פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף קה:
כד) (ע"ב) ואם איתא לישבקי' עד למחר וליעבד בי' תרתי וכו' ולכאורה קשה דמנ"ל דנימא שלא יאכל בלילה כלל כדי לקיים כבוד יום עדיף שמא דוקא כבוד יום עדיף היינו ביין וכו' אבל שלא לאכול כלל בלילה מנ"ל וי"ל וצ"ע וק"ל:
כה) (שם) ולא אמרינן חביבה מצוה וכו' לכאורה קשה ג"כ אם נימא דבהמ"ז טעונה כוס א"כ אם יבדיל תחילה לא יהא רשאי לאכול אח"כ כיון שלא יהי' לו כוס לבהמ"ז כמ"ש הטוא"ח רס"י קפ"ב א"כ מדוע נימא שלא יאכל כלל משום חביבה מצוה בשעתה אך לדעת המג"א שם ניחא שחולק על הטור א"כ ניחא שיכול אח"כ לאכול ואף גם לדעת הטור ניחא דדוקא אם מצפה שיהי' לו למחר משא"כ אם אין מצפה ודאי יכול לאכול כמבואר שם דהרי הטור יליף לה מהבדלה ובהבדלה אם אין מצפה שיהי' לו למחר יכול לאכול כמבואר סי' רצ"ו ע"ש. אך עדיין קשה דילמא משום חביבה מצוה בשעתה לא דחינן מצות בהמ"ז בכוס וצ"ל דהש"ס מדמי להדדי כיון דדחינן מצות כבוד יום כמ"כ מצות כוס לבהמ"ז ודוחק ולכאורה הי' נ"ל בפשיטות דעיקר הקו' דבאמת יכול לאכול תחילה רק כיון שמברך בהמ"ז והבדלה על כוס אחד הי' לו לומר תחילה ברכת הבדלה ואח"כ בהמ"ז על כוס זה וקצת הי' מקום לפרש כן בלשון הרשב"ם אבל בל' רש"י מבואר להדיא שפי' הקו' דיבדיל תחילה קודם אכילה וזה צ"ע קצת וק"ל:
כו) (שם) אפוקי יומא וכו' לכאורה ק"ק דהרי משמע מברייתא דאם הי' לו שתי כוסות הי' מבדיל תחילה ואמאי נימא ג"כ אפוקי יומא מאחרינן ובשלמא לפי פירושנו הנ"ל י"ל שפיר דוקא אם אומר שניהם על כוס אחד דשייכים אהדדי שייך שפיר זה דמאחרינן אבל על שני כוסות אין שייכים להדדי כלל אבל לפירש"י הנ"ל ק"ק וק"ל. אולם אין נ"מ כ"כ בזה דלפי מה שהסכימו תוס' ושאר ראשונים דאיירי שלא התחיל לאכול מבעוד יום רק שמתירין לו לאכול קודם שיבדיל משום כדי שיוכל לברך עם כוס א"כ בלא"ה שפיר דאם יש לו שני כוסות אסור לאכול קודם שיבדיל וק"ל:
כ) (שם) בתוס' ד"ה ש"מ וכו' עי' היטיב לעיל (קב:) בתוס' ד"ה מניחו וכו' שפי' תחילה דאיירי שהתחיל בהיתר וע"ז הקשו א"כ מה מוכיח דטעם מבדיל. ועוד הקשו דל' הנכנס לא משמע כן ועי' ברא"ש ברכות פ' א"ד שהקשה עוד א"כ האיך דייק המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס כיון שהתחיל מבע"י י"ל עדיין לא התפלל כלל ע"ש. וזה י"ל קצת די"ל שכבר התפלל אחר פלג המנחה. אך זה דוחק דמ"מ אין זה מן הסתם וא"כ מאי מוכיח וגם עי' מג"א סי' רצ"ט שכ' אם התפלל שוב אסור לאכול קודם שיבדיל אף אם עדיין יום ע"ש. אך י"ל בלא"ה דהוכחת הש"ס אכתי אמאי צריך שיאמר שתי קדושות על כוס אחד יתפלל ויבדיל בתוך התפילה ושוב לא יצטרך כוס ועי' בזה:
עוד קשה לי לכאורה לשיטה זו דלעיל דף (קב:) הנ"ל פריך ואין אומרים שתי קדושות על כוס אחד והרי בהמ"ז והבדלה וכו' ואמאי לא פריך מגופי' דהך ברייתא דתני ואם אין לו אלא כוס אחד וכו' דמוכח דאם הי' לו שתי כוסות הי' מבדיל תחילה ואמאי לא שתיהן על כוס אחד וע"כ משום דאין אומרים וכו' א"כ ע"כ מוכח דאין לו שאני. אך י"ל דהוי ס"ד ודאי דעכ"פ עצהי"ט לחלק מש"ה ודאי אין לו שאני אבל כיון שאמר דאסור לומר שתי וכו' הוי ס"ד דאף אין לו לא מהני וק"ל ולמאי דמסקו הפי' דרשאי לאכול תחילה אף כשלא התחיל ניחא בלא"ה שפיר דאם יש לו שני כוסות אסור לאכול קודם שיבדיל וק"ל:
עוד קשה לי לשיטה זו מה דצריך להבין בפשטות הסוגיא כל הנך ש"מ דמוכיח מן הברייתא הרי ג"כ מוכח ממשנה דברכות דתנן שם בש"א נר ומזון יכו' ופי' רש"י שם באין לו אלא כוס אחד וכו' א"כ מוכח ג"כ כ"ז. ובשלמא למאי דמסקו י"ל ממתני' לא מוכח מידי די"ל לעולם בהמ"ז אין טעון כוס ושאני התם הואיל והתחיל מבע"י ופוסק כשחשכה א"כ כיון ששתי ברכות לפניו מיגו דבעי כוס להבדלה בעי נמי כוס לבהמ"ז כמ"ש הרשב"א בחי' שם לברכות משא"כ מברייתא מוכח שפיר דקתני הנכנס א"כ ע"כ אוכל בתחילה משחשכה וע"כ דמתירין לו כדי שיוכל לברך על הכוס א"כ ע"כ חיבה היא אבל לפי' הרר"נ דגם בברייתא מיירי שהתחיל מבע"י ואפ"ה מוכח א"כ גם ממתני' מוכח. עוד תי' הרשב"א שם דממתני' י"ל דאשמעינן רק שיכול לסדרם על בהמ"ז ואין בזה משום שתי קדושות וכו' דעכ"פ אף אם אין טעונה מ"מ מצוה איכא אבל מברייתא שמתירין לו לאכול קודם הבדלה משום זה מוכח שפיר. וגם זה לא שייך לתי' הרר"נ. אך י"ל דממתני' המ"ל דוקא ג' אבל יחיד א"צ כוס וברייתא דתני הנכנס מוכח אף יחיד וק"ל:
עכ"פ יראה מדברי כל הפוסקים שפסקו כתי' ב' דתוס' דהכא איירי שהתחיל בלילה ומשום כדי שיהי' לו כוס לבהמ"ז התירו לו. ומה שהקשה המהרש"א דאכתי מה מוכיח הש"ס דטעם מבדיל דאין לו שאני לכאורה לפי מה שנראה מדברי תוס' שפי' לתי' הר"נ שלא אכל כלל בלילה א"כ י"ל דתוס' לא סברי כלל לחלק בין היתר או איסור לענין טעם מבדיל רק עיקר קו' לתי' הר"ן דהרי לא אכלו כלל בלילה ועי' ברבינו יונה בברכות פ' א"ד שם שכ' לדעת ר"נ שאכלו ג"כ בלילה משום דאתי כר' יוסי לענין דאם התחילו אין מפסיקין ואפ"ה הקשה דמאי דייק טעם מבדיל ופ' מש"ה שאוכל בלילה ואפ"ה מוכיח שפיר דסובר לחלק בין שהתחיל בהיתר או שמתירין לו עתה ע"ש: כח) בד"ה ש"מ המבדיל וכו' עי' מהרש"א. לכאורה הי' נ"ל לפרש כונת התוס' כיון דאיכא מאן דפליג אהך ברייתא לכך שאל הלכתא מאי וק"ל: כט) בד"ה ש"מ ברכה וכו' עי' מהרש"א שכ' דאם אין טעון כוס ביחיד לא קשה מהא דר"ג דאמר שבעת מינין טעון ברכה לאחריו דהרי אין מזמנין על הפירות ע"ש וצ"ע דהרי תוס' כ' להדיא בברכות (לז.) ד"ה נתן וכו' שלר"ג הואיל ומברכין בהמ"ז על ז' מינין כ"כ מזמנין ועי' מהרש"א שם וצ"ע:
ל) (שם) בגמ' ש"מ בהמ"ז טעונה כוס וכו' עי' בעה"מ בברכות פ' א"ד שכ' דהלכה בהמ"ז טעונה כוס והוכיח זה ממתני' שם דתנן בא להם יין אחר המזון בש"א יין ואח"כ מזון ובה"א מזון ואח"כ יין א"כ מוכח דטעון כוס ע"ש ולא הוכיח כן מרישא דמתני' כנ"ל. יעי' במלחמות שם שכ' דכל הני רק למצוה מן המובחר דע"ז ודאי ליכא מאן דפליג דהרי אמרו כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים וגם מרישא דמתני' דתני בש"א נר מזין וכו' הייני ג"כ מצוה ע"ש. והנה לכאורה יראה דעכ"פ מהך ברייתא מוכח שפיר דהוי חוב דאל"כ לא הי' מתירין לו לאכול קודם הבדלה ע"ש:
ועי' רמב"ם פכ"ט מה' שבת שכ' אם התחיל לאכול מבע"י גומר סעודתו ומברך בהמ"ז על הכום ואח"כ מבדיל עליו והיינו שסובר דעכ"פ מצוה לברך על הכום ועי' ראב"ד שם שכ' והוא שאין לו רק כוס אחד ועי' כ"מ שכ' דהרמב"ם סובר דאף ביש לו הרבה כוסות מ"מ בהמ"ז והבדלה חדא מילתא היא דבהמ"ז על העבר וכ"כ הבדלה ע"ש ובטוש"ע סי' רצ"ו. ולכאורה קשה אכתי הרי לעיל (קב:) מבואר דקאמר הש"ס אין לו שאני משמע אבל יש לו הוי שתי קדושות ואסור לאמרן על כוס אחד. אך י"ל דוקא בברייתא דהוי שאוכל עתה משחשיכה וא"כ קאי בהמ"ז על אכילה של חול והבדלה על שבת לכך הוי שני קדושות משא"כ הרמב"ם איירי שהתחיל מבע"י דהרי הוא פוסק בהמ"ז אין טעון כוס א"כ אין מתירין לו לאכול רק בהתחיל בהיתר וכה"ג הוי קדושה אחת וצ"ע בזה. ועי' ב"י או"ח רס"י קפ"ב שם כ' לדעת הרי"ף והרמב"ם הא דקאמר כאן ש"מ בהמ"ז טעונה כוס היינו למצוה מן המובחר ע"ש. א"כ לפ"ז אף משום מצוה מן המובחר מתירין לו לאכול קודם הבדלה א"כ קשה הי' לו לרמב"ם להביא הך דינא דמותר לאכול קודם הבדלה אם אין לו רק כוס אחד. ואפשר לומר דסבר הרמב"ם כפי' הר"נ דהך ברייתא איירי ג"כ שהתחיל בהיתר אבל לא שיתירו לו לאכול אך א"כ הדרא קו' הנ"ל לדוכתי' הרי לעיל (קב:) קאמר הש"ס על הך אין לו שאני ומדוע פסק הרמב"ם אף ביש לו אומר שניהם על כוס אחד וגם א"כ הרי מוכח כל הסוגיא כאן דאילו הי' לו שתי כוסות לא הי' אומר שניהם על כוס אחד אבל לפמ"ש הב"י שם בשם הרשב"א בברכות שם דהך דקאמר כאן ש"מ נדחה מהלכה ניחא דמשום מצוה וכו' אין מתירין לו לאכול קודם הבדלה רק אם התחיל בהיתר אז אומר שניהם על כוס אחד וק"ל:
ודע שהרשב"א שם צידד בשם הראב"ד דאם אכל מבע"י אזי חייב לברך גם על הכוס הואיל ושתי ברכות לפניו וכיון שחייב להבדיל על הכוס חייב גם בהמ"ז על הכוס ע"ש וכבר כ' זה לעיל. וצ"ע קצת מדוע לא ביאר הרמב"ם הך דינא דבא להם יין אחר המזון דב"ה אומרים מברך בהמ"ז ואח"כ יין ואפשר שזה הוא שכ' פ"ז מה"ב הי"ד ע"ש. ועי' בש"ע סי' קע"ד שכ' שם דמברך תחילה ועי' מג"א שם שכ' דזה דוקא למ"ד שתי' אין מעכב אבל למ"ד שתי' מעכב וגם דעת הרבה פוסקים בהמ"ז אין טעון כוס א"כ ודאי טוב לשתות תחילה. ולכאורה צריך לי עיון כיון דס"ס ב"ה סוברים מברך מזון תחילה יהי' הפי' איך שיהי' הן אם פליגי אי בהמ"ז טעונה כוס וב"ה אומרים שצריך למזון תחילה או נאמר כפי' הרשב"א שם דפליגי דלב"ש צריך לשתות תחילה ולב"ה א"צ ס"ם ע"כ הלכה כב"ה וצ"ע אם לא שנאמר דכונת המג"א די"ל ב"ה איירי ששתה עכ"פ דבר אחר בתוך הסעודה כגון שכר וכדומה דלכאורה הא דושבעת זו שתי' לאו דוקא יין. אך אין זה במשמע מלשונו ע"ש. ועיינתי בתשו' הרשב"א סי' שמ"ב שהביא שם המג"א ושם כ' ג"כ תחילה דהך ש"מ טעונה כוס דקאמר הש"ס כאן נדחה מהלכה ולסוף הביא בשם הרמב"ן כמ"ש במלחמות דלכ"ע הוי עכ"פ מצוה מן המובחר וסיים ובהכי מתיישבין מתניתין ומתניתא ע"ש דמשמע דהך ברייתא הכא ג"כ מתיישבא שפיר וצ"ע א"כ אמאי לא הביא הרמב"ם הך ברייתא כאשר הארכנו לעיל בזה וק"ל:
עי' מג"א רס"י קפ"ב שהשיג על הטור שכ' דאם אין לו כוס לבהמ"ז אסור לו לאכול ותמה ע"ז חדא דהרי אמרינן הכא כוס א' אומר עליו קידוש היום ומשמע שאוכל אח"כ ואי משום די"ל כגון שאין מצפה שיהי' לו למחר מ"מ נקדש אריפתא ע"ש. וכל קושיותיו י"ל עי' א"ר שם. אך מה דצריך לי ביאור לכאורה דהרי תוס' וכל הראשונים הקשו על הא דאם אין לו רק כוס אחד וכו' ת"ל הא אמימר בת טות וכו' ולא תי' דשאני הכא משום כדי שיברך על הכוס התירו לו לאכול קודם הבדלה ומאי ענין זה לבת טות וצ"ל כונתם דודאי לא שרינן משום שיקיים מצוה שיברך על הכוס רק שרינן דאם יבדיל לא יהא רשאי לאכול אח"כ משום שלא יהי' לו כוס א"כ הקשו שפיר הרי לא שרינן לאכול קודם הבדלה משום שאין לו וכו' א"כ חזינן דסברי תוס' דאין רשאי לאכול אם יודע שלא יהי' לו כוס לבהמ"ז דלא כמג"א. וצ"ל דהוא פי' בכונת תוס' וראשונים דודאי רק שרינן כדי לקיים מצוה לברך על כוס רק דמדמה הנושאים כמו דלא שרי משום אין לו מה יאכל כמ"כ לא נשרי משום מצות ברכה על כוס ודוחק:
לא) עי' רשב"א בחי' לברכות בהך קו' דבת טות שמתרץ ג"כ כמו שתי' תוס' אך בשינוי לשון קצת ע"ש. ועי' רי"ף ריש א"ד בברכות שהביא דעת י"מ שפי' הך מתני' דא"ד שם לענין מוציא דהי' קשה להו מהא דאמימר בת וכו' ודחה הוא דעתם אבל לא ביאר ליישב הא דאמימר ועי' בתר"י שם משמע שסובר דכונתו שהי' מחמיר אמימר ע"ש. ולכאורה קשה על דעת הי"מ שם איך מיישבים הך ברייתא דהכא וצ"ל דסברי דבשלמא הך ברייתא י"ל דלא ידע אמימר משא"כ ממתני' קשה. או נאמר דהך ברייתא טעונה כוס דהוי חיוב הוי סברי שפיר לחלק דמשום מצוה לברך על כוס התירו אבל במתני' דע"כ ב"ש סברי אין טעון כוס רק למצוה ואפ"ה קאמרי מזון וכו' הי' קשה להו שפיר וק"ל:
גם צריך להבין קצת לדעת י"מ דמוקי למתני' במוצ"ש ליו"ט אמאי לא תי' אף דאיירי בבהמ"ז מ"מ משום כבוד יו"ט התירו לאכול דאם יבדיל תחילה לא יהא רשאי לאכול כמו שיראה מלשון המג"א רס"י קפ"ב הנ"ל שיש מקום לחלק בזה ע"ש. ודברי המג"א שם מה שהביא ראי' מדעת הרי"ף שאין לחלק בין י"ט לחול יש לדחות ואין להאריך:
לב) עוד נזכיר די"ל לדעת הרמב"ם פכ"ט מה' שבת שכ' דאף אם יש לו שני כוסות אפ"ה מברך שניהם על כוס אחד היינו דסובר בהמ"ז אין טעון כוס וא"כ אם יברך בהמ"ז תחילה לא יהא רשאי לטעום קודם הבדלה ועי' מג"א סי' רצ"ט ואי משום דיבדיל קודם זה י"ל דהרי גבי קידוש סובר ג"כ דמברך בהמ"ז קידם אם כבר גמר סעודתו כרי"ף ועי' בזה וק"ל:
לג) עוד אני חוזר על הראשונות בפשטות הסוגיא דקשה לכאורה דפריך ומי אמרינן חביבה מצוה והרי תניא הנכנס וכו' ולכאורה ק' מקידוש היום שפוסק הרי"ף דאם גמר סעודתו מברך תחילה בהמ"ז ואח"כ אומר קידוש ות"ל נימא חביבה מצוה וכו' וע"כ ל"ל דמסברא בהמ"ז קודם רק עיקר הקו' כאן הואיל ומברך שניהם יחד על כוס אחד הי' לו להקדים הבדלה ולפי' תוס' וראשונים שהתירו לו לאכול תחילה קודם שיבדיל א"כ פריך ת"ל משום חביבה וכו' הי' לו להבדיל ולא לאכול אך כבר כ' לעיל דקשה טובא אם נאמר דקו' הש"ס שלא הי' לו לאכול עי' תחילת דברינו לעיל:
גם נזכיר דלכאורה קשה אמאי לא פריך ממתני' דתני בש"א נר מזון וכו' ת"ל נימא חביבה וכו' ואפשר כיון דעכ"פ התחיל בנר ששייך להבדלה שוב ל"ל בה וצ"ע וק"ל:
לד) (שם) בתוס' ד"ה וש"מ כוס של ברכה צריך שיעור וכו' עי' רשב"א בחי' לברכות ר"פ א"ד שכ' שם למאי דס"ד דטעים לי' בידי' וכו' א"כ קשה מ"ט דב"ה וכ' שני תי' או דסובר ב"ה ס"ס הוי פגום אף שאינו טועם מן הכום ממש מיחזי כשיורי כוסות או משום דבעינן מלא ע"ש. ולכאורה קשה א"כ מאי קאמר כאן ש"מ צריך שיעור דאל"כ הי' לו לחלק לכלי אחר ת"ל מלא בעינן די"ל בשלמא אם הפי' אין לו אלא כוס אחד היינו כלי אחד הי' קשה שפיר כמו שהקשו תוס' שמא משום שאין לו במה לשפוך אבל כיון דמסקו תוס' דהכונה רק על שיעור אחד א"כ לא איירי כלל מכלי אחד א"כ ס"ס הי' לו לשפוך לשתי כלים קטנים שיהי' מלאים וק"ל:
לח) עי' מהרש"א שהקשה למה שתי' תוס' דשם ע"כ שאין לו רק כלי אחד דאל"כ פשיטא והקשה אכתי בטעים לי' בידי' ג"כ פשיטא ע"ש. ולכאורה הרי כ' הרשב"א שם דב"ה פליג אהא וא"כ לא שייך פשיטא בשלמא אם הי' איירי שיש לו עוד כלים הי' קשה שפיר פשיטא כיון דס"ס יכול להיות שיש לו כלים קטנים שיהי' מלאים אבל בידי' קשה שפיר וק"ל:
ועפי"ז יתיישב קצת מה שהוכיחו תוס' דאל"כ פשיטא ולא הוכיחו דלא הי' פליג ב"ה אך די"ל טעמא דב"ה משום דאיירי ביש לו עוד כוס אבל לא קטן וא"כ לא יהי' מלא אבל לב"ש לא שייך לאשמעינן חידוש בזה כיון שלא פי' דבריו כן וק"ל:
לד) עי' ס' דרך אני' פלפל ג"כ בדברי התוס' אלו. גם הקשה שם לפמ"ש תוס' לקמן ד"ה טעמי פגמו דצריך לשתות מאותו כוס שיש בו כשיעור, א"כ ממילא מוכח דצריך שיעור דאל"כ הי' לו לטעום ביד ע"ש וזה אין מוכרח דנהי דא"צ שיעור מ"מ צריך לשתות מאותו כוס שבירך עליו דהרי עכ"פ עדיף כוס של ברכה משל ברכת הנהנין דהרי אף אי אכל שיעור מ"מ צריך שישתה רוב הכוס משא"כ בנהנין בטעימא בעלמא סני וע"כ משמע כן דזה הוי סבר לסברת חוץ דצריך שישתה רוב דזה לא מוכח כלל מהך מתניתא וניחא וק"ל:
לז) בד"ה טעמו פגמו וכו' עי' ב"י סי' קפ"ב על מ"ש הטור שם אם שפך לכלי אחר לא נפגם הביא הב"י שם לשון הרשב"א דברכות הנ"ל דאיתא שם לב"ה אף טעים לי' בידי' לא מהני לחד תי' משום דנפגם אף אם שופך לכוס אחר ע"ש וכ"כ הב"ח. ולכאורה צ"ע דהרי הרשב"א שם בחי' כ' סוף הסוגיא דלא מוכח מב"ה דסברי בהמ"ז טעונה כוס אלא ב"ה סברי דיכול לברך תחילה לאפוקי מב"ש דסברי דחייב לשתות תחילה משום ושבעת ע"ש. וא"כ ק"ק מדוע פי' תחילה דפליגי איפכא דלב"ש רשאי לשתות תחילה ולב"ה לא משום מלא או פגום. אך ז"א דלמאי דס"ד דלב"ש רק טעים לי' א"כ לא שייך לומר טעמא דב"ש משום ושבעת זו שתי' דא"כ לא מהני טעימה בעלמא אלא ע"כ להיפוך ב"ש סברי דרשאי לשתות אבל למאי דמסיק טעמא דב"ש דסברי בהמ"ז אין טעונה כוס ושותהו לגמרי א"כ י"ל שפיר טעמא דב"ש משום דושבעת זו שתי' וב"ה פליגי וסברי דא"צ לשתות וא"כ למסקנא י"ל מודה הרשב"א דלכ"ע אם שופך לכלי אחר לא מיקרי פגום. אך י"ל קצת למאי דמשני שם תנאי אליבא דב"ש א"כ י"ל ס"ם לתנא דמתני' שם סובר אליבא דב"ש ג"כ דבהמ"ז טעונה כוס וע"כ דטעים לי' וכו' אך זה דוחק. ועי' רשב"א וראשונים במה שהקשו על מתני' דרישא דתני נר בשמים ומזון וכו' והרי ב"ש סברי בהמ"ז אין טעון כוס משמע להדיא דתנא דמתני' סובר כן רק תנאי אליבא דב"ש היינו ברייתא דהנכנס וכו' ועי' בלשון הרשב"א שם יראה שהי' מקום לומר אף לתנא דמתני' תנאי הוא וכו' ואין להאריך ובש"ע או"ח סי' קפ"ב לא הביא כלל זה לחוש אם שופך לכלי אחר משום פגום משמע דלא חייש להא וק"ל. ועי' רמב"ם פכ"ט מה' שבת הט"ז ובהשגות בזה ע"ש:
לח) לכאורה קשה לתוס' לפי מה שהעלו הראשונים דיוכל למזוג במים אם הכום פגום ובמים מתקן הפגם א"כ קשה אמאי לא טעמו ואח"כ מתקנו במים כ' הרא"ש בברכות שם די"ל שהי' כבר מזוג כדינו שמתקלקל אם יתן בו עוד מים ע"ש. אך קשה דהרי משמע שם דאם מתקנו ביין עדיף טפי א"כ לפי' תוס' שהי' בו יותר מרביעית כמלא לוגמיו א"כ הרי יכול תחילה לשפוך רוב רביעית לכלי אחר ואח"כ יקדש על רביעית ואף שאין מלא ישפוך לתוך עוד כלי אחר ואח"כ יתקן הפגום ע"י הרוב רביעית ששפך תחילה ועי' א"ר או"ח סי' רע"א ס"ק כ"ג שהרגיש בזה. ועי' גם בדבריו סי' רצ"ו ע"ש ובס' דרך אני' הרגיש ג"כ בזה. גם הרגיש שם הא"ר על מש"כ הב"י בסי' רי"ו ופסקו גם בש"ע שיוכל לשפוך לתוך כלי אחר אם יש שם יותר מרביעית וזה צ"ע דא"כ תיהדר קו' תוס' כאן לדוכתי' גם מה שמבואר שם בש"ע והוא שהי' רביעית בצמצום וכו' ת"ל אף אם לא הי' בצמצום הרי צריך שישתה רוב רביעית ע"ש ועי' רא"ש כאן שהקשה לפי' רשב"ם דבדיעבד אין מזיק פגימה א"כ איך התירו לאכול בלי הבדלה משים פגימה ועי' בברכות שם תי' די"ל שהי' רק רביעית בצמצום וכו' קשה ג"כ למה צריך בצמצום כנ"ל וצ"ע. ועי' א"ר שם שהרגיש בכ"ז. גם קשה על לשון הרא"ש שכ' שהי' בצמצום א"כ איך מוכיח כלל דטעמו פגמו כיון דע"כ איירי שהי' בצמצום וצ"ל דמ"מ ודאי הפשטן הי' דחיקא לי' לאוקמי' בצמצום רק רב אשי דחי לה ואנן אף דפסקינן כהנהו אמוראי דחיישי לפגימה מ"מ סבר דיחוייא דר"א וק"ל:
לט) ובפירוש לשון הרא"ש דברכות שם במ"ש וההיא דירושלמי יש לדחות שהי' מוזג להשלים השיר וכו' יראה הפי' הפשוט דכונתו די"ל לעולם לענין פגימה לא מהני מזיגה במים רק הא דאיתא בירושלמי ר"י הי' מוזג היינו ע"י שתייתו בלילה הי' נחסר משיעור לכך משלימו למחר במים ובלילה הי' שותה באמת ע"י ששפך לכלי אחר ולדידי' תיהדר קו' תוס' ד"ה טעמו פגמו וכו' לדוכתי' כבר כ' בזה לעיל. ועי' בשיורי כנה"ג סי' רע"א שפי' לכאורה פי' אחר בדברי הרא"ש ודבריו צריכין ביאור ע"ש. ועי' גם בא"ר סי' רע"א הנ"ל שפי' דברי הרא"ש כמ"ש כנ"ל ותמה שם ג"כ על מע"מ שיראה שפי' שם פ"א בדברי הרא"ש והיינו מדכ' שם על מה שסיים הרא"ש להשלימו לשיעור כ' המע"מ והכא איירי שכבר הי' מזוג כדינו דהרי לפי פי' הנ"ל בדברי הרא"ש הך ויש לדחות קאי דלא מוכח כלל מירושלמי דמזיגה במים מהני לענין פגימה וק"ל. וכנראה מדברי המע"מ ושיכה"ג שהם הבינו דהך ויש לדחות קאי כדי שלא תקשה מירושלמי איך מהני שם מזיגה כי יתקלקל היין וצ"ע לפרש זה ואין להאריך וק"ל: