פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
דרוש כא
דרשה י לשכת תשובה
גרסינן בכריתות (דף כה) חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהם יוכ"פ אין יוכ"פ מכפר וחייבין להביא אחר יוכ"פ וחייבי אשמות תלוין שעבר עליהן יוכ"פ פטורין וכו' ובגמרא קאמר מנא ה"מ כי אתא רב דיעי כו' והתודו את עונות בנ"י ואת כל פשעיהם לכל חטאתם חטאת דומיא דפשעים מה פשעים דלאו בני קרבן אף חטאים דלאו בני קרבן וכו' אתמר נמי כי אתא רבין אמר ר"ל אמר קרא והתודו וכו'. והנה לכאורה יש להעיר מאי האי דאמר אתמר נמי כי אתא רבין וכו' הלא לאו ברייתא היא אלא מימרא ומאי כוונת הגמרא בזה. ונלע"ד די"ל כך דלכאורה יש להקשות למאי דאמרינן בשבת (דף סט) הזיד בלאו ושגג בכרת ר' יוחנן אמר חייב קרבן ור"ל אמר פטור והרמב"ם ז"ל פסק כר"י ע"ש א"כ מאי קאמר חטאים דומיא דפשעים דלאו בני קרבן הא יש פשעים דבני קרבן כגון הזיד בלאו ושגג בכרת דהוה מזיד וחייב קרבן:
אולם י"ל למאי דאמרינן בשבועות (דף כא) ר"ש אומר כ"ש למכות ולא אמרו כזית רק לקרבן וכתב בחדושי הר"ן בחמש שיטות בשם רבינו מאיר הטעם דבשלמא במזיד למכות דאחשבה לחומר האיסור חייב בכ"ש משא"כ לענין קרבן דבשוגג דלא שייך אחשבה לכך בעינן כזית עש"ה ולפ"ז ע"כ דר"ש סובר, דהזיד בלאו ושגג בכרת פטור מקרבן דהוה מזיד דאל"כ רק חייב בקרבן והוה כשוגג עדיין שייך גם בזה אחשבה וסגי בכ"ש ולמה אמר ר"ש דלקרבן בעי כזית הא משכחת דלקרבן ג"כ סגי בכ"ש אלא ע"כ דס"ל דבאופן זה פטור באמת מקרבן דהוה מזיד ולפי"ז י"ל דהסוגיא דכאן קאי בשיטת ר"ש דהזיד בלאו ושגג בכרת פטור מקרבן ושפיר קאמר חטאים דומיא דפשעים דאם היה מזיד פטור מקרבן והרמב"ם ז"ל אף דפסק דחייב קרבן בהזיד בלאו י"ל דלמד מקרא דאמר לקמן (דף כו) מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו חטא שאין מכיר בו אלא המקום וכו':
אולם לפ"ז יש להעיר דאי מתניתן כר"ש יתעורר לנו קושיא אחרת דהנה הקשו האחרונים דלמה אצטריך כלל קרא דאין יוכ"פ מכפר לחייבי חטאות הא ממילא ידענו לר"ש לשיטתו דס"ל בר"ה (דף ה) אין צ"ל בחג הסוכות שבו פתח הכתוב אלא לומר שהוא אחרון ובעינן שלש רגלים כסדרן לעבור בבל תאחר עש"ה וא"כ ע"כ אין יוכ"פ מכפר דאל"כ לא משכחת בל תאחר כלל הא כבר כיפר יוכ"פ וא"כ ל"ל קרא ע"ז דאין יוכ"פ מכפר וע"כ דלא כר"ש [ועמש"כ בדרושי לש"ת (דרוש כב) בערכין (דף ג) ובס' כתנות אור פ' ויצא ופ' משפטים]:
אולם י"ל דבר חדש אפילו אי נאמר דיוכ"פ מכפר על חטאות מ"מ על עבירה דיומא כגון שחטא ביוכ"פ עצמו אין יוכ"פ מכפר דחמור ומצינו דמודה רבי בכרת דיומא דאין יוכ"פ מכפר והרבה פוסקים כתבו דהפירוש עבירה דיומא היינו שחטא ביוכ"פ לא מכפר יוכ"פ והטעם בזה למאי דאמר ביומא (דף כ) דרב סלא חסידא אשכח לאליהו א"ל אמריתו אמאי לא אתי משיחא האידנא יוכ"פ ואיבעל כמה בתולתא א"ל הקב"ה מה הוא אומר לפתח חטאת רובץ דאיכא יצה"ר והשטן מה הוא אומר דל"ל רשות לאסטונא היום השטן גמטריא שסד וביוכ"פ הוא בעומקא דתהומא רבה ועש"ה וקשה למה אמר לפתח חטאת רובץ הא הרבה פסוקים יש דהיצה"ר עם האדם הוא וע"כ מצד ביום זה ל"ל רשות כלל לפתוח לאדם והוא בעמקי דתהומא רבה ולכך אמר רק מצד לפתח חטאת רובץ והיינו דמושרש כך והחומר גרוע עכ"פ מוכח דביוכ"פ ליכא תירוץ דיצה"ר מפתה אותו ומסיתו ולכך אין יוכ"פ מכפר אם חטא ביום זה ועיין בס' עץ הדעת טוב בחלק הדרוש מהרה"ק ר' עזריאל מייזלש] ומעתה לפ"ז שפיר ס"ד לולי קרא דחטאים דומיא דפשעים הו"א דלעולם מכפר על חטאת ודאי אך דוקא בחטא שחטא ביום אחר אבל לא על חטא שעבר ביוכ"פ עצמו ובל תאחר דבעי שלש רגלים כסדרן קאי על חטא שחטא ביוכ"פ עצמו דאין יוכ"פ מכפר עליו ולהך צריך להביא קרבן:
אולם לכאורה יש להקשות ניהי דאין יוכ"פ מכפר על עבירה שעשה ביוכ"פ מ"מ היכי משכחת ג' רגלים כסדרן ממ"נ הרי בל תאחר לא הוה עבירה דיומא וממילא מכפר על שתי רגלים ובשום אופן ליכא ג' רגלים כסדרן. אולם י"ל דתליא בזה למאי דאמרינן לעיל (דף יח) ר"ל סובר דידיעת ספק מחלקת לחטאות ור"י סובר דאין מחלק לחטאות ופריך בגמרא אכל היום וכו' נהנה היום נהנה למחר אפילו מכאן ועד ג' שנים מניין שהם מצטרפין ת"ל תמעול ריבה ואמאי הא כיפר עליו יוכ"פ וע"כ דאין מחלק לחטאות ומשני דאין יוכ"פ מכפר לח"ש וכו' ולפ"ז ממילא בל תאחר ג"כ הוה כמו ח"ש דודאי רגל חדא הוה כמו ח"ש ואין יוכ"פ מכפר לא"ש ושפיר משכחת בל תאחר. אולם יש להקשות שהרמב"ם השמיט דין זה וע"כ דפסק דיוכ"פ מכפר לח"ש וקשה כנ"ל:
אך י"ל בהקדם ליישב באיזה סברא פליגי ר"י ור"ל וי"ל דכאו"א לשיטתו אזיל ר"ל דסובר דח"ש מותר מה"ת שפיר שייך לומר דאין יוכ"פ מכפר לח"ש כיון דלאו עבירה הוא משא"כ ר"י דסובר ח"ש אסור מה"ת והוה עבירה ושפיר יוכ"פ מכפר לח"ש וממילא שפיר לר"י אין מחלק לחטאות משא"כ לר"ל דסובר ח"ש מותר מה"ת שפיר סובר דידיעת ספק מחלק לחטאות ול"ק מברייתא דאכל היום וכו' דאין יוכ"פ מכפר לח"ש כיון דלאו עבירה ולפ"ז הרמב"ם לשיטתו דפוסק כר"י דח"ש אסור מה"ת ממילא שפיר בודאי מכפר לח"ש ולכך השמיטו.
אולם יקשה עדיין לפ"ז למאי דקיי"ל המניח רגל אחד עובר בעשה ממילא ודאי גם ר"ש סובר כן ולפ"ז אפילו אי ומא כר"ל דח"ש מותר מה"ת מ"מ הרי אסור מה"ת מצד העשה ממילא יוכ"פ מכפר כמו לר"י דח"ש אסור מה"ת והאיך משכחת בל תאחר הא כבר כיפר יוכ"פ. אך י"ל בהקדם ליישב קושית התוס' ביומא (דף עד) כיון דמרבינן מכל חלב דח"ש אסור מה"ת ל"ל הטעם דחזי לאצטרופי ומאי נ"מ. אולם כבר אמרתי די"ל הפירוש דחזי לאצטרופי היינו דהוא הוכחה דח"ש אסור מה"ת דאילו היה היתר לא הוה מצי להצטרף לשיעור כיון דאין בו דררא דאיסורא וע"כ דיש בו דררא דאיסורא ולכך שייך צירוף למכות או למיתה וכדומה ולפ"ז שפיר נ"מ בהטעם דחזי לאצטרופי לקולא דאם אכל ח"ש חלב ביוכ"פ סמוך ללילה ובלילה ג"כ ח"ש חלב אין מצטרף שהרי יוכ"פ מכפר לח"ש ממילא לא חזי לאצטרופי ממילא מותר דאי אמרת דאסור שוב מותר וכנזכר דמכפר. ולפי סברא זאת מיושב דברי הרמב"ם ז"ל דפסק דהנשבע שלא לאכול חייב בח"ש דאסור מה"ת ותמהו עליו שהרי בשבועה בדיבורו תליא ולמה יהיה ח"ש אסור ולהנ"ל ניחא דגם בשבועה הדין דמצטרף בתוך כדי אכילת פרס ומוכח דח"ש אסור מה"ת דאל"כ לא היה מצטרף:
ובזה מיושב קושית התוס' בשבועות (דף כב) בד"ה נזיר וכו' ובד"ה אהתירא וכו' ולהנ"ל מיושב קושיא חדא בחברתה כיון דהטעם דח"ש אסור כיון דחזינן דמצטרף והנה ר"י לשיטתו דאין היתר מצטרף לאיסור ע"כ דח"ש אסור דאל"כ לא הוה מצטרף משא"כ בנזיר דקיי"ל דהיתר מצטרף לאיסור עיין פסחים (דף חג) א"כ אין ראי' וי"ל האמת דח"ש בנזיר מותר מה"ת ומ"מ מצטרף דהיתר ג"כ מצטרף ולכך ניחא דבעי דוקא בנזיר ולא בחלב ודם ודוק:
ולפ"ז שפיר ניחא לר"ל דח"ש מותר מה"ת ואין יוכ"פ מכפר לח"ש וא"כ אפילו אי מכפר על עשה מ"מ הך לאצטרופי לא מכפר כיון דלא תליא בזה משא"כ לר"י דח"ש אסור מה"ת רק מדחזינן דמצטרף וממילא אי אסור מה"ת באמת מכפר וממילא אין מצטרף משא"כ לר"ל לא תליא בזה ומעתה לפ"ז שפיר ניחא דע"כ הסוגיא קאי כאן לר"ל דלר"י דח"ש אסור מה"ת ויוכ"פ מכפר על בל תאחר לא משכחת כסדרן וממילא ל"ל קרא משא"כ לר"ל ושפיר קאמר אתמר נמי וכו' דר"ל אמרה. כתבתי זאת לחדודי והמעיין יבחר:
ולדברינו מיושב קושית הר"ש פ' טבול יום דלמאי נ"מ קאמר אין היתר מצטרף לאיסור ממ"נ אי למלקות אין עומה"ד ואי לאיסור הא ח"ש אסור מה"ת ע"ש והביאו באור חדש על פסחים (דף מד) ולהנ"ל ניחא דכ"ז דח"ש אסור מה"ת הוא באין היתר מצטרף לאיסור וא"כ קשה למה מצטרף וע"כ דח"ש אסור מה"ת משא"כ אי הוה אמרינן דהיתר מצטרף לאיסור ח"ש אין ראי' דח"ש אסור מה"ת דאפילו מותר ג"כ מצטרף דהיתר מצטרף לאיסור ודו"ק ועמש"כ בחדושי לפסחים (דף מד):