פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
דרוש יז
דרשה ו לשבת תשובה
גרסינן בגיטין (דף נד) תנו רבנן היה עושה עמו בטהרות וא"ל נטמאו בזבחים וא"ל נתפגלו נאמן אבל א"ל טהרות וזבחים שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו ונתפגלו אינו נאמן מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן ורבא אמר אפילו לאו בידיה נאמן כיון שכבר היה בידו רק דאיירי דאשכחי' ולא א"ל וכו' ההוא דאמר לחברי' טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אתא לקמי' דרב אמי אמר שורת הדין דא"נ אמר ליה רב אסי רבי אתה אומר כן הכי אמר ר' יוחנן משום ר' יוסי ומה אעשה שהתורה האמינתו היכא האמינתו א"ר יצחק כה"ג ביוכ"פ יוכיח דכי אמר פיגול מהימן ומנא ידעינן והא כתיב וכל אדם וכו' ודילמא דשמעניה דפיגל אי לאו דמהימן כו' דילמא בתר הכי קאמר ופריך ודילמא דחזאי בפשפש קשיא ע"כ לשון הגמרא:
והנה יש בכאן להקשות טובא. א) קושית רש"י מאי מדחה דילמא דחזינן בפשפש דזה שייך על הזאות דהיכל משא"כ על הזאות דלפני ולפנים מנא ידעינן דשם לא היה פשפש ע"ש:
ב) קשה דהרי חזינן דנשאר בגמרא בקושיא דאין ראי' מכה"ג ביוכ"פ דדילמא דחזיניה בפשפש וא"כ למה פסקו הפוסקים כרבא אף דלאו בידיה השתא נאמן הא כל ראייתו מכה"ג ביוכ"פ והרי נדחה דאין ראי' מזה:
ב) יש להעיר בכתובות (דף כב) ת"ר שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ופריך בגמרא הא באשם תלוי קאי ותמה בתוס' הא בחטאת קאי דאיכא חזקת א"א ותירצו דדייקא ומנסבא מגרע לחזקת א"א עש"ה וקשה בב' אומרים נתגרשה ל"ש זה דדייקא מרע דשם ל"ש דייקא וא"כ בחטאת קאי ולמה לא תצא ועיין בת"י ב"ב (דף לב):
עוד אמרינן ביומא (דף יב) ת"ר אירע בו פסול בכה"ג ומנו אחר תחתיו ושוב נטהר ראשין חוזר לעבודתו ושני כל מצות כהונה גדולה עליו ורשאי להיות כה"ג דברי ר"מ ר' יוסי אומר דאינו ראוי לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט כה"ג משום איבה כה"ד משום מעלין בקודש ולא מורידין א"ר יוחנן הלכה כר' יוסי ויש להקשות בכאן א) קושית התוס' שהיא הלכתא למשיחא ובזה"ז אין נ"מ ומאי שייך ע"ז הלכתא:
ב) יש להקשות קושית הפ"י במגילה (דף ט) דאמר שם אין בין כהן שעבר לכהן משמש רק פר יוכ"פ הא לכל דבריהם שוין זה וזה וכן בהוריות (דף יב) סתם כן במתניתן וקאמר שם דמתניתן אתיא כר"מ ע"ש. ולפ"ז יקשה על ר' יוחנן דסובר בכ"מ דהלכה כסתם משנה וכאן פסק כר' יוסי:
ב) יש להקשות דהנה הריב"א וה"ר אלחנן ומביאו בתוס' ישינים שם מחולקים אי הפר בא משל ראשון אי מכה"ג השני דהפר צריך להיות משל כה"ג הריב"א סובר משל ראשון וראיה כיון דתניא במתניתן דהוריות אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יוכ"פ וזה וזה שווין בעבודת יוכ"פ משמע דאף ביוכ"פ ראשון זה עובד וזה מביא פר. והר' אלחנן פירש דאין ראי' רק דקאי על המשנה השני' דאז פר בא מראשון ותרווייהו רשאין לעבוד עבודה זה במקצת וזה במקצת עש"ה וקשה לדעת הר' אלחנן דשניהם שווין בעבודת היום מהא דגרסינן במנחות (דף טז) פיגל בקומץ ולא בלבונה ר"מ אומר פיגול וחכ"א אין מפגלין בחצי מתיר אמר רב מחלוקת שנתן הקומץ בשתיקה והלבונה במחשבה אבל נתן הקומץ במחשבה והלבונה בשתיקה הוה פיגול דכל העושה על דעת ראשונה עושה ת"ש דמים הניתנין על מזבח הפנימי כגון הזיות דיוכ"פ פיגל בין בראשונה [והיינו הזאות דבין הבדים] ובין בשני' (דהיינו דפרוכת] ובין השלישית [דהיינו על מזבח הפנימי] רמ"א פיגול וחכ"א אין בו פיגול וכו' עד שיפגל בכל המתיר וכו' ופליגי וכ"ת ה"נ בשתי דעות ולכך ל"ש על דעת ראשונה ז"א הא ביוכ"פ ל"ש זה דאמרינן בפר ולא דמו של פר דאם נטמא באמצע צריך להביא פר אחר לגמרי ע"ש ולדעת הר' אלחנן הרי במציאות ב' דעות ביוכ"פ דכהן המשמש וכהן שעבר שווין הן בעבודת יוכ"פ (שוב לאחר ז"ר מצאתי קושיא זאת בס' נפש דוד על תורה מהגאון המפורסם ר' טעבלי מליסא בסופו ונקרא מכתם לדוד (דף א) ועיין בהקדמה שם מהגאון ר' שמעלקיש ז"ל בהסכמה] וא"ל דהרי זהו רק לר"מ אבל לא לר' ניוסי מ"מ דילמא חכמים כר"מ ומאי פריך:
אולם נלע"ד ליישב הכל בחדא מחתא בהקדם ליישב קושית העולם מאי מדחי ודילמא דחזי דרך פשפש דהוא מפגל הא זה שייך בהיכל משא"כ בלפני ולפנים אין שום רואה. אך י"ל למש"כ התוס' בכריתות (דף יג) במתניתן דתני יש אוכל וכו' וחייב עלי' ד' חטאות ופריך ליתני ה' כגון שנשבע שלא יאכלנו ומשני מידי דאיתי' בשאלה לא קתני ומוקדשין דקתני משים דעכשיו שנשחט ונזרק ליתא בשאלה ע"ש ועיין במל"מ (פי"א מה' מעשה הקרבנות) דמוכח מדברי תוס' דמהני שאלה לאחר שחיטה ורק לאחר זריקה ל"מ ועמש"כ בחדושי שם. ולפ"ז י"ל למאי שהקשו בתוס' כאן ובזבחים (דף יד ודף מד) היכי קאמר פיגול בפנים דיוכ"פ יוכיח הא פיגול בפנים לא הוה פיגול כלל ותירצו ניהי דכרת ליכא מ"מ פסול הוא ע"ש. ולפ"ז לכאורה קשה מאי ראי' מכה"ג ביוכ"פ דנאמן דילמא התם שאני דהרי אית ליה מיגו דהוה שאיל עצמו על הפר דקיי"ל דמשלו הוא קרב וממילא ישנו בשאלה ואיכא מיגו ולכך נאמן וא"ל דליכא מיגו דאם אומר פיגול איכא כרת משא"כ אי ישאל על הקדישו יהי' חולין בעזרה דהוה רק לאו ז"א דגם בפיגל בפנים לא הוה כרת רק פסוללחוד:
אולם י"ל דוה ליתא שהרי אם בא עכשיו ואמר דפיגלה בזריקה לא מהימן במיגו משום דעכשיו לאחר זריקה ל"מ שאלה כלל ואינו עכשיו בידו. אך לפ"ז יהיה הכל ניחא בעזהי"ת מזריקת פנים לחוד אין ראי' דנאמן די"ל שפיר מצד מיגו דיכול לשאל אז דלא גמר הזריקה עד שיזרק גם מבחוץ בהיכל וממילא הוה קודם גמר הזריקה וישנו בשאלה ואלא בהיכל ושם הרי איכא פשפש ויכול לראות אז מתי שאומר שמפגל והוא בעת זריקה ושפיר מדחה בגמרא דילמא חזי דרך פשפש ואלא בפנים דליכא פשפש שם בודאי נאמן במיגו דהוה שאל כיון דלא גמר הזריקה ומיושב שפור קושיא א' ברש"י ז"ל על הזאת דלפני ולפנים הרי ליכא פשפש כנזכר ולהנ"ל ניחא דבהזאה זאת שפיר מהימן במיגו כשבא להיכל קודם הגמר דיכול לשאל ורק בהיכל עצמו שפיר יכולין לראות וניהי דבהיכל ליכא מיגו דילמא היה לאחר זריקה כנזכר ע"ז שפיר מדחה דיכול לראות דרך פשפש:
אולם לכאורה יש לדחות כל הנ"ל שהרי מאי אמרת דילמא לעולם לא מהימן ע"א רק אם בידו עכשיו והכא בידו עכשיו דיכול לשאל על הקדישו שהרי ממ"נ אי ע"א אינו נאמן גם שאלה ל"מ בדבר מצוה דצריך דוקא פתח וחרטה מצד דהוה טעות אבל חרטה דהשתא לחוד ל"מ וכמש"כ הנו"ב מ"ת ליו"ד (סי' קנד) דמי מהימן ליה שיש לו פתח דילמא משקר ורק מצד דע"א נאמן באיסורין עש"ה משא"כ עכשיו דקאי בשיטה זאת דאין ע"א נאמן באיסורים א"כ גם שאלה ל"מ דא"נ לומר שיש לו פתת כנזכר [ועיין בשעה"מ סוף ה' שבועות ובמחנה אפרים ה' צדקה (סי' ה) בשם הרמב"ם ז"ל ועיין בשו"ת נפש חיה מידידי הגאון רח"א וואקס זצ"ל (בסי' נ) לחיו"ד]:
אך י"ל למש"כ בתשובות מיימוני לה' אישות (סי' ג) בראובן ששלח שליח לקדש ואמר מקודשת לי ואמר שטעה בדבורו ובדעתו הי' לראובן נאמן ואף דאין ע"א נאמן באיסורין באיתחזק מ"מ הכא אומר שלא היה חזקה כלל ועיין בס' שב שמעתא (ש"ו פ"ג) מזה וממילא כאן דאומר ששואל על הקדישו הרי אומר דלא היה חזקה כלל ושפיר נאמן [ועמש"כ בחדושי ליבמות (דף פח) באריכות מזה]:
ובזה הסברא מיושב קישיא הנ"ל למה בב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה לא תצא הא איכא חזקת א"א ולדברינו י"ל למש"כ הפנ"י בגיטין (דף עט) דיכול למפסל לכולהו גיטי אם לא נכתב בזמנו כתבוהו משום דהוה עדות שאאי"ל ע"ש ועמש"כ במק"א מזה באריכות ורק מצד דאפקעינהו רבנן לקידושין מיניה וכמו דאמרינן בגיטין (דף כ) ולפ"ז ממילא ליכא חזקת א"א בגירושין כיון דע"י הגט אמרינן אפקעינהו ודו"ק. אולם לכאורה לפי דברינו דעיקר דחית הגמרא הוא מצד דישנו בשאלה יתעורר לנו קושיא אחרת וזהו במאי דאמרינן בזבחים (דף מד) תניא אמר ר"א בשם ר' יוסי פיגל בדבר הנעשה בפנים לא הוה פיגול וכו' אמר ר"נ הלכה כר"י דלא הוה פיגול אמר רבא הלכתא למשיחא א"ל אביי כל שחיטת קדשים לא ליתני אלא דרוש וקבל שכר ע"ש ולפי דברינו יקשה למה הוא הלכתא למשיחא לאביי בשלמא לרבא דס"ל דע"א גם באינו בידו נאמן אף דליכא ראי' מכה"ג ביוכ"פ כמו דנשאר בקושיא ורק מצד סברא כן שפיר הוה הלכתא למשיחא דאין נ"מ בזה"ז אי הוה פיגול או לא משא"כ אביי לשיטתו דס"ל דא"נ ע"א ומכה"ג ביוכ"פ אין ראי' דילמא ראו דרך פשפש בהיכל ובפנים נאמן מצד דישנו בשאלה כ"ז דלא גמר הזריקה ואף דליכא פשפש ומצד מיגו כמו שאמרנו ממילא כ"ז שייך אי אמרינן דפיגל בפנים לא הוה רק פסול שפיר איכא מיגו דישאל וג"כ רק פסול מצד חולין שנב"ע משא"כ אי פיגל בפנים חייב כרת ליכא מיגו דישאל על הקדישו ז"א שהרי רוצה לומר שהוא פיגול כדי לחייב כרת ואיכא ראי' ממילא דע"א מהימן ולכך קאמר דהלכה כר' יוסי דלא הוה פיגול ממילא שפיר איכא מיגו ואין ראי' מכה"ג ביוכ"פ וממילא נשאר דסברא החיצונה שלו דאין ע"א נאמן ולמה קאמר דהלכתא למשיחא דהא לדידי' עי"ז לא מוכח מכה". ביוכ"פ ולכך ע"א אינו נאמן:
אך יש ליישב כך בהקדם מה שהקשו בתוס' קידושין (דף מא) דלמה מחפש טעם על שליחות דקדשים הא ידענו מפר של אהרן מדאיצטריך לומר שהוא בבעלים דוקא דכתיב ושחט את פר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא לא בעי בעלים ומהני שליחות ע"ש:
ונלע"ד לולי דבריהם הקדושים כך בהקדם מה דאמרינן ביומא ( דף נ) דר"מ סובר דפר של אהרן מיקרי קרבן יחיד וחכמים סוברים דמקרי קרבן שותפים וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ה מה' עבודת יוכ"פ ה"יג) דהתורה הפקירה ממונו לכל אחיו הכהנים עש"ה והא דכתב רש"י שם דאפקירו רחמנא לכפרה כתבו דזהו לר"מ דס"ל קרבן יחיד הוא צ"ל דאפקרינהו רחמנא לכפרה משא"כ לחכמים קרבן שותפין הוא ויש להם חלק בגוף הפר ולפ"ז מיושב קושית התוס' דכמו דמדחה לקמן שם שא"ה דאית ליה שותפות בגווה ולכך מהני שליח לכ"ע א"כ ס"נ דוקא בפר לולי דגלי קרא דדוקא בבו הו"א דשליח ג"כ מהני כיון דאית ליה שותפות בגווה לכך מהני שליח משא"כ בשאר מקומות כנ"ל:
אך לפ"ז יתעורר קושיא מאי מדחה דילמא חזי דרך פשפש מ"מ היכי מהני פיגול לפני ולפנים דליכא פשפש וא"ל מטעם דישנו בשאלה כנזכר ז"א שהרי לחכמים דפסקינן כן דהוו שותפים ממילא אפילו לאחר שחיטה לחוד ל"מ שאלה דלאו קרבן דידי' הוא רק של חבירו ג"כ וזה נראה ברור דשאלה מהני רק על קרבן של יחיד דשלו הוא משא"כ אם לאחר ההקדש של שותפים הוא לא מהני שאלה. ולפ"ז מיושב הקושיא דלמה פסקו כרבא דאפילו אינו בידו עכשיו נאמן הא ראייתו מכה"ג נדחה כמו דמדחה בגמרא ודילמא חזי דרך פשפש ונשאר בקושיא ולפי הנ"ל ניחא דכבר אמרנו דהוא מצד דמהני שאלה וממילא דוקא לר"מ דס"ל דפרו של אהרן קרבן יחיד ומהני שאלה משא"כ לדידן דפסקינן כחכמים דקרבן שותפים הוא ל"מ שאלה כנזכר ממילא שוב מוכח מכה"ג ביוכ"פ דנאמן כיון דליכא פשפש:
ולפ"ז מיושב ג"כ הקישיא לאביי למה אמר בזבחים (דף מד) דהוא הלכתא למשיחא הא גם בזה"ז נ"מ אי כרת ליכא מיגו דשאלה ממילא ראי' מכה"ג ביו"כ דע"א נאמן אף שאינו בידו כנזכר. ולהנ"ל ניחא כיון דפסקינן כחכמים דהוה שותפין א"כ ל"מ שאלה כלל וליכא מיגו א"כ לעולם איכא ראי' מכה"ג ביוכ"פ דנאמן ע"א ואין נ"מ בין איכא כרת או לא וע"כ דס"ל דאין ראי' מכה"ג ביוכ"פ מטעם אחר ממילא תו הוה הלכתא למשיחא:
ובאמת י"ל הטעם דלאביי אין ראי' מכה"ג ביוכ"פ דשפיר י"ל דילמא חזי דרך פשפש וא"ל דהרי בלפני ולפנים לא חזי דרך פשפש דליכא פשפש י"ל דמ"מ נאמן לומר דפיגל לפני ולפנים דבידו לפגל עכשיו בהיכל ושם יכולין לראות דרך פשפש. אולם זה ליתא למאי דקיי"ל דאין מפגלין בחצי מתיר וכל מ"ג הזאות אחד הן וא"כ לא הוה בידו שהרי ל"מ בהזאות דהיכל לחוד לפגל וצ"ל דאביי ס"ל מפגלין בחצי מתיר ולכך שפיר איכא מיגו להראות להם דרך פשפש ושפיר הוה הלכתא למשיחא:
ובאמת בזה ג"כ יש לתרץ דלמה פסקו כרבא ובגמרא מדחה דאין ראי' מכה"ג ביוכ"פ ולפי דברינו י"ל כך דהרי קשה בלפני ולפנים מאי איכא למימר דליכא פשפש וצ"ל דמ"מ הרי איכא מיגו ובידו לפגל בהיכל דאיכא פשפש ואיכא רואין רק הא קיי"ל אין מפגלין בחצי מתיר וצ"ל דהסוגיא קאי בשיטת ר"מ דמפגלין בחצי מתיר משא"כ לדידן דאין מפגלין בחצי מתיר שפיר יש ראי' מכה"ג ביוכ"פ לכן פסקינן כרבא:
ומעתה נאמר להבין המחלוקת ביומא (דף יב) דריב"א סובר דשנה ראשונה משל ראשון והר' אלחנן סובר משל שני וי"ל דתליא בזה דלכאורה יש להעיר האיך מהני הקרבת הפר בכהן השני אם נטמא הראשון למש"כ התוס' ישינים ביומא (דף מט) ד"ה שחט וכו' דשני הוה שלוחו של ראשון ע"ש הא קיי"ל דמילתא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משווי עיין קידושין (דף כג) נדרים (דף לו) וב"ק (דף קי) ונלע"ד דממילא כאן נמי כיון דאיהו נטמא ולא מצי עביד שליח נמי לא מצי משווי. לכן הי' נלע"ד דתליא בזה לר"מ דס"ל דקרבן יחיד ע"כ צ"ל דהפר משל שני דאל"מ ל"מ כלל השליחות משא"כ לחכמים דסוברים דקרבן שותפות הוא שפיר י"ל כמו דמדחה בקידושין (דף מא) שא"ה דאית ליה שותפות בגווה ואף דל"מ שליחות כלל מ"מ באית ליה שותפות מהני ע"ש ה"ה בזה דאיהו ל"מ עביד ל"מ שליחות מ"מ באית ליה שותפות מהני שליחות אף אם איהו למ"ע ולפ"ז מיושב הקושיא דהרי משכחת בשני דעות להר' אלחנן ולפי הנ"ל דוקא אי סברינן כר"מ דקרבן יחיד הוא סובר הר' אלחנן דמשל שני משא"כ לחכמים לעולם משל ראשון ולא אמרינן כלל זה וזה שווין רק משל ראשון הוא ודו"ק ובסגנון זה י"ל ג"כ באופן אחר.