצווה על העוברין ועיין בנדה (דף יג) דהיא מצד שוחטו הילדים ע"ש א"כ י"ל דוקא בב"נ דמצווה על העוברין משא"כ בישראל דפטור על העוברין ולכך גם בזה פטור דזהו בודאי לא יוכל לומר דזרע עדיף מעובר ממש ממילא לישראל לא הוה איסור חמור כ"כ כמו לער ואונן וניהו דכתבו בתוס' סנהדרין (דף נט) ובחולין (דף לג) ניהו ולישראל לא נהרג על עוברין מ"מ לא שרי ע"ש אבל עכ"פ במקום סכנה אין איסור כ"כ וידעתי דע"פ סוד איסור חמור מאוד הוא אבל י"ל דזהו דוקא עליו אבל לא עליה דלא מפקדת וצ"ע:
והנה לכאורה יש להעיר עוד במאי שכתבו הפוסקים דהשחתת זרע דתליא במצות פו"ר ומי שלא נפקד על מצות פו"ר לא נפקד על השחתת זרע וכמש"כ התוס' בנדה (דף יג) הרי אמרינן בסנהדרין (דף נט) והרי פו"ר וכו' ולישראל נאמרה ולא לב"נ וכו' וכתבו בתוס' שם ג"כ דמי שלא נצטווה על פו"ר לא נצטווה על השחתת זרע ע"ש א"כ למה היה חטא ער ואונן גדול כ"כ הא כיון דב"נ אין מצווה על פו"ר לא מצווה על השחתת זרע אך שוב ראיתי במל"מ (פ"י מה' מלכים) דהאריך על דברי התוס' בחגיגה (דף ב) ד"ה לא תהו וכו' ועוד פו"ר אכולהו ב"נ כתיב ותמה מהרש"א הרי פו"ר לא נאמר לב"נ כלל כמו דאמרינן בסנהדרין (דף נט) וכתב המל"מ דזה ליתא דהא דאמרינן פו"ר לא נאמרה לב"נ היינו לאחר מ"ת אבל קודם מ"ת פשיטא דנצטווה על פו"ר עש"ה ועיין באבני מלואים בתשובה (סי' ב) מזה באריכות ועיין בשו"ת בית יעקב (סי' קכב) באריכות מזה ולפ"ז שפיר קודם מ"ת דהיו מצווים על פו"ר והיו מצווים על העוברים וממילא היו מצווים על השחתת זרע ולכך הי' חטא ער ואונן גדול כ"כ ועיין בשו"ת בית יעקב הנ"ל דכתב דע"פ סוד חטא גדול הוא ועיין בהגהות יד אפרים מהגאון ר' זלמן מרגליות הנדפס בסוף ספרו טיב גיטין על סימן כה לאה"ע דמסיק בשם פוסקים להתיר קודם תשמיש ויותר קיל קודם תשמיש מלאחר תשמיש ועיין בשו"ת יהודה יעלה (בסי' רכב) מזה באריכות ובמחכ"ת נעלם ממנו דברי תוספתא פ"ב דנדה:
ולכאורה י"ל בזה דאמר בריש נדה משמשות במוך מאי איכא למימר לב"ש ע"ש מזה משמע דמותר לשמש במוך אף שאר נשים דא"ל דקאי לר"מ ובג' נשים ז"א דבזה באמת דיה שעתן לר"מ ובודאי קאי על שאר נשים וכ"כ הרמב"ן בחדושיו על נדה דקאי על שאר נשים אך ע"ז יש לדחות דאין זה ראי' משום דשם קאי לב"ש ור"א הוא תלמידו וסובר ביבמות (דף לד) דדש מבפנים וזורה בחוץ וממילא מסתמא ב"ש רבו ג"כ סובר כן ממילא לשיטתו מותר לשמש במוך קודם תשמיש ג"כ בכל הנשים ואפשר מ"מ לדחות דרק בג' נשים זורה בחוץ אבל לא בשאר נשים וצ"ע:
ומעתה נבא לדידן ונלע"ד דיכול ליתן מוך אפילו קודם תשמיש מצד הרבה טעמים א' הרי הרא"ש ז"ל סתם דיכול ליתן מוך קודם תשמיש ב' היש"ש ג"כ מתיר אפילו לאחר תשמיש ג' הגהות יד אפרים בסוף ס' טיב גיטין מתיר אף קודם תשמיש ד' י"ל כמש"כ דנלע"ד אפילו לפרש"י דמותרת לשמש קודם תשמיש לר"מ וחכמים אוסרין מ"מ י"ל דפלוגתייהו דר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא ולכך אפילו כאן דאיכא ס"ס א' שמא לא תתעבר כלל ואת"ל דתתעבר שמא לא תמות מ"מ כיון דס"ס מצד רוב ור"מ חייש למיעוט ולכך מותר לשמש במוך משא"כ רבנן סברי דאזלינן ב"ר וא"כ הוה ס"ס טובה דלא חייש ולכך אסרו לשמש במוך וכ"ז שם משא"כ כאן דהרופאים אומרים נואש דודאי תמות וליכא רק חד ספק ושפיר חיישינן ואמרינן דרשאי לשמש במוך ה' בשו"ת חמדת שלמה (סי' מו) ג"כ מתיר אפילו קודם תשמיש:
ונלע"ד דלכך פירש"י דקאי קודם תשמיש דאי לאחר תשמיש א"כ היכי שייך לומר דחכמים אוסרין דממ"נ למאן קאי האיסור הרי עליו ל"ש איסור זה מה דהיא עושית לאחר תשמיש דהרי הוא לא עביד מידי וע"כ דהאיסור קאי עליה ובשלמא במעוברת ומניקת שייך האיסור עליה משא"כ בקטנה יקשה למאן קמזהיר הא קטנה היא ופטורה מכל המצות עשה ול"ת אלא ע"כ דאיירי קודם תשמיש ושפיר שייך האיסור עליו דחכמים אסרו אותו לשמש במוך דהוה כמו שהשליך זרעו על עצים ואבנים ורק מן השמים ירחמו:
ובזה יש ליישב מה דקשה ברש"י כתובות (דף לז ע"א) ד"ה משמשות במוך נותנות מוך לאחר בעילה ושואבת הזרע ע"ש הרי רש"י סותר עצמו דהכא פירשו דסתם משמשות במוך הוא קודם תשמיש ולדברינו ניחא דאדרבה דסתם משמשות במוך היינו לאחר תשמיש רק הכא ע"כ איירי קודם תשמיש ואיסור עליו משא"כ לאחר תשמיש ל"ש איסור עלי' כיון דהיא קטנה ולמאן קמזהיר וע"כ דאיירי קודם תשמיש ואיסור עליו משא"כ שם איירי בגדולה שפיר יכול להיות אחר תשמיש כנזכר [ועיין בס' בני אהובה בסופו הנדפס שם תשובה מהגאון רע"א בעל משנת דר"ע אשר כתב על רש"י הללו]:
ובזה מיושב מה דלכאורה קשה ביבמות (דף מב) דפריך על הא דתניא לא ישא אדם מעוברת חבירו וכו' אמאי אי למ"ד במוך במוך אי למ"ד מן השמים ירחמו ה"נ וכו' מאי פריך הא י"ל נהי דבדיעבד כשנשא יש עצה לשמש במוך אי מן השמים ירחמו ומצד דצריך לקיים מצות עונה כמש"כ בשיטה מקובצת כתובות (דף לט) משא"כ לישא לכתחילה מעוברת ולסמוך על הנס או לשמש במוך אסור לישא ובשלמא לר"ת ז"ל דשלש נשים צריכות לשמש במוך משא"כ שאר נשים מותרת ורשות וליכא השחתת זרע באשה כלל ואחר תשמיש לדידי' ל"ש איסור כלל א"כ שפיר פריך למה תניא לא ישא מעוברת חבירו הא יש עצה לשמש במוך משא"כ לשיטת רש"י דאיכא איסור דהשחתת זרע מאי פריך ולדברינו ניחא גם לרש"י ז"ל דדוקא ביבמות (דף יב) פרש"י קודם תשמיש כיון דאיירי בקטנה ל"ש אזהרה כנזכר דלמאן מזהיר וע"כ דאיירי קודם תשמיש ומזהיר לדידיה משא"כ במעוברת ומניקת שפיר י"ל דאיירי וקאי לאחר תשמיש דסתם משמשות במוך היינו לאחר תשמיש וא"כ ליכא איסור עליו דלאחר תשמיש אין איסור עליו רק עליה ושפיר פריך אלמה תניא לא ישא אדם וכו' הרי האיסור ל"ש עליו ואי אתה יכול לומר דלכתחילה אסור ז"א דעליו אין איסור רק עליה ומשני דסתם מעוברת למניקה קיימא והאיסור עליו כנ"ל:
ובזה מצאתי ליישב קושית הנו"ב מ"ק לאה"ע (סי' יד) דלמה ביבמות אמר לא ישא אדם מעוברת חבירו וכו' ומשמע דהאיסור עליו ובכתובות (דף ס) אמר מניקה שמת בעלה לא תנשא וכו' ותלוי האיסור בדידה והלא דבר הוא עש"ה. ולדברינו י"ל כך בהקדם לעיין בשיטה מקובצת כתובות (דף לט) ד"ה משמשות במוך פרש"י מותרת לשמש וכו' דא"כ מ"ט דרבנן דאסרי הא אינו ראוי להזריע וכו' אבל איסור לבעליהון ליכא דמשום עינה נמי מותר עכ"ל ועוד כתב בשם הריטב"א וז"ל מה שפירש"י אינו נכון דל"א השחתת זרע רק כשהיא ראוי להזריע וכו' ואע"ג דלגבי דידיה שרינן וכו' משום דצריך לקיים מצות עונה וכו' אבל לגבי דידה אסורה לאבד זרע דידיה וכו' עש"ה ולפ"ז י"ל כך דלכאורה י"ל דלכך לא ישא מעוברת חבירו לכתחילה כיון דיצטרך לשמש במוך לר"מ ובעל המימרא הוא ר"מ וא"כ ניהו דבכ"מ צריך או מותרת דוקא כשכבר היא אשתו וצריך לקיים מצות עינה משא"כ לכתחילה לישא אותה ולשמש במוך אסור אך בשלמא מעוברת חבירו ל"ש האיסור עלי' כיון דבין כך ובין כך לא יהיה מן הזרע הזה ולד דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ממילא שפיר יכולה ליתן מוך ולא הוה השחתת זרע משא"כ במניקת חבירו דהרי יכולה להתעבר מהזרע וממילא אם משמשות במוך עליה איסור דהשחתת זרע ושפיר מיושב דביבמות דאמר לא ישא אדם מעוברת חבירו והיינו דלכתחילה לא ישא כדי שלא תשמש אבל עליה ליכא איסור דאין ראוי להזריע ול"ש איסור לגבה דידה משא"כ במניקת שייך איסור גבה דידה ג"כ ואף דביבמות אמר מעוברת ומניקת ג"כ י"ל דאגב מעוברת נקט מניקת משא"כ במניקת האיסור עלי' כנ"ל ובסגנון זה י"ל באופן אחר ג"כ והמעיין יבחר [ועליו אין כ"כ איסור במניקת חבירו דידע בעצמו דיתן מזונות להתינוק ודו"ק]:
ובילדותי אמרתי להביא ראי' כפרש"י דהפירוש לפני תשמיש והיינו דהנה הקשו בתוס' נדה (דף יג) נהי דאין אשה מצווה על פו"ר מ"מ על השחתת זרע תהי' מצווה דהקשו אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ע"ש אך י"ל דידוע הגירסא בתמורה (דף ד) דוקא בלאו שיש בו מעשה הקשו אשה לאיש משא"כ בלאו שאב"מ ע"ש א"כ שפיר י"ל בשלמא אם תשמש במוך לפני תשמיש לא עבדה שום מעשה בעת הנחת המוך כעין דאמרינן (דף עז) סוף חמה לבא וסוף צינה לבא פטור דלא, התחיל עדיין ההיזק ע"ש וכמו כן ה"נ משא"כ אם נאמר דאיירי לאחר תשמיש הרי עבדה השתא מעשה להשחית הזרע והשוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ואסור כנ"ל:
ועוד אמרתי להביא ראי' דודאי מותרת לשמש במוך בכל הנשים דהנה הקשו בשו"ת חכ"צ (סי' א) כיון דקיי"ל דצריך הבחנה ג' חדשים א"כ האיך משכחת יבום הא כל יבמה שאין אני קורא בה יבמה יבא עליה בשעת נפילה וכו' וה"נ מצד הבחנה אינו יכול ליבם ותירץ דהבחנה רק דרבנן ע"ש אולם לדעת הפוסקים דלשמואל אסיר הבחנה מה"ת עיין ב"ש (סי' יג) ובברכי יוסף (סי' יג) וקשה כנ"ל אך אם נאמר דמותרת לשמש במוך שפיר משכחת להיבם דיבעול אותה במוך וא"צ הבחנה מה"ת ורק דרבנן ועיין תוס' מגילה (דף יג) דמשמשות במוך וכתב בטורי אבן דהיינו עם מדרכי ע"ש ועיין בס' עבודת ישראל מהמגיד מקאזניץ דמשמשות במוך היינו לפירוש הזוהר דשידה נכנס מתחתיו ושם השידה מוך ע"ש דכתב דבר נכון בזה ליישב קושית התוס' והא אסתר בפרהסיא הוה בפ' תצוה:
עוד י"ל דלכך מותר לשמש במוך למש"כ הרמב"ם (פ"א מה' רוצח ה"ט) דהמקשה לילד מותר לחתוך העובר דהוה כרודף דניתן להצילו בנפשו ע"ש ממילא גם כאן מותר לשמש במוך דהוה כרודף ופשיטא לאחר תשמיש דמותר ועיין בשו"ת חות יאיר (סי' לא) מזה. ומעתה לאחר כל הפלפול הנ"ל מותרת לשמש במוך ל"מ אחר תשמיש כר"ת וסייעתו דרשות הוא במקום סכנה וגם לפני תשמיש ואלו הן הפוסקים שמתירין לפני תשמיש הרא"ש בנדרים והיש"ש ביבמות והגהות יד אפרים בסוף ספרו טיב גיטין והגאון בעל חמד"ש (סי' מו) וכבר כתבתי דאפילו לדעת רש"י דלחכמים אסור לפני תשמיש היינו מצד ס"ס שמא לא תתעבר ושמא לא תמות משא"כ כאן דהרופאים אומרים דודאי תמות מותר לשמש במוך ומצד רודף ג"כ. עוד יש צד להתיר נהי דפסקינן כחכמים דיחיד ורבים הלכה כרבים ולשיטת רש"י אסור מ"מ למש"כ בשבות יעקב (סי' קי) דבשעת הדחק סומכין על דברי יחיד להקל ועיין בש"ך יו"ד (סי' רמג) בפסקים ועיין פמ"ג יו"ד (סי' קג) וביד מלאכי כללי הדלת אות קלג. אך נלע"ד תרי תנאים בזה א' לשמש עמה רק איזה ימים אחר הטבילה וגם לא בסמוך לוסת למאי דאמרינן בנדה (דף לא) דאין אשה מתעברת רק או בליל טבילה או בסמוך לוסת אבל לולי זה לא שכיח שתתעבר וממילא אם אז תשמש במוך יש להקל מחמת שאין ראוי להזריע כ"כ וכמו שהבאתי בשם שמ"ק כתובות (דף לט) ועוד שלא תגלה לבעלה שמונח שם מוך וממילא באינו יודע לא עובר ומצינו בקידושין (דף לט) דערלה בחו"ל מותר ומספקא להדדי ועיין ביו"ד (סי' תב ס"יב) שא"צ לומר לאחד שיש לו מת שא"צ לומר לו ועיין בשער אפרים (סימן צו) בשם ס' חסידים דמותר לשמש עם אשתו אף שהיא אבילה אם לא יודעת ואינו מחיוב להגיד לה וה"ה כאן יש להקל בזה והגם דבשו"ת חת"ס הנ"ל כתב דדוקא מרצונו של הבעל יעשה כן מ"מ יש סברא להיפך שיותר טוב שלא יודע מזה:
והנה נשאלתי שאלה כזאת מידידי הרב המאה"ג וכו' כש"ת מו"ה עזריאל שליט"א אבד"ק פאוונזיק סמוך לווארשא וכתב לי באריכות בדברים נכונים למבין וגם היא היתר גם קודם תשמיש וכתב לי שגם הרב הגאון ר' שמואל זנוויל קלעפפיש מו"צ דווארשא הסכים כן. והנה ראיתי שהרב הנ"ל העיר דלמה פלפלו הגאונים בזה הא יש עצה לשתות כוס עיקרים דשרי האשה לעשות כן כמבואר באה"ע (סי' ה) וראיתי שגם בשו"ת בנין ציון (סימן קלז) העיר בזה ובשו"ת יהודה יעלה (סי' רכב) העיר בזה ועיין המוהר"ח אור זרוע (סי' קכו) מזה ועיין בשו"ת חת"ס חאה"ע סימן כ) באריכות מדין כוס עיקרין אך באמת ל"ק דהעצה הזאה לא תרצה לעשות כי רחמי השמים מרובים ואולי יעזור השי"ת שתהי' ככל הנשים משא"כ לשתות כוס עיקרין תהי' עקרה לעולם. שוב ראיתי בשו"ת צמח צדק מהגאון וכו' ר' מענדלי מליבאוויטץ זצ"ל (בס' פט) חאה"ע דהעלה להקל לפני תשמיש אך לאחר כל אלה עוד אני נבוך אם ע"פ סוד יכולה לעשות כן. בעה"ח פתחי':
ואחר ז"ר נדפס ספר יד אליהו מהגאון המפורסם ר' אליהו ואגאלער והיה מפורסם לצדיק וראיתי (בסימן ע) אשר האריך להתיר לשמש במוך גם להניח קודם תשמיש עש"ה אמנם בשו"ת משיבת נפש ח"ד (בסי' יח) בדיני סירוס מהגאון מפלאצק האריך הרבה בזה ומסיק דיותר טוב שתשתה כוס עיקרין מלשמש במוך וכתב דבס' יעלת חן שחיבר (בסימן לט) האריך אם מותר לשמש במוך:
והנה אי מותר לסמוך על הרופאים שאומרים להוציא הזרע מן האיש כדי להבחין מי הוא הגורם במה שאין לה בנים ושכיח כזה נלע"ד ברור דח"ו להתיר כזאת בישראל דהוה כמו הורג נפש ואיזה מצוה שייך בזה ל"מ בזמן הגמרא הרי יש לו עצה ליקח אשה אחרת על אשתו ואפילו בזה"ז דיש חרדר"ג מ"מ בעשר שנים יכול לגרשה ובפרט אולי מרצונה תקבל ג"פ ואפילו אי איכא מצוה מ"מ מי הותר לעשות כזאת ובאהע"ז (סי' קנד בס"ו ובס"ז) בשו"ת שם לא נמצא שם הבדיקה הנ"ל ועיין באה"ע (סימן כה ס"ב) ובב"ש (סק"ב) הניח בצ"ע ועיין בעיקרי הד"ט בה' נדה (סי' כא אות ז') מזה ובסדרי טהרה (סי' קצא סק"ח) מזה: