אור ברסלב
פתח הבית על משנה תורה הלכות עבודת יום הכיפורים הלכות עבודת יום הכיפורים › פרק ב

פתח הבית על משנה תורה הלכות עבודת יום הכיפורים· רבי אברהם טיקטין

הלכות עבודת יום הכיפורים · פרק ב

פרק א

הלכה ב

וחמש טבילות וכו' בחי' ליומא (דף ל') כתבתי דלכאורה קצת קשה כיון דמבואר דחמש טבילות ועשרה קידושין הילכתא גמירי וכו'. א"כ איך שייך לומר טבילה ראשונה הוי רק דרבנן כמו שכתב הרמב"ם ה"ג. ובסוגיא היה מקום קצת לומר כל הפלפול שם בשאר ימות השנה. אבל יוה"כ הוי דאורייתא מהלכה כנ"ל. אבל הרמב"ם יראה בהדיא כאן דאף יוה"כ הוי דרבנן. וצ"ל דבאמת גמירי ארבע טבילות. רק ממילא צריך גם תחלה לטבול כדי להוסיף כוונתו ועדיין צ"ע ובסוגיא הארכתי קצת:

עי' לח"מ שהקשה על הרמב"ן מדוע פסק דלא כר' עקיבא. וזכורני דבלימוד הסוגיא יישבתי זה וכעת נשכח ממני ואולי אזכה עוד אי"ה. ועיין מים חיים. ועיין עקידת יצחק פרשת אחרי מות בזה ג"כ. ושם פי' הפסוק ובא אהרן אל אוהל מועד וכו'. היינו שבא מהיכל אל עזרה ושם פשט אפשר בגדי בד הראשונים ואפשר נגנזים שם. ולבש איצטלית משלו לקרות בתורה. ואח"כ יצא גם מן העזרה ולובש בגדי זהב לאילו ואיל העם וכו' ולכף ומחתה היה יכול לעשות בגדי בד משלו כמבואר בש"ס (לה ב) וברש"י שם לחלק בין בגדי בד ראשונים לשניים. ועיין רמב"ם פ"ח מהל' כלי מקדש שם פסק אף עבודת ציבור ממש יכול לנדב יחיד ובלבד שימסרנה לציבור. ועיין מל"מ שם:

הלכה ג

שאינה רק להוסיף כוונתו וכו'. עיין מים חיים שכתב [דמשמע] מגמ' דאפ"ה חציצה פוסל אף בטבילה ראשונה עיין שם:

הלכה ד

היה כ"ג זקן וכו'. עיין לח"מ. וקצת אמרנו ליישב דהרי קיי"ל אסור לטבול בחמין בשבת ויו"ט. ומשמע אף בפושרין אסור. לכך הוצרך לומר אין שבות במקדש דאל"כ אסור משום יוה"כ כשבת ועכ"פ כיו"ט וק"ל. עיין מים חיים שהעלה כיון שהטעם משום אין שבות וכו'. א"כ זה דוקא בשאר טבילות ולא בטבילה ראשונה כיון שהיה בחול. וכן משמע לשון המשנה דתני לה רק בטבילה שניה עיין שם. ולשון הרמב"ם יראה דאף בטבילה ראשונה שפיר דמי וק"ל:

או מערבין מים חמין וכו'. עיין מים חיים שהקשה דבירושלמי לא משמע כן. דפריך שם ויחמו לו חמין ומשני שמא יאמרו כ"ג טובל בשאובין וכו' עיין שם. ואפשר לומר דקושית הירושלמי היה שיחמו לו חמין ממש בערב יוה"כ. ולזה תירץ דמיחזי כשאובין וק"ל. עוד הקשה אי ס"ד דשרי ע"י עירוב חמין. א"כ מדוע נתיר לו ע"י עששיות דהוי שבות משום מצרף. לפי מה שכתבתי לעיל דהשבות הוא משום חמין וכו' ניחא וק"ל. ועיין שיורי כנה"ג כתב באמת יש צידדו דהך שאין שבות קאי רק על עששיות. אבל לערב חמין אף בחוץ שרי. וכתב בשם הרדב"ז שחולק בזה עיין שם:

הלכה ה

והיום בקיתון של זהב וכו'. משום דכל כלי שרת כשר ולאו דוקא כיור כמו דמבואר בזבחים (כב א) ותוס' יומא סוף (מ"ד ב). ועיין מים חיים שהביא דעת רש"י והרע"ב פ"ג דיומא משנה ב' שסוברים דקידוש הראשון היה מן הכיור. ומה שהשיג התוס' יום טוב תמה המים חיים. דהרי בירושלמי איכא מ"ד שסובר כן לחלק בין קידוש ראשון לשאר קידושים עיין שם. אך כתב דמלשון הרמב"ם כאן משמע דאין חילוק. גם הביא לשון הרדב"ז שכתב דהקיתון היה סמוך לבית הטבילה משום חולשא דכ"ג. ותמה מלשון ירושלמי דמבואר שם שצריך שיהיה במקום כיור עיין שם. וקצת היה נראה דדעת רש"י והרע"ב כרדב"ז. ומשו"ה קידוש ראשון היה בכיור כיון דודאי לא היה באפשר להביא קיתון סמוך לבית הטבילה שהיה בחול וק"ל. גם יש ליישב עפ"ז קושית המים חיים שהקשה על הרדב"ז שכתב הטעם משום חולשא דכ"ג. והרי בש"ס הטעם משום כבודו וכו'. ולהנ"ל י"ל בטבילה ראשונה על כרחך הטעם רק משום כבודו כיון דא"א לקדש סמוך לבית הטבילה משא"כ שאר קידושים ג"כ משום חולשא ואין להאריך:

והיום חותה במחתה של זהב ובה נכנס. עיין מ"ש ריש פ"ד לענין הולכת מחתה מי שהיה מוליך וכו' עיין שם. ועיין עוד במים חיים איזה שינויים בין יוה"כ לשאר ימות השנה עיין שם:

כדי להדר המזבח. עיין מים חיים שכתב דרש"י ורע"ב סוברין דמזו לוקחין אש להקטיר לפני ולפנים. אבל הרמב"ם סובר דמן מערכה גדולה לוקחין להקטיר וזו היה רק להדרו עיין שם:

הלכה ו

אחד ע"י עצמו וכו'. מה שחוזר וכולל עצמו בוידוי שני משום שלא יראה שעושה עצמו זכאי עי' מים חיים. ומה שלא חוזר ואומר בוידוי שלישי בני אהרן וכו' משום דאטו בני אהרן לאו בכלל ישראל נינהו כמבואר בש"ס (ס"ו ע"א). וקצת צריך להבין נימא ג"כ כדי שלא יראו כבר זכאים. אך זה אינו, חדא דזה שייך דוקא על עצמו ולא על שאר כהנים. וגם הלא וידוי שלישי מכפר על שאר עבירות מה שלא כיפרו כלל שני וידויים הראשונים וק"ל:

הלכה ז

ומבליעו בנעימות וכו'. עיין לח"מ. ולכאורה כאן לא שייך פי' רש"י כי שאר הכהנים לא אמרו כלל עמו. בשלמא בקידושין שם דאיירי בשאר ימות השנה בשעת נשיאת כפים שהיו אומרים הכל רק יש שלא ידעו וק"ל. גם מה שהקשה דשם לא קאי רק על שם [בן] י"ב. ולא על שם בן ד' עיין רדב"ז ח"א בלשונות הרמב"ם (סי' לה) שם כתב דשם בן י"ב מ"ב כ"ב ע"ב כולם נקראו שם המפורש. כללא דמילתא כל היוצא משם בן ד' עיין שם. אח"ז ראיתי כי כן כתב המים חיים:

ודע כי עכ"פ נראה דביוה"כ היה אומר רק שם בן ד'. ומה דקשה מדוע היו כורעין דוקא ביוה"כ הלא בכל השנה היו אומרים במקדש השם ככתבו. עיין תוס' יום טוב פ"ו משנה ב' הביא בשם מוה"ר משה קורדובירו בספרו עבודת יוה"כ שכתב החילוק בנקודות שהיה אומר ביוה"כ ניקוד חולם סגול קמץ סגול עיין שם. וראיתי כן במים חיים כאן הביא ג"כ זה עיין שם. עיין תשובת רדב"ז ח"ב סי' תת"י שהקשה שם על הפייט שסידר והכהנים והעם וכו'. והרי לא נמצא זה בתלמוד וכתב דהוא מירושלמי עיין שם. וצע"ג דהרי מבואר כן במתני' (דף סו א. וזה הקשה לי חכם גדול ירושלמי שהיה פה לגבות מעות א"י ושמו הנאה מ' ישראל חיים סוגרי נ"י ואפשר כוונתו שם על שאר נוסח וצ"ע:

ואומר להם תטהרו וכו'. עיין מים חיים שהקשה שלא נמצא זו בשום דוכתא עיין שם. ועיין זוהר פרשת אחרי איתא כן. ומכאן קצת ראיה אשר הרמב"ם סוף ימיו היה לו ספר הזוהר עי' שושן סודות:

עוד נזכיר הנה כאן כתב הרמב"ם ואומרים בשכמל"ו. וכ"כ פ"ד מהל' תעניות הט"ו גבי תענית שם וכמבואר בש"ס תענית (דף טז ע"ב) לענין תענית כשהיו מתפללין בהר הבית עיין שם. ושם יליף מענין שאין עונין אמן במקדש שנאמר קומו ברכו את ד' וכו' על כל ברכה וברכה תן תהלה. ומדכתיב שם ויברכו את שם כבודך וכו' משמע שמברכין בשכמל"ו עיין רש"י שם. וביומא (דף לז ע"א) קאמר אהא דתנן והן עונין אחריו וכו' דכתיב כי שם ד' אקרא הבו גודל וכו'. היינו בשעה שקורא שם ה' הבו גודל וכו'. ומזה יליף לענות אמן בפ' מי שמתו דף כ"א וא"כ קשה. וצ"ל דהש"ס מביא רק הלימוד שצריך לענות עכ"פ על ברכת הש"ץ. רק מה שמשנין במקדש מגבולין זה יליף מקרא דתענית הנ"ל וק"ל. ועי' סוטה (דף מ' ע"ב) שם יליף לענין נשיאת כפים במקדש ג"כ דאין עונין אמן במקדש מהך קרא דתענית ועי' רמב"ם פי' המשנה שם וכן פסק פי"ד מהל' תפלה שהיו עונין בנ"כ ברוך ה' מן העולם ועד העולם עיין שם וצריך ביאור. עי' באר שבע בסוטה שם. עכ"פ מבואר דאף במקום שלא היה מזכיר השם ככתבו אפ"ה היו עונין בשכמל"ו ולא אמן במקדש דהרי בתענית יראה ודאי שלא היה אומר השם ככתבו ואפ"ה היו עונין בשכמל"ו כנ"ל. ועי' דברי דוד פרשת האזינו שם העלה בפשיטות דאף במקדש מקום שלא היה מזכיר השם ככתבו היו עונין אמן. והוכיח זה מהך דברכות הנ"ל דיליף מקרא דכי שם ד' אקרא וכו' וכתב רש"י שם כדיליף ביומא עיין שם. ולדידי יראה כנ"ל דמהך קרא ילפינן רק דעונין וכנ"ל וק"ל:

ודע עוד דתוס' בסוטה שם (דף מ' ע"ב) הנ"ל סוברים דבאמת אף בשאר ימות השנה היו כורעין כששמעו ה' ככתבו. אך התוס' יום טוב כתב שם כשיטתו הנ"ל דדוקא ביוה"כ שהיה שינוי בנקודות עיין שם. ודע עוד דשם בסוטה אמרינן ברכת כהנים במקדש היו עושין אותו ברכה אחת הואיל ואין הפסק בין הפסוקים שאין עונין אמן. והקשו תוס' שם תימה לי הרי היו עונין בשכמל"ו. ותירצו דזה היו עונין מיד כשהיו שומעין השם עיין שם. והרמב"ם פי"ד מהל' תפלה הנ"ל כתב שהיו אומרים במקדש כל שלשה פסוקים יחד. ואח"כ היו עונין ברוך ה' מן העולם וכו'. [וזהו כפי שיטתו שם שלא היו עונין בנ"כ בשכמל"ו רק ברוך ה' וכו' כנ"ל]. וא"כ יש לספק ביוה"כ שהיו כורעין אם בסוף כל וידוי אף שהיה בתוך וידוי אחת ג' פעמים הזכרת השם. אך יראה שהיו כורעין מיד בשם הראשון. והיו בכריעה עד סוף וכל פעם אומרים בשכמל"ו וצ"ע. עי' מים חיים שכתב מכאן שצריך לומר בכל פעם ששומע הזכרת שם מפי חבירו ברוך הוא וברוך שמו אף בלא ברכה עיין שם:

תוכן העניינים

פתח הבית על משנה תורה הלכות עבודת יום הכיפורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה