אור ברסלב
פתחי שערים ג בדיני יצירת הולד.

פתחי שערים· רבי פתחיה הורנבלס

ג בדיני יצירת הולד.

ב דיני קליטת הזרע.

א) גרסינן בברכות דף ס' תניא ג' ימים ראשונים יבקש רחמים שלא יסריח מג' ועד ארבעים יבקש רחמים שיהי' בן זכר מארבעים יום עד ג' חדשים וכו' מג' ועד ששה יבקש רחמים שלא יהי' נפל וכו' ולכאורה קשה למ"ד דיולדת לז' אינה יולדת למקוטעין הי' לו להתפלל כל שבעה ג"כ שלא יהי' נפל והגם דמר זוטרא אמר ביבמות דף מ"ב אפילו למ"ד וכו' יולדת לז' יולדת למקוטעין אבל קשה יהי' לו להוכיח זאת מהברייתא הלז וצע"ק:

ב) גרסינן בסנהדרין דף כ"ב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני וכו' ובתוס' כתבו דמ"מ מהני תפלה להפוך לזכר כמו דמוכח מברכות דף ס' ובסוטה דף ב' כתבו נראה לרבי דהבת קול יוצאה על הזכר בין אם נולדה נקבה או לא וכו' ולכאורה יש להעיר בתוס' סנהדרין דכתבו דמהני תפלה בתוך מ' יום שתהי' נקבה הא בהברייתא שנוי' יבקש רחמים שיהי' זכר והאיך מהני תפלה נגד הדין ואפשר למאי דאמרינן ביבמות ס"א דב"ה סוברים דמקיים פו"ר בזכר ונקבה ולכך צריך להתפלל לפעמים על נקבה ג"כ:

ב) גרסינן בנדה דף ל"א שלשה חדשים ראשונים תשמיש קשה לולד וגם לאשה אמצעים קשה לאשה ויפה לולד אחרונים יפה לאשה ויפה לולד וכו' תנא המשמש מטתו ליום תשעים כאילו שופך דמים מנא ידע אלא אמר אביי שומר פתאים ד' ולכאורה קשיא למה פריך דוקא על הא דמשמש ליום תשעים מנא ידע ולא פריך מיד על הא דמשמש בג' חדשים ראשונים קשה לאשה ולולד מנא ידע דמעוברת היא למש"כ הנו"ב מ"ת סי' קל"ח דגם האשה עצמה אינו יודעת אם מעוברת היא ולכאורה מכאן ראי' נגד דברי הנו"ב רק דידעה אף בתוך ג' ועמש"כ לעיל בסימן ב' מזה ועיין מג"א סי' ר"מ סק"ה:

שם דף למ"ד ר' ישמעאל סובר נקבה נוצר לפ"א יום וזכר למ"א יום וחכמים פליגי דאין נ"מ ליצירה דשתיהן נוצרין למ"א יום עש"ה ואפשר לומר דהטעם דשלשה חדשים ראשונים לולד קשה התשמיש למאי דאמרינן שם דג' חדשים ראשונים ולד דר במדור התחתון אמצעים במדור אמצעי וכו' ולכך קשה לולד מחמת שהולד למטה שוב ראיתי ברש"י דכ"כ [רק דנלע"ד דתיבת קשה לאשה הוא דיבור בפני עצמו וקאי אלקמיה אמצעים קשה לאשה וכו' ע"ז כתב רש"י קשה לאשה לא ידענא למאי והיינו כיון דיפה לולד משא"כ בג' חדשים הראשונים דקשה לולד ממילא קשה לאשה]:

ד) גרסינן בסנהדרין דף צ"א שאל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתן באדם משעת יצירה או משעת פקידה וא"ל משעת יצירה א"ל משעת פקידה והודה לדבריו ומשעת פקידה פרש"י בשעה שהמלאך מביא הטפה לפני הקב"ה וכו' ואז נותן הנשמה והיא זמן מוקדם לזמן יצירה מ' יום אך לכאורה יש להעיר מאי קאמר דאי אפשר שלא תסרח הטפה במ' יום הללו הא מצינו המפלת למ' יום וכו' עיין יו"ד סי' ש"ה סכ"ג א"כ חזינן דהטפה הלז נתגדל הבשר שם רק שלא קרמו להיות אברים אבל עכ"פ האיך שייך שיסרח כיון דגדל שם ועובר ירך אמו ואפשר לומר דזה דגדל שם הוא הכל לאחר דמבואר שנותן נשמה משעת פקידה משא"כ אילו הי' ניתן משעת יצירה הוא סובר דלא גדל כלל ולכך יקשה לו למה אינו מסרחת ויש לעיין עדיין:

ה) נדה דף ל' בשעה שהנשמה והגוף יוצא לאויר העולם משביעין אותה תהי צדיק ואל תהי רשע וכו' לכאורה יש להקשות האיך שייך שבועה ע"ז הא מושבע ועומד מה"ס ואין שבועה חל לקיים את המצוה שלא יאכל נבילות וטרפות וכדומה ואפשר לומר דהשביעה היא על מ"ע וחל וכמו דאמרינן בנדרים דף ח' דנשבעין לקיים את המצוה אך דא"כ קשה למה צריך להוכיח מקרא דנשבעת אך יש ליישב זה ועיין בתוס' שבועות דף כ"ז ד"ה לקיים וכו' וז"ל ודוקא לקיים מ"ע חל משא"כ שלא אוכל נבילות וכו' ואפשר לומר דהשבועה חל בכולל כיון דחל לקיים מ"ע ה"ה דחל שלא לעבור הל"ת אך למאן דל"ל כולל קשה [ועיין בקצה"ח סי' ע"ג סק"ה] ואפשר לומר ג"כ דהשבועה חל מצד איסור בת אחת דהרי משביעין אותו כשיהי' בן י"ג שנים יהי' חל השבועה וא"כ אז באו בב"א איסור תורה מבן י"ג דנעשה בעל מצוה וגם השבועה אך יש להעיר ע"ז ממאי דאמרינן בתמורה דף כ"ה אמר על הבכור עם יציאת רובו וכו' עולה הוה או בכור ומסיק דבכור הוה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובכור הוה דברי הרב עש"ה ועמש"כ בחדושי לחולין דף ק"א מזה ולפ"ז ה"נ לא חל השבועה מצד איסור ב"א דהוה דברי הרב מבן י"ג ודברי מי שומעין וצ"ע בכ"ז כי אין לנו עסק בנסתרות. שוב לאחר ז"ר ראיתי במהרש"א דהרגיש בזה דמושבע ועומד מה"ס ומיישב דקאי על גלגול השני והנלע"ד כתבתי. ובספר תניא מהרב הקדוש ר' שניאור זלמן מלאדי בתחילתו מביא על הא דמשביעין אותו תהי צדיק וכו' מביא בשם הר"ח וויטל דלכל איש ישראל יש שתי נשמות דכתיב ונשמות אני עשיתי ע"ש ולפ"ז יכולין לומר דהא דמושבע ועומד מה"ס הוא הנשמה הטובה דהוא חלק ד' ממעל והיא היתה בה"ס והא דמשביעין תהי צדיק היינו להנשמה האחרת דמצד נוגה עש"ה:

ו) סנהדרין דף צ' יצה"ר מאימתי שולט באדם א"ל משעת יצירה א"ל א"כ בועט במעי אמו אלא משעת יציאה לאויר העולם אבל במעי אמו ליכא יצה"ר ולכאורה יש להעיר בהא דפרש"י ויתרוצצו הבנים בקרבה באם היתה עוברת על פתח ע"ז הי' עשו מפרכס לצאת וכו' חזינן דשולט היצה"ר אף במעי אמו. שוב ראיתי במהרש"א דהרגיש בזה אך שוב ראיתי דלכאורה אין כאן קושיא דע"כ לאו מצד היצה"ר דא"כ הא דאמר כשעוברת על פתח בהמד"ר יעקב רוצה לצאת מצד היצ"ט הא לכ"ע היצ"ט בא מבן י"ג אולם אפשר לומר דזה ל"ק עיין בפסקי תוס' נדרים אות ס"ב מזה דיצה"ט ניתן במעי אמו והיצה"ר בא כשיולד ומגרש את היצ"ט עד שתפקח ונכנס בו יצ"ט ע"ש ועיין בס' ומדבר קדמות אות י"ד מערכה יו"ד מהגאון אזולאי דנעלם מהרבה גדולים דברי תוס' הללו:

ועוד נלע"ד דבס' יערות דבש ח"ד דרשה ז' מביא מחלוקת י"א דהחומר גופו עכור ועלול לעשות רע וי"א דהמלאך מסיתו לרע ולולא זה הי' טוב ונלע"ד דיש חילוק דיעקב אבינו ע"ה בודאי הי' גופו זך ועלול לטוב משא"כ עשו הי' גופו רע בעצם ועלול לרע אף לולא מלאך ולכך מפרכס לצאת במעי אמו לע"ז ויעקב אע"ה הי' חומרו טוב ורצה לצאת לבהמד"ר אף בלא יצ"ט וניחא הכל. ובזה יש לפרש בהא דאמרה רבקה א"כ למה זה אנכי ותלך לדרוש את ד' ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וגומר וכבר הקשו בזה מאי אמרה למה זה אנכי ומאי תירץ לה שני גוים בבטנך ולפי הנ"ל י"ל דהנה מצינו אשר המלאכים אמרו מה אנוש כי תזכרנו והיינו דהוא חומר העכור ועלול לרע וכו' אך אם נאמר דמלאך המסיתו לרע הוא הגורם א"כ אין טענה להם מה אנוש כי תזכרנו כי הם הגורמים ועיין ביע"ד שם ולפ"ז כיון דראתה באם הולכת לפני ע"ז עשו מפרכס לצאת והרי אז עדיין ליכא יצה"ר וע"כ דהחומר בעצם עכור ושייך קושית המלאכים מה אנוש כי תזכרנו וזהו דאמרה אם כן למה זה אנכי פירוש קושית המלאכים ואמרו לה שני גוים בבטנך והאחד עכור באמת דהוא עשו והשני לא עכור כלל ועלול לטוב רק מלאך מסיתו ממילא ליכא קושית המלאכים מה אנוש וכו' דישראל בעצם טובים הם [ועיין בבאר שבע בסנהדרין דף צ' מזה] ועיין בס' זכרון יצחק פ' בראשית אות ה' מזה:

תוכן העניינים

פתחי שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה