פתח הבית על משנה תורה הלכות תמידין ומוספין· רבי אברהם טיקטין
הלכות תמידין ומוספין · פרק ד
הלכה א
נכנסין ללשכת הגזית וכו'. עי' ביומא דף כ"ה ע"א דבעי דוקא בקודש משום שכתוב בבית אלקים נהלך וכו', ומה שלא היו מפיסין בעזרה ממש, עי' תוס' שם שכתבו הטעם או משום דגנאי הוא להיות בעזרה בלא מצנפת או משום כיון שהיו עומדים בהיקף א"כ היו אחוריהם להיכל, עיין שם.
הלכה ה
עי' לח"מ מה שהקשה וכו'. ובחי' ליומא כתבנו ליישב קצת, די"ל לפי מה שכתבו תוס' דף כ"ה ע"ב ד"ה ת"ש וכו' שהביאם כאן הלחם משנה דרבנן דפליגי אר' יהודה סברי דעכ"פ אין תלוי בדעת כהן, רק ממילא מי שעומד לימנו זוכה במחתה וכו', וא"כ קשה הא דתנן בדף כ"ו ע"א פייס שלישי מי שזכה בקטורת וכו', ולא תני ג"כ לקטורת ומחתה כמו דתני בפייס שני דף כ"ה ע"א מי שוחט ומי זורק וכו' אף דהיה בפייס אחד, אלא ודאי דהיה מי שזכה בתרומת הדשן וזכה מי שזכה בהרמה, וק"ל.
הלכה ח
חוץ מן הקטורת וכו'. מלשון הרמב"ם משמע שהיו מפיסין בין ערבים לקטורת, ועי' ביומא דף כ"ו ע"א דפריך שם ולמאי דסלקא אדעתין הא איכא פייסות טובא וכו', ולכאורה משמע דאף למסקנא ג"כ קשה מ"מ הא איכא ה' פייסות, רק למאי דס"ד קשה טפי, וע"ז משני שם דהיו מפיסין בשחר גם על של ערבים, וא"כ בקטורת למסקנא ג"כ כן, וא"כ היה לו לרמב"ם לבאר דמפיסין מיד ג"כ בשחר על של בין ערבים, והלשון לא משמע כן. ועי' לקמן סוף פ"ו משמע קצת באמת דמפיסין מיד בשחר וצ"ע, עי' בתוס' ומהרש"א ביומא שם, ואין להאריך.
הלכה יג
חל יום אחד וכו'. הרמב"ם בפי' המשנה לא כתב עצרת רק חג ופסח, אבל כאן כתב ג"כ עצרת, ועי' לחם משנה מה שצריך לפרש בזה.
הלכה יד
עי' לח"מ, ועי' גם תוס' ישנים בסוגיא שהקשו שם על אביי דאמר ארבע לר' יוסי וחמש לרבנן ולמה ליה הא לימא בהא כרבא ארבע אי איכא משמר המתעכב וכולה כרבנן, עיין שם, ומכח זה י"ל קצת מה שהקשה הלח"מ הי"ג, די"ל באמת רבא הוי סבר הפי' במשמר המתעכב כפי' רש"י וראב"ד, אבל אביי סבר כפי' הרמב"ם, ולעולם נוטל משניהם כקושית הלח"מ, וק"ל. ומה שפסק בהא כאביי ולא כרבא יש ליישב, ואין להאריך.
גם מה שהקשה הלח"מ לרבא מנ"ל לחלק בין פרוסה לשלם, לכאורה לפי פי' רש"י וראב"ד מיושב שפיר, כיון דאמר אם יש משמר המתעכב נוטל ארבע, והיינו משום דשנים מתחלקין לשאר משמרות המתעכבין שם, ועי' רש"י שם שפי' דאין חילוק אם יש הרבה משמרות או אחת, עיין שם, ובזה ניחא מה דקשה לכאורה סוף סוף אמאי לא יטול מאותן שתים של משמר המתעכב ג"כ חלק כמו שנוטל ממשמר נכנס ויוצא, ולהנ"ל ניחא, כיון דלפעמים הרבה משמרות מתעכבין וא"כ יגיע לכהן גדול פרוסה, ופרוסה אין כבודו, וק"ל, א"כ מוכח אף לרבא הך דינא, אך לפי' הרמב"ם במשמר מתעכב לא שייך זה, וק"ל.
גם נזכיר מה שכתב הלח"מ דתירוץ רבא נשאר בקושיא ולהכי פסקינן כאביי, עיין שם, בזה יש לפקפק קצת, הואיל וקיי"ל אם לא נאמר בש"ס תיובתא יש תירוץ להקושיא, וכאן לכאורה יש תירוץ, די"ל ת"ק סבר לה כרבי מחצה וכו' וסבר בהא כר' יוסי דשנים בשכר הגפת דלתות, אבל רבי עצמו פליג על ר"י, ושפיר קאמר לעולם חמש היינו לא פחות מחמש, ויש לדחות, וק"ל.