אור ברסלב
פתח הבית על משנה תורה הלכות עבודת יום הכיפורים הלכות עבודת יום הכיפורים › פרק ג

פתח הבית על משנה תורה הלכות עבודת יום הכיפורים· רבי אברהם טיקטין

הלכות עבודת יום הכיפורים · פרק ג

פרק ב

הלכה א

שני הגרלות. עיין מים חיים שכתב שהיו של חול ולא כלי שרת. גם הביא בשם ירושלמי שכתב דחקוק היה על הגורלות ולא כתוב עיין שם:

הלכה ב

היכן מגריל בצפון וכו'. עיין לח"מ שהקשה על תירוץ הכ"מ דהרי בפ"ה מהל' בית הבחירה פסק רובו של מזבח בדרום. אבל מקצת בצפון הוי קאי. ומכח זה תירץ דמה שכתב כאן לצפון המזבח היינו בחלק צפוני שבו עיין שם. ועיין תוס' יום טוב פ"ג משנה ט' שם הביא לשון הרמב"ם פ"ה מהל' בית הבחירה הנ"ל שכתב שם כל המרובע הזה כשר לשחיטה. א"כ יראה להדיא דאף שסובר קצת מזבח היה בצפון. מ"מ אין כשר נגדו רק נגד החלל שבין מזבח לכותל צפוני. וא"כ על כרחך הך דפ"ה כאן היינו כבין אולם למזבח. וכן תירץ כ"מ עיין שם ועי' גם במרכבת המשנה עיין שם:

הלכה ג

עליה מן הקלפי פסולה בזר וכו'. עיין לח"מ. ועיין מים חיים תמה ג"כ מנ"ל לרבינו זה. ועכ"פ אם היה בכהן הדיוט כשר דיעבד עיין שם. ויראה ג"כ לדעת רמב"ם אם עבר זר עבר רק על לאו הבא מעשה. ולא אמרינן דהוי כמו שאר עבודות דחייב מיתה או מלקות. ועי' שער המלך שנסתפק בפרו של אהרן למ"ד פסולה בזר אם עשה כן מה חיובו. וכן בשאר עבודות של יוה"כ דאסור בכהן הדיוט אם עשאו כהן הדיוט מה דינו. ובחי' על יבמות דף ל"ג בסוגיא דזר ששימש בשבת הארכתי קצת בזה. ועי' גם פ"ט מהל' כלי המקדש עיין שם:

הלכה ד

ולנשחט וכו'. עיין מים חיים שכתב דבאמת הרמב"ם סובר שלא היו קושרין כלל בנשחט. ודחה הך סוגיא מהלכה עיין שם:

הלכה ה

ומכניס דמן וכו' עיין מל"מ שכתב לא ביאר אם צריך שיגע וכו'. לכאורה תימה הא מבואר ביומא (דף נ"ה ע"א ודף נ"ח ע"א ודף ט"ו ע"א) ברש"י כמה פעמים דא"צ לנגוע. ולכאורה זה עיקר הלימוד בש"ס דס"ד שצריך להזות על הפרוכת ממש קמ"ל דלא. הן אמת דברש"י במתני' (דף נ"ג ע"ב) ד"ה ולא היה מכוין וכו' כתב שם שלא היה מזה על חודה של כפורת ממש. ולמטה שבע היינו למטה מחצייה אלא כמצליף וכו'. א"כ יש מקום לומר עיקר הרבותא דס"ד שצריך שיהיה למעלה ממש ושבע למטה היינו למטה מחציה. קמ"ל דאינו. אלא הכל זה תחת זה. רק החילוק בין ראשון לשאר דבראשון גב ידו למטה. ובשאר גב ידו למעלה. ולעולם צריך שיגעו. אך רש"י גופיה פי' שם שהיו נופלין לארץ ולא נוגעין וכו'. א"כ יראה דזה גופיה הוא הטעם. וגם משמע דהוי דומיא [דפר העלם] דבר דג"כ לא היו נוגעין. ודע דאף שאין נוגעין. מ"מ לדעת רש"י בשבע שלמטה היה מנמיך ידו כל פעם קצת. ומשו"ה אמרינן (דף נ"ז) שידע שהיה של יוה"כ הואיל והיו כסדרן. כי סוף סוף ע"פ הרוב נגעו. אך אין חיוב. עיין לח"מ. אבל הערוך פי' שהיה הכל במקום אחד ולא היה מנמיך כלל. ומה שתמה המים חיים מהא דדף ט"ו דקאמר שם שלא היה למעלה ולמטה וכו'. צ"ע דהרי שם פי' רש"י דהעיקר שלא היה צריך להיות ראשונה למעלה מחצייה ושאר למטה מחצייה. ועיין תוס' ישינים. זכורני אשר פילפל בזה וכעת אין תחת ידי לעיין בו:

שכך נאמר וכו'. עיין לח"מ ועיין גם תוס' יום טוב פ"ה משנה ד' כתב ג"כ דעל כרחך ט"ס ברמב"ם עיין שם:

על אמצעו של מזבח וכו'. ועל כרחך מגלה שלא היה שם גחלת ואפר דצריך שיהיה על טהרו ממש. וגם אמצעו לאו דוקא אלא אף מן הצד. וכמבואר לקמן. וביומא (דף טו ע"ב וד' נט ע"א) עיין שם. ועיין מים חיים:

הלכה ז

אלא שעשו כהנים גדולים קבע. במשנה שם חד גירסא סתם כהנים. עי' תוס' יום טוב שם:

ומעולם לא (צריך) [הוצרך] אדם לכך וכו'. עיין מים חיים שכתב דמוכח מרמב"ם שסובר באמת אם היה רוצה היה אוכל. והקשה א"כ איך אמרינן פ' יוה"כ אכילה לא הותר מכללו וכו'. הרי הותר מכללו כה"ג עיין שם. וצ"ע דהרי יראה ודאי שלא הותר לו רק לפיקוח נפש וזה לא שייך הותר וק"ל וצ"ע. ועיין רע"ב כתב שם לא שהיו אומרים לו כדי שבאמת יאכל. שהרי לא היה מעולם צריך לכך. רק כדי שיהיה לו פת בסלו וכו'. א"כ משמע לפ"ז קצת שבאמת לא היה רשאי ובלא"ה צ"ע לשון זה דמאין היו יודעים שלא יצטרך וצ"ע:

ומתוך שאר בשרן וכו'. עיין מים חיים שהקשה הרי בש"ס (דף ס"ח ע"א) מבואר דבשעת הוצאתן צריך שיהיה שלם רק בשעת שריפה בנתחין. וברמב"ם משמע דמיד בשעת הוצאתן לבית השריפה היו מנתחין. וצ"ל שלא היו מפרידם לגמרי עד אח"כ. אבל ברש"י לא משמע כן עיין שם:

הלכה ט

לבנים משלו. עיין מים חיים שכתב שא"צ למוסרן לציבור עיין שם. ועיין פ"ט מהל' כלי מקדש עיין שם:

תוכן העניינים

פתח הבית על משנה תורה הלכות עבודת יום הכיפורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה