פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס
דרוש ג דרשה ג' לבעל מצוה
גרסינן בעירובין (דף צו) מאן האי תנא דשבת תפילין דתניא מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים מדלא מיחו ש"מ שבת ז"ת עש"ה כל הסוגיא והקשה. בשו"ת הגרע"א זצ"ל מנ"ל דילמא לעולם קסברי שבת לאו ז"ת רק דס"ל דהשמר דעשה ג"כ לאו ולכך היתה מנחת תפילין דלאו לעולם מחויבת אף שהז"ג ועיין בתוס' ר"ה (דף ו) ד"ה תשמור וכו' עש"ה (בסי' קסט):
עוד יש להקשות מאי האי דאמר ולא מיחו בה חכמים ממ"נ אי שבת ז"ת הרי מחויבת להניח תפילין כמו איש ומאי שייך ולא מיחו. לכן נלע"ד ליישב בהקדם מה דאמרינן המוצא תפילין בשבת מכניסן זוג זוג אחד חדשות ואחד ישנות דברי ר"מ ר' יהודה איסר בחדשות ומתיר בישנות וכו' ומפרש בגמרא הטעם דחדשות אסור משום דצריך לעשות קשירה בשבת משא"כ בישנות ע"ש ותמהו בתוס' ד"ה אביי וכו' בשם ר"ת לשיטת רבינו אליהו דצריך להתיר הקשר בכל יום ולחזור ולקשור בכל יום א"כ לא הוה קשר של קיימא ומאי חילוק בין חדשות לישנות עש"ה ותמה בס' שעה"מ שהרי קושיא זאת ל"ק כ"כ דיכולנא למימר כיון דהוה קשר לענין תפילין ונקרא וקשרתם ה"ה דהוה קשר לענין שבת ביותר יש להקשות למ"ד שבת זמן תפילין ולשיטת רבינו אלי' דצריך לקשור בכל יום האיך יעשה בשבת בהתפילין הא עובר איסור סקילה ע"ש:
אף נלע"ד דכך יעשה דהנה בתוס' רי"ד בקידושין הקשו נימא בכל מצוות שלוחו ש"א כמותו ולומר לחבירו הנח תפילין עבורי שב בסוכה עבורי יהוא יהי' יוצא בזה ותירץ [עיין בקצה"ח סי' קפב] למש"כ הרא"ש בנדרים (דף עב) דמידי דממילא ל"ש שליחות ולפ"ז ה"נ גבי תפילין כשיאמר לחבירו הנח תפילין על ידי מהני דמעשה השליח הוה כמו מעשה המשלח אף דהקשירה הי' ע"י שליח משא"כ כשיניח תפילין על יד השליח זה הוה דבר דממילא דל"ש שליחות על זה וממילא הוה כמו שהמשלח הניח תפילין על יד השליח עש"ה:
ולפ"ז אתיא דאם אומר לשליח שיניח תילף ולקשור על יד המשלח בודאי מהני ושייך ששא"כ ולפ"ז שפיר מיושב קושית טעם המלך לשיטת ר"א דצריך לקשור בכל יום מה יעשה בשבת למ"ד שבת ז"ת ז"א דשפיר יכול לעשות ע"י שליח שיאמר לחבירו להניח לו תפילין ולעשות לו קשר ושלוחו שא"כ וא"ל דמ"מ הרי השליח עושה איסור במאי שעושה קשר בשבת ז"א דהרי זה לא הוה קשר של קיימא כיון דעשוי להתיר בכל יום כנזכר רק דלכך אסור לעשות קשר כזה מתוך שנקרא קשר לענין תפילין ומקיים וקשרתם בזה הא תינח לדידיה עצמו משא"כ להשליח לא הוה קשר כלל דעשוי להתיר למחר ויש עצה זאת:
משא"כ בגמרא שפיר אמר דחדשות אסור דהתם ליכא אחר רק הוא בעצמו ושפיר אסור דלדידי' הוה קשר ואין להקשות על עצה הנ"ל שהרי קיי"ל בנזיר (דף יב) דכל מידי דאיהו לא מ"ע שליח נמי לא מצי משווי וא"כ הכא איהו למ"ע ממילא לא מצי משווי שליח אך כבר כתב הנו"ב מ"ת לאה"ע (סי' ע) דהפירוש לא מ"ע היינו דהשליח לא יכול לעשות עכשיו אבל במשלח אין נ"מ עש"ה:
אולם יקשה הרי ממ"נ כיון דהאחר נעשה שליח של המשלח וששא"כ א"כ המשלח עשה עבירה בהקשר אך זה ליתא שהרי אין שליח לדבר עבירה אולם יקשה למאי דקיי"ל דהיכא דהשליח לאו בר חיוב יש שליח לד"ע וא"כ כאן נמי דהשליח לאו בר חיוב נאמר דיש שליח לד"ע ועיין בס' ישועות יעקב על או"ח סי' שא סק"ג] אך י"ל דמ"ד דשבת ז"ת ס"ל כרב סמא ב"מ (דף י) דתליא באי בעי עביד ובכ"מ אמרינן דאין שלד"ע ע"ש ועיין בנו"ב מ"ק לאה"ע (סי' עח וסימן פ) ועיין בחו"מ (סי קפב) דהעיקר כרב סמא דתליא באי בעי עביד ע"ש:
אולם לפ"ז יתעורר לנו קושיא אחרת בהא דאמרינן במנחות (דף לז) ר"נ אומר הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומדקשירה בימין הנחה בשמאל ע"ש ולדברינו היכי מוכח דילמא לעולם הנחה בימין והקשירה בימין דעושה הקשירה ע"י אחר דשלוחו שא"כ במידי דעשי'. אך י"ל דמיקרי איהו למ"ע בשום אופן ולא מצי משווי שליח ועיין בעירובין (דף יג) בת"י שם דכתבו דכל אדם מסתמא יכול לגרש אפילו ידיו קטועות ובאופן זה ל"ש שליחות ע"ש ועיין בבית מאיר על אה"ע (סימן קכט) מזה באריכות ובמחכ"ת חידוש שלא הביא דברי תוס' הללו ועיין ב"ק (דף קי) מזה:
אך באמת יש לתרץ דדוחק לומר דהקרא דוקשרתם איירי דוקא ע"י שליח דמסתמא מצות התורה לעשות המצוה ע"י עצמו אך יכול ג"כ לעשות ע"י שליח ושפיר הוכיח דהנחה בשמאל:
ומעתה מיושב קישיא הנ"ל דילמא מצד לאו אף שהז"ג מ"מ הרי בלאווין חייבת ושבת לאו ז"ת ו"א דא"כ יקשה מאי האי דאמר ולא מיחו בה חכמים הא מחויבת ע"פ דין ובשלמא אי נאמר דשבת זמן תפילין ניחא דהכא איירי דהיא היתה מנחת תפילין בעצמה וכבר אמרנו דלמ"ד שבת ז"ת היתה מנחת תפילין ע"י שליח דהשליח עשה הקשר ובעצמה לא דיש חילול שבת דמלאכה אך לכאורה הרי יכול לעשות אפילו ע"י עצמו דאתי עשה דתפילין ודחי לל"ת דשבת ז"א דשבת הוה עשה ול"ת וכ"ז באנשים משא"כ בנשים דהעשה דשבת ייו"ט הוה מ"ע שהז"ג ונשים פטורות ממילא שוב דחי העשה דתפילין לל"ת דשבת וי"ט [ועיין תוס' קידושין (דף ל"ד) ד"ה מעקה וכו' ובס' כתנות אור על תורה פ' שמות מזה ועיין רש"י יבמות דעשה דוחה לל"ת שיש בה כרת] ממילא היו יכולין בעצמם להניח תפילין בשבת ולא מיחו בה חכמים דעשה דוחה לגבייהו או דאיירי ביו"ט דדוחה הלאו לחוד אף דיכולין להניח ע"י אחר כנזכר ושלא לדחות כלל מ"מ לא מיחו משים דע"פ דין יכול לדחות לל"ת משא"כ אי מצד לאו ואיירי בחול מאי הוא הלשון לא מיחו וכנזכר ועמש"כ בחדושי לביצה (דף ח) בשם אבודרהם עש"ה:
באופן אחר י"ל קושית הגרע"א הנ"ל כך ובהקדם מאי דאמר ולא מיחו בה חכמים הא ממ"נ אי שבת ז"ת מחויבת ע"פ דין להניח תפילין אך יש ליישב חדא בחברתה דהנה לכאורה יש להקשות אפילו אי נימא דשבת ז"ת מ"מ לא עדיף מתקיעת שופר ולולב דגזרינן שמא יעבירנו ד"א ברה"ר וה"נ לגזור ש"י ד"א ברה"ר ובשלמא לתירוץ הראשונים לכך במילה לא גזרו משום שהוא ודאי יום ח' משא"כ בשופר ולולב דלא בקיאין בקביעא דירחא ניחא דתפילין הוה כמו מילה משא"כ לשאר הפוסקים דתירצו לעיקר משום דמילה נוהג רק ביום ויכול אחד למדכר לחברי' שאין הכל טרודין עיין בשעה"מ (פ"ב מה' שופר) מזה א"כ בתפילין דאי שבת זמן תפילין גם לילה ז"ת ממילא לא מדכר חד לחברי' כיון דלילה הוא וגם הכל טרודין [ועיין בשו"ת זכרון יצחק (סימן כט) מזה]:
ולפ"ז שפיר קאמר מדלא מיחו חכמים ש"מ דשבת ז"ת וגם לילה ז"ת והיה לנו לגזור ש"י ד"א ברה"ר מ"מ לא מיחו חכמים אף דהי' לנו לגזור וע"ז אמר דלא מיחו בה חכמים והיינו דהמעשה היה בשבת ולא מיחו חכמים והיינו חכמים דגזרו בכ"מ ש"י ד"א ברה"ר משא"כ אי נאמר דשבת לאו ז"ת ואיירי בחול מצד לאו דהשמר יקשה מאי קאמר ולא מיחו הא ע"פ דין מחויבת ודו"ק. והא דבאמת למה לא מיחו י"ל דבר נכון דכבר ביארתי בחדושי לסוכה (דף מג) דעיקר הגזירה ש"י היינו שמא יעביר בעוד לילה בעת דלאו זמן מצוה שופר או לולב דל"ש אז טעה בדבר מצוה משא"כ בזמן מצוה לא גזרינן כלל דהוה טעה בד"מ ובקושית טעם המלך עש"ה:
ולפ"ז בתפילין דנוהג ביום ובלילה ממילא ל"ש כלל הגזירה דשמא יעבירנו דהוה טעה בד"מ ולכך לא מיחו ודו"ק ויש לפלפל בזה הרבה ועיין תוס' מנחות (דף לו) ד"ה אי קסבר דגבי תפילין ל"ש כלל הגזירה דש"י מחמת דאסור בהסח הדעת. אך י"ל דכ"ז באיש משא"כ באשה דדעתן קלות גזרינן כנ"ל. ובאמת י"ל בתפילין ל"ש כלל הגזירה ש"י דכל החשש הוא שמא ילך אצל בקי ללמוד וזהו שייך דוקא בדבר שמחויב לעשות רק בשבת ויו"ט אז שייך דילך ללמוד בשבת משא"כ תפילין דהחיוב הוא בכל יום ויום מהיכי תיתי שילך ללמוד דוקא בשבת ולמה לא הלך בחול ללמוד כנ"ל. ובאמת תירוץ התוס' כיון דאסור בהיסח הדעת מדכר לא הבנתי שהרי חייש שמא ילך אצל בקי ללמוד ומאי ענין זה להיסח הדעת וצ"ע:
באופן אחר י"ל קושית הגרע"א זצ"ל משום דהרי קשה מאי הוא הלשון ולא מיחו ממ"נ אי לאו ז"ג חייבת להניח כנזכר וי"ל כך דהקשו למה לא גזרינן אי שבת ז"ת דיהי' אסור להניח שמא יעבירנו וכו' אך אפשר לומר כמש"כ משום דהוא ודאי כמו במילה אך נלע"ד לחדש דזהו אי ודאי לא גזרינן היינו ג"כ מטעם למש"כ בס' יראים (סימן צז) דמצוה לזכור את השבת שלא יסיח דעתו והוא מ"ע ועיין בס' פרי צדיק (דף לו) באריכות דנשים צריכין להיות פטורין ממ"ע זאת דהוה מ"ע שהז"ג ע"ש ולפ"ז י"ל דזהו דאמרינן דאם היא ודאי לא גזרינן ש"י ד"א ברה"ר הוא דוקא מחמת דשבת צריכין לזכור שהוא שבת ואסור בהיסח הדעת משבת וממילא ל"ש כ"כ הך גזירה משא"כ אי לא הוה צריכין לזכור השבת גם בודאי הי' צריך למגזר ולפ"ז שפיר בנשים דפטורין ממ"ע דזכירה דהוה מ"ע שהז"ג ממילא כיון דמותר בהיסח הדעת תו יש למגזר וע"ז קאמר דמ"מ לא מיחו בה חכמים וממילא שפיר ניחא דאי מצד לאו ובחול למה קאמר לא מיחו הא ע"פ דין חייבין וע"כ דקאי על שבת ודו"ק:
ובאופן אחר אמרתי ליישב למש"כ בחדושי לב"ב ( דך ס') הא דגזרינן הך גזירה ואין לתקוע או ליטול לולב בשבת היינו דליכא חיוב לתקוע ופטור ממילא שוב אם רוצה לתקוע יכול ולא גזרינן גזירה כיון דפטור שוב לא טריד ולא חיישינן שמא ישכח עש"ה ולפ"ז שפיר ג"כ קשה למה קאמר לא מיחו וע"כ דשבת ז"ת וגם אשה מחויבת בתפילין ורק דחכמים גזרו ואמרו דאין להניח תפילין בשבת מטעם ש"י ד"א ברה"ר ושוב לא טרידי ממילא יכולין להניח תפילין בשבת דליכא הגזירה ושפיר שייך לא מיחו ואיירי בשבת משא"כ אי מצד לאו ובחול הרי מחויבת בתפילין והאיך שייך לא מיחו: