אור ברסלב
פתח הבית על משנה תורה הלכות עבודת יום הכיפורים הלכות עבודת יום הכיפורים › פרק א

פתח הבית על משנה תורה הלכות עבודת יום הכיפורים· רבי אברהם טיקטין

הלכות עבודת יום הכיפורים · פרק א

הלכות עבודת יום הכיפורים

הלכה א

ושניהם משל כהן גדול. עיין מים חיים שכתב אם אירע פסול קודם הקרבת פר בא הפר מזה שמשמש תחתיו וכן מוכח בתוס' וכו' עיין שם. וצ"ע שהרי כתבו תוס' להדיא במגילה (ט ב) ד"ה אין בין כהן המשמש וכו'. שבא מאת כהן הנפסל והוא נקרא משמש וכן איתא בירושלמי וצ"ע לדעתי. גם מה שכתב אם נפסל באמצע מתנות גומר השני ממקום שפסק הראשון עיין שם. דעתי לכתוב בזה אי"ה לקמן. אח"ז ראיתי במים חיים לקמן פ"ה הי"ג כתב בעצמו כן עיין שם:

הלכה ב

עבודת ט"ו בהמות אלו וכו'. עיין כ"מ הביא בשם הריטב"א דמדאורייתא הוי רק בעבודת היום ממש. אבל השאר כשרות בכהן הדיוט רק מצוה בכ"ג וכו'. ועיין מים חיים שהקשה מתוס' יומא (לב: ד"ה הוי עבודה באחר וכו') וכן בחולין (כ"ט ב) שהקשו שם מה פריך הש"ס הוי ליה עבודה באחר וכו' הא שחיטה לאו עבודה היא וכו'. ותירץ מריקה צורך קבלה. או כיון דמירוק אין מעכב בחולין הדר הוי עבודה עיין שם. עכ"פ פשיטא להו דשאר עבודות אף שאינן עבודת היום אפ"ה בעינן כ"ג כדתנן פ' בא לו ופ"ב דהוריות דכל העבודות ביוה"כ הם בכ"ג יעו"ש. והנה לכאורה קשה באמת מה הביא ראיה כלל. הרי שם שפיר כתבו תוס' דשאר עבודות נהי דאינו מעכב מ"מ לכתחלה בעי כ"ג. וא"כ סוף סוף פריך הש"ס שפיר הרי הוי עבודה באחר ולכתחלה עכ"פ בעי כ"ג. רק הקשו הא שחיטה לאו עבודה ואף לכתחלה לא בעי כ"ג. והא דתירצו שם די"ל פסול דרבנן היינו ג"כ לכתחלה. אך יראה דעדיין קשה מה שכתבו שם הא איכא דמכשיר אף שחיטת פרו בזר ואף מאן דפוסל מ"מ היינו דוקא פרי אבל תמיד לא וכו' עיין שם. משמע דלמ"ד אף פרו כשר אף אי לא הוי חילוק בין פרו וכו' הוי ג"כ קשה ותקשה ליה הא אף למ"ד זה נהי דכשר בדיעבד עכ"פ לכתחלה פסול דהא כתיב ביה אהרן. והרי אנן דפסקינן פרו כשר בזר, אפ"ה לכתחלה בעינן כ"ג כמו שפסק הרמב"ם ריש הל' פסולי המוקדשין.

וכמו כן קשה לכאורה על הרשב"א שם בחי' לחולין שכתב דילפינן מפרו של כ"ג כל הקרבנות. ואזיל הש"ס שם למ"ד פרו פסול וכו'. ותימה לי אף למ"ד כשירה מ"מ לכתחלה אסור. ועיין בר"ן בחי' שם שפי' באמת דקושית הש"ס היה על לכתחלה. ותוס' ורשב"א צ"ל סוברים דלשון הש"ס דתנן כל עבודות וכו' משמע שרוצה להביא ראיה דאף בדיעבד פסול וכו'. ולכך הקשו שפיר. ועכ"פ יראה דסברי תוס' דשאר עבודות ג"כ פסול אף בדיעבד. ואף הר"ן בחי' לחולין הנ"ל יראה מדבריו דסובר דאף בדיעבד פסול שאר עבודות. רק על שחיטה כתב דהוי רק לכתחלה וק"ל. אבל עכ"פ לפ"ז על הריטב"א לא קשה כ"כ דהוא מפרש כפי' הר"ן דקושית הש"ס רק על לכתחלה. וכל שאר עבודות באמת הוי רק לכתחלה. גם י"ל כפי הנראה מלשון הריטב"א יראה דאף בשאר עבודות פסול רק הפסול הוא מדרבנן דכן יראה הלשון מדאורייתא כשירות רק מצוה בכ"ג. משמע דהמצוה הוא דאורייתא ועדיין צ"ע דאפשר כוונתו המצוה גופה היא דרבנן ודוחק. והנה בשחיטה פסק הרמב"ם ריש הל' פסולי המוקדשין דאף פרו של אהרן כשר בדיעבד אם שחטו זר וכו' עיין שם. ולדעת תוס' הנ"ל לחד תירוץ פסול מדרבנן עיין מים חיים הביא זה. ועכ"פ לדעת הרמב"ם נהי דכשר בדיעבד עכ"פ מוכח מדבריו דלכתחלה אף שאר שחיטות צריך כ"ג. והנה לפי מה שכתב המים חיים דבשאר עבודות ג"כ בדיעבד פסול דהכי גמירי. וא"כ רק בשחיטה דלאו עבודה הוי רק לכתחלה א"כ קשה שאר שחיטות מנ"ל דבעי לכתחלה כ"ג. וי"ל כסברת רשב"א דגמרינן מפרו של אהרן גם אפשר בלא"ה מדרבנן וק"ל. ועיין לח"מ שהקשה לדעת הריטב"א הא דתני ביומא (ע"ג א) ובהוריות (דף י"ב) דברים שבין כ"ג לכהן הדיוט וחשיב עבודת יוה"כ אין כשירות אלא בו וכו'. ואמאי לא חשיב ג"כ שאר עבודות שאינן עבודת היום דכ"ג בעי לכתחלה עיין שם. ולכאורה הרי אף להחולקים על הריטב"א אמאי לא חשיב ג"כ שחיטה דלכתחלה בעי כ"ג. ויש ליישב ואין להאריך:

הכל עשוי בכ"ג נשוי וכו'. עי' מים חיים שכתב דהיינו דוקא נשוי אבל קידושין לחוד לא מהני דלא כדעת ירושלמי עיין שם:

מה דקשה על הרמב"ם שפסק כאן כרבנן דלא חיישינן שמא ימות. ובפ"י מהל' תרומות פסק ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתי אסורה מיד לאכול משום שמא ימות. עי' תשובת חכם צבי סי' ק"ו ושער המלך הל' סוכה. ועי' לח"מ פ"א מהל' נזירות ביאר כ"ז. ובחי' לסוכה הארכתי ואין כאן מקומו. מה שצריך להזכיר עוד הא דכהן אחר משמש אם אירע בראשון פסול אף בזמן שהיה שמן המשחה עכ"פ השני לא היו מושחין אותו כמו שכתב הרמב"ן פרשת אחרי מות. ועי' באר שבע בהוריות (יג) פילפל בזה עיין שם. וכפי הנראה אף אחר יוה"כ דאמרינן השני כל מצות כהונה גדולה עליו ואם מת הראשון ממנין אותו א"צ למשוח אותו ועדיין צ"ע בזה. ועיין פ"ח מהל' כלי המקדש עיין שם:

הלכה ג

ודבר זה קבלה מפי משה רבינו וכו'. עיין מים חיים שהקשה דבש"ס משמע דהוי דאורייתא וכו' יעו"ש. יראה מדבריו שהבין דמה שכתב הרמב"ם דבר זה קבלה היינו מדרבנן. וצ"ע דיראה דהוי דאורייתא רק לא מפורש בקרא וכעין זה מצינו כמה פעמים. ועיין לקמן פ"ב מהל' פרה ה"ב שם כתב גבי פרה דהוי ג"כ קבלה. והקשה שם המל"מ דיראה בש"ס דגבי פרה הוי רק דרבנן יעו"ש. מבואר להדיא שהבין דקבלה הוי דאורייתא וק"ל. ובחי' ליומא ישבתי קושית המל"מ ואין להאריך פה:

עבר יוה"כ וכו'. הנה הרמב"ם פסק כר' יוסי. ועיין מים חיים שהביא לשון רש"י שכתב בהא דאם עבר ועבד עבודתו כשירה וכו' היינו ככ"ג אבל בד' בגדים פסול דהוי מחוסר בגדים. וכתב דלפ"ז קשה אם כן למה לי הטעם משום מעלין בקודש וכו' תיפו"ל בלא"ה משום מחוסר בגדים וכו'. ולכך פי' תוס' דכ"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה וכו' ודעת הרמב"ם יראה כרש"י עיין שם. יראה שסובר דלתוס' כיון דמסתלק בפה. א"כ ממילא כיון דמשום איבה אין רשאי (להשתמש) [לשמש] ככ"ג א"כ ממילא מסתלק. רק אפ"ה אין משמש ככהן הדיוט משום מעלין בקודש וכו'. אבל עכ"פ אין מצות כהונה גדולה עליו לאסור באלמנה. ולכך כתב דע"כ סובר הרמב"ם כרש"י מדכתב וכל מצות כהונה גדולה עליו וכו'. ולדידי צ"ע דיראה ודאי דאף תוס' מודים דגם לר"י מצות כ"ג עליו. רק אילו היה באפשרי לו לשמש [ככ"ה] ודאי היה ראוי לסלקו כדי שיעשה עבודה ככהן הדיוט עכ"פ. אבל כיון דסוף סוף לא (ישתמש)]ישמש] ככ"ה משום מעלין וכו' א"כ מדוע יסלקו אותו ונשאר מצות כ"ג עליו והבן וכ"כ בחי' ליומא שם:

ואם מת זה מתמנה תחתיו וכו'. כבר כתבתי לעיל דמבואר ברמב"ן פרשת אחרי דא"צ למשוח זה שמפרישין. וא"כ יש לספק מה שכתב הרמב"ם "מתמנה תחתיו" אם הכוונה שצריך למשוח אותו עתה בזמן שיש שמן המשחה. או רק פשוט ממנין היינו הקהל ממנין אותו שהם מרוצים בו. גם יראה שא"צ שוב עתה לחנכו. ועיין יומא (דף ה' ע"א) דמוכיח שם דהפרשת שבעה לא מעכב מדקתני מתקינין ולא קתני מפרישין וכו'. והיינו כיון דזה השני א"צ הפרשה על כרחך דלא מעכב. א"כ לפ"ז נימא משיחה בשמן בזמן דאיכא ג"כ לא מעכב. ובש"ס שם משמע רק משיחה שבעה לא מעכב וצ"ע עוד אי"ה:

הלכה ד

ואם חל יום ג' או ז' בשבת דוחין וכו'. לכאורה קשה קצת דשם בש"ס קאי לר' מאיר דסבר כל יום מזין או בפרה קאמר שפיר בשבת דוחין. משא"כ לדידן דביוה"כ אין מזין רק ג' וז'. א"כ אם חל בשבת ג' נימא דיזו ביום ב' מספק שלישי דשמא נטמא יום שלפני פרישתו. ומאי שיכולין לתקן אמאי לא נתקן. וכן אם חל בשבת ז' יזו יום ב' ויום ו' מספק שלישי ושביעי. ואם נאמר דכוונת הרמב"ם באמת כן ניחא. ועי' מים חיים שכתב דמשו"ה לא שייך שיפרישו אותו באופן כדי שלא יחול ג' או ז' בשבת משום דיוה"כ לאו בדידן תלוי עיין שם וכמבואר בש"ס. ולהנ"ל בלא"ה ניחא משום דעכ"פ תתקיים הזאה בספק. אך לשון הרמב"ם משמע דוחין ממש וצ"ע כעת וק"ל:

הלכה ז

לפני ארון וכו'. ובבית שני במקום ארון. מים חיים עיין שם:

משביעין אותו וכו'. ראיתי בס' צרור החיים שהקשה הרי אין שבועה חלה על דבר מצוה ולפי טעותו מצוה הוא להקטיר מבחוץ (כעת אין ספר הנ"ל תחת ידי לעיין מה שתירץ). ונ"ל דמ"מ הוי שבועת שוא וא"כ ודאי יפרוש וק"ל. אך ראיתי במים חיים כאן שהקשה קושיא זו קצת באופן אחר שהרי הוא אנוס כדי לקיים מצות הקטרה בחוץ לפי טעותו. עיין שם שתירץ דאף לדידהו הוי רשות עיין שם. ובזה אפשר לא שייך תירוץ הנ"ל. אך גם בזה נראה דלא שייך אונס. דלא עדיף לכאורה מעשה דוחה ל"ת. ובעינן בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה. ומנ"ל לומר דשבועה הואיל ואיתא בשאלה גרע לענין זה וק"ל. וקצת יש לפקפק מכח עשה דרבים לא בעינן בעידנא וכו' כמו שכתב הר"ן סוף ר"ה גבי שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל וכו'. ואין להאריך:

שם עיין לח"מ ועוד קשה דרב פפא וכו' עיין שם. וזה יש ליישב קצת כמו שכתב שם הכ"מ פי"ג מהל' מעשה הקרבנות די"ל ברייתא אתי דלא כהלכתא. א"כ ה"נ ר"פ מוקי הך ברייתא דתני ללמדו חפינה בבית אבטינס סברה כהך ברייתא דמנחות לענין קמיצה. אבל הוא לא סבר הכי וק"ל. גם קושיא ראשונה יש ליישב קצת דדוקא ללמוד גוף החפינה שלא יהיה פחות או יותר זו היא עבודה קשה שאפשר ללמוד. אבל איך יקטיר בפנים כדי שלא יכוה ידיו זה אפשר דלא שייך ללמוד וצ"ע:

ואתה שלוחינו ושליח בי"ד וכו'. עיין שיורי כנה"ג הקשה מדוע לא הביא מסקנת הש"ס (דף י"ט ע"ב) שלוחינו היינו משביעין אותך אל דעתינו עיין שם. ועיין תוס' שם ד"ה מי איכא מידי יש ליישב קצת עיין שם. כעת לא מצאתי מבואר אם חילוק מלאכות ליוה"כ. דקיי"ל אין חילוק מלאכות ליו"ט. ביוה"כ מה דינו. ולענין מחמר ותחומין ושביתת בהמתו עיין שאגת אריה:

תוכן העניינים

פתח הבית על משנה תורה הלכות עבודת יום הכיפורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה