אור ברסלב
פתחי שערים ז בדיני מילה.

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

ז בדיני מילה.

ו בדיני נפל.

א) מילה ביום השמיני ללדתו כדכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו. נסתפקתי היכי הדין אם נולד תאומים זכר ונקבה אם ימול ביום השמיני והיינו למאי דאמר בגמרא נדה דף ל"א מפני מה אמרה תורה נדה לשמונה כדי שלא יהיו כל העם שמחים ואביו ואמו עצבים דאסורים בתשמיש עש"ה ולפ"ז בנולד נקיבה ג"כ דצריכה להמתין שבועיים לא יהי' נימול לשמונה אך באמת זה רק אגדה ואין למדין הלכה מאגדה ועיין בנו"ב מ"ת ליו"ד סי' קס"א דהאריך בזה והגאון ר' ישעי' פיק שם דאין למדין דין מאגדה בשם ירושלמי עש"ה ועיין בתורת השלמים ליו"ד סי' קפ"ג מזה ובד"מ שם והדין בלי ספק דצריך לימול. ואפשר ליישב בזה קצת דברי המדרש תנחומא פ' תצוה ילמדנו רבינו קטן לכמה נימול כך שנו רבותינו קטן נימול לשמונה כשם שנימול יצחק ע"ש ותמהו ע"ז למה לא מביא הקרא דוביום השמיני ימול ולדברינו י"ל דשאל אם נולד תאומים זכר ונקבה כנזכר ואמרו באגדה דהשבטים נולדו עם תאומים זכר ונקבה כדי שלא יהי' טיפה של אותו צדיק לבטלה ומסתמא גם יצחק אבינו נולד עם תאומים נקבה ונימול לשמונה ומוכח דלעולם נימול לשמונה ומצינו דבת הי' לאברהם ובכל שמה ואפשר דהי' מתאומים ועיין תוס' ב"ב דף קמ"א ד"ה בת דלא כ"כ ולולי דמסתפינא הי' אפשר לומר נהי דב"נ מותר באחותו מ"מ אם נולד זכר ונקבה תאומים אסור באחותו של תאומים והי' מיושב בזה קושית התוס' הנ"ל די"ל דהיתה מתאומים ולכך אסורה ליצחק ועיין בפר"ד דרוש ראשון באריכות מזה ועיין בס' זכרון יצחק פ' תזריע [ועמש"כ באות ו' מזה] ואפשר לומר ג"כ בהא דאמרינן בשבת דף קל"ה דאמר רב אסי כל שאין אמו טמאה לידה לא מלין ביום השמיני וכו' היינו ג"כ מטעמא דר"מ דלכך נימול לשמונה שלא יהיו עצבים ממילא כשאינה טמאה נימול מיד ע"ש ולפ"ז שפיר אנן לא פסקינן כן רק לעולם נימול לשמונה והיינו משום דלא פסקינן כאגדה של ר"מ ועיין ביו"ד סי' רס"ו ס"י דיוצא דופן וכדומה ג"כ נימול לשמונה וכן ילוד בית עש"ה. והנה בגמרא שם יש מחלוקת בזה והרי"ף לא הכריע ולכך פסקינן דנימול לשמונה דאזלינן לחומרא וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"א מה' מילה וכ"כ הב"י דאזלינן לחומרא הן בילוד בית ויוצא דופן ומלין לשמונה ואין דוחה שבת ע"ש. וצריך לי עיון היכי שייך בזה לחומרא דנימול ביום השמיני אדרבה נימא לחומרא דצריך לימול תיכף כשנולד ובשלמא אי נאמר דמל בתוך שמונה צריך להטיף ממנו ד"ב ניחא דשפיר חיישינן דילמא א"צ לימול ממילא לא נימול כלל משא"כ למאי דפסק הרמ"א בסי' רס"ב דא"צ להטיף ד"ב א"כ למה ימתין אך זה לק"מ הא מצינו גם בנולד בהשמ"ש דימתין עד למחר ולמה לא ימול מיד יום קודם מצד ספק וע"כ דכך עדיף דאז יעשה המצוה בשלימות וצ"ע. אגב אזכיר מה דקשה לי ב"ב דף ט"ז דאמר ר"ע וד' ברך את אברהם בכל שלא הי' לו בת ע"ש הא צריך לקיים פו"ר ועיין יבמות דף ס"א דקיים רק ביש לו בן ובת וממילא היכי שייך ברכה אם לא קיים המצוה בשלימות וצ"ע ויש ליישב [ועין מש"כ בחדושי לסנהדרין נ"ט]:

ב) קטן שנולד בין לתשעה ובין לשבעה מלין אותו לח' ימים ולעולם יולדת למקוטעין דנשתנו הטבע עיין יו"ד סי' רס"א:

ג) קטן בן יום אחד עושה יין נסך לאסור בשתי' ולא בהנאה עיין במס' ע"ז דף נ"ז וביו"ד סי' קכ"ד מזה:

ד) אשה אינה חייבת למול את בנה כ"כ הטור סי' רס"א ואם ליכא אביו מחויבים הב"ד למולו ועיין מהרש"א יבמות דף ע"א ד"ה כגון דאם היא צריכה לעשות קרבן פסח ומילת זכרים מעכבתה מלאכול הפסח גם האשה מחויבת למול את בנה ובחדושי לקידושין דף כ"ט בתוס' ד"ה אותו וכו' הארכתי בזה וגם נסתפקתי בזה דהב"ד מחויבים למולו כגון שאין לו אביו או שאביו אינו רוצה למולו אם מעכב להב"ד שיהיו אסורים לאכול הפסח וזה לא מצאתי וצ"ע בזה:

ה) מלו בתוך ח' ימים הרמ"א פסק בסי' רס"ב דיצא וא"צ להטיף ד"ב והש"ך השיג ע"ז ע"ש ועיין בשו"ת שאגת ארי' סי' נ"ג וסי' נ"ד דהאריך בזה מאוד:

ו) מילה ביום השמיני דוחה שבת והראשונים הקשו דנגזור שמא יעבירנו ד"א ברה"ר ותירצו דהכא דודאי הוא יום השמיני לא עקרינן מצד הגזירה ושופר ולולב שאני דספק הוא דילמא לאו יו"ט עיין מג"א סי' תקפ"ח סק"ד מזה אך לכאורה יקשה למאי דאמרינן בשבת דף קל"ו נמהל ממ"נ אי נפל הוא וכו' ועכ"פ ספק הוא א"כ עדיין יקשה נגזור שמא יעבירנו ד"א אך זהו לר"א אבל לדידן אזלינן ב"ר והוה ודאי [ועיין בשו"ת זכרון יצחק סי' כ"ט ובשעה"מ פ"ב מה' שופר ובחדושי לר"ה דף כ"ט ולשבת דף קל"ג מזה]:

באופן אחר י"ל דלכך לא גזרינן במילה בשבת כמו בשופר ולולב דבשלמא שבת היה קודם מ"ת וחמירי עיין יבמות דף ה' אבל שופר ולולב הי' אחר מ"ת וקיל וגזרינן ומבטלין לשופר ולולב משא"כ מילה דגם זה הי' קודם מ"ת ותרווייהו שווין לכך לא גזרינן [ועיין באור זרוע הלכות פסחים סי' רל"ג מזה דשבת ומילה תרווייהו לפני הדיבור]. ובזה יש ליישב דברי המדרש תנחומא פ' תצוה שכתבתי באות א' קטן לכמה נימול וכו' כשם שנימול יצחק וכו' ותמהו ע"ז מאי נ"מ דמביא ראי' מיצחק הי' לו להביא הפסוק דפ' תזריע וביום השמיני ימול בשר ערלתו ולה"ט ניחא דהשאלה הי' למה לא גזרינן שמא יעבירנו ולכך קאמר דנלמוד מיצחק כיון שהי' אף קודם מ"ת ולכך לא גזרינן:

ז) מילה שלא בזמנה אין מלין אלא ביום ואין דוחה שבת ועיין בשו"ת זכרון יצחק סי' כ"ט דכתב דבר נכון בזה:

ח) חלה ונתרפא צריך להמתין ז' ימים מעל"ע מעת שנתרפא מלין אותו ויש בזה חלוקי דינים אי חולה בכל הגוף או באבר אחד וכאב עינים היכי הדין עיין יו"ד סי' רס"ב וש"ך סק"ד:

ט) מילה שלא בזמנה אין מלין ג' ימים קודם שבת כ"כ רשב"ץ ומביאו בט"ז סי' רס"ב ובש"ך סי' רס"ו סקי"ח השיג על הרשב"ץ וטעמם כדי שלא יצטרך לחלל שבת וגם ביום שני יש סכנה ע"ש ועיין בכתנות אור פ' תזריע דמיישב דעת הרשב"ץ ועיין בחדושי במס' שבת דף פ"ו באריכות מדעת הרשב"ץ:

י) נולד בהשמ"ש נימול לתשיעי ובע"ש לעשירי וכן אינו דוחה יו"ט מספק אפילו יו"ט שני עיין יו"ד סי' רס"ו ס"ח ועיין בנו"ב סימן ל' לאו"ח באריכות מזה דפעמים יש שמותר למול ביו"ט שני עש"ה:

יא) אם רשאי להיות שני מוהלין בשבת עיין רמ"א ס"ס רס"ו ועיין בשאג"א סי' נ"ט דהאריך בזה הרבה כי דעתו לאסור ע"ש:

יב) שבת שבין הולדה להברית מילה קורין שלום זכר והיא סעודת מצוה ונ"מ לנודר עיין רמ"א סי' רס"ה סי"ב ובט"ז שם מביא דברי המד"ר אמור פ' כ"ז טעם לזה דהוה סע"מ ועיין תוס' פ' מרובה דף פ' ד"ה לבי ישוע הבן ובילדותי אמרתי משום דשבת ניתנה קודם מ"ת וגם מילה ניתנה קודם מ"ת וכשיזדמן הני תרי בהדדי יש שמחה גדולה כמו שני אוהבים ישינים ומכש"כ כשהמילה בשבת:

יג) בלילה שלפני המילה קורין וואכט נאכט והוה סעודת מצוה לענין ר"ח אב לאכול בשר כ"כ החיי אדם ה' ט"ב כלל קל"ג ועיין מג"א סי' תר"מ בשם הנחלת שבעה ומאוד תמי' לי על הח"א דכתב דאפשר רק לענין נדר יש להחמיר ואני ראיתי בנחלת שבעה מהדורא בתרא דכתב לענין נדר קיל מתשעה ימים של ר"ח אב עש"ה:

אם נעשה אונן ביום המילה יש פוסקים דלא מחייב כלל למול דאונן פטור מכל המצות עיין בשו"ת רש"ל סי' ר' ועיין בט"ז יו"ד סי' שמ"א מזה ועיין ברכי יוסף דצריך מקודם לקבר המת ואח"כ יעשה המילה ומהרש"ל הקשה מהא דאמר הרי שהי' הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת וכו' משמע דלא היה אונן ועיין בספר ההספד שעשה הגאון ר' אלעזר על חדושי הרי"מ זצלל"ה דמאריך בקושיא זאת ולע"ד הי' נראה לולי דבריהם הקדושים דמילה ושבת חד דין אית להו דשניהם קודם מ"ת ושקולה כנגד כל המצות וכמו שבת לא חל אנינות והשבת מדחה את האנינות כמו כן מילה מדחה את האנינות ולכך צריך לימול ומותר למול כנ"ל:

יד) זמן מילה הוא מהנץ החמה עד צאת הכוכבים ואם מל מעמוד השחר יצא עיין סי' רס"ב מזה:

טו) מת אחיו מחמת מילה אסור למול עד שיבריא ויחזק כוחו. טז) אם לא מל אביו בקטנותו חייב למול עצמו כשיגדיל ונעשה י"ג שנים ואל"כ חייב כרת ונחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד ז"ל מתי חייב כרת אם דוקא כשמת קודם המילה משא"כ אם מל עצמו אפילו אח"כ ליכא כרת ויש להסתפק אימתי צריך שיעשה השליח אם דוקא כשנעשה בן י"ג שנים דבר שליחות הוא דוקא אז לעשות שליח שימול או מהני שליחותו אפילו כשהוא בן עשר וכדומה דזכין לאדם שלא בפניו וצ"ע ועיין בשו"ת זכרון יוסף סי' כ"ו ועמש"כ לקמן בדיני פדיון הבן סי' ט' אות י"ב מזה ואפשר דכאן ל"ש כלל דין זה שהרי אם נותן לו הערלה למולו א"כ היה כעושה לו עכשיו שליח ואין נ"מ אם אמר לו קודם או לא ועיין ג"כ במלמ"ל פ"ד מה"א הלכה ז' באריכות אי מהני לעשות שליח בקטנות על אח"כ אי אמרינן זמן ממילא קאתי עש"ה ועיין בשו"ת חכם צבי סי' מ"ט דמאריך בזה שכתב מהר"ל מפראג דליכא כרת רק מבן עשרים וממילא ליכא חטאת עש"ה באריכות אך לענין מילה אין נ"מ בזה דמ"ע הוא וליכא קרבן בשוגג עיין מתניתין ריש כריתות:

ולכאורה יש להעיר לדעת הרמב"ם ז"ל דליכא כרת רק אם מת בלא מילה משא"כ כ"ז שחי ליכא כרת בזה ע"ש פ"א מה' מילה הלכה ב' א"כ למה צריך למעט מקרבן גבי מילה משום שהוא בשב ואל תעשה הא בל"ז ליכא קרבן משום דקודם שמת ליכא כרת כלל ממילא ליכא קרבן וע"כ כדעת הראב"ד ז"ל דבכל יום ויום עומד באיסור כרת ולכך ס"ד דאיכא קרבן ג"כ:

ולכאורה יש להסתפק לדעת הראב"ד ז"ל דעובר בכל יום ורגע באיסור כרת א"כ היכי יהי' הדין דערל ששיבר כלים של חבירו וכדומה יהי' פטור דקלב"מ לרנבה"ק דיוכ"פ כשבת וכן למ"ד דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מתשלומים או בהתרו בו וכריתות ניתן למלקות יהי' פטור מצד קלב"מ וא"ל דהוה מיתה לזה ותשלומין לזה דחייב י"ל למש"כ התוס' כתובות דהיכי דחייב מיתה בשביל שחטא בינו לבין המקום פטור ע"ש וצ"ע ועיין בס' מלא הרועים אות קלב"מ:

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה