אור ברסלב
פתחי שערים ז) הערה גדולה בענין חלה.

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

ז) הערה גדולה בענין חלה.

ו )בענין בכור שמכר בכסף לחוד בלא משיכה

במנחות (דף לא) תניא אר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין וכו'. הנה שאלה קטנה יש לי לשאול וגדולה היא אלי להעיר במאי שאופין חלות על שבת בבית האופה במקומנו ונוטלין חלה מהעיסה קודם אפיי' בביתם והרבה פעמים שוכחים ליטול חלה בביתם או מאיזה סיבה ונוטלים אח"כ חלה בביתם לאחר אפיי' כנהוג וזהו מצוי הרבה פעמים בכל ע"ש וע"ז יש לחקור שהרי התנור יש בו בליעה מעיסה של טבל שלא הורמה עדיין חלה והאיך אח"כ שאופין החלות שכבר הורמה ונבלע בחלות הבליעה מהתנור להחלות ומכלי יוצא בליעה בלי רוטב וא"ל דמ"מ כשמפרישין אח"כ חלה בביתם מן החלות אחר האפיה חל ג"כ ההפרשה זאת על הבלוע של תנור ועל הבלוע בהחלות ואף שהוא שלא מן המוקף מ"מ הרי קי"ל דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש וא"ל שהרי ל"מ כלל ההפרשה דהוה מן החיוב על הפטור כיון דנבלע ברוב והוה כמו דין דרש"ש ז"א די"ל כיון דנבלע בתנור הוה כמו בכלי דעומד בפני עצמו כמש"כ הפוסקים ועיין בש"ך יו"ד (סימן קה סק"כג) דבלוע בכלי עומד בפני עצמו כמו בעין ועיין בתה"ד (סי' קפג) בהא דהקשה למה מהני טעימה וכו' ועיין בחו"ד (סי' צב) דמביאו ועיין (בסי' צא) דמביאו ס"ה ממילא לפ"ז הוה מן החיוב על החיוב אולם זה ליתא חדא שהרי כבר נבלע בהשאר חלות קודם שהפריש וא"כ הוה בלוע והוה מן החיוב על הפטור ואין אנו משגיחין על הכלי שנית שהרי גם בהתנור עצמו יש הרבה בליעות משאר דברים ג"כ ובטל ברוב והוה מן החיוב על הפטור אף בהבלוע בכלי:

עוד יש להעיר שהרי נוגע חלות הללו שלא הפריש מהן חלה בהחלות שהפריש מהם ואסורין זה מזה וחם בחם אוסר כולה גם יש להעיר על הצאלינט העומד בתנור אשר נאפה בו חלות הללו שלא הופרשה עדיין חלה ונבלע מטבל ונאסר הצאלינט מהבלוע גם מה יעשו בארץ ישראל דצריך לפרוש מן המוקף:

גם בל"ז לא ידעתי דהיכי יהי' מהני הפרשה אח"כ על הבליעה זאת בשאר חלות של חבירו הרי ממ"נ הבלוע זאת שייך לחבירו וא"כ האיך מפריש משלו על של חבירו וניהי דקיי"ל בביצה (דף לח) דממונא לא בטל מ"מ זהו בודאי בטל דלא שייך לקרותו ממון חבירו דלא חסר הוא מזה שנבלע בחלות חבירו וממילא האיסור בטל והוא עצמו צריך להפריש ואין יכול להפריש אחר על חבירו וצ"ע אך יש לדחות וליישב:

אך קשה לי שם בביצה (דף לח) דמחלוקת אי ממונא לא בטל הא מוכח כן ממתניתין (דפ"ב דערלה מ"א) דצריך להרים מפני גזל השבט הרי חזינן אף דלענין איסור בטל מ"מ לענין ממון לא בטל. עוד קשה לכאורה למה הדין דצריך להרים מפני גזל השבט מן התערובות הזה דכולו חולין ונמכר ביוקר הרי הי' לו לפרוע להכהן רק בעד סאה תרומה דנמכרת בזול ולא נטל ממנו רק תרומה:

שוב לאחר זמן רב ראיתי בס' שמחת יו"ט על ביצה (דף לח) אי נתערב טריפה של חבירו בהיתר של זה דהדין דבטל חד בתרי וכדומה אי צריך לשלם לחבירו מביטול זה דכולו היתר ונמכרת ביוקר או סגי שישלם לחבירו בעד טריפה עש"ה ושוב ראיתי גם בפמ"ג (סי' קט ס"ק א') דנסתפק בזה וחידוש אלי שלא הביאו דברי המשנה דערלה הנ"ל דמשמע שצריך לשלם לו מזה שעכשיו מותר. אך שוב ראיתי דאין ראי' ממשנה דערלה לשאר מקומות למש"כ התוס' בכורות (דף כב) ד"ה תעלה וכו' דל"מ תשלומי לכהן בעד תרומה עש"ה. ועיין ירושלמי פ"ה מתרומות סה"ב ובפ"ב ממעשר שני משנה א':

נחזור לעניננו דהרי בנדרים (דף לו) הוא איבעיא דלא אפשיטא אי מהני תורם משלו על של חבירו וממילא ה"נ היכי מהני. אך י"ל דכאן לכ"ע מהני דהוה זכות לו דאל"כ יהי' אסור העיסה שלו ולכך מהני שפיר הפרשת חבירו עליו וצ"ע עדיין. ולכאורה הי' יכול ללמוד זכות ונאמר דהבלוע מטבל לא יאסר לאחרים למאי דאמרינן פ"ק דחלה (משנה ז') העושה עיסה כדי לחלקה בבצק פטור מחלה ועיין ביו"ד (סי' שכו ס"ב) וע"ש דמקשין על מנהגנו דחייבים בברכה ועיסות שלנו הרי נעשה לחלקה ומתרצים דוקא לחלקה לאחרים פטורה משא"כ לחלקה לעצמו ע"ש ולפ"ז לכאורה כאן הרי הבלוע דיוצא מזה לאחרים הוה כמו לחלקה לאחרים אך זה ליתא ועיין בתוס' בכורות (דף לח) דלא משמע כן לחלק ועיין בצל"ח ועמש"כ בשו"ת בית אפרים חיו"ד (סי' סט) מזה ועיין בפ"ת (בסי' שכו):

ולולי דמסתפינא הו"א לחדש דלכך אינו אוסר הבלוע לאחרים משום דמצינו דא"א אוסר דבר שא"ש והקשו בתוס' יבמות (דף פ"ג) א"כ בנותן נבילה או חלב לתוך קדירה של חבירו נמי א יהי' נאסר ותירצו דוקא במחשבה אין אוסר משא"כ דבר דתליא במעשה אוסר דמ"מ המעשה נעבד עש"ה. ולפ"ז י"ל הכא גבי חלות כיון דבאמת חלקה בבצק ופטורה מחלה רק דלכך חייב אף בחלקה כמש"כ המעד"מ בה' חלה ומביאו בשו"ת בית אפרים הנ"ל משום דדעתו לאפות ולאכול הכל בב"א לכך חייבת בחלה או משום דדעתו לצרפם בעת אפיי' בתנור אחד ממילא שוב הוה דבר דתליא במחשבה דע"י מעשה הרי עושה לחלקה בבצק ורק מצד מחשבה ושייך אא"א דבשא"ש ועיין בשו"ת שו"מ מהדורא ד' ח"א (סי' לא) ליישב דברי הרשב"א ז"ל בזה.,

אולם למאי שכבר אמרתי בדברי תוס' יבמות הנ"ל דלכאורה מאי הקשו דתבשיל של חבירו לא יאסר כו' הא מי יאמר דאוסר את שלו אנן אמרינן דאסור מצד דאוכל האיסור עצמו וצ"ל דעיקר קושייתם מהא דנתערב חלב חבירו בבשר של זה דאז ע"כ צ"ל דאוסר הבשר דהרי החלב מצד עצמו מותר ורק ע"י הבשר נאסר ושפיר קשה האיך נאסר הא אא"א דבשא"ש וזהו עיקר קושייתם ואף דהזכיר נבילה מ"מ עיקר קושייתם מבב"ח כנ"ל וממילא כאן בהבלוע ל"ש הקושיא דאא"א דבשא"ש דאנן אמרינן דאוכל האיסור עצמו ודו"ק:

[הנה זה השחלה כתבתי לידידי הרב הגאון כו' אבד"ק קאליש בעהמ"ח ס' נפש חי' והשיב לי תשובה ונאבדה ממני וגם נדפס שאלה זו בס' משיב דבר מהגאון מוואלאזין ז"ל (בסי' סה) אשר הראה לי תלמידי יקירי מהו' י"מ וכתב לי היתר ע"ז עש"ה]:

ודע דקשה לי כעת בהא דמבואר ביו"ד (סי' שכד ס"יא) דאם נתערב דבר שהופרש ממנו חלה בדבר שלא הופרש ממנו חלה ליכא עצה לזה עש"ה הא יכול לישאל עלי' ממילא גם כאן יכול לשאול על ההפרשה ויהי' הכל טבל וקיי"ל דאכלה כולה נשאל עלי' ועיין בלקוטי לבושי שרד על ה' חלה מזה ויש ליישב. אחר ז"ר מצאתי העתקה שדחיתי להגאון הנ"ל מקאליש וזה לשונו מש"כ כבודו לחדש דבחלה ותרומה דא"צ שיעור יכיל להפריש מחיוב על הפטור צל"ע שהרי היא נגד הפוסקים עיין ר"ש פ"ג דחלה (משנה י) ובשמ"ק ב"מ על הקושיא דל"ל טעמא דהתירו כך איסורו תיפוק לי' מצד דשיל"מ ותירץ דהוה מחיוב על הפטור עש"ה ובב"י (סי' של) בשם מצא כתוב ובש"ך (סי' שכד סק"כ וס"ק כד) ובחידושי דינים מהג' לבושי שרד על ה' חלה ועוד מאי שהקשה כבודו על רמ"א דלמה לא קתני אם נתערב בא"מ פחות מס' דיש תקנה לשאול על החלה וע"כ מצד דלא יהי' עצה להפריש ממק"א דהוה מחיוב על הפטור ג"כ לא הבנתי דמבואר בפוסקים דבא"מ טכ"ע דאורייתא והוה חיוב גמור וכ"כ הר"ש פ"ג דחלה במתניתין דנטל שאור מעיסה שלא הורמה וכו' ועיין בטורי אבן על ר"ה (דף יג ע"ב) ד"ה כיצד וכו'. בעה"ח פתחי':

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה