אור ברסלב
פתחי שערים דרוש יג

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

דרוש יג

דרוש יב דרשה א' לשבת תשובה

דרשה ב לשבת תשובה

גרסינן בר"ה (דף כח) אמר ר' יהודה שופר של עולה לא יתקע וכו' שופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא וכו' אמר ר"י שופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא אמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע תקיעה של מצוה המודר הנאה משופר מותר לתקוע תקיעה של מצוה ואמר רבא המודר הנאה מחבירו מזה עליו מי חטאת והמודר הנאה ממעיין מותר לטבול בימות הגשמים אבל לא בימות החמה וכן גבי מי חטאת עכ"ל הגמרא והנה בכאן יש לדקדק הרבה:

א) קושית מחנה אפרים בה' נדרים (סי' כה) על התוס' כאן דכתבו דלרבא דאמר בנדרים (דף טו) דבישיבת סוכה עלי לעולם אסור א"כ גם כאן לעולם אסור בתקיעת שופר אם לא דנחלק בסוכה בלאו מצוה יש הנאה בישיבה ע"ש וקשה דא"כ מאי פריך שם בנדרים והא מצוה לאו ליהנות ניתנו גבי סוכה הא כיון דבלאו המצוה יש הנאה בישיבה ולכך אסור וכמו במעיין בימות החמה:

ב) קשה על הרשב"א ז"ל בנדרים שם דהקשה למה באומר הנאת תשמישך עלי אסור הא מצוה לאו לה"נ והכא איכא מצוה דפו"ר ע"ש מאי קשיא ליה הא איכא הנאה בהדי מצוה ואסור כמו דאסור לטבול בימות החמה במעיין והר"ן באמת תירץ כן:

ג) קשה על תירוץ הרשב"א דאפשר באחרת הא מ"מ כיון דמצוה ללה"נ מאי איכפת לן דאפשר באחרת:

ד) קשה על הרשב"א ז"ל דהקשה דאיכא מצוה דפו"ר הא מכל מקום למש"כ התוס' גיטין (דף מא) ד"ה לישא דעשה דפו"ר לא מקיים רק בגמר ביאה וא"כ הכא עובר . בתחילה בהעראה:

ה) קשה קושית התוס' בכאן דר' יהודה סותר עצמו דגבי שופר של שלמים לא יצא וע"כ מצד דמצוה ליהנות ניתנו והכא קאמר בשופר של ע"ז יצא אם תקע:

ו) הקשה בטורי אבן והשעה"מ לר"י דסובר דלא יצא בשלמים משום דמצוה לה"נ הא אמרינן בנדרים (דף לה) המודר הנאה מחבירו מלמדו מדרש וכתב הר"ן הטעם משום דמצוה ללה"נ א"כ האיך אמר ר"י להיפך ממשנה מפורשת והיא קושיא עצומה:

ז) קשה קושית התוס' בשבועות (דף מד) ד"ה ור"י דאמאי מודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה הא מתהני מפרוטה דר"י דפטור מליתן אז לעני ולר' יוסף הוה ש"ש והוה כטבילה בימות החמה דאסור וכן במודר ממעיין קשה כנ"ל:

ח) קשה קושית החמדת שלמה בתשובה (סי' כג) דקדוק עצום דבתחילה אמר המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו וכו' ומשופר מותר לתקוע בו וגבי מי חטאת נקיט המודר מחבירו מותר להזות עליו מי חטאת ולמה שביק אורחי' והול"ל ג"כ המודר הנאה ממי חטאת וכו' וכמו דאמר במעיין המודר הנאה ממעיין וכו':

ט) קשה על שיטת רז"ה דדוקא במצוה דאורייתא ללה"נ אבל במצוה דרבנן ליהנות ניתנו דהיינו בתקיעה דתענית וכדומה מאי נ"מ וכבר הקשו הר"ן ז"ל וצריך ליישבו [וחוץ לדרכנו אמרתי מכבר ליישב בחדושי לשבת (דף כא) סברת הרז"ה למה במצוה דרבנן מצוה ליהנות ניתנו היינו למש"כ בפר"ד (דרוש כו) דלכך שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מצד קרא דמי הקדימני ואשלם ולפ"ז בגר צריך ליתן לו שכר עש"ה ולפ"ז נלע"ד לומר דלכך מצוה ללה"נ כיון דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא משא"כ במצוה דרבנן דהם עצמם קבלו עליהם לעשות המצוה צריך ליתן לו שכר כמו גר ושפיר שייך מצוה לה"נ עש"ה ולפ"ז אתיא דין חדש בגר שייך מצוה ליהנות ניתנו והמודר הנאה מחבירו אסור לתקוע בשופר לחבירו וצ"ע] אך למש"כ מהרש"א בחדושי אגדות אף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ ברבים יש שכר ממילא בשופר דכתב המג"א (בסי' תמו) דהוה מצוה דרבים בשופר ממילא צ"ל דמצוה ליהנות ניתנו וצ"ע:

ונלע"ד ליישב כ"ז בהקדם לישב דברי הרמב"ם התמוהין דבסוכה (דף לג) איתא הדס שהיה ענביו מרובין מעליו פסול ואין ממעטין ביו"ט ראב"ש אמר ממעטין ביו"ט ופריך בגמרא והא מתקן מנא ומשני כגון שלקטן לאכילה וסובר דדבר שאין מתכוון מותר ופריך והא הוה פ"ר ומודה ר"ש ומשני דאית ליה הושענא אחריתא לכך מותר והרמב"ם ז"ל השמיט תירוץ זה רק סתם דאיירי בלקטן לאכילה ותמהו עליו עש"ה:

ונראה ליישב דהנה בב"מ (דף ל) אמר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון כהן והוא בבה"ק ופריך הא בל"ז ידענו דאין עשה דוחה לל"ת ועשה וכו' והקשה הנ"י למה צריך לזה הא אפילו ל"ת לחוד נמי לא דחי דלא הוה בעידנא וכו' והרנב"ר ז"ל חולק ואומר כיון דבל"ז לא יוכל לקיים המצוה הוה מתעסק במצות השבה ואע"פ שלא נגמרה והוה בעידנא ע"ש:

וכתב בנו"ב מ"ת לאה"ע (סי' קמא) דבזה הסברא פליגי רבא ורב אשי בזבחים (דף צז) דפריך על הא דתני יקדש להיות כמוה שאם פסולה תפסול וליתי עשה ולידחי לל"ת ומשני רבא דאין עשה דוחה לל"ת שבמקדש דתנן גבי פסח אחד עצם שיש בו מות ואחד עצם שאין בו מוח לא תשברו בו ואמאי ניתי עשה ולידחי לל"ת וע"כ דאין עשה דוחה לל"ת שבמקדש ורב אשי אמר יקדש עשה ואין עשה דוחה לל"ת ועשה ע"ש ומקשין העולם עיין בטורי אבן כאן ד"ה הרי הוא עובר בב"ת וכו' ובשעה"מ (פ"ג מה' נדרים ה"ו) מאי אהני רב אשי בתירוץ יקדש וכו' הא מ"מ לא הועיל על קרבן פסח דלמה לא ידחה ללאו דשבירת עצם:

אך לפ"ז צ"ל דרב אשי ס"ל דמפסח ל"ק כלל משום דלא הוה בעידנא דבעת ששיבר העצם לא מקיים מצות אכילת פסח ואף דמתעסק הוא במצוה מ"מ לא הוה בעידנא אבל רבא סובר דכזה הוה בעידנא כיון דמתעסק הוא וא"א להוציא המוח בלתי שבירת העצם ועיין בפסקי תוס' שם:

ומעתה לפ"ז מיושב דברי הרמב"ם ז"ל דלכאורה קשה מאי פריך והא מתקן מנא וכו' נימא דאתי עשה דלולב ודחי לל"ת דמלאכת יו"ט אך זהו ליתא דיו"ט הוה עשה ול"ת ואין עשה דוחה לל"ת ועשה אך יקשה דהרי באמת הוה דבר שא"מ ומותר רק דמודה ר"ש בפסיק רישא ולא ימות אבל זהו בודאי דלא הוה רק ל"ת לחוד והעשה ליכא וכ"כ אחרונים [ובפרט למש"כ תוס' רי"ד ביומא (דף לד) דכל פסיק רישא לר"ש לא הוה רק דרבנן בודאי י"ל דלא עשו רק שיהי' ל"ת ולא עשה דיו"ט ודו"ק] ולפ"ז יקשה קושיא הנ"ל דליתי עשה ולידחי לל"ת וצ"ל דלא הוה בעידנא דבעת שלוקט הענבים עדיין לא מקיים המצוה. אך כ"ז לרב אשי לשיטתו דזה לא הוה בעידנא משא"כ לרבא דפסקינן כן דזה הוה בעידנא תו א"צ לאוקימתא דאית ליה הושענא אחריתא רק דעשה דוחה לל"ת כיון דהוה דבר שא"מ ורב אשי לשיטתו דזה לא הוה בעידנא ולכך צריך לתרץ דאית ליה הושענא אחריתא משא"כ לדידן דפסקינן כרבא:

