פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
טו מאיש בליעל שקידש בשוק.
מעשה באחד איש בליעל אחד אמר שקידש בתולה ואמר מצד שחרה לו שהיא הבטיחה לו שתהי' אשתו מזמן רב ולבסוף שיודע לו שנעשית כלה עם חתן אחר במוצש"ק ויחי וביום א' שמות בלילה עשה בערמה וקנה טבעת והביא עדים עמו שקידשה ואמת כשהרגישה שנטל אצבעה והלביש הטבעת על ידי' זרקה תיכף ומיד ממנה ונבהלת מזה והביא עדים לב"ד אחד העיד שלא ראה הנתינת הטבעת בידה רק ששמע שאמר הרי את מקודשת ואמר מז"ט ותיכף זרקה הטבעת מידה וזהו ראה זריקת הטבעת מידה ונבהלת. ושני העיד שהבחור קידש הבתולה בטבעת דנטל אצבעה בידו ונתן הטבעת על אצבעה ואמר הרי את מקודשת ואמר הקדושה ולא ידע הכל מה שאמר כי הוא בחור ואינו זוכר כל הלשון ותיכף ומיד זרקה הטבעת לארץ ורעדה. והעד הזה הוא מגולח הזקן. והשלישי העיד שראה ושמע שהבחור קידש לבתולה בטבעת ונטל אצבעה בידו ונתן הטבעת על אצבעה ואמר הרי את מקודשת לי טבעת זו כדת משה ובני ישראל. ותיכף ומיד זרקה מידה ולא ידעתי אם מקודם רצתה בקידושין או לא. והבתולה עצמה אמרה שלא רצתה בשום אופן רק שהרגישה שנותן טבעת על אצבעה זרקה מיד דשמעה שאמר לשון הקידש ולא הבינה כלל מה שאמר:
והנה אחרי רואי דקשר בוגדים הם והמעשה כך הי' ביום ב' פ' שמות באו בלילה והעידו העד הראשון אמר איך שלא ראה ולא שמע כלל רק ששמע מז"ט והזריקה טבעת מידה. וגם השני העיד בלילה כן כמו העד הראשון והעד זה הוא מגולח הזקן ולמחר באו עדים הללו ואמרו שאמרו שקר מחמת פחד שלא יכהו וכדומה והעידו וחזרו מהגדתן ואמרו העדות כמו שנכתב למעלה:
והנה בדברים הללו צריכין לחפש בכח דהתירא ונדפס בשו"ת ריב"ן (סי' ל) בשם הגאין ר' אלי' אבד"ק גריידיץ אשר מפורסם הי' לקדוש עליון וז"ל אבל בבא פתאום עם עדים כולם חמסנים וקשר בוגדים והדיין צריך לתת לב ולחפש עד מקום שידו מגעת ולא כאשר יש לפעמים שמחמירים בחסידות של שטות לתת סך להרשע למען יתן גט מספק העושים כן שלא עפ"י דין המה חלילה מסייעין ידי עוברי עבירה ונותנים יד לפושעים ועד כמה הזהיר הרשב"א בתשובה והב"ח (בס"ס צד) והנו"ב להכות לרשעים ההמה פצע וחבורה וחלילה מבתי דינין להחמיר לבייש בנות ישראל עכ"ל וכתב שם דהעדים הוו עדי חמס כיון דמסייע לגזלנות בזה או ליתן להם ממון עש"ה:
ונראה להתיר בכאן א' מצד דלא הבינה הקידושין וכמש"כ הב"ש (סי' כו סק"ה) ובפרט בתולות שלנו והיא מכפר ולא ידעה כלל מה היא וכ"כ בשו"ת נפש חי' מהגאון מקאליש ז"ל (בסי' כ) באריכות וכתב דהוא לעולם מהמתירין עש"ה. והגם דבחמ"ח כתב שם דאם אמר לשון הנהוג בכל קידושין א"נ ע"ש מ"מ הרי העד אחד שאמר לשון טבעת זו כדת משה ובני ישראל הרי גם העד ע"ה ופשיטא שהיא ג"כ לא הבינה ואנן סהדי דלא הבינה מה היא ואם קידשה ולא אמר לי ל"מ כלל. עיין (סימן כז ס"ד) ועיין בנו"ב דהיא נאמנת לומר שלא הבינה דע"א נאמן ועיין בשו"ת עונג יו"ט (סי' קלח):
ב) יש להתיר כיון דזרקה הקידושין מיד כמו שאמרו כולם מבואר (בסי' ל) דאינה מקודשת עיין (סעי' ז) והנה הגם דכתב בשו"ת חת"ס פ"ד דדוקא בתוכ"ד ועיין בהגהות הרע"א ובשו"ת חכ"צ (סי' קטו) והקשה המקנה בקו"א הא קיי"ל בכל מילתא דתכ"ד כ"ד חוץ ממקדש. ותירץ דזהו דוקא באמרה הן בפירוש משא"כ היכי דלא אמרה הן מתחלה אמרינן דהוכיח סופו על תחלתו ולא הי' חזרה רק גילוי דעת לחוד ואפי' לאחכ"ד מהני לבטל הקידושין עיין בחידושי קהלת יעקב מהגאון מליסא על אהע"ז (סי' ל ס"ז) דכ"כ ובפרט הכא הי' תוכ"ד כמו דאמרו תיכף ומיד ועיין בשו"ת נפש חי' הנ"ל (סי' יט) מזה. וגם איכא הרבה פוסקים רשב"ם ודעימי' דתוכ"ד בקידושין דל"מ חזרה הוא רק דרבנן ולדעת הר"ן דס"ל דלכך בכ"מ מהני חזרה תכ"ד כיון דלא חמירי כולי האי דעתו שיוכל לחזור תוכ"ד אבל קידושין דחמירי א"א עושה אותן אלא בדעת גמורה ולכך א"י לחזור אפילו תוכ"ד ע"ש לפ"ז פשיטא דכאן ל"ש הסכמה גמורה כיון דקידשה פתאום ולא שמענו שום דבר דרצתה בקידושין אתמהה דנקרא בדבר כזה הסכמה יתירה ופשיטא דמהני חזרה תכ"ד:
ג) הרי ע"א הוא מגולח הזקן ועבר איסור דאורייתא ופסול להעיד והרבה פוסקים דגם בקידושין נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטילה ובפרט הכא דיחד לה עדים והפסול ג"כ יחדו לזה פשיטא דהוה נמצא א' קא"פ והגם דבשו"ת הגרע"א (סי' צו) האריך שלא לפסול איש מגולח להעיד בקידושין מ"מ נלע"ד בכזה עכ"פ איש בזוי הוא וברמב"ם (פ"א מה' עדות) מבואר דאיש בזוי פסול לעדות וכן במי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בד"א פסול ולעדות ועיין בשו"ת עונג יו"ט (סי' קלח):
אך יש לדחות דפסיל זה הוא רק מדבריהם ומה"ת כשר לעדות. אך עכ"פ הרווחנו דבאמת הרי זרקה בתוכ"ד את הטבעת וחזרה מהקידושין רק דאמרת כקושית המקנה הא בקידושין תוכ"ד לכ"ד ולהנ"ל הרי זהו רק דרבנן לדעת הרשב"ם ודעימי' וא"כ ממ"נ לא הוה קידושין מה"ת לאו קידושין דמהני חזרה תוכ"ד ומדרבנן ל"מ מחמת שעכ"פ פסולי מדרבנן והם אמרו והם אמרו והרבה פוסקים דגם בפסולי דרבנן נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטילה (ועיין בשו"ת ב"י בדיני קידושין (סי' י) בשם גאון אברהם נחמייש ז"ל ובנו"ב מהדו"ת לאה"ע (סי' עו) ובחידושי לאה"ע (סי' לה סק"ד) ובחידושי לחו"מ (סי' לו סק"ד ובסי' צב ובסי' קיג סק"ב) מזה באריכות]:
ד) עוד יש לצדד שהרי א"א מע"ר וא"כ העדים שהיו סרסורים בזה לקדש בתולה כזו וניהו דאין נפסלין עי"ז כמו שהביא הפ"ת (סי' מב סקי"ח) מ"מ אין נאמנים להעיד שהי' קידושין דעושים עצמן רשעים דעשו קשר בוגדים לקדש בתולה כזו שכבר נתקשרה בשידוך לאחר. והרשב"א כתובות כתב דא"א מע"ר לומר שאינו חסיד ע"ש. שוב ראיתי בס' עין יצחק (סי' סד) לחלק אה"ע בענף ב' מהג' מקאוינא כזה:
והנה עוד אחת יש בכאן להקל דהמעשה כך הי' ביום ב' שמות באו בלילה להעיד וקיבלו הב"ד את העדות מן השני והשלישי ואמרו שלא ראו הטבעת בידו ולא ראו הנתינה מידו לידה ורק ראו שהיא זרקה טבעת מידה ושמעו שאמר מז"ט ויותר מזה לא ראו ולא שמעו שום דבר. וא"כ לדבריהם לא הי' קידושין כלל ואף שכתב הב"ש (בסי' מב סקי"ב) בשם המרדכי דדנין בקידושין בידיעה בלא ראי' ע"ש מ"מ כאן גם ידיעה לא הי' דבעי שיראו עכ"פ הטבעת בידו מקודם ואח"כ יראו על ידי' אף שלא ראו הנתינה וכן עכ"פ צריכין לשמוע הרי את מקודשת לי והכא לא שמעו ולא ראוה רק ששמעו מז"ט וזה לא כלום. ולמחר באו הני עדים ונותנין אמתלא שאתמול פחדו מהבע"ד ולכך אמרו שלא שמעו כלום ועכשיו רוצים לומר האמת כמו שהי' ואמרו העדות כמו שכתבנו למעלה לשונם והנה ידוע דבעדים ל"מ אמתלא לחזור מדבריהם הראשונים אפילו ע"י אמתלא דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וממילא כיון דאמרו מקודם דראו ושמעו מז"ט ממילא שוב אינו חו"מ דיהי' קידושין ואף דמבואר ברמ"א בחו"מ (סי' כט) דמאין אנו יודעין ליודעין מהני חזרה ע"י אמתלא מ"מ כאן הרי אמרו דבר ברור שלא ראו ולא שמעו שום דיבור קידושין ממילא א"י לחזור להעיד דכיון שהגיד כו':
אולם הא קיי"ל דאין מקבלין עדות בלילה ואם קיבלו אין:
דנין ע"פ אותו עדות עיין חו"מ (סי' כח סעי' כד) ממילא כאן הי' הגביות עדות בלילה וממילא ל"ש כיון שהגיד כו' וכמו דקיי"ל לענין עדות שלא בפני בע"ד (בסעי' טו) דחוזרין ומגידין עש"ה אולם שם מבואר ברמ"א דיש חולקין דבדיעבד מהני קבלת. עדות שלא בפני בע"ד וממילא להך דעה כתב הש"ך שם (בס"ק כ) דא"י לחזור ולהגיד ע"ש:
ולפ"ז גם כאן לדעת הרשב"ם ב"ב (דף קיד) דאם קיבלו עדות בלילה יכולין לדון ביום ע"פ אותו קבלה והיינו דבדיעבד מהני קבלת עדות בלילה כמו שלא בפני בע"ד ועיין בברכי יוסף לחו"מ (סי' ה) דמובא דדעת הרא"ם דהסמ"ג ובעל יש סוברים כרשב"ם ומאריך שם באריכות גדול וממילא כיון דבדיעבד מהני קבלת עדות בלילה שייך כיון שהגיד שוב אחוזו"מ. שוב ראיתי בשו"ת דברי חיים מהגאון מסאנז בח' אהע"ז (סי' מה) לענין דקבלו עדות שלא בפני' ואח"כ חזרו העדים מהגדתן אי נאמר בזה כיון שהגיד כו' ממילא מהיושר שלא לקבל עדות מחדש כלל והאריך בזה הרבה [ועיין בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (סי' ה) מזה הרבה]. ובפרט הכא הוי כמו שפסקו בלילה ע"פ קבלת עדות הנ"ל בדיעבד ועיין בסמ"ע שם סק"ח:
גם יש לצדד למש"כ הסמ"ע והש"ך (בסי' ה):
בשם קובץ ישן דאם מדליק הרבה נרות בלילה יכול לקבל עדות אף בלילה דדינו כיום ועיין בתומים שם דמביא דברי ב"י בזה בשם מ"כ דאף דקיי"ל דסעודת פורים שעשאו בלילה לא יצא מ"מ אם הדליק נרות מותר דדינו כיום ע"ש ולפ"ז כאן שקבלת העדות הי' [בהגאזאווע לאמפ] שיש לו אור גדול דינו כמו ביום ותו אינו חו"מ ולקמן נדבר עוד מזה:
ועוד י"ל ולצדד להתיר דבאמת איכא ג' עדים אחד המגולח ויכולין לפסול אותו ורק דנשאר שנים והנה זה העד הראשון אומר שלא שמע רק הרי את מקודשת לי וזריקת הטבעת אבל שיראה הנתינה לידה לא ראה רק דכתב הב"ש (בסי' מב) בשם המרדכי דלא כהרמ"א רק דידיעה בלי ראי' ג"כ מהני. ונלענ"ד דכ"ז הוא אליבא דאמת דרמ"א פסק שם דעדי קידושין א"צ דו"ח משא"כ אי הי' הדין דעדי נשים בעי דו"ח ל"מ ידיעה בלי ראי' כנ"ל ומעתה בהכחשה דהוה ד"מ ל"מ ידיעה בלא ראי' כיון דבדין מרומה צריך דו"ח וכן הכא הוי מרומה כל הדבר אשר הביאה לבית זה וכדומה ל"מ ידיעה בלא ראי' ממילא זה הוא פסול ולא נשאר רק ע"א ובשעת הדחק הדין דמקדש בע"א ל"ח לקידושין גם העד השני אפי' שאמר שראה נתינת הטבעת מ"מ כיון דמתחלה בלילה אמר שלא ראה רק הדין דחו"מ מחמת שאין מקבלין עדות בלילה אבל עכ"פ דין מרומה הוי וממילא צריך דו"ח והעדות זאת הוי דין מרומה. ומכבר אמרתי לא להלכה ח"ו דהא דכתב הרמ"א דעדי קידושין לא בעי דו"ח היינו בקידשה ביום משא"כ בקידשה בלילה לדעת מהר"ם מינץ דאין לקדש בלילה ממילא עדים שבאו להעיד על קידושין בלילה הוי ג"כ דין מרומה וגם אם קידש בכסף לחוד ועיין בפתחי תשובה (סי' כו ס"ק ז) דהאריך בשם שעה"מ וצ"ע עדיין:
נחזור לעניננו דכיון שהגידו בלילה שלא ראו ולא חלו הקידושין שוב אחו"מ וא"ל דאין מקבלין עדות בלילה וממילא חו"מ י"ל חדא שהרי מבואר (בסעי' כד) מיהו אם קיבלו עליהם בע"ד לקבל עדות בלילה מהני וא"כ הכא הרי באו מעצמם בלילה עם הבע"ד הוי כמו קיבלו עליהם עיי' בש"ך (סי' ג סק"י) ובתומים סק"ה בשם הירושלמי דאם באו מעצמם הוי כקיבלו עליהם. אף שלא אמרו בפירוש ומשמע דוקא לענין ק"ש ל"מ קיבלו עיין בהר"ן ר"פ שה"ע בשם ירושלמי אבל לשאר דברים מהני קיבלו. גם י"ל דהכא כיון דאמרו בלילה דלא הוי נתינה ולא הי' קידושין א"כ הרי היו יכולין להכשיל הב"ד ולהאשה שהיא תנשא לאיש תיכף ועברו אלפני עור דאורייתא ממילא שוב אינם נאמנים ע"ז דא"א מע"ר והוי כמו עדים שנשבע חוץ לב"ד אפי' מ"מ אין חוזרים ומגידים דמשים עצמו כרשע עיין כ"ז בר"ן פ' שבועות העדות ובקצה"ח (סי' כח סק"ח):
ועיין במרדכי פ' האומר בהג"ה בקידושין וז"ל כתב בתשובת הגאון כל הני פסולי דרבנן כגון הרועין והגבאין והמוכסין אם קידש בפניהם אפילו שניהם מודים לא תפסי קידושין כלל ואין צריך הימנו גט דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו כו' עכ"ל. וה"נ הם פסולים דרבנן עכ"פ מחמת הקשר בוגדים כמש"כ לעיל בשם שו"ת ריב"ן ועיין בשו"ת עין יצחק מהגאון רי"א מקאוונא על חלק אה"ע (מסי' נא) עד (סי' סג) דבכולן פסק להקל ושם כתב הרבה מעשיות כאלה עש"ה
עוד יש לצדד אפילו לדעת הח"צ (סי' קטו) דל"מ זריקה רק תוכ"ד משום דזהו ספק אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו בב"ב (דקל"ח) ובחו"מ (סי' רמה) וביו"ד (סי' ד) מ"מ כאן אמרינן דהעמיד על חזקת כשרות דידה שאמרה שלא רצתה כדי שלא תהי' עוברת על החרם כיון דכבר הי' תנאים עם חתן אחר ולהרבה פוסקים חרם דאורייתא וניהו דלענין שנוקמו' אחזקת פנוי' ל"ש כיון דודאי זרק לה קידושין כמש"כ תוס' כתובות (דכ"ג) אבל חזקת כשרות שייך דמסתמא לא נתרצה וכן י"ל בהא דכתב החמ"ח (סי' מב סק"ב וסי' כח סקי"ב) ועיין ב"ש שם בשם הב"ח וע"ז להחמיר מספק י"ל שפיר לא בכה"ג שהי' תנאים מקודם וכנזכר ומצד חזקת כשרות ונאמנת ג"כ לומר שלא הבינה ולא שמעה מחמת חזקת כשרות ועיין תוס' חולין (די"א) ד"ה כגון וכו'. שוב ראיתי סברא כזאת בשו"ת נו"ב מהדו"ת (סי' עה) דאם הי' תנאים אמרינן דודאי לא יעבור על החרם ושמחתי. ויען שראיתי בס' ריב"ן הנ"ל בשם הגאון מקוטנא וצ"ל ליתן שבועה להכלה אם רצתה בקידושין גם הכא נתתי שבועה להכלה הנ"ל וכבר נשבעת ויצא היתר מב"ד להתנסבא בלי שום פקפוק. הבעה"ח פתחי':