פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף קטז.
קיד) דף קטז ע"א בתוס' ד"ה מה דרכו וכו' עי' מהרש"א לכאורה ממה שכ' תוס' בתחילה שצריך לחם שלישי משום לחם משנה וזה הוא רק לפי' ר"י שהביאו במסקנא ועי' מהרש"א וכעת לא עיינתי היטיב:
קטו) (ע"ב) בגמ' על שום ויאפו עוגות מצות כי לא חמץ וכו' עי' ר"ן שכ' דנהי ודאי דבלא"ה לא הי' יכולין לאכול חמץ שהרי הוזהרו בפסח מצרים על חימוץ יום אחד עכ"פ וכ' דעכ"פ הי' יכולין לאפות חמץ על יום שאחר ט"ו דבל יראה לא הי' מוזהרין בפסח מצרים וזכר לזאת נצטוו באכילת מצה ע"ש ולכאורה צריך להבין קצת מאי ענין זכר לאותו מצוה הלא כבר נצטוו באכילת מצה תחילה ואפשר דמצות דורות הי' זכר לזה שאכלו אז מנה אף שהי' ע"כ צריכין לאכול מצה שהי' אסורין בחמץ וק"ל ועי' רא"ם פ' בא שהביא תחילה לתרץ מה שאנו אומרים על שום דמשמע דמשום זה אנו אוכלין מצה ת"ל בלא"ה כבר נצטוו לדורות שלא לאכול חמץ כל שבעה ותי' דגלוי וידוע לפני הקב"ה זאת לכך ציוה תחילה איסור חמץ כל שבעה ואח"כ הביא שם לשון הרמב"ן פ' הנ"ל שכ' שם דהפי' כי לא חמץ שלא הי' רשאין לאכול חמץ רק אי לאו כי גורשו ממצרים היו אופין אותן מצות במצרים רק משום החיפזון הי' אופין בדרך ע"ש ומשמע מדבריו דאף על בל יראה עבר בפסח מצרים ע"ש ולכאורה א"כ איך יתרץ הרמב"ן קו' הנ"ל דאיך אומרים על שום וכו' כמו שהקשה הרא"ם בתחילה ולפי לשון הר"ן הנ"ל משמע דבלא"ה ל"ק דעכ"פ הציוי לאכול מצה הי' מחמת זכרון לאותה גאולה ועי' בדברי דוד פ' הנ"ל שהאריך ואין מוכרחין דבריו ע"ש: קטז) (שם) אמר ר' אחא ב"י סומא פטור מלומר הגדה וכו' קסברי רבנן מצה בזה"ז דרבנן וכו' עי' רשב"ם שפי' דמש"ה חיבין מדרבנן ע"ש וצ"ע דא"כ מה פריך הש"ס על רב אב"י דנימא דבאמת סומא פטור מה"ת רק חייב מדרבנן. וצ"ל דא"כ קשה לשון ראב"י דאמר פטור משמע אף מדרבנן פטור ולכך קאמר דרבנן סברי מצה דרבנן ורבנן חייבו אף לסומא וק"ל. אך זה דוחק דמדוע נימא דהואיל והוא בזה"ז דרבנן חייבו אותן רבנן ואם דאו' לא חייבו אותן רבנן ואף דמצינו כן לפעמים מ"מ דוחק גם קשה לי קצת כיון דמסיק הש"ס דפליגי רבנן וראב"י אמאי לא קאמר דפליגי בהא דראב"י סובר דאף מדרבנן פטור ורבנן סברי דחייב עכ"פ מדרבנן אף אם מצה בזה"ז דאו' ועי' תוס' מגילה (יט:) ד"ה הכל כשירין וכו' ע"ש. ועי' תוס' ר"ה (לג.) ד"ה הא ר"י וכו' שכ' שם די"ל אף אי סומא רשות מ"מ רשות יכול להוציא דרבנן ומש"ה כי משני קסברי מצה וכו' דרבנן שפיר מוציא סומא ע"ש. ועי' טו"א במס' מגילה (כד.) שם הרבה להקשות על דברי תוס' אלו דא"כ מה פריך הש"ס על ראב"י די"ל באמת שהוא פטור רק אפ"ה יכול להוציא אחרים ע"ש וצ"ע. וגם מה שפי' הוא בסוגיא כאן ג"כ צ"ע לכאורה ע"ש. גם צריך ביאור קצת מדוע תלי מצה בהגדה דאם מצר דא אפ"ה י"ל הגדה דרבנן וכמ"כ להיפוך וכעת לא עיינתי: