פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
ט) בענין ליל טבילה בחוה"מ באבלה.
נשאלתי. אשה אחת שמעה בחוה"מ סוכות אשר אביה מת קודם יוכ"פ ובחוה"מ סוכות הגיע ליל טבילה וקיי"ל אף דאין אבילות במועד מ"מ דברים שבצנעה נוהג אי יש להתיר בליל טבילה ולא מצאתי רמז לזה בפוסקים ולע"ד יש להתיר:
א) הנה בשו"ת כנסת יחזקאל (סימן לג) ומנחת יעקב פסקו דאשה שהגיע ליל טבילה סמוך לוסתה מותר לבעול כמו ביוצא לדרך דקיי"ל (בסימן קפד ס"י) דמותר ורק דרמ"א מחמיר וכתב דתבא עליו ברכה אבל ע"פ דין מותר ואף דבכו"פ וסדרי טהרה מחמירין ואוסרין הוא מטעם דהרבה פוסקים סוברים דעונה סמוך לוסת דאורייתא ואפילו להפוסק' דעונה סמוך לוסת דרבנן מ"מ חשש נדה חמור דאיסור כרת משא"כ באבילות דרבנן בודאי יש להקל [ועיין בנו"ב מ"ת ליו"ד (סי' קיז) מזה) ועיין יו"ד (סי' שצט ס"ב) לענין מלאכה בחוה"מ קיל משאר ימים
עוד י"ל בשלמא בליל טבילה סמוך לוסת אסור דהרי האיסור הוא משום לתא דדי' נג"כ מצד חשש נדה ולכך אוסרין משא"כ באבילות דהאיסור הוא רק משום לתא דידה ומשום לתא דידיה מותר ולכך כיון דהוא לא מוזהר מותר במקום מצוה בליל טבילה וכעין שכתב הר"א בתוס' נדרים (דף צ) ד"ה חזרו וכו' עש"ה:
ובאמת מכבר אמרתי ליישב דברי הר"א הנ"ל דכתב דלא מצינו בתורה דזונה מוזהרת לינשא לכהן ותמהו עליו מאוד שהרי אמרינן ביבמות (דף פד) דכל אימת דאיהו מוזהר איהי נמי מוזהרת ע"ש והי' נלע"ד דכך הפירוש דהנה מקשין למה לא גזרו במילה בשבת שמא יעבירנו ד"א ברה"ר כמו בשופר ולולב ותירץ הרשב"א כיון דכתבה התורה בפירוש ביום אפילו בשבת אין כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ועיין בט"ז באו"ח (סי' תקפח) מזה וביו"ד (סי' קיז) מזה ולפ"ז י"ל דגם הר"א כוונתו לזה והיינו כמש"כ הר"ן שם במתניתין דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת ע"ש הרי בדבר המפורש בתורה להיפך אין כח בידם לעקור דבר מה"ת וזהו שכתב דלא מצינו בתורה מפורש דהיא מוזהרת ורק בו מצינו מפורש אבל על דידה דהוא רק מכח ריבוי דכל אימת דהוא מוזהר היא נמי מוזהרת ממילא יש כח בידן לעקור דבר מה"ת כיון דלא כתב מפורש:
ב) י"ל דהנה ידוע דהרמב"ם (פ"י מה' אבל) פסק דדברים שבצנעה נוהג רק בשבת אבל לא ביו"ט והב"י כתב (בסימן ת) דהרמב"ם לאו יחיד הוא בדבר הזה רק דאנן פסקינן כבה"ג עיין תוס' כתובות (דף ד) ובמו"ק (דף כד) ועיין בשו"ת חכם צבי (סי' ק) דלענין לימוד יכולין לסמוך על הרמב"ם ז"ל דהלכה כדברי המיקל באבל וחידוש על הש"ע דלא הביא כלל דעת הרמב"ם ולפ"ז ממילא יש לסמוך ג"כ להתיר ליל טבילה דלדבר מצוה מותר. והנה ראיתי בשער אפרים דמביא ראי' לדעת הרמב"ם מסוכה (דף כה) דאמר אבל חייב בסוכה ופריך פשיטא ולדברי הרמב"ם י"ל דס"ד כיון דאסיר בתשמיש לא הוה תשבו כעין תדורו כמו דאמר בערכין (דף ג) על כהנים וע"כ כרמב"ם דאינו נוהג דבר שבצנעה ברגל ע"ש ומאוד יפלא דבר זה שהרי גם להפוסקים דאסור מצד דפסקינן כר"י משא"כ לרב ושמואל מותר ממילא הכא דבעל המימרא הוא רב ולשיטתי שפיר פריך פשיטא גם יש לחדש דאפילו להפוסקים דאסור דבר שבצנעה ברגל מ"מ בחג הסוכות דכתיב ושמחת בחגך מותר ועי' תוס' מו"ק (דף כג) ד"ה מאן וכו':
ג) מצינו באו"ח (סי' תקנב ס"יט) דחל תשעה באב בשבת נוהג דברים שבצנעה ומ"מ בליל טבילה מותר עיין מג"א בשם של"ה וא"כ ה"ה יש להקל בליל טבילה:
ד) מצינו באו"ח (סי' תקעד ס"ד) דבשנת רעבון אסור לשמש מטתו ומ"מ בליל טבילה מותר וה"ה כאן יש להקל בליל טבילה.
י"ל ג"כ דהרי באמת נודע לה עכשיו שמת קודם יוכ"פ וא"כ אילו נודע לה מקודם הי' עכשיו אחר שלשים ובזה כתב בעה"מ והר"ן דבאמת באופן זה הוה שמועה רחוקה רק דהרמב"ן חולק ע"ז דהוה שמועה קרובה וכן פסק ביו"ד (סי' ת"ב ס"ח) אך כיון דרבים חולקין בזה יכול לומר דהוה ס"ס דילמא אינו נוהג דברים שבצנעה כרמב"ם ודילמא כהפוסקים דהיה שמועה רחוקה מכל אלה נראה להתיר. ודברתי שאלה זאת עם כבוד ידידי הגאון המובהק ר' ח"א וואקס אבד"ק קאליש בעה"מ ס' נפש חיה ואמר שאינו רוצה לומר בזה לא איסור ולא היתר ומה שארצה להורות אעשה. שוב לאח"ז רב מצאתי בס' שדי חמד מערכת אבילות (אות כז) דמביא בשם ס' המשחה דמותרת בליל טבילה משום ס"ס שמא טבילה בזמנה מצוה וכו' ונהניתי וצ"ע עדיין. בעה"ח פתחי':