ומעתה נבא ליישב הקושיא באות א' על התוס' דכתבו דסוכה בלאו מצוה יש הנאה בישיבה א"כ מאי פריך בנדרים (דף טו) והא מצוה לאו לה"נ הא במעיין הדין דאסור לטבול בימות החמה מחמת שיש הנאת הגוף וי"ל בהקדם להבין סברת הרשב"א דהקשה בקונם תשמישך עלי הא מצוה ללה"נ ואף דאיכא הנאת הגוף ג"כ וי"ל כך דהנה הר"ן בחולין (דף פז) כתב דהיכי דהוא דבר שא"מ אף דהוא פ"ר מ"מ באה"נ מותר ע"ש והרבה פוסקים חולקין עליו ולפ"ז י"ל טעמא דרשב"א ז"ל דמותר אף דאיכא הנאת הגוף כיון דבאמת הוא עושה המצוה וכוונתו למצוה ורק דאיכא ג"כ הנאת הגוף א"כ הוה דבר שא"מ להנאת הגוף ואף דהוא פסיק רישא מ"מ לא מיבעא לדעת הר"ן ז"ל באה"נ מותר בפ"ר ודאי ניחא רק אפילו לשאר הפוסקים י"ל כך למאי שהקשה בחינוך דלמה הדין בקונם סוכה ולולב אסור ליטול נימא דאתי עשה דמצות סוכה ולולב ולידחי לל"ת דנדר ותירץ דאין עשה דוחה לל"ת ועשה ע"ש ולפ"ז כ"ז שייך בכל נדר משא"כ הכא דנהנה בשעת המצוה וזה הוה דבר שא"מ דמותר בכ"מ רק מטעם דהוה פ"ר דאסור וכבר אמרתי דבפ"ר ליכא רק הל"ת אבל העשה דכל היוצא מפיו יעשה ליכא בזה ממילא שוב צריך דעשה דוחה לל"ת ומותר דאיכא עשה דפו"ר ודחי:

ובאמת י"ל נ"כ בגוף קושית החינוך דיבא עשה דמצוה ולידחי לל"ת דנדר למאי דקיי"ל דכל היכא דאפשר לקיים שתיהן לא דחי העשה לל"ת א"כ ה"נ הרי אפשר בשאלה על הנדר ולכך לא דחי. אך לכאורה זה ליתא למאי דקיי"ל דאין מתירין את הנדר עד שיחול והכא לא חל כלל הנדר כיון דנדר לבטל את המצוה ואנן אמרינן דעשה דוחה לל"ת ולא חל כלל ממילא ל"ש דיכול לשאל ואדרבה אנן אמרינן דלא חל כלל ול"ש שאלה כלל. אך י"ל דתליא בזה אם נדר בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים דאז שפיר איכא חלות הנדר על דברים מותרים ממילא איתא בשאלה ותו ל"ש דאתי עשה ודחי לל"ת ז"א דאיתא בשאלה ויכול לקיים שתיהם וא"ל דאין מתירין את הנדר עד שיחול ז"א שהרי חל עכ"פ על דבר הרשות ממילא שוב לא דחי כלל דאיתא בשאלה והוה יכול לחיים שניהם ובסוכה ולולב יש ג"כ דבריהם דרשות אשר חל עליהם הנדר שלא בזמן מצוה וכדומה [ [ועמש"כ בשעה"מ בטעם המלך (פ"ז מה' לולב) ובשו"ת דברי חיים (סי' כה) לאו"ח]:

ובזה מצאתי ליישב לנכון קושית העולם על שיטת הריב"א בתוס' חולין (דף קמא) דסובר דאף דקיי"ל דאין עשה דוחה לל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחה ולא נשאר רק העשה ע"ש ולפ"ז אתיא דאם עשה המ"ע לא לקי כיון דליכא ל"ת גבה דנדחת ולמה פסק הירושלמי דנשבע שלא יאכל כזית מצה בלילי פסח ואכל לוקה ניהי דחל השבועה מ"מ הרי לא עבר רק העשה דכל היוצא מפיו יעשה אבל הל"ת כבר נדחת ממילא לא לקי אם עובר רק עשה לחוד [ועיין באבני מלואים בתשובה (סי' יד) מזה]:

ולפי דברינו ניחא שפיר דאליבא דהחינוך מתרץ דאין עשה דוחה לל"ת ועשה תו גם הל"ת לא נדחה ומטעם דיכול לקיים דאיתא בשאלה כנזכר והא דלא מתרץ החינוך כן מטעם דאיתא בשאלה לא דחי ז"א כיון דאין מתירין את הנדר עד שיחול ממילא שפיר הקשה דידחה ולא חל כלל הנדר ול"ש דאיתא בשאלה דעל מה ישאל משא"כ לאחר שתירץ החינוך דלא יכול לדחות משום דאיכא עשה וממילא תו חל הנדר לענין דאיכא עשה עכ"פ ממילא שוב איתא בשאלה על העשה ממילא גם הל"ת לא נדחה דיכול לקיים שניהם ע"י שאלה גם על הל"ת ושפיר פסק הירושלמי דלקי [ועמש"כ בחדושי לחו"מ (סי' עג סק"ד) ובחדושי ליבמות (דף ה) בד"ה מה לנזיר שישנו בשאלה דלא יהיה היפך מדברינו] וזהו התירוץ על החינוך אמרתי בפני הגאון הגדול ר' יוסף בער ז"ל אבד"ק בריסק כשהיה בעיר ווארשא והיה שם ג"כ הרב וכו' בעריש בר' יקיר מענדלזאהן ז"ל ועוד אנשים לומדים וסיפר לי הרב ר' בערוש ז"ל כשהלכתי משם אמר הרב הגאון הנ"ל שכל זמן היותו בפולין לא שמע עוד דבר נכון כזה וקלסיה מאוד מאוד:

וחוץ לדרכנו אמרתי ליישב דברי הירושלמי דלמה לקי הרי עשה דוחה לל"ת ונשאר רק העשה וי"ל כך שהרי יש לדקדק על הירושלמי דלמה נקט דין זה בנשבע שלא אוכל מצה דהרי עי"ז צריכין לומר דאיירי בכולל דאל"כ לא חל השבועה לבטל את המצוה עיין תוס' שבועות (דף כד) הא יכול לצייר דין זה בנדר דחל לבטל את המצוה אפילו בלא כולל לכן י"ל כך למש"כ התוס' בשבועות (דף כ ע"ב ד"ה קונמות וכו') דבשבועה איכא ב' לאוין לא יחל ולא תשבעו בשמי לשקר ע"ש ממילא למש"כ הפ"י ביצה (דף ח) ועוד פוסקים דאין עשה דוחה לב' לאווין וא"כ לעולם נשאר הלאו השני עם העשה ולא דחי ושפיר לקי כנ"ל:

ובאופן אחר י"ל דברי הירושלמי דאיירי דוקא בשבועה למאי דראיתי במפרשים דלכך עשה דוחה לל"ת משום דהוה דבר שא"מ לעבור הל"ת ודבר שא"מ מותר והיה נלע"ד לומר דסברא זאת שייך רק בלאו לחוד כמש"כ הר"ן ז"ל בחדושיו לסנהדרין דשגגת לאו לא בעי כפרה כלל ולכך מותר משא"כ דבר שעל שוגג צריך כפרה ל"ש לומר סברא זאת דלידחי מצד דהוא דבר שא"מ דחזינן דגם בשוגג צריך כפרה קרבן. ולפ"ז אמרתי דזהו באמת הטעם שאין העשה דוחה לל"ת שיש בו כרת דחזינן דגם בשוגג צריך כפרה קרבן. ולפ"ז אמרתי דזהו באמת הטעם שאין דוחה בכל הש"ס ודו"ק היטיב ואל תקשה עלי שהרי עיקר דין דדבר שא"מ מותר נאמר בשבת והתם גם בשוגג צריך כפרה י"ל דיקא אם הוא לגמרי דבר שא"מ אז מותר משא"כ בעושה מצוה רק יש בזה עבירה ג"כ אז הוה אין מתכוון קלוש ודו"ק ועוד יש לחלק באופן אחר והמעיין יבחר:

ולפ"ז שפיר בשוגג בשבועה דיש עליו חיוב קרבן ממילא אף באין מתכוון אסור ולא דחי כלל העשה לל"ת ושפיר נקט דין זה רק בשבועה ולא בנדר משום דבנדר באמת דוחה להלאו ולא לקי כנ"ל:

ומעתה מיושב לדרכנו כל הקושיות. קושיא א' על התוס' דיש הנאה בישיבה מאי פריך בנדרים מצוה ללה"נ י"ל שפיר דהרי מתניתן לא איירי כלל בכולל כיון דקתני חומר בנדרים מבשבועות ואי בכולל גם בשבועה חל לבטל המצוה כמש"כ בתוס' שבועות (דף כד) ושפיר קשה הא מצוה ללה"נ ורק מצד דבר שא"מ בפסיק רישא אסור וה"נ הוה עכ"פ פ"ר ז"א דהרי ליכא רק לאו לחוד וכמש"כ ממילא דוחה להלאו מאי אמרת כיון דאיתא בשאלה לא דחי ז"א דאין מתירין את הנדר עד שיחול וממילא אי לא חל דחי שפיר כנזכר משא"כ כאן שפיר קאמר המודר הנאה ממעיין או משופר או מחבירו אסור דאסור לטבול בימות החמה דאיכא הנאת הגוף ג"כ מאי אמרת דהוה דבר שא"מ ורק פ"ר לחוד ממילא צריך לדחות לל"ת ז"א דאפשר בשאלה ויכול לקיים שניהם מאי אמרת דאין מתירין עד שיחול ז"א דהכא דאמר סתם מעיין הוה כולל ושפיר חל על הרשות ויכול לשאל ולא דחי ולכך אסור ומיושב בזה כל הקושיות על הרשב"א ז"ל כיון דאיכא הנאת הגוף למה מותר מצר מצוה ללה"נ וי"ל דכך כוונת הרשב"א בקושיתו כיון דמצוה ללה"נ אף דאיכא הנאת הגוף מ"מ הרי הוה דבר שא"מ דמותר רק משום דאיכא פ"ר והוה ל"ת לחוד ולידחי וא"ל דאיתא בשאלה ויכיל לקיים שניהם ז"א דקונם תשמיש דאיכא מצוה דפו"ר לעולם ואין מקום לחול וממילא ל"ש איתא בשאלה ושפיר דחי משא"כ אי מצוה לה"נ הוה דבר המתכוון ואיכא עשה ול"ת ולא דחי:

ומיושב בזה מה שהקשיתי הא העשה דפו"ר מקיים בסופה והעבירה מתחילה בהעראה ולפי הנ"ל כיון דמצד דחי' ממילא דחי אף דלא הוה בעידנא כ"כ כיון דפסקינן כרבא ומיושב בזה ג"כ מה שתירץ דאפשר באחרת והיינו כיון דמצד דחיה ממילא באפשר באחרת הוה יכול לקיים שניהן ולא דחי. ובאמת מש"כ במעיין מצד כולל ולכך לא דחי דאפשר בשאלה לכאורה א"צ לזה דאפילו אי טבילה בזמנה מצוה לא הוה עשה גמורה וכמש"כ אי טבילה בזמנה לאו מצוה:

ובזה מיושב קושית החמדת שלמה דלמה לא נקט המודר הנאה ממי חטאת כמו במעיין ולפי דברינו ניחא דמודר הנאה ממי חטאת הוה בלא כולל שהרי ליכא דבר רשות במי חטאת וממילא ליתא בשאלה וגם במי חטאת יש מצות עשה כגון בע"פ דצריך לשחוט הק"פ וכן במעיין יש מצוה דצריך לטבול עצמו לעשות הקרבן פסח וממילא דחי עשה לל"ת וצריך לנקוט דוקא המודר הנאה מחבירו משא"כ במעיין יש טבילה דרשות דחל הנדר על הרשות ויכול לשאל עליו ולא דחי ואין חילוק בין מודר ממעיין ובין מודר מחבירו ובשופר ג"כ כך כנ"ל:

ומיושב ג"כ קושית התוס' בשבועות דהרי נהנה מפרוטה דר"י גם בימות הגשמים ולפי הנ"ל ניחא דהוה דבר שא"מ רק דהוה פ"ר והכא לא שייך פסיק רישא דאולי לא יבא עני באותו שעה:

ומיושב ג"כ הקושיא דר"י סותר עצמו דבשלמים לא יצא ובע"ז י צא ולהנ"ל שפיר י"ל דלעולם איכא הנאת הגוף בתקיעה רק דהוה דבר שא"מ אך מ"מ הוה פ"ר וממילא ליכא רק לאו ובא העשה דתק"ש ודחי לל"ת וכ"ז בע"ז משא"כ בשלמים דאיתא בשאלה לא אתי עשה ודחי ואולי סובר דמתירין את הנדר קודם שיחול:

ומיושב ג"כ קושית השע"מ וטו"א ממתניתן דמלמדו מדרש דמצוה לאו לה"נ דהתם דליכא הנאת הגוף לכך מותר ומיושב ג"כ דעת בעהמ"א דבמצוה דרבנן מצוה ליהנות ניתנו ואסור לתקוע והיינו דבמצוה דאורייתא אמרינן דעשה דוחה לל"ת משא"כ במצוה דרבנן ל"ש דחי' כיון דאיכא הנאה ג"כ ודו"ק:

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה