פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
דרוש טו
דרשה ד' לשבת תשובה
גרסינן ביומא (דף ז) ציץ בין שישנו על מצחו ובין שאינו על מצחו מרצה דברי ר"ש ור' יהודה אומר עודהו על מצחו מרצה וכו' א"ל ר"ש כה"ג ביוכ"פ יוכיח דאין על מצחו ומרצה א"ל ר"י הנח לכה"ג ביוכ"פ דטומאה הותרה בציבור מכלל דר"ש סבר טומאה דחויה בציבור וצריך ריצוי ציץ ומוכח מיוכ"פ בין יש על מצחו ובין אין על מצחו עש"ה:
והנה בכאן תמהו על הרמב"ם ז"ל (פ"ד מה' ביאת מקדש הלכה ח) דפסק דציץ מרצה דוקא בעודו על מצחו הא למאי שפסק שם בהלכה ט"ז דטומאה דחוי' בציבור יקשה קושית ר"ש מכה"ג ביוכ"פ יוכיח דמוכח מזה אפילו באין על מצחו מרצה וצריך רק לומר משום דטומאה הותרה אבל לעולם דוקא על מצחו וכיון דפסק טומאה דחוי' ממילא מוכח מיוכ"פ דלעולם מרצה והוה תרתי דסתרי עיין בכ"מ שם בשם הר"י קורקוס ובשאגת ארי' (סי' לח):
ונלע"ד ליישב בהקדם לפרש הסוגיא דלקמן (דף פג) ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל תחילה טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה טבל ותרומה פליגי ח"א מאכילין אותו טבל ולא תרומה בן תימא אומר מאכילין אותו תרומה ואמר רבה היכא דאפשר בחולין כ"ע ל"פ דמאכילין אותו חולין כי פליגי בלא אפשר ופריך אפשר בחולין פשיטא לא צריכא בשבת ובעציץ שאינו נקוב דרק מדרבנן מחויב להפריש קמ"ל דהיכא דאפשר מחויב להפריש אף דאיכא טלטול וכו' לימא תנאי היא דתניא מי שנשכו נחש וכו' מאכילין לו וא"צ לעשר דברי רבי וכו' וקאמר במעשר ירק דרק דרבנן וכ"ע מודים דלא לעשר עש"ה בכל הסוגיא:
והנה הרמב"ם ז"ל (פי"ד מה' מ"א הלכה יז) כתב וז"ל טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה שהטבל במיתה וכו' טבל ותרומה אם אי אפשר לתקן הטבל מאכילין אותו טבל שאינו קדוש כתרומה עש"ה ותמה במג"א (סי' תריח סק"ט) דמשמע הא אפשר לתקן הטבל ויש די בנותר יפריש ולא מפליג בין מעשר ירק דרבנן למעשר דגן דאורייתא שהרי מעשר ירק אף אם אפשר מ"מ אין מתקן דהלכה כרבי מחבירו ותירץ המג"א דהרמב"ם איירי בחול ולכך לעולם מתקן אם אפשר ע"ש:
ותמהו עליו דא"כ קשה למה השמיט הדין דשבת דיש חילוק בין מעשר ירק למעשר דגן וכמו שחילק בגמרא לענין עציץ שאינו נקוב [ועיין בפמ"ג ובמחצית השקל שם ובשו"ת ני"ב חאו"ח מ"ק (סי' לו) מזה באריכות]:
ונלע"ד ליישב בהקדם מש"כ הראב"ד ומביאו בר"ן וברא"ש דשאלו אם יש חולה שיב"ס וצריך ליתן לו בשר בשבת או ביוכ"פ או יותר נכון ליתן לו נבילה ואל יחלל שבת ויוכ"פ בהשחיטה או לשחוט עבורו והשיב דמוטב שישחוט עבורו מטעם דבנבילה עובר בכל כזית וזית משא"כ בשחוטה ועוד דאי אפשר שלא יהי' קטן אחד בסיף העולם וכו' ופירש בקרבן נתנאל דהיינו דמותר לשחוט בשביל קטן זה ותמהו עליו דאין לו פירוש דגם לקטן נאכיל נבילה ועיין בשו"ת חת"ס חאו"ח (סי' עט) וכל הראשונים האריכו בכוונת הראב"ד ז"ל. ולעד"נ בכוונת דברי הראב"ד ז"ל כך בדבר חדש בהקדם מה דאמרינן בקידושין (דף עז) כה"ג שנשא אחותו אלמנה פטור מצד אלמנה לר"ש דאמר האוכל נבילה ביוכ"פ פטור דאין איסור חע"א אף בכולל דיוכ"פ כולל הוא ע"ש ותמה בתוס' שם מנ"ל דר"ש ל"ל איסור מוסיף דילמא דוקא נבילה ביוכ"פ דרק כולל משא"כ אלמנה לכה"ג מוסיף הוא למשוח מלחמה ע"ש. ונלע"ד ליישב דע"כ מוכח דר"ש ל"ל איסור מוסיף ג"כ והיינו דנחזי אנן נבילה ביוכ"פ הוה ג"כ איסור מוסיף דאם נתנבלה בערב יוכ"פ וקטן אחד נעשה בן י"ג ביוכ"פ ודאי חייב שתים דלדידיה הוה איסור ב"א נבילה ויום כפורים דקודם יוכ"פ היה פטור מכל המצות וממילא שוב חל האיסור יוכ"פ על הנבילה לכל העולם כיון דנתוסף איסור יוכ"פ ע"ז הנבילה לגבי קטן וכיון דר"ש סובר דפטור בנבילה ביוכ"פ מוכח ע"כ דל"ל איסור מוסיף (ועיין בדו"ח של הגאון רע"א במערכה ז' על ביצה ובתשובה (סי' קע) מזה]:
ובזה מיושב קושית הגרע"א בתוס' זבחים דדף ע') דהקשו בהא דאמר התורה אמרה יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב וגזה"כ הוא הא הוה איסור מוסיף ע"ש והוא פלא שהרי נבילה על חלב הוה כולל ולא מוסיף ולדברינו ניחא דהוה מוסיף באם נתנבלה היום ולמחר נעשה בן י"ג הרי לדידיה הוה איסור ב"א וממילא חל לכ"ע מצד מוסיף להקטן כנזכר:
ומעתה מיושב שפיר כוונת הראב"ד ז"ל דהך ועוד קאי על יוכ"פ דאם היה לפניו נבילה ויש עוף לשחוט יותר נכון לשחוט משיתן לו נבילה דבזה עובר בכל זית וזית אבל שוחט אינו עובר רק פעם אחת וא"ל להיפך דהרי יותר טוב ליתן לו נבילה דאין איסור יוכ"פ חל על נבילה אם נתנבלה בערב יוכ"פ דנבילה קדים ע"ז קאמר הראב"ד ז"ל דאפילו אם נאמר דל"ל איסור חע"א בכולל כר"ש מ"מ מי ליכא קטן אחד בסוף העולם דנעשה בר מצוה י"ג שנים ביוכ"פ ולדידיה הוה איסור ב"א וחל לדידי' שני איסורין ממילא גם לכל העולם אסור דהוה איסור מוסיף וכנזכר ממילא יותר טוב לשחוט עבורו ולמעט באיסור נבילה אבל לולי האיסור מוסיף היה טוב ליתן לו נבילה כדי שלא יהי' עובר על איסור יוכ"פ דבכרת דלא חל כלל יוכ"פ משא"כ בשחוט יהי' חל איסור יוכ"פ עליו דאיסור כרת ולכך אמר הראב"ד דאיסור מוסיף הוא וגם בנבילה יש איסור יוכ"פ:
ואין להקשות ע"ז דא"כ בכל איסורין הוה מוסיף לענין קטן ולא משכחת אין אחע"א אך ז"א דוקא ביוכ"פ שייך מוסיף דקטן שנעשה י"ג שנים ביוכ"פ באו הכל בב"א משא"כ שאר איסורין נעשו באמצע היום משא"כ יוכ"פ מתי שנעשה יוכ"פ באו בב"א איסור יוכ"פ ושנותיו משא"כ בשאר איסורין בשעה שבא האיסור לא תלה שוב כשנעשה יוכ"פ ג"כ לא חל ועיין יבמות (דף לד) וצ"ע ויש לפקפק בזה אך יש לחלק:
ומעתה נבא ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דלמה השמיט הדין מה יעשה בשבת אם יש חילוק בין מעשר ירק דרבנן למעשר דגן וכו' ולהנ"ל י"ל כך דלכאורה יש להעיר מאי פריך על רבה דאמר היכא דאפשר בחולין כ"ע לא פליגי פשיטא מאי פשיטות הוא הא לפי הנראה כל הסוגיא ביוכ"פ איירי וממילא שפיר אשמעינן דאפשר בחולין צריך להפריש דסד"א דאם הוא טבל מאתמול לא יפריש כדי שלא יהיה חל עליו איסור יוכ"פ דאין איסור חע"א וקמ"ל רבה דמ"מ יפריש דאפילו אם לא יפריש ג"כ יהיה חל עליו איסור יוכ"פ דלא פסקינן כר"ש רק בכולל חל אע"א וממילא לא ירוויח כלום עכ"פ לא קשה פשיטא. אולם צ"ל דהסוגיא קאי למאן דל"ל כולל ומוסיף כר"ש וממילא בשום אופן א"י לומר דאיירי ביוכ"פ דא"כ למה באמת מפרישין הא יותר טוב שלא נפריש כדי שלא יהיה יוכ"פ חל עליו כמש"כ ולכך משני דאיירי בשבת ויש חילוק בין מעשר ירק דרבנן למעשר דגן דאורייתא משא"כ הרמב"ם לשיטתו דפסק כולל ומוסיף וא"כ ל"ק פשיטא דיכול לומר כנזכר דסד"א דלא יפריש וקמ"ל דיפריש דלא ירוויח כלום דאיירי ביוכ"פ דאיסור חע"א בכולל ושפיר השמיט הרמב"ם דלדידן לא צריכין לבא לחילוק זה דיש חילוק אחר ובל"ז ניחא הברייתא דאיירי ביוכ"פ וכנזכר:
אך לכאורה קשה ע"ז האיך יכול לומר דאיירי ביוכ"פ א"כ למה קאמר מ"ס טבל חמור ולכך יפריש ויאכל תרומה ומ"ס תרומה חמורה ולכך לא יפריש הא אפילו אי נאמר טבל חמיר מ"מ לא יפריש דבלא הפרשה לא חל איסור יוכ"פ על טבל ממילא ליכא רק איסור טבל דל"ל כולל משא"כ אי יפריש ויאכל תרומה יהי' איסור ב"א ולכ"ע חל תרוייהו תרומה ויוכ"פ וכמש"כ התוס' פסחים (דף לו) ד"ה האוכל וכו' ובתוס' שבועות (דף כד) דנתנבלה ביוכ"פ הוה איסור ב"א ע"ש וא"כ הי' לו לרבה לומר דכ"ט סוברים טבל חמור רק דת"ק סובר כר"ש דל"ל כולל ולכך לא יפריש שלא יחול עליו איסור יוכ"פ משא"כ בן תימא סובר איסור כולל וממילא אפילו אי לא יפריש חל איסור יוכ"פ על טבל ולכך יותר טוב להפריש כדי שיהי' רק יוכ"פ ותרומה דקיל. אך למש"כ דיוכ"פ הוה מוסיף מנד סברת הראב"ד ז"ל דודאי איכא קטן בעולם וכו' ממילא לכך לא רצה לומר דת"ק ל"ל כולל ולכך לא יפריש דלא יחול עליו יוכ"פ ז"א כיון דהוא מוסיף ודוחק לומר דת"ק ל"ל אפילו מוסיף כנ"ל:
ובאמת י"ל הפירוש בגמרא דאמר מ"ס טבל חמור ומ"ס תרומה חמורה וכו' דלכאורה יש דקדוק עצום בגמרא דהרי ת"ק סובר תרומה חמורה ובן תימא סובר טבל חמור א"כ הול"ל מ"ס תרומה חמורה ומ"ס טבל חמור ולמה מהפך הסדר אך י"ל הפירוש כך למאי דאמר בחולין (דף קא) דריה"ג ל"ל כולל רק איסור חמור חל בכולל עש"ה ולפ"ז י"ל כך דכאן איירי ביוכ"פ כנזכר וקאמר רבה דאם יש לו טבל ותרומה ת"ק סובר טבל חמור מתרומה וא"כ אין יוכ"פ חל על איסור טבל אף דהוא כולל מ"מ גם טבל חמור כיוכ"פ ולא הוה כולל בחמור דתרווייהו שווין ומ"ס תרומה חמורה היינו בן תימא אבל טבל אין חמור כ"כ ממילא יותר נכון ליתן לו תרומה דחמור ולא חל עליו איסור יוכ"פ ואיכא רק חד איסור [ועיין כתובות (דף ל) דאביי סובר דמיתה ביד"ש הוה ככרת ע"ש ועיין בש"א (סי' צו) ועיין באבני מילואים (סימן קעד) בשם קרבן אהרן פ' ויקרא דמיתה ביד"ש חמור מכרת וצ"ע]:
ומעתה נבא ליישב דעת הרמב"ם ז"ל דפסק טומאה דחוי' ופסק דוקא בעודהו על מצחו מרצה וקשה קושית ר"ש כה"ג ביוכ"פ יוכיח וכו' אך י"ל בהקדם מה שהקשו בתוס' ד"ה מכלל וכו' מאי פריך מכה"ג ביוכ"פ הא כיון דטומאה דחוי' ויכול להקריב בטומאה א"כ אפילו ליכא ציץ מכפר וא"צ לרצוי ציץ כלל ולא גרע מטומאת הגוף דלא מרצה ציץ ומ"מ דוחה טומאה ותירצו דמ"מ פריך ר"ש כה"ג ביוכ"פ יוכיח דאפילו איכא אחרת לא מייתי הא טומאה דחוי' וע"כ מצד ריצוי ציץ ע"ש אולם מקשין על זה הא ממה נפשך אי טומאה דחוי' גם שבת דחוי' אצל חולה ולקרבן וכן יום כפור דחויה אצל חולה וקרבן א"כ מהיכי תיתי לחלל יוכ"פ ולשחוט קרבן חדש ביותר יש לדחות הטומאה ועיין רמב"ם (פ"ב מה' שבת ה"א) ועיין באור חדש על פסחים (דף עז) מזה אך י"ל דמ"מ יותר טוב לשחוט קרבן חדש למש"כ מקודם בשם הראב"ד והר"ן ז"ל דחולה שיב"ם מוטב ליתן לו בשר שישחוט היום בעבורו אף דאיכא איסור סקילה מ"מ כיון דבנבילה יהי' הרבה איסורים בכל כזית וכזית כנזכר ממילא כאן נמי אי ישחוט קרבן אחר אף דשחיטה איסור סקילה כשחל יוכ"פ בשבת או יוכ"פ לחוד איסור כרת מ"מ ליכא רק חד איסור משא"כ כשיקריב בטומאה איכא איסור על כל כזית וכזית ואף דהקטרה בטומאה קיל כמש"כ התוס' ביבמות (דף לב) ד"ה בע"מ וכו' משום דהותרה מכללה אצל זר עש"ה מ"מ יש חומרא בזה דעובר על כל כזית וכזית. אולם י"ל דבזה הסברא אי לעבור הרבה לאווין דקילי או לעבור רק חד איסור חמור יש פלוגתא דתנאי בזה והיינו למאי שהקשה בכפות תמרים ובפר"ד לדברי הר"ן ז"ל דמוטב לאכול ולשחוט היום מלאכול נבילה שיהי' עובר בכל כזית וזית א"כ למה סובר ת"ק דמאכילין אותו טבל ולא תרומה דחמורה הא מ"מ יותר טוב להאכילו תרומה דיהי' עובר רק על כזית אחד משא"כ בטבל יהי' עובר על כל זית וזית עש"ה. אך צ"ל באמת דת"ק סובר בדעת היש אומרים שהובא ברא"ש ז"ל דמוטב לעבור על הרבה איסורים דקילי מלעבור איסור אחר החמור ובן תימא סובר דמוטב שיעבור איסור החמור מהרבה לאווין כסברת הר"ן ז"ל ומעתה שפיר הרמב"ם לשיטתו דס"ל מאכילין אותו טבל ולא תרומה אף דאיכא הרבה איסורין משום דקילי ולפ"ז שפיר פסק דטומאה דחוי' ועודהו על מצחו דוקא מרצה ול"ק מכה"ג ביוכ"פ ז"א די"ל כקושית התוס' דלא גרע מטומאת הגוף וא"ל דהיה לו לשחוט קרבן אחר ז"א דחמורה דאם חל יוכ"פ בשבת הוה איסור סקילה ואם חל בחול מ"מ טומאה קיל דהותרה מכללה אצל ציבור משיעבור על איסור שחיטה דחמור משא"כ ר"ש סובר דמוטב לעבור על איסור אחד חמור מהרבה איסורים קלים כבן תימא ממילא שייך תירוץ התוס' ודוק:
ודע דכמו כן י"ל גר שנתגייר ביוכ"פ חל כל איסורין בב"א חוץ מאיסור שאסור לב"נ הוא קדים ממילא י"ל ג"כ דהוה מוסיף לענין גר וכמש"כ דהוה מוסיף לענין קטן ה"ה י"ל מוסיף לענין גר ויש לחלק ועמש"כ בחדושי ליבמות (דף לב) לענין איסור בת אחת מזה: